http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=821867Even the darkest night will end and the sun will riseheCopyright 2019 סוקרטס א.ב.. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=821867http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=821867&blogcode=14996963<div align="right" dir="rtl">איזה תהליך הזוי עברתי. אתמול נפגשתי בבית קפה בשדרות רוטשילד בתל אביב עם נער בן 16, וזה הרגיש טבעי לגמרי. עשיתי את זה בנונשלאנט. כשברור שלא. כשמפריד בינינו יותר מעשור ואני גם גדול ממנו פיזית הרבה יותר, גם שוקל הרבה יותר ממנו, כשזה ודאי שנראה חריג. זה לא הפריע לי. פעם זה היה מפריע לי. הייתי יוצא לדייטים עם האקס והייתי פחדן, זהיר, מלא חששות וחרדות. שלא יראו, שלא יחשבו, שלא יתהו. אתמול? חופשי. אפילו שחבר ללימודים לתואר ראה אותנו הולכים באבן גבירול. שטויות, אני לא עושה שום דבר פסול. תהליך. התבגרתי. התחזקתי. אספר בכמה מילים שמדובר בנער שאני לא נמשך אליו והקשר בינינו די רופף. הכרנו לפני כשנה וזו הייתה הפעם הרביעית שנפגשנו. הוא אובייקטיבית יפה, ואני מתאר לעצמי שאם הייתי מבסס את הקשר עמו כשהיה צעיר יותר גם הייתה מתפתחת משיכה. אך אין לי כל עניין מיני בו. הוא ידיד, עד כמה שזה מוזר שזכר מגדיר זכר אחר כידיד. פשוט אין דרך טובה יותר לתאר את הקשר הזה למעט ידידות. אני לא מצפה מהקשר הזה לכלום. אם הוא מציע שניפגש אני זורם. אני לא אעלה את זה בעצמי. אין אצלי קול פנימי שאומר לי להיפגש איתו או להעמיק ע</div>Wed, 07 Aug 2019 19:06:00 +0200israeli.anonymous@gmail.com (סוקרטס א.ב.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=821867&blogcode=14996963http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=821867&blog=14996963http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=821867&blogcode=14996834<div align="right" dir="rtl">צפיתי בפרק האחרון של "סליחה על השאלה", והפעם היו אוטיסטים שנשאלו שאלות מרתקות ותשובותיהם היו מרתקות אף יותר. היה כואב לשמוע שהיו כמה מהם שעברו התעללות ואף גירוש ממשפחתם כילדים. זה לא הוגן, זה לא צודק. ובא לי בו זמנית לתת חיבוק ענק לכל אחד מהם וגם ללכת להכאיב למי שפגע בהם. כשחזרתי מהעבודה הערב התקשרתי לאבא שלי, משהו שאני לא עושה בדרך כלל, וסיפרתי לו על הימים האחרונים. סיפרתי לו על כך שצפיתי בפרק, והסברתי לו: "זו תכנית ששואלים בה שאלות שלא מעזים לשאול אנשים מכל מיני סוגים..." "לאנשים מהסוג שלי לא יעשו דבר כזה. אנשים לא מעזים לשאול את השאלות האלה, ואנשים בטח שלא מעזים לענות על השאלות האלה." הייתי רוצה שתהיה גם לאנשים כמוני הבמה הזו. כמו שהאוטיסטים אמרו בשאלות בסוף, הם היו רוצים שיבינו אותם, שיהיו סובלניים כלפיהם. זו בקשה נכונה ומרגשת. אני גם שותף לזה. כואב לי שאנשים סביבי לעולם לא יוכלו להבין אותי. גם אנשים שקרובים לי, גם אנשים שיודעים על הצד האפל שלי. אין לאף אחד היכולת להבין את מה שאני עובר, יום אחרי יום מיום היוולדתי ועד יום מותי. מחשבות, ייסורים, חרטות, פחדים. כולם מבוססים על</div>Mon, 05 Aug 2019 22:57:00 +0200israeli.anonymous@gmail.com (סוקרטס א.ב.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=821867&blogcode=14996834http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=821867&blog=14996834http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=821867&blogcode=14996256<div align="right" dir="rtl">עוד קיץ נמצא בשיאו. לפני שנתיים חוויתי קיץ מסויט. הייתי בפוסט טראומה רצינית אחרי שניצלתי ממוות ממש. הפעם אני נמצא במקום אחר לגמרי. אני עובר על פוסטים שלי מ-2016, אני קורא את התחושות והמחשבות שלי והן מרגישות כאילו הן שייכות לאדם זר לחלוטין. דווקא המשבר של הקיץ של לפני שנתיים בנה אותי מחדש. במקום להיות המכה הסופית שתכניע אותי לחלוטין, החלטתי שאני קם מחדש, חזק יותר וטוב יותר... זה היה קשה. גם בחורף הקודם עוד הסתבכתי בקשר עם ילד בעייתי מאוד. העקשנות שלי ושלו עשתה לי נזק רב והשאירה אותי לילות רבים חסר שינה, לפעמים נאלצתי להעדר מהעבודה היקרה שלי כי הרגשתי כל כך לא טוב וכל כך עייף שפשוט לא יכולתי לצאת מהבית. ניתקתי קשר ולקחתי זמן כדי להתנקות, להכניס את עצמי לשגרה של שקט. זה עשה לי טוב. מצאתי את האיזון שלי מחדש, בלי סיבוכים, בלי דרמות. באביב האחרון הגעגועים התגברו, ולמרות שהילד כבר נער די שעיר, עדיין קיים בי רגש חזק מאוד כלפיו. בכלל, הבחנתי שרגש שאני מפתח לילדים נשאר גם כאשר הם מתבגרים, ושבאופן כללי, אני נוטה לפתח משיכה על סמך חיבור רגשי. כשרק הכרתי אותו לפני כמה שנים כ</div>Mon, 29 Jul 2019 21:09:00 +0200israeli.anonymous@gmail.com (סוקרטס א.ב.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=821867&blogcode=14996256http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=821867&blog=14996256http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=821867&blogcode=14987264<div align="right" dir="rtl"> אני בתקופת שיא בחיי. חודשים ארוכים מאוד שאני מרגיש טוב. אני צובר חוויות חיוביות כל פעם מחדש, אני מתקדם בחיים. אני פשוט שמח. בד בבד, קיבלתי החלטה. אני לא יודע לאן אגיע בחיי בעוד כמה שנים. אני מרגיש שהשארתי פרצות רבות מדי לחשיפת המשיכה המינית שלי, לחשיפת הזהות שלי. נהגתי בחוסר אחריות יותר מפעם אחת בחיי. להבדיל מפוסט קודם בו אמרתי שאעמוד בעוצמה אם וכאשר אחשף, כעת אני משנה את דעתי ומחליט אחרת: אתאבד אם ייוודע בציבור שאני פדופיל. אין לי רצון לחיות עם המחשבה שיודעים עליי, אין לי רצון לחיות עם הבושה, עם ההשלכות, עם הכאב שיתלווה לכך, אין לי רצון להתמודד עם זה. בלי דרמה, בלי ריגושים, בלי דיכאון. פשוט אעשה את זה. </div>Sun, 24 Mar 2019 09:19:00 +0200israeli.anonymous@gmail.com (סוקרטס א.ב.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=821867&blogcode=14987264http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=821867&blog=14987264http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=821867&blogcode=14974136<div align="right" dir="rtl">קצת מבאס שלא הייתה אף תגובה לפוסט הקודם. הייתי רוצה לשמוע משהו. אפילו תגובה מההייטר האובססיבי שתמיד חושב שאני השטן ומגיב בהתאם, במסווה של "אובייקטיביות". אני אוהב גם אותך, לא פחות משאני אוהב ילדים. שלא תשכח זאת לעולם, איש אובססיבי מסתורי ועלום שם. בינתיים, בימים האחרונים ציינתי 6 שנים מאז אחד הימים הכי קשים בחיי (בזמנו זה היה היום הכי קשה, בתקופה האחרונה עברתי ימים אפילו קשים יותר...). 6 שנים מאז שקיבלתי זריקת דקפפטיל לראשונה. 6 שנים מאז שחוויתי השפלה, ביזיון. כניעה. הכניעו אותי. לקחתי "תרופה" שלא מרפאת אותי ולא עוזרת לאף אחד, למעט כיסוי תחת ארור של קצינים פחדנים - וכמה אירוני שהזריקה הזו הוזרקה ישירות לשריר הישבן, הלא הוא התחת. אני שמח שסיימתי עם זה, עם ה"טיפול" המיותר הזה. לא טיפול ולא נעליים. הרבה פה היללו אותי שאני מסרס את עצמי, שאני עושה את זה כי זה הדבר הנכון - אבל אני חושב, בדיעבד, שזה לא היה נכון אז, וזה לא יהיה נכון עבורי לעולם. הזריקות האלה, הסירוס הזה, לא יכול לכבות את התשוקה שיש לי. הוא לא יכול לעזור לי עם האהבה שאני מרגיש. לא יכול לעזור לי עם המחשבות שאני חושב כל הזמ</div>Mon, 26 Nov 2018 22:45:00 +0200israeli.anonymous@gmail.com (סוקרטס א.ב.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=821867&blogcode=14974136http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=821867&blog=14974136http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=821867&blogcode=14970321<div align="right" dir="rtl">זה לפתוח פה לשטן, אבל באמת שזו תקופה טובה שנמשכת די הרבה זמן. אני מרוצה, אני מרגיש טוב, דברים זורמים לי. הסיבה לכך היא פשוטה: אני חי פשוט. בלי סיבוכים, בלי צרות, בלי התעסקויות מיותרות בילדים. לא אשקר. לא התנזרתי מכך לגמרי. אני שומר על קשרים מינימליים מאוד, רובם וירטואליים לחלוטין. ללא אופי מיני, ללא שום רמיזה לכך. אבל כן חתכתי את הקשרים הבעייתיים שתפסו חלק גדול מדי מחיי, העפתי את ההתעסקות המיותרת הזו, המעורבות הגדולה הזו. זה לא טוב לאף אחד. לא לי ולא לילדים. בחורף האחרון נכנסתי לביצה טובענית, קשר תלותי ונוראי שאני מתחרט על כל רגע ושנייה שבזבזתי עליו. זה היה לקח חשוב מאוד עבורי. אני אקפיד לשמור על מרחק מכל החרא הזה, והמצב שלי ימשיך להיות טוב. אין לי שום ספק בכך.</div>Sun, 21 Oct 2018 23:07:00 +0200israeli.anonymous@gmail.com (סוקרטס א.ב.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=821867&blogcode=14970321http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=821867&blog=14970321http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=821867&blogcode=14963447<div align="right" dir="rtl"> אפשר כזה, רק לפדופילים? בכיתי כמה פעמים במהלך הסרטון. יותר חזק כשהם אמרו שהדבר הכי יקר להם זה הילדים שלהם והם משאירים אותם לעולם או לעצמם. כשראיתי שאוקי נפטר פרצתי בבכי חזק. סרטון מאוד overwhelming וכל כך חשוב. חייבים להעריך את החיים.</div>Tue, 21 Aug 2018 20:09:00 +0200israeli.anonymous@gmail.com (סוקרטס א.ב.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=821867&blogcode=14963447http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=821867&blog=14963447http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=821867&blogcode=14960991<div align="right" dir="rtl">אני יכול רק לדמיין לאיזה הישגים וגדולות הייתי מגיע אם לא הייתי משקיע את רוב הכוחות שלי במלחמות נפשיות. הכישרון קיים מהיום שנולדתי, פיתחתי יכולות רבות וכבר היום הגעתי לדברים מכובדים מאוד. אולם אני בטוח שעשיתי לעצמי "הנחות" רבות בדרך, ויתרתי על דברים שיכולתי לעשות, נסוגתי מתכניות וכן הלאה. מספיק לחשוב על הצבא, מקום בו מילאתי תפקיד משמעותי מאוד שיכולתי גם להישאר בו ולהתקדם בו, אך לא נתתי את כל כולי וזה ניכר אצל כל מי שעבדתי עמו.</div>Thu, 26 Jul 2018 22:01:00 +0200israeli.anonymous@gmail.com (סוקרטס א.ב.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=821867&blogcode=14960991http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=821867&blog=14960991http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=821867&blogcode=14959235<div align="right" dir="rtl">הרבה מהקוראים והמגיבים בבלוג טענו שאני פצצה מתקתקת, שיום אחד אתפוצץ ואפגע בילד, שזאת רק שאלה של זמן. כבר אמרתי מספיק פעמים שזה בולשיט. אני לא אדם מיני במיוחד, והמצפון והמוסר שלי לא יאפשרו לי לעשות דבר כזה בחיים. הפצצה המתקתקת האמיתית היא לא אני אלא הילדים שהייתי עמם בקשר לאורך השנים. אם הם יקומו ויאמרו יום אחד, סוקרטס היה אותו אדם מבוגר שהכרתי והוא היה נחמד וחביב ודיברנו על הא ודא, ופתאום יגלו שזה לא רק ילד אחד או קבוצה קטנה או רק בסביבה הזאת, אלא שעשיתי את זה בצורה עקבית לאורך שנים וללא מסגרת. ואם הנער מאותו יום כיפור 2016 והחודשים שאחרי ידבר, ואם הנער מהחורף האחרון ידבר... זה יגמור לי את החיים בשנייה. זה יהרוג אותי. אין לי שליטה בזה. זה יכול לקרות בכל יום, בכל רגע, בלי שאהיה מוכן וערוך לכך. זה יכה בי כברק ביום בהיר. זאת הפצצה המתקתקת. נידונתי לחיים בצללים. אם אכנס לאור הזרקורים מאיזושהי סיבה, אם אחליט להפוך ליובל המבולבל (הוא מודל לחיקוי!), לא יתנו לי. מישהו מהילדים מהעבר שלי לא יוכל לשתוק, והוא ידבר. זה כואב להשלים עם זה, אבל זה אחד הדברים המרכזיים ש</div>Thu, 12 Jul 2018 01:36:00 +0200israeli.anonymous@gmail.com (סוקרטס א.ב.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=821867&blogcode=14959235http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=821867&blog=14959235http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=821867&blogcode=14949363<div align="right" dir="rtl">לא להאמין איך פעם אהבתי אותו כל כך, והיום אני שונא אותו. היום עוברות בי מחשבות אלימות פיזית ומילולית כל פעם שאני מדמיין אותנו נפגשים. לפני שלושה חודשים זה היה ההיפך המוחלט. ככה זה כשאתה מבין שלא באמת הכרת את הבן אדם, שהולכת שולל, שרימו אותך, שהונו אותך, שהכניסו אותך לתסבוכות שלעולם לא יכולת לדמיין - ולא אפרט בגלל הפחד מחשיפה. הוא עוד אומר שהוא תמיד אוהב ויאהב אותי לא משנה מה, אני לא רוצה שום קשר אליו. לא רוצה לחזור לזה. לא רוצה שום דבר וכבר דיברתי על זה בפוסטים הקודמים. טוב לי השקט הזה. טוב לי להיות רחוק ממנו. היו דברים טובים בקשר, ודאי, אבל סבלתי כל כך הרבה בשורה התחתונה, זה לא שווה את זה. כעת אף אחד לא רודף אחריי, אף אחד לא רוצה לערוף את ראשי (תבינו לבד מה זה אומר), ואני רוצה לשמור על זה. אני רוצה להמשיך עם הנתיב החדש הזה. בלי צרות, בלי סיבוכים, בלי דרמות. שהבלוג יישאר שומם וריק, זה טוב. אני את שלי עשיתי פה די והותר ב-5 השנים מאז פתיחת הבלוג.</div>Sun, 22 Apr 2018 23:37:00 +0200israeli.anonymous@gmail.com (סוקרטס א.ב.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=821867&blogcode=14949363http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=821867&blog=14949363