http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=821645הפעם זה יקרהheCopyright 2026 hungry for love. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=821645http://f.nanafiles.co.il/upload/Xternal/IsraBlog/45/16/82/821645/misc/26401486.jpghttp://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=821645&blogcode=13896153<div align="right" dir="rtl">שבוע חדש, חודש חדש, שנה חדשה, התחלה חדשה... אני חדשה. </div>Sun, 01 Sep 2013 01:40:00 +0200nobody@israblog.co.il (hungry for love)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=821645&blogcode=13896153http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=821645&blog=13896153http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=821645&blogcode=13894245<div align="right" dir="rtl">אני רוצה לדבר על המעבר ממיה לאנה. אני כבר שנים מנסה לעשות את המעבר הזה. למה לא לנסות להחלים אתם בטח תוהים? אז התשובה היא כי אני זקוקה להפרעות האכילה שלי. לאבד את ההפרעות הללו שלי זה הרבה יותר קשה בעיניי מכל דבר אחר. הרגע הזה שבו אני מקיאה את הנשמה- השיחרור שזה מעניק לי. אני לא יכולה להסביר למי שלא חווה את זה. יש בזה כאב נוראי- הגרון כואב, הקיבה מתכווצת.... אבל ברגע הזה שבו האצבעות שלי תחובות עמוק בתוך הגרון והעיניים שלי דומעות מכאב, אני ריקה- לרגע הזה אני מייחלת וייחלתי כל חיי. לתחושת הריקנות הזאת. כי ברגע הריקני הזה כל המחשבות שלי נעלמות כלא היו. אני לא שמנה ולא רזה אני לא חכמה או טיפשה לא יפה ולא מכוערת... אני לא שום תואר שהדביקו לי במהלך חיי. אני רק אני. קיימת. זאת ההתמכרות שלי. יש אנשים שמכורים לסיגריות ויש לסמים, יש אנשים שמכורים לאלכוהול. אני מכורה לרגע הריקון הזה. ולכן המעבר ממיה לאנה כל כך קשה לי. <</div>Fri, 30 Aug 2013 00:46:00 +0200nobody@israblog.co.il (hungry for love)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=821645&blogcode=13894245http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=821645&blog=13894245http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=821645&blogcode=13890494<div align="right" dir="rtl">אז מה עבר עליי בתקופה האחרונה? הבולימיה השתלטה לי על החיים בצורה חסרת תקדים. עד כדי כך שאני כבר לא מצליחה לעכל כלום. שומנים בעיקר מגעילים אותי. היום אכלתי ענבים וזהו. החלטתי להפסיק לאכול הכל ולאכול כמעט רק ירקות ופירות כי שום דבר אחר לא מתעכל כבר. המחלה המחורבנת הזאת. והכי מרגיז שאני לא יורדת במשקל. ביום כזה שאני לא אוכלת בו כלום אפילו המשקל לא שם עליי. דווקא בימים של בולמוסים והקאות אני כן רואה תזוזה חיובית? זה פאקינג לא הגיוני? מה לעזאזל קורה פה? הכי חשוב זאת ההחלטה שלי לחזור להליכות יום יומיות. זה הפיתרון רבותיי. ספורט ואכילה בריאה. בטח אתן צוחקות כרגע. מה "אכילה בריאה." את "שמת לב שאת בפרו אנה, נכון?" אז כן. ירקות ופירות. פירות בבוקר פירות בצהריים וסלט בערב. ככה זה הולך להיות מעכשיו. לא עוד קולה דיאט. לא עוד הקאות. די הספיק לי עם זה. אני כבר לא רוצה את זה יותר. כל פעם שאני מוצאת את עצמי עם ראש מעל לשקית זבל (אל תיגעלו אבל אני מקיאה לתוך שקיות זבל כי אני חייבת לראות שהכל יצא). אני אומרת די- זאת הפעם האחרונה. וכל פעם משקרת לעצמי</div>Sun, 25 Aug 2013 21:24:00 +0200nobody@israblog.co.il (hungry for love)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=821645&blogcode=13890494http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=821645&blog=13890494http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=821645&blogcode=13538679<div align="right" dir="rtl">היה לי חרא של יום. הקאתי כבר איזה חמש פעמים ואני רוצה כבר למות. אני שונאת להקיא אבל לא יכולה לשלוט בזה. הגוף שלי דוחה כל מה שאני מכניסה לתוכו. הכנסתי המון ג'אנק וכשאני אומרת המון אז זה ה-מ-ו-ן. מי שחושבת להתחיל להקיא בבקשה בבקשה שלא תעז לעשות את זה. אני כבר חמש שנים בחרא הזה ומתפללת שזה ייגמר כבר. או שאני יעשה צ'ק אאוט מהעולם המסריח הזה כבר. כואב לי הגרון שזה מזוויע פשוט. אני צרודה ויש לי כאב ראש שאני לא מאחלת גם לא לשונאים שלי. אז את ה- ABC אני אדחה. מקווה שמחר. אני כל כך מתביישת בעצמי. אני בן אדם כל כך חלש. אין פלא שלא אכפת לאף אחד אם אני אחייה או ימות. אני חייבת לכל מי שקראה וחשבה שאני חזקה התנצלות. אני ממש לא חזקה. סתם גוש שומן. דוחה ומגעילה. </div>Sun, 04 Nov 2012 17:01:00 +0200nobody@israblog.co.il (hungry for love)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=821645&blogcode=13538679http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=821645&blog=13538679http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=821645&blogcode=13536643<div align="right" dir="rtl"> החלטתי שהדרך הטובה בשבילי היא תיכנון מראש. הנה התוכנית היומית שלי והיא כוללת גם הליכה של שעה. אני אעדכן בהמשך. אני יודעת שיחסית זה הרבה אוכל. אבל אני נותנת לעצמי את המקסימום וכל הפחתה בפועל היא תהיה מעורכת. אני גם שוקלת להתחיל ABC משבוע הבא. קשה לי עם כללים ותוכניות וזאת בדיוק הסיבה שאני זקוקה להם. אני צריכה מסגרת כלשהי שתהווה מעין כלב שמירה נגד הבולמוסים שלי יומן מזון יומי ארוחה מה קלוריות ביצוע הערות בוקר 30 גר' ברנפלקס 50 גר' חלב .1% 120 בוצע אכלתי לאט עם כוס מים ליד. <t</div>Sat, 03 Nov 2012 07:53:00 +0200nobody@israblog.co.il (hungry for love)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=821645&blogcode=13536643http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=821645&blog=13536643http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=821645&blogcode=13535285<div align="right" dir="rtl">בוקר טוב לכולן. איזה יום מאושר. קולולווווווווווווווווווווו צריך להנציח את היום הזה כיום שבו ירדתי קידומת. השבוע ירדתי בסך הכל 2.2 קילו. הרוב בטח נוזלים אבל עצם התזוזה גורמת לי אושר. וסופה"ש הגיע. היום שגורם לכולנו לשקשק במכנסיים חחחחח אז הנה קצת טיפים מאתר פרו אנה לסופ"ש מוצלח לכולנו. 1. תאכלי בצלחת כחולה או שחורה. צבעים כהים בדרך כלל גורמים לך להרגיש מלאה יותר, מהר יותר. יתרה מכך, איכלי בצלחות קטנות וכהות.2. כאשר את רוצה לאכול משהו שאת לא צריכה, הכיני רשימה של כל הסיבות למה לא כדאי, וקיראי אותה לפחות 20 פעמים.3. כאשר את מרגישה צורך לזלול, תספרי עד 100 לאט לאט, וזה יכול לעבור.4. אם את גרה לבד, תלי תמונות מוטיבציה או שתמספרי מאכלים שאינם בטוחים. תתלי את משקל היעד שלך על הקיר או על המאכל האהוב עליך.5. בחרי מזון אחד ליום, משהו כמו תפוח. תחתכי אותו ל 4 רבעים. איכלי חלק אחד לארוחת בוקר, בצהריים, אחד בארוחת ערב, ונשאר לך חלק אחד כחטיף.6. אם את גרה לבד ונוטה לזלול, תקני רק את האוכל שאת צריכה לאותו יום. באופן זה, אם תסיימי את כולו, אין יותר.7. תאכלי עם היד הנגדית לזו שאת רגילה אליה. א</div>Fri, 02 Nov 2012 06:06:00 +0200nobody@israblog.co.il (hungry for love)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=821645&blogcode=13535285http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=821645&blog=13535285http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=821645&blogcode=13534498<div align="right" dir="rtl">אז היום הייתי אצל הפסיכולוג וכרגיל אני לא רואה שיוצא מזה משהו.סתם קישקשנו על כל מיני. דיברנו שוב על ההקאות שלי. הוא יודע שנמאס לי ואני רוצה להפסיק.אבל לא סיפרתי לו שהדרך שבחרתי לעשות את זה היא אנה. כי זה הסוד שלי ואף אחד לא יודע על זה חוץ ממכן.אחרי שחזרתי היה לי בולמוס. אבל בולמוס שונה מכל מה שאני רגילה. כי פשוט עצרתי באמצע.לא יכולתי לאכול יותר. פעם הייתי מצליחה לדחוס אלפי קלוריות בדקות ועכשיו כבר לא.אז נכון נשברתי והקאתי. אבל אני מרגישה שאני לאט לאט נוטשת את ההקאות וזה הכל בזכות אנהובזכות הבלוג כי איכשהו אני מרגישה שלכתוב את הדברים ככה בגלוי עוזר לי. כי כשאני כותבת שאני אצום אני מרגישה מחוייבות.וכשאני בולסת לא נעים לי כי אני יודעת שאצטרך להיות ישרה ולשתף בבלוג.אני מאושרת שאני סוף סוף משיגה את השליטה בעצמי שוב. לאט לאט.אני מאמינה ומקווה שזאת תהיה המעידה האחרונה שלי.ויש לי גם חדשות טובות. מסתבר שהסיבה למשקל התקוע שלי הייתה הווסת שקיבלתי היום.מזמן לא הייתה לי ווסת וזה נחמד לראות שהיא קפצה לבקר. מה שטוב בזה זה שעכשיו אני אצליח שוב לרדת.ובאמת הבוקר המשקל הראה 500 גרם פחות.אומנם אני עדיין ת</div>Thu, 01 Nov 2012 17:49:00 +0200nobody@israblog.co.il (hungry for love)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=821645&blogcode=13534498http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=821645&blog=13534498http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=821645&blogcode=13533407<div align="right" dir="rtl">אז הצום הלך פצצה. הבעיה שרוב היום לא היה לי כוח לכלום. עשיתי הליכה של שעה כדי לצאת מהשביזות וכשחזרתי הכנתי לי סלט ירקות עם לימון ומלח כמובן שבלי שמן. אז עמדתי בצום סגרתי 24 שעות מ19:00 עד 19:00. אני גאה בעצמי. רציתי להמשיך אבל מחר בבוקר יש לי פגישה עם הפסיכולוג ואני יודעת שאם אני לא יאכל אני לא ארדם ואגיע לפגישה עם עיניים נפוחות ועייפות רצחנית. אז, סלט- 250 קלוריות. שעה הליכה 350-400 קלוריות. </div>Wed, 31 Oct 2012 20:27:00 +0200nobody@israblog.co.il (hungry for love)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=821645&blogcode=13533407http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=821645&blog=13533407http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=821645&blogcode=13532821<div align="right" dir="rtl">כשהייתי בכיתה ו' קיבלתי פתק מילד מהכיתה, "כפרה על השדיים שלך" הוא כתב לי.הייתי כל כך נבוכה והתחלתי לבכות. המורה שלי לאנגלית ראה אותי בוכה. אז סיפרתי לו. וזה רק החמיר את המצב.ניגשתי יחד איתו להורים של אותו ילד. זה היה כל כך מביך. האחות הגדולה שלו גם היא מורה. התנהגה כאילו כלום. כאילו זה שטות של ילדים.ואני הרגשתי מלשנית. מה שהכי כאב שהייתי דלוקה על הילד ההוא וזה שבר לי את הלב.התפתחתי לפני כולן. היו לי ניצני שדיים לפני כל השאר, קיבלתי את הווסת שלי ראשונה בכיתה. הרגשתי כמו פיל בחנות חרסינות.הרגשתי לא נוח בתוך העור של עצמי.הבנים תמיד התעלמו ממני כי מבחינתם הייתי מפלצת. משהו לא רגיל, לא כמו כולן. כל כך רציתי להיעלם. שנאתי את הגוף שלי. שנאתי את השדיים האלו שהחלו לצמוח לי. ניסיתי להסתיר את עצמי. בהתחלה בתוך ערמות של בגדים ואח"כ בתוך ערמות של שומן.ועכשיו אני מביטה לאחור באותה ילדה והלב שלי נכמר עליה. כמה יפה היא הייתה כמה חבל שלא היה לה מושג.עכשיו אני כבר יודעת את האמת. שהעולם המזוייף הזה שאב אותי לתוכו עוד ברגע ההוא. ברגע שהחלטתי להסתתר בגללם. בדיוק ברגע הזה איבדתי את עצמי והפכתי למישהי אחרת.</div>Wed, 31 Oct 2012 12:02:00 +0200nobody@israblog.co.il (hungry for love)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=821645&blogcode=13532821http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=821645&blog=13532821http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=821645&blogcode=13532712<div align="right" dir="rtl">אוף עליתי על המשקל הבוקר שוב ושוב וכלום אפילו לא גרם מאתמול. אני מתה כבר לרדת את ה600 גרם האלה ושתירד סיפרה במשקל המחורבן שלי. אני שמנה אני שמנה אני שמנה שמנה!!!!!!!!!!!!!!!!! נמאס לי כבר. אז החלטתי. היום צום. אך ורק מים מים מים מים.... עד שאהיה נקייה וורודה מבפנים. </div>Wed, 31 Oct 2012 07:33:00 +0200nobody@israblog.co.il (hungry for love)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=821645&blogcode=13532712http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=821645&blog=13532712