http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=821609Who are you hiding from?heCopyright 2026 I_Forgot_My_Name. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=821609http://f.nanafiles.co.il/upload/Xternal/IsraBlog/09/16/82/821609/misc/26399518.pnghttp://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=821609&blogcode=13598412<div align="right" dir="rtl">התגעגתי אלייך.אתה בטח לא התגעגתה למשתמשת הקטנונית, הטיפשה, הפחדנית, האבודה והמעט פרנואידית שלך.טוב...אינלי הרבה מה לאמר לך.תשמח בשבילי כי וויתרו לי על הפסיכיאטר.אבל אני הולכת לפסיכולוג.תתמוך בי כי יש לי בעיות עיכול לא מוסברות, כלומר תקופות ארוכות שבהן רוב האוכל שאני מכניסה לפה יוצא מיד ביריקה ולפעמים בהקאה.לא, אינלי בולמיה.תתגעגע איתי לאחת החברות הכי טובות שלי, ליחידה שתומכת בי ועוזרת לי ומבינה אותי, שאנחנו כבר המון זמן לא התראנו אלא רק דיברנו בפייס וכל הזמן אנחנו לא יכולות להיפגש מסיבות שונות (כל פעם מישהי מאיתנו לא יכולה.)תצחק איתי על הטיפשות שלי, כי התברר שיש אנשים בכיתה שניסו להתחבר אלי ודחיתי אותם, הייתי כל כך איוורת ושקועה בעצמי.ובכללי פשוט תמשיך להיות המקום שבו אני מוציאה את מה שיש לי בפנים, הרגשות, הדברים שקרו, המחשבות...וגם...משהו אחרון שרציתי לספר לך? אני גרועה במציאת חברים.כלומר אני מוצאת לי חברות והכל, אבל המון פעמים אני פשוט לא יודעת מה אומרים במצבים כולשהם, ואיך מתחילים חברות, כאילו שמעולם לא רכשתי חברות (למרות שיש לי ניסיון), וזה גורם לי להרגיש מעוצבנת על עצמי.בתודה שהקש</div>Tue, 18 Dec 2012 18:36:00 +0200nobody@israblog.co.il (I_Forgot_My_Name)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=821609&blogcode=13598412http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=821609&blog=13598412http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=821609&blogcode=13570427<div align="right" dir="rtl">נהדר.אמא שלי ספרה.היא ספרה לאח שלי (יש לי אח גדול שכבר לא חי איתנו).היא סיפרה לו ש'התברר' שאני בדיכאון (אני ידעתי את זה) ואני אלךלפסיכיאטר ולפסיכולוג.ועכשיו הוא יותר מידיי מתייחס אליי.אסמסים, חיבוקים, התעניינות מזוייפת בחיים שלי...אני מרגישה כמו זונת צומי, רק שלי נותנים צומי בכוח ולא אני דורשת.היום לפני סבתא שלי היא אמרה לי "אני יודעת שלא טוב לך בנשמהושבא לך לשכב על הספה כל היום אבל זאת לא סיבה להתבטל."סבתא שלי התחילה לחשוד, אבל זה עבר.ואני לא רוצה שידעו, אני סה"כ רוצה שיעזבו אותי.טוב לא יעזבו, כי זה לא נגמר טוב והמון שעות של 'לבד בבית' זה משפיעעלי רע, אבל שיתנו לי מנוחה.גם אמא שלי מנסה לשמח אותי ומתייחסת אליי יותר מידי.ומתקשרת פי 3 מבדרך כלל.אני לא צריכה שירחמו עלי.המוווון אנשים סבלו מדיכאון, זה לא משהו מיוחד.אלא אם דואגים לי בכלל הגיל הצעיר, כן, אני עוד בחטיבהואני בדיכאון, אז? קורה הרבה.זה שמתייחסים אלי בצורה טובה מדי גורם לי להרגיש חלשה, וזאתתחושה שאני ממש לא אוהבת.במקום לתת לי אובר אטנשן (OVER ATTENTION), תפסיקו לצעוקעליי כשאני לא עושה משהו שאתם אמרתם לי לעשות ושכחתי.תפסיקו להזכיר</div>Wed, 28 Nov 2012 15:00:00 +0200nobody@israblog.co.il (I_Forgot_My_Name)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=821609&blogcode=13570427http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=821609&blog=13570427http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=821609&blogcode=13569517<div align="right" dir="rtl">הכל התחיל מביקור פשוט אצל דיאטנית.אמא שלי גררה אותי לשם כי אני לא אוכלת בריא, והרבה פעמים גם בכלל לא אוכלת(יש לי בעיות מוזרות באכילה, אני בריאה לגמריי, אבל יש אוכל שהגוף שלי לא מקבל,וכולם חושבים שאני סתם נגעלת, אבל זה לא נכון!).הדיאטנית מצאה אצלי את 4 תסמיני הדיכאון (שאני בקושי זוכרת).ועכשיו שולחים אותי לפסיכיאטר שיחליט אם ידחסו בי כדורים נגד דיכאון או לא,ומחקים לי ביקורים אצל הפסיכולוג.כל העיניין הזה די מפחיד אותי את האמת....הצילו...?</div>Tue, 27 Nov 2012 19:27:00 +0200nobody@israblog.co.il (I_Forgot_My_Name)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=821609&blogcode=13569517http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=821609&blog=13569517http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=821609&blogcode=13565032<div align="right" dir="rtl">אני נגד צביעות, ונגד צבועים. אבל.... יש לי חברה מאוד טובה מכיתה ד' נראלי, ובזמן האחרון היא התחילה להיות די צבועה. כלומר, רק לגביי אדם אחד. יש לנו חברה שהיא וואנבי (ולא משנה כמה אני אסביר לה היא לא תשתנה), נקרא לה ד' (שונאת לקרוא לאנשים באותיות אבל זה כדי לא להתבלבל). וחברה שלי מתייחסת אליה טוב מול כולם, אבל כשד' לא בסביבה היא יורדת עליה, על זה שהיא שמנה, טיפשה, או כל דבר אחר. כאילו, אם אני אומרת על מישהו משהו רע, אני אומרת את זה בתנאי שאמרתי לו את זה בפרצוף, נגיד אני חושבת שזאת מתנהגת כמו בהמה, אז אני אומרת לה את זה וזה. וקיצ' כשאני אומרת לחברה שלי שלא יפה לדבר ככה היא תמיד אומרת איזה משהו כמו "זה כי עיצבנתם אותי" או "נכון, לא יפה לצחוק על אנשים שמנים, אבל אפשר לצחוק על אנשים שמנים מאוד". ו...היא חברה מאוד מאוד טובה שלי, מעולם לא רבנו ואין לנו סודות גדולים אחת מהשניה וזה, אז אני לא יודעת מה לעשות... כלומר, זה חשוב לי איכשהו לפתור את כל הקטע של הצביעות ואני מרגישה ממש רע בגלל זה...</div>Sat, 24 Nov 2012 14:49:00 +0200nobody@israblog.co.il (I_Forgot_My_Name)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=821609&blogcode=13565032http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=821609&blog=13565032http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=821609&blogcode=13563521<div align="right" dir="rtl">אז נהייתי שמחה יותר, אולי קצת סתומה יותר, ו...? אף אחד לא מדבר איתי, טוב רק בהפסקות. אפילו בפייס כעבור דקה או שתיים מפסיקים לדבר איתי. כלומר, כשהייתי עצובה, כולם דיברו איתי, כולם תמכו בי, רצו להיות איתי יותר, ועכשיו כשמצבי השתפר... אני יכולה לשכוח מהחברות שלי -_- אני מרגישה מאוד מאוד בודדה :'( כלומר, מה, אני צריכה להיות מדוכאת כדי שיתיחסו אלי, ולהיות אני במצבי הרגיל זה כלום? אני לא מבינה את זה T_T טוב, תישכחו מימני, אני אעלם לי בשקט. </div>Fri, 23 Nov 2012 14:22:00 +0200nobody@israblog.co.il (I_Forgot_My_Name)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=821609&blogcode=13563521http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=821609&blog=13563521http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=821609&blogcode=13562434<div align="right" dir="rtl">כשאנחנו שומעים שסתם מישהו מת, זה לא ממש אכפת, או שאכפת לשנייה ההיא, לפחות ככה זהאצל כל מי שאני מכירה.כשאנחנו שומעים שקרוב משפחה מת, אנחנו עצובים, תלוי כמה קרוב הוא היה.אנחנו מאוד עצובים כשמישהו שהוא מאוד חשוב לנו מת, אבל כל זה כשאנחנו לא רואים את המוות.כשמישהו גוסס עליך, זה כבר עיניין אחר לגמרי.כשאנחנו מלווים מישהו למוות, במיוחד מישהו שחשוב לנו, זה הכי מעציב, מעצבן, מלחיץ, והעיקר...נחרט בזיכרון.זה כבר לא משנה אם זה סתם מישהו, אדם חשוב לנו, או אפילו חיה, כשרואים איך החיים עוזביםמישהו ומבינים שאי אפשר לעשות כלום בקשר לזה...אני די קטנה.אז זה יראה טיפשי.אבל אני לא כותבת על אדם קרוב שמת.אני מקדישה את זה למי שחווה (או פוחד לחוות?) משהו כזה.לי בסה"כ מת גור חתולים, לא ביג דיל.היה לו שבר קשה ברגל, בעיה בקיבה, והוא תמיד גירגר.ואני האמנתי שאני אוכל לעזור לו...מאוד נקשרתי אליו, לא היה אכפת לי שהוא צולע, או קצת מסריח, או כל דבר אחר...ויום אחד, נגמר לו הקול, והוא לא צרח (ילל, תמיד עשה את זה כשרצה שאניאבוא ללטף אותו), נכנסתי לחדר וראיתי אותו שוכב ומזיז עם הפה, כילא היה לו קול, ולידו כתם קטן של דם.צרח</div>Thu, 22 Nov 2012 17:56:00 +0200nobody@israblog.co.il (I_Forgot_My_Name)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=821609&blogcode=13562434http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=821609&blog=13562434http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=821609&blogcode=13550843<div align="right" dir="rtl">באיזו אשליה אני חיה?!תמיד הייתי בטוחה שאני בנאדם סבלני, לפחות הייתי.היה נדמה לי שתמיד האחרים הם אלה שלא צודקים.טוב...נזכרתי שוב בריבים האחרונים שלי, לדוגמאעם אמא או חברה...ו...ווואו, איך הן סובלות אותי?!לפעמים יש לי מצבים שכל מילה שיגידו לי תרגיז אותי,ואני חשבתי שאני אף פעם לא זאת שאשמה בריב.גיליתי שהשנה כל מילה מקפיצה אותי, והתחלתילא להבין את עצמי (שוב), החלטתי שלא צריך להגיב ככה,כי אלו באמת שטויות, ואני באמת עושה מכל זבוב פיל (טוברק השנה, לפניי זה זאת באמת לא הייתה אשמתי....)הסתכלתי על עצמי מחדש, על התגובות שלי, מה שאניאומרת... אם קודם הייתי בטוחה שאני אחלה ואנינקייה מאשמה, עכשיו אני מבינה שיש הרבה מה לשפר....אני מציאה לכל אחד פה להסתכל על עצמו מחדש,לעבור בזכרון על המעשים *שלו* והתגובות *שלו*, אוליתגלו על עצמכם משהו כמו שאני גיליתי...</div>Tue, 13 Nov 2012 19:06:00 +0200nobody@israblog.co.il (I_Forgot_My_Name)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=821609&blogcode=13550843http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=821609&blog=13550843http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=821609&blogcode=13547593<div align="right" dir="rtl">רציתי לאמר, שיש המון אנשים עצובים בעולם, אני מבינהם. יש אנשים שמחים, אבל אני רוצה לדבר על העצובים. לכל אחד יש צרה משלו, משהו שעובר או עבר עליו, כן....זה קשה. יש כאלה שהתגברו, ויש כאלה שלא. אבל...פתאום הבנתי ש.... מרוב שאנחנו מתעסקים בעצב, רובנו שכחנו מהדברים הקטנים, הדברים הקטנים שמעלים חיוך. ארוחת בוקר טעימה, ברכה ליומולדת מחבר טוב או מהמשפחה, חיית מחמד (אם יש), חלומות טובים, חייב להיות לפחות חלום טוב אחד בין כל הסיוטים, לא? בדיחה טובה, ספר מעניין, סדרה אהובה, מי שלומד בבית הספר, סוף סוף נתנו קצת שיעורי בית... לכן, כשאנחנו עצובים, ונדמה שאין מה שיעודד.... תמיד יש. אפילו אם זה הדבר הכי קטן, והכי פחות משמעותי, ונעשה רגיל בשבילנו... אם נחשוב על זה, נגלה המון דברים קטנים ושמחים בחיינו שבדרך כלל אנחנו מתעלמים מהם... עולם? רציתי רק לאמר שיש תיקווה. ויש שמחה, אפילו אם היא חבוייה אי שם. </div>Sun, 11 Nov 2012 10:08:00 +0200nobody@israblog.co.il (I_Forgot_My_Name)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=821609&blogcode=13547593http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=821609&blog=13547593http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=821609&blogcode=13546216<div align="right" dir="rtl">בבלוג האמיתי שלי, (אני מזכירה שפתחתי את הבלוג הזה כדי לכתוב כל מה שאני מרגישה כי התחילו להיכנס לבלוג המקורי שלי אנשים לא רצויים, אז אני בורחת לי) אני סוף סוף סיפרתי. סיפרתי כל מה שעברתי עד היום. כל מה שהכאיב לי. מה שגרם לי סבל. מה שאכל אותי מבפנים. מה שעיצבן אותי. מה ששיגע אותי.... סיפרתי, בפעם הראשונה סיפרתי... אף אחד לא ידע באמת על העבר ה'נחמד' שלי, ובהתחלה הרגשתי מאוד מבויישת, כי שכשאני נזכרת...אני מרגישה המון רגשות מעורבים, אבל בעיקר כעס, עצב, ומבוכה... אבל אז, הרגשתי טוב הרבה יותר.</div>Sat, 10 Nov 2012 13:33:00 +0200nobody@israblog.co.il (I_Forgot_My_Name)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=821609&blogcode=13546216http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=821609&blog=13546216http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=821609&blogcode=13546204<div align="right" dir="rtl">אנשים כאלה שכותבים כי הם רוצים צומי. אנשים כאלה שמה שחשוב להם זה שיהיו יותר תגובות. בנות שמעדכנות כל שניה. בנות שמקדישות את הבלוג לכתיבת מ"ס הקלריות שאיכלו. פאקצות שהתחילו להיכנס לכאן. ויש עוד רשימה ארוכה... אם כל יום אני רואה פחות ופחות בלוגים רגילים, כאלה שהיו פעם, שבהם פורקים, או משתפים, או כותבים משהו ספרותי... אבל מי שהכי הורס כאן זה וואנביס.... </div>Sat, 10 Nov 2012 13:25:00 +0200nobody@israblog.co.il (I_Forgot_My_Name)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=821609&blogcode=13546204http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=821609&blog=13546204