http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=821462לא חייב.heCopyright 2026 Ambrosia. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=821462http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=821462&blogcode=14279567<div align="right" dir="rtl">אבא מכה, מרביץ ומקלל הלוואי שאבא היה מרביץ מקלל ככה הייתי מבינה מה לא בסדר לעזאזל. אבא צץ ומפחיד אותי משום מקום אבא גרם לי לפחד מעירום. ואולי זה נכון מה שכולם אומרים לגבי זה שמשפחה לא בוחרים אבא צועק, את כמה שאני לא טובה אבא גרם לי לפחד מקרבה. כילדה קטנה שרק רוצה לגדול אבא נתן לי כמה שאלות לשאול למה דווקא לי הדברים האלה קורים? האם זה גם קורה לילדים אחרים? ואם כן, מה עושים ההורים? אבא צועק ומתפוצץ ומשתולל אני לא מבינה מה לא בסדר לעזאזל! למה הוא מתנהג פתאום כמו משוגע? אבא גרם לי לפחד ממגע. בחיים לא אהיה מתוקנת הלוואי שהייתי בת אחרת בת שאבא שלה אוהב אותי רק בדיבורים אבא גרם לי לפחד מגברים. תודה, אבא. שלימדת אותי כל כך הרבה שכאישה, לא משנה למה אתנגד ומה ארצה גבר עדיין כרצונו בי ינהג אבא עשה את הכל בשוגג. הוא לא התכוון, הוא רצה עבורי רק טוב אבא גרם לי לפחד מלאהוב.</div>Sat, 07 Feb 2015 20:22:00 +0200ambrosia5695@gmail.com (Ambrosia)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=821462&blogcode=14279567http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=821462&blog=14279567http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=821462&blogcode=14178313<div align="right" dir="rtl">ישובים על הדשא בטקס כואב של שנים, אני ואתה נפרדים מהחיים כמו שאנחנו מכירים כבר שנה ושבעה חודשים. מדברים מילים ומחברים משפטים יחד אנחנו מנסים לגשר על כל הפערים שיצרו החודשים הבודדים הרחוקים אחד מהשניה, שבסוף הביאו אותי ואותך לכדי פרידה.אני מדברת עליי ועל הימים החולפים, ואילו אתה עונה לי בסיפורים עטויי כומתה ולובשי מדים חדשים מהמדפים של הצבא. הוא לקח אותך למקום בו טוב לך ואתה עושה את שלך. תר אחרי אנשים חדשים שאת חייך מאירים ומה איתי? בינתיים פה מחכה גם לעת שלי. בה אלבש את המדים וכביכול אשכח הכל וגם אתה כמו ילד גדול תגן עלינו מאויבנו לכלותנו ותלמד בלעדיי לחיות. אבל שטויות! שעות ישבנו על הדשא וזה לא הלך ונעשה קל. אלא להפך כל משפט שנאמר העמיס לי על הלב עוד משקל, וכאילו שום דבר לא דובר ולא טופל אני טובעת בטראומות שאבא היקר שתל.החיים לא הסבירו לנו פנים. לא בילדות ולא בנעורים.איך לעזאזל מסכמים שנה ושבעה חודשים?בהמון דמעות כנראה. עכשיו כבר עמדתי מולך ולאהפסקתי לבכות ולא הרפית ממני לשניה, רק עוד דקה, אל תיסע.עדיין אני פה עומדת מחכה לבד שאוציא את עצמי באותה הדרך בה נכנסתי לכביש הלא סימפטי. לרוץ ל</div>Sun, 10 Aug 2014 16:12:00 +0200ambrosia5695@gmail.com (Ambrosia)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=821462&blogcode=14178313http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=821462&blog=14178313http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=821462&blogcode=14173295<div align="right" dir="rtl">שלחו הודעה.</div>Sun, 03 Aug 2014 01:34:00 +0200ambrosia5695@gmail.com (Ambrosia)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=821462&blogcode=14173295http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=821462&blog=14173295http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=821462&blogcode=13946938<div align="right" dir="rtl">אני המגרד גב שלך אני החור החסר בחגורה אני הכרית בלילה הקפה בבוקר השיר ברקע כשאנחנו עושים אהבה אני כל מה שאתה צריך ואי פעם תצטרך אני כל מה שהולך להסב לך אושר בעולם הזה אני כל מה שעשה, עושה ויעשה לך טוב. אני האהבה הנצחית האושר המתמיד העונג האסור אני נווה מדבר, אני ריקוד הגשם, אני האוטובוס האחרון, ההילוך החמישי, אני הפה, המוח, הלב, הלשון והמצפון. לפעמים אני גם הטחול. אני הסקס, אני השיחות, אני השתיקה והמוזיקה. אני הכל או כלום. והכל בסדר</div>Thu, 24 Oct 2013 09:02:00 +0200ambrosia5695@gmail.com (Ambrosia)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=821462&blogcode=13946938http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=821462&blog=13946938http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=821462&blogcode=13827861<div align="right" dir="rtl">למה? כי זאת אני כי אני מבצעת בחירות ומתחרטת עליהן. לא משנה מה אני בוחרת, אני אתחרט על זה בסוף כי אני לא בטוחה בעצמי כי אני מקריבה המון למען מטרה שנראית לי חשובה וגדולה יותר ממני -ומתחרטת ומצטערת על היום בו נולדתי נפתחתי כמו שבחיים לא נפתחתי "נופר, תדברי, מה לא בסדר?" "אני לא יכולה להגיד לך. אני לא יכולה לדבר איתה, כזאת אני. אני בחיים לא אגיד למישהו מה אני חושבת שלא בסדר. זה כמו שאני אדבר איתכם על נושאים רחוקים אבל בחיים אני לא אדבר איתך או איתך על מה שאני באמת חושבת." "למה?" דמעות, נאנחת. תפסיקי לבכות כבר. אני לא שולטת בזה. "למה?" "לא יודעת! אני לא יודעת. ככה אני" זה נתקע לי בגרון. יחד עם הביטחון העצמי שלי אני מרגישה שהכל לא בסדר. הכל לא נכון. השנה שאני עומדת לפניה, מה איתה? מה היא תיתן לי? איך היא תשנה אותי? לאן אני אקח אותה? על כל כך הרבה וויתרתי בשביל השנה הזאת. ומה שהכי מטריף אותי זה שמילה אחת מצד אבא וכל העולם שלי מתפורר. הטיפוס הזה יודע לערער אותי במילה וחצי מילה ואני ישר מתחרטת על כל בחירה שאי פעם בחרתי בה. על כל געגוע לגיטימי על כל קושי נורמלי אני רוצה ל</div>Wed, 26 Jun 2013 08:35:00 +0200ambrosia5695@gmail.com (Ambrosia)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=821462&blogcode=13827861http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=821462&blog=13827861http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=821462&blogcode=13822804<div align="right" dir="rtl">אני מורידה את הפוסט ההוא מהעיניים שלי, מהדבר הראשון שאני אראה כל פעם שאני נכנסת לבלוג. אני לא כותבת, אני לא חיה. איפה החברים? איך נהפכתי לזאת שאהבה נהייתה כל עולמה? ובינתיים אני מוסרת את המיטה ואת כלי האוכל לכלבייה, לאלה שצריכים אותה, לאלה שישתמשו בה. אני אוהבת אותך, אני מתגעגעת אליך, אבל אני יודעת שאני עושה את ההחלטות הנכונות. ובינתיים אני מוצאת את עצמי בסרטים שמעולם לא חשבתי שאכנס אליהם (הפלה?) המיטה הזאת תגרום אושר וחום לכלב אחר שזקוק לה, בדיוק כמו שאתה גרמת לי אושר וחום, מתי שהייתי זקוקה להם. אם רק הייתי יכולה לחבק ולנשק אותך בפעם האחרונה</div>Fri, 21 Jun 2013 17:29:00 +0200ambrosia5695@gmail.com (Ambrosia)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=821462&blogcode=13822804http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=821462&blog=13822804http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=821462&blogcode=13795329<div align="right" dir="rtl">תראה כמה אתה חולה. תראה כמה רזית. אני מורידה אותך לרצפה וכבר אתה יושב. זה לא טבעי, נכון? ואני ואתה רק בעד מה שטבעי. אני רוצה להסביר לך למה ההחלטה להרדים אותך הייתה דבר נכון לעשות. אני רוצה להסביר לך שלא עשיתי את זה מרוע, לא עשיתי את זה מאינטרס. עשיתי את זה כי אני אוהבת אותך. כי סבלת. כי רציתי שתזכור את החיים כסרט נע שרץ מולך במרחק של 50 קמ"ש ולא כבית חולים סטטי ואפור שנשקף אליך מכלוב מרופד בשמיכה זרה. הלכנו לבית חולים, וזה כבר לא איזו תאונה או כלב שתקף אותך. אתה הפרשת דם. וזה היה דיי מפחיד האמת. וכבר הלכת לאט ובקושי היית יכול לקפוץ. נדמה כאילו כל כך התאמצת לחיות ולא הצלחת. דלקת בערמונית, דלקת בדרכי השתן, וזו עוד הבעיה הכי קטנה שלנו. גידול במעי הגס, חדש כבד לסרטן, כנראה ממאיר. ההחלטה להרדים אותך הייתה ההחלטה הכי קשה שנאלצתי להחליט בחיים שלי. בידיעה שלא אראה ולא ארגיש אותך שוב. הליטוף האחרון, הנשיקה התמונה הכשכוש האחרון בזנב. אני אוהבת אותך. אני לא יודעת אם הבהרתי את זה מספיק בחודשים האחרונים, אבל אני אוהבת אותך כמו שאני לא אוהבת שום דבר אחר בחיים שלי. סבלת, להשאיר אותך במצב הזה הי</div>Mon, 27 May 2013 22:37:00 +0200ambrosia5695@gmail.com (Ambrosia)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=821462&blogcode=13795329http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=821462&blog=13795329http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=821462&blogcode=13783538<div align="right" dir="rtl">אני זו שמרצה לאחרים על תיעול המשבר אני זו שתופסת אנשים ומוציאה נשמות אני זו המחפשת אנשים ומוצאת חברים אני, שנגעלת מאהבה, וחיה אותה יום יום. ובוחרת במסלול הזוגיות כדרך החיים שלי כבר כמעט חמישה חודשים. אני השקועה בדיכאון שלא יודעת איך לצאת ממנו. אני זו שלא מצליחה לעגל את פינות השפתיים כלפי מעלה. אני זו שלא מוצאת את החור השחור בחיים שלי שבולע את כל מה שטוב. אני זו שניצבת יום יום, מול בחירות שקשה לי מדי לבצע. אך נאלצת לבצע אותן בכל מקרה. וקשה לי. כמה עוד אני יכולה לומר שקשה לי? רק בזמן האחרון גיליתי חסרונות שלי ואני מוצאת את כל החרא שלי צף מעל פני המים. הפרפקציוניזם הבלתי נסבל הזה. הוויתור העצמי שמנצח אותי כל פעם מחדש. הדרישה המוגזמת מהחברה להיות מה שאני רוצה. הפחד. הפחד מהעתיד. הבחירות המזויינות האלה שתופסות אותי שוב ושוב ושאני לא מצליחה להשתחרר מהן. ואני פוחדת. ורע לי. וקשה לי. ואני מתגעגעת. ואני אוהבת אותך. כל מה שאני רוצה כרגע זה את זוג השפתיים המושלמות שלך כאן לידי, יחד עם שאר הגוף. אני רוצה את האישיות שלך פה. אני רוצה לשאוב כל חלקיק מהמהות שלך ולהחזיר לך כשיתחשק. א</div>Fri, 17 May 2013 22:04:00 +0200ambrosia5695@gmail.com (Ambrosia)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=821462&blogcode=13783538http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=821462&blog=13783538http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=821462&blogcode=13767047<div align="right" dir="rtl">הצרצרים המרעישים של הלילה הקור שאני חשה מתחת לחולצה בוז כבד לפנסי הלילה כבוד אחרון ללבנה המציצה אני חומקת מצל חשוך לאור מלאכותי אך מהווה לי מסתור מאותם יצורים המאיימים אליי לפרוץ ולחסל בעיניי כל ניצן של ניצוץ אני ניצבת בין שמיים ואדמה בחוץ הומה ופנימה רק שממה בפרידה עצובה אני לוקחת נשימה חרטה בליבי, ואני עורמת עליי גג.</div>Sat, 04 May 2013 01:33:00 +0200ambrosia5695@gmail.com (Ambrosia)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=821462&blogcode=13767047http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=821462&blog=13767047http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=821462&blogcode=13762049<div align="right" dir="rtl">המילה הזאת פעם נהגה להחליא אותי כל פעם מחדש. חייתי בתיאוריה לפיה אהבה היא נחלת הבודדים, התלותיים. אבל איתך הכל פשוט כל כך מדהים אני כותבת כדי לזכור, ל"ג בעומר הכי טוב שיכלתי לבקש: בערב היינו עם חברים שלי, ישנת אצלי. שיעור נהיגה, ארוחת בוקר. הלכת הביתה וגם לא הרגשת טוב, מסכן שלי. ואז בערב עם חברים שלך, הרבה פחות משהיינו עם שלי כי אני לא יודעת למה אני לא מרגישה בנוח איתם. אבל הנקודה היא שישנו יחד. והיה הכי מדהים בעולם. בבוקר קמת לתוך הנשיקות שלי ואיחרתי בשלוש שעות הביתה, מילא. הייתי איתך. כשאני איתך ואני שם, כשאני עם הרגליים על הקרקע והראש בין הלב שלך למוח...קשה לי לתאר את ההרגשה. קשה לי לתאר אם אני רוצה אותך על מצע של חסה או קינואה. אם לאכול אותך מהראש או הרגליים, נעתקות לי המילים בכל פעם שאני באה לדבר על הרגש שלי אליך, הגוף עוזב את הדעת לעוף למעלה למעלה ולהשאיר מאחוריה דמעות של רגש טהור מהולות בגעגועים או התרגשות. תלוי אם אתה לידי או לא. אני לא בדיוק מבינה מה הוא הדבר הזה שיש בך שגורם לי להשתגע מרוב אהבה, לפתוח את כל המחסומים, להתגבר על כאבים ישנים... אני לא יודעת, נשבעת. אבל</div>Mon, 29 Apr 2013 19:29:00 +0200ambrosia5695@gmail.com (Ambrosia)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=821462&blogcode=13762049http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=821462&blog=13762049