http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=821287heCopyright 2026 אפריל || סיפורים בהמשכים .. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=821287http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=821287&blogcode=13854697<div align="right" dir="rtl">פרק 14 - ״ההחלטה של מלינדה״ . מלינדה צעדה לבדה ברחובות לונדון לכיוון המלון. בתוך תיק הגב שלה לא היה שום דבר שלא היה בהלוך, אבל משום מה הוא הרגיש כבד בהרבה יותר. בעצם, כל גופה הרגיש כמו משקולת אחת גדולה. היה לה קשה ללכת. מלבד זאת, המחשבות הציפו אותה. היא ידעה שמה-שלא-יהיה שיש לה עם וויל הוא עניין גדול, אבל היא לא יכלה להעיד בלב שלם שהנשיקה של כריסטופר לא ערערה משהו בעמדה הזו בתוכה. כאב לה שהיא צריכה להחליט, כי היא תפגע באחד הצדדים. אבל בייחוד הבחירה הזאת תפגע בה. איך תוכל להביט לוויל בעיניים ולומר לו שכריסטופר נישק אותה לאחר שגררה אותו לצד השני של העולם כדי להביס את כריסטופר? ואיך תוכל לוותר על כריסטופר כאשר כל מבט שהוא מעיף אלייה מרעיד את</div>Sat, 20 Jul 2013 19:24:00 +0200nobody@israblog.co.il (אפריל || סיפורים בהמשכים .)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=821287&blogcode=13854697http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=821287&blog=13854697http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=821287&blogcode=13846884<div align="right" dir="rtl">הרגע שאוסטין נולד הרגע שאוסטין נולד היה הרגע המאושר ביותר בחיי, וגם הנורא ביותר. החודש הראשון מתוך תשעת החודשים המפרכים היה הטוב מכולם. כשרק נודע לי שברחמי עובר זעיר, בכיתי דמעות אושר. סוף-סוף אזכה למשפחה משלי. נזהרתי כבר מאז שלא להיפצע, שמרתי על עצמי היטב. נקשרתי לאוסטין כבר מאז. אהבתי אותו מהרגע שנו</div>Sat, 13 Jul 2013 15:02:00 +0200nobody@israblog.co.il (אפריל || סיפורים בהמשכים .)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=821287&blogcode=13846884http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=821287&blog=13846884http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=821287&blogcode=13835654<div align="right" dir="rtl">פרק 13 - ״רוז״ . כל מה שמלינדה יכלה לשמוע בזמן שהלכה למחבוא של כריסטופר היה את ליבה שהלם. טוב, את זה ואת המחשבות שהדהדו בראשה. עם כל צעד היא חשה בתיק הגב שלה מתנגש בה. היא השתדלה ללכת בקצב רגוע מחשש שהאקדח שהיה בתיק שלה ייפלוט כדור או משהו, כנגד כל הסיכויים. אבל היא לא יכלה לחכות אפילו עוד רגע. כריסטופר רימה אותה כל הזמן הזה - והגיע הזמן לסיים עם זה. למען האמת, לא היה לה שמץ של מושג מה לעשות כשהיא תגיע. היא מניחה שהיא תסגיר אותו למשטרה או משהו. לא, לא למשטרה. לסו</div>Wed, 03 Jul 2013 12:28:00 +0200nobody@israblog.co.il (אפריל || סיפורים בהמשכים .)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=821287&blogcode=13835654http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=821287&blog=13835654http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=821287&blogcode=13835542<div align="right" dir="rtl">היי לכולכם, מדהימים &hearts; אני מצטערת נורא על העיכוב של הפרק. היו לי המון עיסוקים ומעט מאוד זמן אז נאלצתי לדחות הצידה את כל העסק הזה של הסיפורים. טוב, זה לא בדיוק נכון כיוון שהתחלתי סיפור חדש "למגירה"... אבל אני הולכת לסיים סוף סוף את "אשת המסיכות" בקרוב ולהתחיל סיפור חדש שאני מקווה שייזכה ליותר קוראים שיעריכו אותו P: בכל מקרה, פרק 13 יעלה היום ^^ &hearts;</div>Wed, 03 Jul 2013 09:46:00 +0200nobody@israblog.co.il (אפריל || סיפורים בהמשכים .)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=821287&blogcode=13835542http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=821287&blog=13835542http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=821287&blogcode=13789868<div align="right" dir="rtl">פרק 12 - ״על ראש הגנב בוער הכובע״ . כשמלינדה נכנסה בריצה לחדרה במלון ו-וויל התנהג באדישות וקרא עיתון, היא פשוט חיבקה אותו, מתנשפת. הוא פקח את עיניו בהפתעה. לזה הוא לא ציפה כשכבר תכנן איזה נאום הוא יאמר לה כשתחזור ותתלונן. "כריסטופר," היא מלמלה בקול רועד. זה כל מה שיכלה להוציא מפיה. וויל התרסק מבפנים. הוא הרחיק את מלינדה ממנו ואחז בכתפיה. "תשמעי, אם באת כדי לדבר עליו -" "לא, לא. זה לא זה," היא מחתה, קולה עדיין רועד. איכשהו הדמעות נתקעו לה בגרון ולא יצאו החוצה. היא בלעה רוק והבינה עד כמה החנק בגרון גדול. "הוא הבוגד. כריסטופר היה חפרפרת." וויל לא הבין. עד כמה שמלינדה פתאום הבינה שהוא האדם המתאים שיעזור לה בזה, ועד כמה שראתה שכל הוויכוחים הקודמים היו כל כך חסרי ערך, ועד כמה שרצתה שהוא</div>Thu, 23 May 2013 13:41:00 +0200nobody@israblog.co.il (אפריל || סיפורים בהמשכים .)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=821287&blogcode=13789868http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=821287&blog=13789868http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=821287&blogcode=13786639<div align="right" dir="rtl">היי לכל הקוראים! &hearts; לאור בקשה של הריט, החלטתי לעשות סיכום קצרצר של הסיפור עד כה למי מכם שהתבלבלו, לא הבינו או שרוצים לקרוא מהפרק הנוכחי ואין להם זמן/חשק להשלים את הפרקים הקודמים. אני אנסה לתמצת את זה כמה שיותר... ועם זאת, אני חושבת שהדרך הטובה ביותר לעשות זאת היא לחזור על הפרקים אם לא הבנתם, זה באמת רק יעיל ואם תקראו פרקים קודמים תשימו שחלק הדברים ברורים בדיעבד, ושיש המון רמזים מטרימים בסיפור. טוב, אחריי ההקדמה הארוכה הזאת, תקבלו את הסיכום שמסוכם, אגב, לפי פרקים: הקדמה * פרק 1 מלינדה, סוכנת חשאית בסוכנות חדשה באמריקה טסה לאנגליה במסגרת משימה מיוחדת הכוללת שיתוף של סוכנות ריגול בריטית. <span style="font-siz</div>Mon, 20 May 2013 14:57:00 +0200nobody@israblog.co.il (אפריל || סיפורים בהמשכים .)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=821287&blogcode=13786639http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=821287&blog=13786639http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=821287&blogcode=13780563<div align="right" dir="rtl">פרק 11 - ״חקירה עצמאית״ . מלינדה נשענה על כתפו של וויל, ישנה. וויל כמעט נרדם גם כן. אבל הוא היה חייב להיות ער, עליהם לעלות על האוטובוס שיוביל אותם למלון. לעומת מצבה הכלכלי של מלינדה כשהייתה עוד בסוכנות, כעת הם מרוששים. את רוב כספם עליהם להשקיע במלון. החלק הקטן שנשאר ישמש לדברים חיוניים לקיומם. "מלינדה, מלינדה!" העיר אותה וויל, ישנוני בעצמו. "האוטובוס הגיע, בואי נעלה." מלינדה צעדה, מסוחררת, אל תוך האוטובוס הגדול. "אתה מאמין שאנחנו עושים שינוי כזה דרסטי בחיים שלנו?" שאלה מלינדה המחייכת ופיהקה מיד לאחר מכן. "אני גם לא מאמין שבת הזוג שלי היא סוכנת חשאית," הוא גיכח. מלינדה קפצה לרגע במקומה והסתכלה עליו לרגע בעיניים פעורות. סומק עז נפרש בפניה והיא נעה באי-נוחות על הכיסא. "מה?" הוא שאל, מופתע. "כלום, שום דבר." "זה משהו שאמרתי?" המשיך לנסות. <span styl</div>Wed, 15 May 2013 15:50:00 +0200nobody@israblog.co.il (אפריל || סיפורים בהמשכים .)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=821287&blogcode=13780563http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=821287&blog=13780563http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=821287&blogcode=13685123<div align="right" dir="rtl">פרק 10 - ״חתול בשק״ . מלינדה פקחה את עינייה. נעתקה נשימתה לרגע. היא הריצה את אירועי אמש בראשה. כצפוי, וויל היה לידה, ישן. היא הרימה את שמיכת הפוך לרגע והורידה אותה בפליאה. כאילו רצתה לוודא שזיכרונה לא הטעה אותה. "וויל, וויל!" לחשה וניענעה את כתפו. הוא מצמץ כתגובה מספר פעמים ואז פתח את עיניו בפיהוק חרישי. "מה?" שאל מנומנם. "אנחנו..." "כן?" "לא משנה. שנקום?" מלינדה התיישבה. הסומק חזר ללחיים של וויל. <sp</div>Mon, 25 Feb 2013 09:34:00 +0200nobody@israblog.co.il (אפריל || סיפורים בהמשכים .)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=821287&blogcode=13685123http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=821287&blog=13685123http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=821287&blogcode=13683062<div align="right" dir="rtl">בטח שמתם לב שהתעכבתי בהעלאת הפרק. אז לא נטשתי, אבל עברו לי לא פעם המחשבות האלה. ואז... באה התקופה שהתחלתי לקבל השראה שוב, לכתוב שוב והרגשתי ממש מועקה לא להרגיש עוד פעם את הריגוש שבכל פרק, בכל פעם שאני מעמידה את עצמי במקום את מלינדה. אז החלטתי להמשיך ולעדכן (: אני מקווה כל כך שלא שכחתם, שכן חיכיתם לעוד פרק - ובכל מקרה, גם אם כן וגם אם לא, אני הולכת להמשיך. אז פרק העשור יתחיל להכתב בעוד שנייה... עד הפרק העשירי D: אפריל&hearts;</div>Sat, 23 Feb 2013 18:57:00 +0200nobody@israblog.co.il (אפריל || סיפורים בהמשכים .)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=821287&blogcode=13683062http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=821287&blog=13683062http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=821287&blogcode=13645716<div align="right" dir="rtl">פרק 9 - ״מלונדון לקליפורניה״ . קולות רועשים.הרבה מאוד מהם. הכל נשמע כמו קולות רקע למלינדה. היא רק ישבה על ספסל המתכת הקר, מצמידה תיק קטן ושחור לגופה. בידה השנייה היא אחזה בידית המזוודה הגדולה שלה. היא שלחה יד חוששת ולחה לנגב טיפות זעירות של זיעה על מצחה. היא ידעה שזאת החלטתה הסופית. גם ג'ף ציין לה את זה. אתמול, בישיבת ההתפטרות, כולם היו מבולבלים. הם מעולם לא נתקלו במקרה שמלינדה וויליאמס, "הסוכנת המצטיינת של ג'ף" נכשלת במשימה. אבל השמועות והרכילויות בסוכנות מתפשטות פלאים. וגם אם לא אמרו בפניה שהיא נכשלה, היא ידעה זאת, והם ידעו, וג'ף ידע. ג'ף. יותר מכולם - הוא היה מאוכזב. ולמרות שניסה להסתיר את זה ולהתנהג באדישות, הפנים שלו אמרו הכל. היה נדמה לה גם ששמעה אותו בוכה בשירותים. אבל היא הייתה חסרת אונים מולו. היא ניסתה לעכל את הכל. היא באמריקה. מחכה על ספסל בלובי המלון בו שהתה. ג'ף שילם על כל שירות המלון, אתמול. כעת פג הזמן ועליה להסתדר לבד. את ג'ף היא לא תפגוש יותר, היא ידעה. היא כבר מנותקת ממנו, לבד. היא צריכה להסתדר בכוחות עצמה. היא חשבה לעצמה, והרבה. מה תעשה? מה יהיה עכשיו? איך תסת</div>Thu, 24 Jan 2013 15:33:00 +0200nobody@israblog.co.il (אפריל || סיפורים בהמשכים .)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=821287&blogcode=13645716http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=821287&blog=13645716