http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=821203"האושר קיים תמיד, הוא רק נשכח, הוא רק מוסתר. יום אחד אפקח את העיניים ואמצא אותו. יום אחד אזכר בעננים." ברוכים הבאים אל ממלכת השמיים הנצחיים. או במילים אחרות: ברוכים הבאים לנשמתי.heCopyright 2026 MsLovableMuffin. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=821203http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=821203&blogcode=14221966<div align="right" dir="rtl">ואני לא באמת יודעת למה אני כותבת כאן... הבלוג הזה התחיל בתור פלטפורמה לכתיבת הסיפורים שלי, אבל אני מניחה שאני זורקת כאן משהו לאוויר ומנסה ללמד אותו לעוף. רק לנסות. הרי הוא יכול ליפול, כמובן, אבל אז זה אומר ששום דבר לא השתנה. אז מה אני עושה כאן? שאלה טובה. פשוט לכתוב משהו. איפהשהו. זה כאילו ניסיתי הכל. ואני כבר לא ילדה קטנה, אני ממש יכולה לדבר על זה עם האנשים שקרובים אלי והם יודעים הכל ועוזרים לי. ועדיין, יש כמה מילים שאני לא מצליחה להגיד לאף אחד כי אף אחד לא יבין. אז הנה, זכיתם, קוראים אנונימיים שנחתו לבלוג הזה לפתע (היי לכם). אתם הולכים לשמוע את מה שאף אחד לא יבין (בהנחה שגם אתם לא תבינו). אני פשוט תוהה מתי אני אהיה מאושרת. באמת שניסיתי הכל. אמרתי לעצמי - אם אני לא מאושרת עכשיו, אז אני אשנה את החיים שלי. ואיך עשיתי את זה? ויתרתי על הדבר היחיד שאיכשהו גרם לי אושר. אבל הגורמים שגרמו לי סבל לא נעלמו. רק חלקם, אולי. והכי גרוע זה שאני יודעת שזה היה הדבר הנכון לעשות. סבבה, אז אני חיה ונושמת, משתדלת לא לחזור לנקודת ההתחלה לפני 3 שנים. אבל למה זה כל כך כואב? והאם אני</div>Thu, 23 Oct 2014 00:29:00 +0200lovablemuffin@gmail.com (MsLovableMuffin)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=821203&blogcode=14221966http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=821203&blog=14221966http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=821203&blogcode=13603616<div align="right" dir="rtl"> פרק 5 - אוצרות השמיים - במקום רחוק מכאן, רחוק ולא ידוע, הרחק מלב אנוש, הרחק מעיניים דואגות, חי לו אדם. אין כוונתי לאדם, יצור אנוש, כמו האנשים החיים בינינו. אך הוא חיי, ומהלך לו על שתי רגליים, בבדידות, בשקט. אכן, הוא בודד מאוד, ושקט מאוד, למרות שאנשים רבים לו, ומראות רבים לו. האם כשאתה לא לבד, פירושו שאינך בודד? אילו האדם הזה, אם כך ניתן לקרוא לו, היה חי בינינו, בוודאי היו חושבים אותו הכול ליהיר, גס-רוח, ונאה להדהים. למעשה, גם אנשיו שלו, מהמקום המרוחק בו הוא נמצא, חושבים כך. הוא בעל כבוד, ללא ספק, ורב מעלה. הוא גס-רוח, עד כי במילותיו יש את הכוח לשסף את נשמתך. אך בנוסף לכול &ndash; הוא יפיפה. כמו פנינים, כמו אל, כמו הירח... אך הוא בודד. בודד, ומלא בחשכה. והוא חי לו שם, במקום רחוק, יפה כמעט כמותו. ליבו הפך שחור, ועיניו ריקות, משקפות את נשמתו. ולא די בכל האנשים שסביבו כדי למנוע את בדידותו... זהו הכעס, והעצבות, והכאב, שמהווים חבריו הטובים ביותר. במקום רחוק מכאן, רחוק ולא ידוע, מקום אליו הרוח לא מגיעה, אלא רק הדממה נושבת בו &ndash; במקום רחוק כל כך חי לו אדם</div>Sat, 22 Dec 2012 17:53:00 +0200lovablemuffin@gmail.com (MsLovableMuffin)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=821203&blogcode=13603616http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=821203&blog=13603616http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=821203&blogcode=13602111<div align="right" dir="rtl">בפרק הרביעי של הסיפור יש רגיעה קלה מכל הבלאגן של הפרקים הקודמים, כמו נשימה עמוקה כדי להתחיל את הסיפור הזה כמו שצריך. בפרק הזה לקחתי אתכם כמה צעדים אחורה, אל הנקודה החשובה שבה מתחיל הכל וממנה הולך לצמוח כל שאר הסיפור המטורף שמחכה לכם. אם עדיין לא וויתרתם, יפה מאוד. ההרפתקה שלכם רק התחילה ;)מקווה שתאהבו את הפרק הזה :)~LovableMuffin~ ~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~ פרק 4 - ושוב מההתחלה &ndash; שנים רבות עברו מאז היום ההוא. עידן ועידנים, כמה נצחים, ועשר שנים. אך לסקאי לא היה אכפת, משום שהיא, כמובן, לא ידעה. הרי אף אחד לא היה מעלה על דעתו ש"אֶרֶץ", המקום השליו ביותר שאי פעם נוצר, יחרב. לו היו אומרים לתושבי ארץ הוותיק דבר כזה, היה זה כאילו אמרתם להם שהים שינה את צבעו לאדום, שהקשת תהיה מעתה בגווני אפור, או שציפורים יחלו לדבר בשפת בני אדם. דברים כאלו ייחשבו כטירוף מוחלט, או כדמיון פרוע, אותו צריך לרסן. לכן, באותו יום קיץ, סקאי לא נתנה את דעתה לדבר מלבד אוצרותיה הכמוסים. היא הייתה אז בת שש שנים, מלאה</div>Fri, 21 Dec 2012 16:01:00 +0200lovablemuffin@gmail.com (MsLovableMuffin)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=821203&blogcode=13602111http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=821203&blog=13602111http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=821203&blogcode=13554113<div align="right" dir="rtl">פרק שלישי בסיפור שלמעשה מהווה סגירה של "סאגת הפתיחה שלו", נקרא לזה. פרק אפוקליפטי משהו, אבל אני אוהבת אותו. נראה אם תצליחו לגלות כאן קריצה לאירוע תנכ"י כלשהו :)מקווה שתאהבו!אוף... ישרא עושה לי המון בלאגן עם הפונטים. המקור כתוב בנרקיסים ואני רגילה לראות את הסיפור בפונט הזה, כל פונט אחר פשוט משנה אותו... :\ יש למישהו עצה? הוא פשוט מבלגן לי את הגודל והמבנה של העמוד... האמת שגם באריאל. מה נסגר...~MsLovableMuffin~נ.ב: שמה של אמה של סקאי הוא Heaven. לכל פני המשפחה שמות הקשורים לשמיים, גם אם הם עיוות של מילה בשפה אחרת. התופעה הזו תחזור בהמשך הסיפור עם שמות של דמויות נוספות.<div style="text-align: center; color: black; font-family: Arial; font-size: 10pt; font-style: normal; font-variant: normal; font-weight: normal; line-height: norma</div>Fri, 16 Nov 2012 11:41:00 +0200lovablemuffin@gmail.com (MsLovableMuffin)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=821203&blogcode=13554113http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=821203&blog=13554113http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=821203&blogcode=13536855<div align="right" dir="rtl"> איך ייתכן שהכנפיים לא תומכות בי עוד? שהאור בהן נמוג כליל?אכן, סופו של כל דבר להתכלות, אך האם גם כך סופו של הבלתי רגיל?וברגעים כאלה, הן לא יכולות לתמוךהן לא יכולות למנוע את הנפילהאז אני פשוט אפול לי, מטה מטהטהורה וקלילהכפי שתמיד הייתיעד לקצה האפל ביותר שממתין למטההקצה שאני כה מתאווה להגיע אליואל דאגה, אספר לך איך זה שמהאצא לשם עכשיו </div>Sat, 03 Nov 2012 12:32:00 +0200lovablemuffin@gmail.com (MsLovableMuffin)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=821203&blogcode=13536855http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=821203&blog=13536855http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=821203&blogcode=13531650<div align="right" dir="rtl">עברה שנה, פלוס מינוס, אני לא באמת יודעת כמה, מאז הפעם האחרונה שבאמת סיימתי פרק כלשהו של סיפור. אני כותבת מכיתה ז' ועכשיו כבר סיימתי ללמוד, ובחלוף הזמן דברים אחרים הסיחו את דעתי והכתיבה כמעט ונשכחה מליבי. מובן שכתבתי מידי פעם שירים, סיפורים וקטעים קצרים, אבל לא היה בי את הכוח להשקיע ברומן שאני אכנס אליו כל כולי. היו לי המון סקיצות לסיפורים שכאלה וניסיתי איכשהו לשלב ביניהן לסיפור אחד. חלקים כשלו ואחרים צלחו יותר, אך בסופו של דבר לא הצלחתי למצוא את הלהט והתשוקה לכתיבה. וחשבתי שאיבדתי אותה. וזה היה מפחיד. כי אם אני לא כותבת, זה כאילו... משהו מבפנים חלול. וחסר. ומת. קשה לי להסביר, אלו מביניכם שגם כותבים יבינו את ההרגשה.אני תוהה, האם זה בגלל שהייתי בחיפושים עצמיים? האם כל עוד אתה לא מוצא את עצמך, אתה לא יכול למצוא את ההשראה שלך?אני רוצה להאמין שלא שכחתי איך לכתוב. שיש בי עוד את הכוח לחלום ולרגש במילים שלי, להוציא את כל הנשמה וגרום למילים לחולל על הדף ולזרוח בצבעים מרהיבים. מלבד "ממלכת השמיים של סקאי", אותו אני מפרסמת כאן, כתבתי בעבר סיפורים רבים, גם כאלו ארוכים. הסיפור היחיד שהתחיל להיכתב לפ</div>Tue, 30 Oct 2012 13:21:00 +0200lovablemuffin@gmail.com (MsLovableMuffin)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=821203&blogcode=13531650http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=821203&blog=13531650http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=821203&blogcode=13526252<div align="right" dir="rtl">פרק שני של "ממלכת השמיים של סקאי" יוצא אל העולם.אם מישהו, אי שם, קורא את המילים האלה, אז קודם כל היי לך :) תגיד, מה אתה חושב על הפרק הזה? ועל הסיפור?אני יודעת, כתבתי אותו מזמן, אבל הוא מוצא חן בעיני. וזה מה שחשוב, נכון? שאתה כותב משהו שיקר ללב שלך ונוצר אותו קרוב אליך, מטמיע אותו אל תוכך, עד שהוא מתאחה עם הלב ופועם יחד איתו. זה מה שאני רוצה לכתוב.~MsLovableMuffin~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~<p class="MsoNormal" align="center" dir="RTL" style="color: black; font-fam</div>Fri, 26 Oct 2012 16:19:00 +0200lovablemuffin@gmail.com (MsLovableMuffin)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=821203&blogcode=13526252http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=821203&blog=13526252http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=821203&blogcode=13517891<div align="right" dir="rtl">הפרק הראשון בסיפור שכתבתי לפני שנים מספר מתוך אהבתי הפשוטה לשמיים, אהבה שבהשראתה נפתח בלוג זה בו אתם קוראים. אשמח אם תגיבו ותאמרו לי מה דעתכם על הסיפור :) ~MsLovableMuffin~ ~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~ פרק 1 -סודות השקיעה- הבט למעלה, אל השמיים. מה אתה רואה? שמש? ירח? כוכבים? כך היה מאז ומעולם. מרבד גדול שנפרש מעלינו, מעוטר באבני חן להן אנחנו קוראים "מאורות השמיים", המאירים את לילותינו וזורחים על יומנו. כך היה מאז שחר הימים, וכך יהיה לעולם. אך מה היה לפני שחר הימים? לפני שכדור הארץ שלנו נברא, לפני שבני אדם שוטטו בו? כוונתי אינה לתקופת הדינוזאורים, אלא הרבה לפני כן. אנחנו מציירים בדמיוננו עתיד כמו בסרטי המדע הבדיוני, בו יש חלליות, מכוניות מרחפות, ורובוטים המתפקדים כבני אדם. אך מה עם העבר? אולי לפני שאנחנו חיינו כאן בכדור הארץ חיו כאן בני אדם אחרים. כדור-ארץ שלם, עם טכנולוגיה, תפיסות עולם, ותרבות &ndash; ממש כמו שאנו חיים עכשיו. כמו "יקום מקביל", רק בזמן שונה לחלוט</div>Sat, 20 Oct 2012 15:40:00 +0200lovablemuffin@gmail.com (MsLovableMuffin)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=821203&blogcode=13517891http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=821203&blog=13517891http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=821203&blogcode=13516631<div align="right" dir="rtl">"אז איך זה שעוד לא פתחת בלוג, באמת?" השאלה הזאת עלתה כמה פעמים. אני, שכתבתי בעבר למגירה ובאתר נידח בטיפו שאינו פעיל כבר במשך שנים, אני שמייחלת כל כך הרבה זמן לשוב ולחוות שנית את העונג הצרוף שבכתיבה מתמשכת אל תוך הלילה, שהאהבה לסיפורים מורגשת בכל פעימת לב שלי - מדוע עוד לא פתחתי בלוג?סופר טוב הוא אינו סופר ללא קוראים, כך אומרים. ובכן, קורא יקר שלי, ברגע זה ממש הפכת אותי לסופרת. אני לא יודעת למה לא פתחתי את הבלוג עד עכשיו, אולי היה נוח לי לדחוס את כל הסיפורים שלי במגירה ולחכות שיום אחד מישהו יתעניין בהם... אך המגירה מחניקה, והרי סיפור מטבעו הוא חופשי ובלתי מרוסן. הסיפורים שלי רצו לצאת החוצה. וגם אני רוצה להוציא אותם, כל כך רוצה... "אבל מה אם איש לא יקרא אותם? אבל מה אם הם נועדו להישאר שלי לעד?" אני לא יודעת מה יקרה. אני פותחת את הבלוג הזה ושולחת זעקה אל השמיים האהובים שלי, הנפרשים כמרבד של כחול נצחי מעליי. אם מישהו שומע, אי שם במרחבי העולם, שיתן לי סימן. אם הסיפורים שלי הגיעו לאוזניים של מישהו, אמור לי והפג את הבדידות שלהם.אני אפילו לא יודעת ממש מה אני אעלה לכאן. יש לי סיפורים קצרים ש</div>Fri, 19 Oct 2012 18:23:00 +0200lovablemuffin@gmail.com (MsLovableMuffin)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=821203&blogcode=13516631http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=821203&blog=13516631