http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=820196הם מתכנסים בכדי לקבוע מי נשאר, בחלוקים עם מלמלה בגינונים של פמליה, הם מסדרים לאט לאט את הגורל.heCopyright 2026 מה?. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=820196http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=820196&blogcode=13577171<div align="right" dir="rtl">עמדה שם, תמוהה. בצורה אנטרופולוגית החליטה לעבור בין חברה לחברה. כלכך הרבה אופקים פתחה. כלכך הרבה עובדות הפכו לנקודות למחשבה. והיא. היא נותרה בודדה. מול שדה ריק-מלא בעשבים. מול אוויר מחניק. מול אדם מלא וסגור. והכל, הכל בהתייחסות לעצמה. כי מעכשיו זה לא הם ככה והיא ככה. מעכשיו זה היא ככה בזכותם, והם ככה בזכותה. כולם משפיעים וכולם מושפעים. וככה מתחילה האזרחות שלה, בישראל הציונית. האמביוולנטית הזו.</div>Mon, 03 Dec 2012 14:50:00 +0200nobody@israblog.co.il (מה?)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=820196&blogcode=13577171http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=820196&blog=13577171http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=820196&blogcode=13558302<div align="right" dir="rtl">היא התחילה להאמין. מה זאת אומרת להאמין? היא תמיד האמינה. אבל בעצמה זה לעולם לא קרה. סוף-סוף זה הגיע. וזה מה שיעזור לה להצליח. בכל דבר.</div>Mon, 19 Nov 2012 14:16:00 +0200nobody@israblog.co.il (מה?)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=820196&blogcode=13558302http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=820196&blog=13558302http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=820196&blogcode=13546644<div align="right" dir="rtl">היא בוכה, ועצבנית, ולא יודעת מה לעשות יותר.</div>Sat, 10 Nov 2012 18:29:00 +0200nobody@israblog.co.il (מה?)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=820196&blogcode=13546644http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=820196&blog=13546644http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=820196&blogcode=13541204<div align="right" dir="rtl">הדמעות מציפות את עיניה הופכות הכל מטושטש יותר. כאילו כל החדות והעומק בעולם נעלמו. כאילו כל האושר בעולם מתחבא ומסרב לצאת. לעולם לא חשבה שתוכל להתרגש כל כך משיר שעושה לה רע, לכעוס כל כך מבן אדם חסר תכלית. ובחיים לא חשבה שתוכל להרגיש כך במהלך יום אחד בלבד.</div>Tue, 06 Nov 2012 16:22:00 +0200nobody@israblog.co.il (מה?)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=820196&blogcode=13541204http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=820196&blog=13541204http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=820196&blogcode=13538677<div align="right" dir="rtl">הציפורים עפו בצורת חץ, והיא רצתה להיות חלק מהם. לא היה אכפת לה להיות האחרונה בשוליה, בצד ימין או שמאל, או אפילו הראש. העיקר להיות חלק מהם. בלי תנאי קבלה, בלי מחוייבות, פשוט חלק מהם ולעוף משם כשארצה. היא רצתה להיות חופשייה בקבוצה סגורה, בדיוק כמוהן.</div>Sun, 04 Nov 2012 17:05:00 +0200nobody@israblog.co.il (מה?)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=820196&blogcode=13538677http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=820196&blog=13538677http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=820196&blogcode=13531874<div align="right" dir="rtl">בין מודעת אבל לשלט עם חץ המורה על חתונה, היא עומדת שם. קפואה וריקה. מול הכביש הראשי לכיוון מזרח. הפיח מזכיר לה נשכחות, והשיר שמתנגן ברקע עושה לה רע. אבל טוב לה, בחייה שטוב לה. היא מפסיקה להתלונן. פגישת המסע עורר בה את יצר התודה. מוקירה תודה לעולם, מוקירה תודה.</div>Tue, 30 Oct 2012 16:51:00 +0200nobody@israblog.co.il (מה?)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=820196&blogcode=13531874http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=820196&blog=13531874http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=820196&blogcode=13526175<div align="right" dir="rtl">כמה נדוש זה יהיה אם תאמר היא כי מקווה לטוב. וכמה מדכא זה יהיה אם תגיד היא כי לא רואה את האור שם בקצה. וכמה אמיתי זה יהיה אם לא תגיד כלום. כלום. שקט. דממה. קו אדום ישר על גבי מסך שחור. שלווה פנימית וסערה בו זמנית. תוהו ובוהו ללא סאונד. מה.</div>Fri, 26 Oct 2012 15:35:00 +0200nobody@israblog.co.il (מה?)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=820196&blogcode=13526175http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=820196&blog=13526175http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=820196&blogcode=13520668<div align="right" dir="rtl">בדמעות מלוחות שזולגות על לחיה, ושפתיים קמוצות שמתאמצות- היא מקבלת את זה בשקט. מערבולת בטון עברה בתוכה בימים האחרונים עד הרגע ההוא, בו הכל התפוצץ, והבטון התפזר לכל עבר. ועוד חודש יעבור, והכל יישכח ולקבל את המכה הזאת שוב, לא תסכים. מה.</div>Mon, 22 Oct 2012 13:24:00 +0200nobody@israblog.co.il (מה?)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=820196&blogcode=13520668http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=820196&blog=13520668http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=820196&blogcode=13515067<div align="right" dir="rtl">מקפיאה עצמות ומרעידה שרירים, מאדימה לחיים ומחממת לבב אנוש, היא יושבת שם. עם צחוק מבוייש וחיוך גדול, מסתכלת לשמיים, אל השמש ומאמינה. מאמינה שיש טוב, מאמינה שיהיה טוב, מאמינה שהטוב מתחבא אי שם והיא מתקרבת אליו אט-אט. מה.</div>Thu, 18 Oct 2012 18:42:00 +0200nobody@israblog.co.il (מה?)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=820196&blogcode=13515067http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=820196&blog=13515067http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=820196&blogcode=13513563<div align="right" dir="rtl">הציפורים האלה, עושות לה טוב. ללא ספק- זו החיה האהובה עליה, ציפור. גם מבחינה מטאפורית וגם מבחינה פיזית. לעוף, זה החלום שלה מינקות. והצבעים והתזוזות, ולחיות על העצים. והחופש. החופש. זה עושה לה טוב רק לחשוב על ציפורים. לראות אותם עוד יותר, ובטח ובטח שלצלם אותם. היא מסופקת מלהסתכל חצי שעה על ציפור מנקרת עץ. זה ללא ספק אחת ההנאות הגדולות שלה. מה.</div>Wed, 17 Oct 2012 16:56:00 +0200nobody@israblog.co.il (מה?)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=820196&blogcode=13513563http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=820196&blog=13513563