http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=817305נערה אחת פשוטה. זר נאה אחד. הסדר נישואים אחד כדי להציל את חייהם. רגע... מה? זרקו כמה גנגסטרים ומשפחה מלאת סודות ואתם רק מתחילים להיכנס לחייה של איב.heCopyright 2026 Rough Draft // סיפור בהמשכים. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=817305http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=817305&blogcode=14017947<div align="right" dir="rtl"><p>&nbsp;</p> <p><span style="font-family: Tahoma;">"החיים שלי בסכנה, טים," אל ג'ובאני אמר לחברו. הם ישבו בחדר חשוך בביתו של טים ורטה. דלת המשרד הייתה סגורה, למרות שבמילא אף אחד לא יכול היה לשמוע את שיחתם. חמשת בניו של טים, כמו גם בנו היחיד של אל, ישנו בחדרי השינה בקומה העליונה. לגבי פולשים, לא יכלו להיות כאלה. הבית היה מאובטח באופן מלא ונמצא באמצע של שומקום.</span></p> <p><span style="font-family: Tahoma;">"למה אתה אומר את זה?" טים שאל. הוא ישב מול אל, השולחן מפריד ביניהם.</span></p> <p><span style="font-family: Tahoma;">"זה." אל הניח מכתב על השולחן. טים לקח אותה והביט באל בהלם לאחר שקרא את הכתוב.</span></p> <p><span style="font-family: Tahoma;">"איך הם מצאו אותך?"</span></p> <p><span style="font-family: Tahoma;">דאגה עלתה בעיניהם של שני הגברים כשאל החל להסביר לטים על העניין. "אני לא יודע, אבל אני חושב שכדאי שתביא הנה את הבנות שלך לפני שהם יבינו שהם גרים באותה עיירה."</span></p> <p><span style="font-family: Tahoma;">טים דפדף בתמונות, עוצר באחת של נערה הולכת במורד רחוב. מבטה היה קבוע למטה, ידיה בכיסי הג'קט שלה, שיערה מתנפנף ברוח.</span></p> <p><span style="font-family: Tahoma;">"זאת..." טים התחיל.</span></p> <p><span style="font-family: Tahoma;">"איב," אל סיים, מביט בתמונה. "זאת איב שלי." היא הביט בטים. "תחשיב את האפשרות לקחת את המשפחה שלך לחופשה. ריק ישאר איתך ושלחתי את איב לבית ספר לאומנות למשך הקיץ. אם אלה לא מספיק גרועים, תסתכל על המכתב שהגיע עם התמונות."</span></p> <p><span style="font-family: Tahoma;">"ניסיון יפה להתחבא, ג'ובאני." טים קרא. "זהו?" נשלח אליו הנהון. "היא יודעת?" טים הצביע על הבחורה הבודדה בתמונה.</span></p> <p><span style="font-family: Tahoma;">"לא."</span></p> <p><span style="font-family: Tahoma;">דפיקה נשמעה על הדלת. טים התרומם כדי לענות. כשהדלת נפתחה, שני נערים, בלונדיני וברונטי, הביטו בהתאמה אל אבותיהם. "מה קורה כאן?" הבלונדיני שאל, מביט באל. לאחר שאיתר את התמונה על השולחן, הוא הרים אותה. "מי צילם את זה? איך?"</span></p> <p><span style="font-family: Tahoma;">אל משך בכתפיו.</span></p> <p><span style="font-family: Tahoma;">הברונטי הצטרף לחברו. "מי זאת?" הוא שאל, מביט בתמונה ולאחר מכן באביו.</span></p> <p><span style="font-family: Tahoma;">"אישתך לעתיד," טים התלוצץ, אבל הבחור הבלונדיני עדיין נשאר רציני, פניו אפילו לא מתעקמות לחיוך מתבדח.</span></p> <p><span style="font-family: Tahoma;">"זאת אחותי," הבלונדיני אמר בעגמומיות.</span></p> <p><span style="font-family: Tahoma;">"אתה מתחתן איתה... ואתה חותם את גורליהן של משפחותינו," טים אמר לברונטי.</span></p> <p><span style="font-family: Tahoma;">הנער בקושי הביט באביו, לאחר מכן בתמונה. "תכיר את איב," אל אמר, מקיש על התמונה. "הבת היחידה שלי."</span></p> <p><span style="font-family: Tahoma;">"והיורשת של הון משפחת ג'ובאני," הבלונדיני לחש.</span></p> <p>&nbsp;</p> <p><span style="font-family: Tahoma;"><span><a rel="nofollow" class="blog" href="https://www.fictionpress.com/s/1412119/1/Rough-Draft" target="_blank">&copy;</a></span></span></p> <p>&nbsp;</p> <p style="text-align: center;"><span style="font-family: Tahoma;"><span><img src="" alt="" /></span></span></p></div>Wed, 15 Jan 2014 16:00:00 +0200mor.cohen78@gmail.com (Rough Draft // סיפור בהמשכים)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=817305&blogcode=14017947http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=817305&blog=14017947http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=817305&blogcode=13447057<div align="right" dir="rtl"><p>תודה על התגובות המקסימות בפוסט הקודם. אוהבת אתכם המוןהמון 3&gt;</p> <p style="text-align: center;">~ ~ ~</p> <p>השעה שמונה וחצי בערב. עמדתי מול המראה הארוכה בחדרי, מסדרת את שיערי. הרמתי אותו למן פקעת גבוהה, ומיד שמטתי אותו. לא מתאים. ניסיתי לקלוע צמה, אך גם הניסיון הזה נראה כושל. מה הבעיה של השיער הזה להסתדר כמו שצריך?<br />בסופו של דבר הסתפקתי במצבו הרגיל - נח פזור על כתפיי. אוח, הוא כל כך נפוח היום.<br />שלפתי מתוך הארון שלי תיק צד קטן דמוי עור, תחבתי לתוכו מפתחות, פלאפון וקצת כסף, והבטתי שוב בשעון לצד מיטתי. רבע לתשע.<br />בדיוק כשפניתי לנעול את נעליי, הפלאפון צלצל. ניית'ן. מיהרתי לענות. "הלו?"<br />"היילי, היי." ניתן היה לשמוע בקולו שהוא מחייך את החיוך המקסים שלו.<br />"קרה משהו?" הוא רוצה לבטל?<br />"לא. אני מחכה לך למטה. את מוכנה?"<br />העברתי מבט על עצמי. הנהנתי, ואז נזכרתי שהוא לא מסוגל לראות אותי. "כן. אני עוד חמש דקות אהיה אצלך." ניתקתי.<br />נעלתי בחיפזון את נעליי, קמתי, הבטתי בעצמי פעם אחרונה במראה, שאפתי אוויר מלוא ראותיי ויצאתי מהבית. ואכן, מחוץ לחצר ביתי חיכתה לה מכונית כחולה בעלת מראה יקר למדי. כשניית'ן קלט אותי, הוא נופף בידו ממקום הנהג וסימן לי לבוא. חייכתי חיוך קטן ומבויש ונכנסתי למושב לצידו. "אתה מהמקדימים, הא?" גיחכתי.<br />הורים הרים את ידיו. "מודה באשמה."<br />צחקנו. רק עכשיו שמתי לב עד כמה צחוקו מקסים. מתגלגל שכזה. "אז נצא?" הוא הביט בי בעיניו האפורות-כמעט שקופות.<br />חייכתי, מהנהנת. הוא התניע את המכונית והתחלנו לנסוע. לא היה לי מושג לאן נסענו, וזה גם לא עניין אותי באותו רגע. התענגתי על התחושה שאני נמצאת עם ניית'ן באותו רכב, יושבים זה לצד זה. ניית'ן. חלום הילדות שלי. אני כל כך פתטית.<br />בעודנו נוסעים, המכונית מיטלטלת מצד לצד, תהיתי לעצמי - למה הוא החליט לפנות אליי? למה להיילי הרגילה ולא ללגוונדלין המהממת? ובכלל, ממתי הוא מקדיש לי תשומת לב? משכתי בכתפיי. מה זה משנה? מה שמשנה הוא ששנינו עכשיו יושבים יחד, כמעט וצמודים זה לזה...<br />"היילי?" ניית'ן התיק את מבטו מהכביש למולו, "את בסדר?"<br />"למה שאני לא אהיה בסדר?" שאלתי בקול חולמני. חרא. בטח מרוח לי חיוך מטומטם למדי על הפרצוף. כיחכחתי בגרוני. "בטח. בסדר גמור."<br />הוא נענע בראשו, צוחק, וחזר להתמקד בנהיגה. נשפתי בהקלה.<br />לאחר נסיעה ארוכה למדי - מה שהעיד על כך שהיינו די רחוקים ממקום מגורינו - הגענו למן עיירה קטנה. הדבר הראשון שקלטתי כשנכנסנו אליה היה שיש בה הרבה צמחייה. הרבה מאוד. אבל בצורה מחמיאה. מעלינו היו מנורות רחוב ישנות, אך הן פעלו בצורה טובה למדי, ושפכו אור בוהק על הרחוב מתחתן.</p> <p>יצאנו מהמכונית והתקדמנו אל עבר מסעדה קטנה לצידי הרחוב. היא נראתה מזמינה; שרר בה אור חמים, והיא הייתה מסודרת ונקייה למדי. ובכל זאת, כשנכנסו אליה, שמתי לב עד כמה היא נראתה נטושה. לא הייתה שם נפש חיה מלבדנו ומלבד מספר אנשים בודדים. אני וניית'ן בחרנו לנו שולחן בסוף המסעדה והתיישבנו. אני מחככת את ידי זו בזו מתחת לשולחן. הוא מניח את מרפקיו על השולחן ומשעין את סנטרו על ידיו. "גוונדלין לא שמחה כרגע, הא?" הוא שאל, נימת משועשעת הייתה בקולו.<br />הנהנתי. הוא הביט בי ישר לתוך העיניים, דרך הנשמה. נמסתי בפנים. "אני מקווה שהכל בסדר ביניכן. לא התכוונתי לסכסך בחברות שלכן."<br />"יהיה בסדר." אמרתי, מניפה בידי. זה לא הרגיש חשוב עכשיו כלל וכלל. בדיוק באותו רגע, המלצרית הגיעה ואנחנו הזמנו ממנה את המנות.<br />"אתה בא לכאן הרבה?"<br />"כבר אמרו לך שזה משפט פתיחה נדוש?"<br />גיחכתי. "ציניקני, הא? לא. התכוונתי למקום. הוא נראה... שומם מעט."<br />הוא שילב את ידיו זו בזו. "אני נוהג לבוא לכאן הרבה, כשאני רוצה להיות לבד. בלי החברה הקבועה והרגילה. בלי אנשים שמכירים אותי. את בטח יודעת איך זה."<br />"כן." מילמלתי. סרקתי את רחבי המסעדה הקטנה בעיני. חייכתי. "היא נראית נחמדה. אולי אני אבוא לכאן שוב יום אחד."<br />"איתי?" הוא קרץ. צחקתי.<br />המנות הגיעו, ואנחנו אכלנו בשקט לכל אורך הארוחה. זה לא היה שקט מעיק, אלא שקט נעים, מרגיע. הבטנו זה לזו בעיניים, אפור בחום, ומדי פעם שלחנו אחד לשני חיוכים קטנים. זה היה נעים.<br />כשחושבים על זה, המסעדה הזאת באמת מקסימה. יש לה מן תחושה ביתית שכזאת. מיוחדת. המקום המושלם בשבילנו.<br />כשסיימנו, קמנו בדממה מהשולחן. ניית'ן התגלה כג'נטלמן אמיתי, והציע לשלם בעצמו. אך אני התעקשתי להצטרף בהוצאות, וכך יצא שכל אחד שילם חצי. הוגן מספיק.<br />הוא הושיט את ידו הגדולה, ואני הנחתי בה את שלי. יצאנו מהמסעדה אוחזים ידיים, ממש כמו בסרטים. זאת הייתה הרגשה מדהימה. גוון לא הייתה חשובה עכשיו. שום דבר לא היה חשוב. זאת הייתה הפעם הראשונה בחיי שהרגשתי מיוחדת.</p> <p style="text-align: center;">~ ~ ~</p> <p style="text-align: right;">ישבנו על ספסל לצידי הכביש. שמי הלילה האירו עלינו מלמעלה. הנחתי את ראשי על כתפו, והוא התעסק בקווצה משיערי. "יש לך שיער ממש רך, את יודעת?"<br />המהמתי משהו שנשמע כמו ציחקוק עייף. "זאת התוצאה של שנים על גבי שנים של שימוש בקונדישינר. כדאי לך לנסות גם."<br />הוא השמיע שריקה. "וואו, את מהפרועות."<br />"לגמרי. ואני גאה בזה."<br />צחקנו. שוב פעם צחוקו המקסים נשמע. כמה שאהבתי אותו; כמו מנגינה נעימה ומתגלגלת בדממת הלילה.<br />"אני יכולה לשאול אותך משהו?" הרמתי את ראשי מכתפו והבטתי אל תוך עיניו.<br />הוא משך בכתפיו. "בטח."<br />"למה פנית אליי?" שמתי לב שפניו התקשחו. המשכתי בהיסוס, "למה לא אל גוון? מה יש בי? לא דיברנו לפני כן בכלל."<br />מבטו נח על הרצפה, ולאחר מכן הורם בשנית, בוהה בנקודה למולו. הוא קם מהספסל ואני מיהרתי לעשות כך גם כן. "אתה לא חייב לענות אם זה לא נוח לך." מיהרתי לומר. הוא הפנה את מבטו אליי.<br />"היילי, זה מסובך. בואי נסכם את זה במילה אחת."<br />נשאתי אליו עיניים שואלות.<br />"יש לי ייעוד."<br />"ייעוד?" הייתי מבולבלת לגמרי. אך לפני שהסכמתי לשאול עוד משהו נוסף, ניית'ן הזקף במקומו, ורץ אל עבר הכביש למולנו. הוא נעמד באמצעו, ראשו מורם כלפי השמיים. מיהרתי אליו בצעדים גדולים, אך שותקתי במקומי. בדיוק באותו רגע משאית גדולה עברה, ושנייה לאחר מכן, ניית'ן הועף בתנופה חזקה לאחור, נוחת במרחק מה מן המשאית.<br />לא יכולתי לצעוק. לא יכולתי לזוז. הייתי המומה. פשוט עמדתי שם, ובהיתי במקום שבו ניית'ן שכב פצוע ומדמם. לא שמתי לב לכך שהנהג יצא בקפיצה מהמשאית ומיהר לרוץ אל ניית'ן, תוך כדי מתקשר לאמבולנס. לא שמתי לב לאנשים אשר החלו להתקהל סביבו. לא שמעתי את הקריאות המבוהלות של כולם. הדבר היחיד שהייתי מסוגלת לראות בעיני רוחי, היה ניית'ן אשר מועף על ידי משאית ענקית, ונוחת בחבטה רמה. שוב ושוב ושוב. וקול צחוקו המתנגן נשמע ברקע, מהדהד באוזניי.</p> <p style="text-align: center;">~ ~ ~</p> <p style="text-align: right;">אף פעם לא אהבתי את הריח ששורר בבתי החולים. הוא תמיד גורם לי לכאב בטן. מן ריח מבחיל שכזה. יותר מדי נקי. אני שונאת בתי חולים. כשחושבים על זה, מי לא? הם כל כך סטריליים ולבנים. רופאים ואחיות מתרוצצים במעברים הצרים בפנים אטומות. קול בכי ילדים מכל עבר. מבחנות. דם. פחד. מוות.<br />ישבתי בחדר ההמתנה, על ספסל ממתכת קרה אשר צימררה את עורי החשוף, והתעמקתי במחשבה עד כמה אני לא רוצה להיות כאן. אבל אני מוכרחה. הכל באשמתי. אני חושבת.<br />ניית'ן נמצא כרגע באחד מחדרי החולים, לבטח שוכב במיטה לבנה ועוצם את עיני, ללא ניע. הרופאים בודקים אותו. כשהם יסיימו אוכל להיכנס ולראות מה שלומו. אוח, אם כל זה לא היה קורה. מה הוא חשב לעצמו כשקפץ ככה לכביש?! למי אכפת מהייעוד המטומטם שלו?! אלה החיים שלו!</p> <p style="text-align: right;">השענתי את ראשי אל הקיר שלמאחורי ועצמתי את עיני, נאנחת. אני לא יודעת כמה זמן ישבתי כך, אך לאחר זמן מה חשתי בתנודה של הספסל ומישהו נוסף אשר מתיישב לצידי. "היי." צרוד נשמע.<br />פקחתי את עיני ללא רצון. רציתי להישאר בעולם השחור והשקט הזה. עולם שלא קורה בו כלום. ללא כאב. "היי, גוון."<br />היא הביטה בי בעיניה הכחולות עם מבט שבור. הסטתי את מבטי, מובכת.<br />כך עברו להן מספר דקות ארוכות בדממה, ללא שום מילה מצידנו. לבסוף אזרתי אומץ ופציתי את פי. "את חושבת שהוא יהיה בסדר?"<br />גוון הישירה אלי מבט. "אני לא יודעת." היא אמרה בקול חדגוני.<br />הרגשתי איך דמעות מתחילות לאיים להציף את עיני. לא יכולתי יותר. "זה הכל באשמתי. אם לא היינו יוצאים, הוא היה בסדר עכשיו."<br />היא לא אמרה דבר, רק העבירה את מבטה למולה, בוהה בנקודה כלשהי. העיקר לא להביט בי.<br />"את חושבת שזה נכון?" שאלתי בקול רועד. היא לא הנידה עפעף, רק המשיכה להישאר בתנוחתה הנוקשה. "את חושבת שזה נכון." באותו רגע כבר לא ניסיתי לעצור את הדמעות. הן פשוט פרצו להן בזרם גועש מתוך עיני הבורקות, זולגות עוד ועוד על לחיי, גורמות לטעם מלוח להיווצר בפי.<br />"אם לא היית יוצאת, זה לא היה קורה. ולא היית מפסידה חברה."<br />בלעתי את רוקי. "אני ממש מצטערת, גוון -"<br />"אל תקראי לי ככה. רק חברים שלי עושים את זה."<br />שפתיי רעדו. נשמתי עמוק כדי להירגע, מה שלא עזר במיוחד. "זה לא הזמן לזה עכשיו."<br />"אז מתי כן?"<br />"גוון. אני צריכה אותך עכשיו. אני צריכה עזרה. אני צריכה את החברה שלי שתתמוך בי. בבקשה, גווני."<br />כל הזמן מביטה קדימה, לעולם לא לכיווני. כאילו כדי להתחמק מהאמת שבדבר, להיות מרוכזת במשהו שונה לחלוטין כדי להסיח את דעתה. כל הזמן מביטה קדימה במבט ריקני, העיקר לא להתמודד עם המציאות.<br />עצמתי את עיני. "אני צריכה אותך." לחשתי, אך אני לא בטוחה שגוון שמעה אותי. וגם אם כן, כנראה שבחרה להתעלם.<br />גוונדלין האמל, חברתי הטובה.<br />מאותו יום כבר החלתי לפקפק באמינותו של המשפט הזה.</p> <p style="text-align: center;">~ ~ ~</p> <p style="text-align: right;">&nbsp;ישבנו שם שתינו בשקט, כל אחת שקועה במחשבותיה, עד שרופא גבה קומה בחלוק לבן יצא מן החדר שבו ניית'ן טופל. "אתן יכולות להיכנס, אבל אחת אחת. ולזמן קצר - הוא צריך להתאושש."<br />נשפתי בהקלה. קמתי מיד על רגליי, גוון נשארה יושבת בספסל, לא נותנת תשומת לב למתרחש סביבה. נכנסתי אל החדר, והרופא סגר את הדלת מאחורי.<br />דבר ראשון שעיני הצליחו לקלוט כשנכנסתי לחדר היה לבן. המון לבן. יותר מדי לבן. לאחר מכן, הבחנתי בניית'ן שוכב במיטה לבנה, חצי מורדם-חצי ער. התקרבתי אליו, הדמעות ממשיכות לזלוג על לחיי.<br />החזקתי בידו, אשר חוברה לכל מיני מכשירים והייתה חיוורת למדי. "מטומטם אחד, מה עשית?!" שאלתי בכעס, ובכל זאת, לא יכולתי שלא לחייך לנוכח העובדה שהוא כאן. חי ונושם.<br />הוא עצם את עיניו, לא נראה משועשע בעליל. הבטתי בו בדאגה. "היי, הכל בסדר?"<br />"אני מצטער היילי, אני חייב."<br />"לא שוב עם משפטי החידות האלה, ניית'ן." משכתי בכתפיי. "יודע מה? זה לא משנה. העיקר שאתה בסדר."<br />הבטתי במכשיר לצד מיטתו אשר סימן את קצב פעימות ליבו. הקו במסך עלה למטה ולמעלה. למטה ולמעלה. מצפצף ללא הפסקה כל שתי שניות. התיישבתי בכיסא לידו, מלטפת את גב ידו.<br />לאחר זמן מה, הרופא נכנס, והודיע שאני צריכה לצאת ולתת לניית'ן מעט מנוחה. קמתי מן הכיסא וחייכתי אליו. "יהיה בסדר, ניית'ן."<br />הוא לא ענה. כנראה ישן. או שלא מצא את הכוח לענות.<br />יצאתי מהחדר והתיישבתי בחזרה בספסל. גוונדלין כבר לא הייתה שם. כנראה חזרה הבייתה. זה לא הזיז לי. במילא לא רציתי להיות לצידה כרגע. רציתי רק לשקוע בשמחתי. לבדי.<br />לפתע הבחנתי במספר רופאים נכנסים אל חדרו של ניית'ן בצעדים חפוזים. "הכל בסדר?" שאלתי בדאגה, קמה ממקומי.<br />"ילדה, אין לנו זמן כרגע."<br />"בבקשה. רק תגידו לי!" שיט, קרה משהו. אני בטוחה בזה.<br />הם לא ענו, אלא נכנסו לחדר בבת אחת וטרקו את הדלת.<br />יופי. פשוט יופי.</p> <p style="text-align: center;">~ ~ ~</p> <p style="text-align: right;">חיכיתי שם, על הספסל. כוססת את ציפורניי, ומתופפת ברגלי. בשלב מסויים התחלתי להתהלך בחדר בחוסר סבלנות.<br />הדלת נפתחה, והרופא גבה הקומה הציץ ממנה. "את משפחה?"<br />"לא. אני..." מה אני בשבילו? "ידידה."<br />הוא התקדם לכיווני, מניח את ידו הארוכה על כתפי. "בואי, שבי על הספסל."<br />הוא התיישב לצידי. אחזתי בצידי הספסל. "מה קרה?"<br />"אני מצטער. המצב התדרדר. הוא -"<br />"מת." השלמתי אותו. הוא הנהן.<br />אחזתי בצידי הספסל בחוזקה, למרות שזיעה החלה לעלות בידיי. אחזתי בצידי הספסל כנאחזת במציאות. ניית'ן לא כאן. ניית'ן מת. זה לא יכול להיות. למה החיים כל כך לא הוגנים? איך מספרים את זה להורים?<br />ניית'ן, למה השארת אותי לבד?<br />תחזור. בבקשה.</p> <p style="text-align: center;">~ ~ ~</p> <p style="text-align: center;"><br /><img style="width: 500px; height: 332px;" src="http://f.nanafiles.co.il/upload/Xternal/IsraBlog/05/73/81/817305/posts/26156000.jpg" border="0" alt="" /></p> <p style="text-align: center;">&nbsp;</p> <p style="text-align: center;"><strong>אעאעאעאאעאעא מה אתם חושבים?</strong></p> <p style="text-align: center;"><strong>איך עבר עליכם השבוע הראשון?</strong></p> <p style="text-align: center;"><strong>אנחנו ניקינו היום את חדר מוזיקה *שעתיים* שלמות במקום תולדות הג'אז. איזה כיף! אז נכון לעכשיו, הרגליים שלי מתות.</strong></p> <p style="text-align: center;"><strong>תגיבו - זה לא עולה כסף <img title="קריצה" src="../Common/JScript/tiny_mce/plugins/emotionsisrablog/img/smiley2-blink.gif" border="0" alt="קריצה" /></strong></p> <p style="text-align: center;"><strong>I Love&nbsp;You Guys<br /></strong>&nbsp;</p></div>Mon, 03 Sep 2012 16:06:00 +0200mor.cohen78@gmail.com (Rough Draft // סיפור בהמשכים)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=817305&blogcode=13447057http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=817305&blog=13447057http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=817305&blogcode=13437095<div align="right" dir="rtl"><p>&nbsp;</p> <p><em>יש אנשים שאומרים שהגורל הוא דבר צפוי מראש<span style="font-family: Times New Roman, serif;">. </span>שקיים שם מישהו למעלה אשר מתרווח על כורסה גדולה וכותב בספר עב כרס מה יעלה בגורלו של כל אחד ואחד מאיתנו<span style="font-family: Times New Roman, serif;">. </span>אולי הם צודקים<span style="font-family: Times New Roman, serif;">, </span>ואולי זה דבר שגוי לגמרי<span style="font-family: Times New Roman, serif;">. </span>אני לא יודעת<span style="font-family: Times New Roman, serif;">. </span>אבל אני מאמינה שיש בנו את הכוח לשנות את גורלנו<span style="font-family: Times New Roman, serif;">. </span>או את גורלם של אחרים<span style="font-family: Times New Roman, serif;">. </span>אולי מעטים המקרים שמסתיימים בסוף טוב<span style="font-family: Times New Roman, serif;">, </span>באושר ועושר עד עצם היום הזה כמו בסיפורי האגדות שכולנו מכירים<span style="font-family: Times New Roman, serif;">, </span>אבל אני יודעת שאם נרצה מספיק חזק וננסה<span style="font-family: Times New Roman, serif;">, </span>נוכל להפוך את עתידנו למעט טוב יותר<span style="font-family: Times New Roman, serif;">.</span> </em></p> <p style="margin-bottom: 0cm;"><em>הגורל הוא דבר הפכפך ומוזר<span style="font-family: Times New Roman, serif;">. </span>לפחות בשבילנו<span style="font-family: Times New Roman, serif;">. </span>לעולם לא נוכל לדעת לאן הוא עלול לפנות ולסחוף אותנו <span style="font-family: Times New Roman, serif;">- </span>לטוב או לרע<span style="font-family: Times New Roman, serif;">. </span>זאת דרכו של הגורל<span style="font-family: Times New Roman, serif;">, </span>אני מניחה<span style="font-family: Times New Roman, serif;">. </span>מה שנותר הוא לשבת ולחכות לבלתי נודע<span style="font-family: Times New Roman, serif;">. </span>או לקום ולפעול<span style="font-family: Times New Roman, serif;">.</span></em></p> <p style="text-align: center; margin-bottom: 0cm;"><span style="font-family: Times New Roman, serif;">~ ~ ~</span></p> <p style="margin-bottom: 0cm;">בוקר<span style="font-family: Times New Roman, serif;">. </span>קרני השמש האירו את חדרי הקטן<span style="font-family: Times New Roman, serif;">, </span>חודרות מבעד לווילונות המוגפים ומלטפות בעדינות את פני<span style="font-family: Times New Roman, serif;">. </span>התעוררתי<span style="font-family: Times New Roman, serif;">, </span>אט אט פוקחת את עיני<span style="font-family: Times New Roman, serif;">, </span>מתמתחת ומפהקת בקול<span style="font-family: Times New Roman, serif;">. </span>קמתי בעייפות ממיטתי<span style="font-family: Times New Roman, serif;">, </span>מתנדנדת מעט<span style="font-family: Times New Roman, serif;">, </span>וסידרתי בחיפזון את מצעיה הסטורים<span style="font-family: Times New Roman, serif;">. </span>לאחר מכן<span style="font-family: Times New Roman, serif;">, </span>הוצאתי את הבגדים הראשונים שמצאתי בארון<span style="font-family: Times New Roman, serif;">, </span>פשטתי את הפיג<span style="font-family: Times New Roman, serif;">'</span>מה והתלבשתי<span style="font-family: Times New Roman, serif;">.</span></p> <p style="margin-bottom: 0cm;">הבטתי מבעד לחלון הרחב בחדרי<span style="font-family: Times New Roman, serif;">, </span>אל הנוף המשתקף דרכו<span style="font-family: Times New Roman, serif;">. </span>רחוב שקט<span style="font-family: Times New Roman, serif;">. </span>רוב מתגורריו עדיין ישנים כעת<span style="font-family: Times New Roman, serif;">, </span>למרות שפה ושם ניתן לשמוע נביחת כלב נרגשת<span style="font-family: Times New Roman, serif;">. </span>מדי פעם עוברת מכונית או שתיים בכביש<span style="font-family: Times New Roman, serif;">, </span>נהגיה כמעט ונרדמים על ההגה למולם<span style="font-family: Times New Roman, serif;">.</span></p> <p style="margin-bottom: 0cm;">חייכתי לעצמי<span style="font-family: Times New Roman, serif;">.</span></p> <p style="margin-bottom: 0cm;">תמיד הייתי טיפוס של בוקר<span style="font-family: Times New Roman, serif;">. </span>אני אוהבת לראות את העולם אט אט מתעורר<span style="font-family: Times New Roman, serif;">, </span>בקצב האיטי והקבוע שלו<span style="font-family: Times New Roman, serif;">. </span>איך השמיים מתבהרים לפתע<span style="font-family: Times New Roman, serif;">, </span>מחליפים את צבעם הכחול<span style="font-family: Times New Roman, serif;">-</span>שחור הכהה<span style="font-family: Times New Roman, serif;">. </span>שמש זוהרת מחליפה את הירח והכוכבים המנצנצים מרחוק<span style="font-family: Times New Roman, serif;">. </span>ציפורים מקדמות בציוציהן החלושים את היום החדש<span style="font-family: Times New Roman, serif;">.</span></p> <p style="margin-bottom: 0cm;">הסטתי את מבטי אל השעון הדיגיטלי אשר נח על שידת עץ קטנה ונמוכה לצד מיטתי<span style="font-family: Times New Roman, serif;">. </span>השעה שש ורבע בבוקר<span style="font-family: Times New Roman, serif;">.</span></p> <p style="margin-bottom: 0cm;">סיבה נוספת שבגללה אני אוהבת להתעורר כל כך מוקדם היא האיטיות שבדבר<span style="font-family: Times New Roman, serif;">. </span>אין צורך למהר או להילחץ מפאת חסר זמן<span style="font-family: Times New Roman, serif;">, </span>אפשר לעשות הכל באיטיות ונינוחות ולהתחיל את היום ברוגע<span style="font-family: Times New Roman, serif;">.</span></p> <p style="margin-bottom: 0cm;">פניתי אל חדר האמבטיה הסמוך לחדרי והבטתי במראה<span style="font-family: Times New Roman, serif;">. </span>דרך המראה הביטה בי נערה ברונטית<span style="font-family: Times New Roman, serif;">, </span>אשר שיערה אסוף בקוקו מרושל<span style="font-family: Times New Roman, serif;">. </span>היא חיוורת מעט<span style="font-family: Times New Roman, serif;">, </span>כמו בכל בוקר<span style="font-family: Times New Roman, serif;">, </span>סתם משהו מוזר שקורה רק לה<span style="font-family: Times New Roman, serif;">. </span>עיניה הדבשיות עמוקות וגדולות<span style="font-family: Times New Roman, serif;">.</span></p> <p style="margin-bottom: 0cm;">היילי רוג<span style="font-family: Times New Roman, serif;">'</span>רס<span style="font-family: Times New Roman, serif;">. </span>בת שש עשרה ומשהו<span style="font-family: Times New Roman, serif;">. </span>נעים להכיר<span style="font-family: Times New Roman, serif;">.</span></p> <p style="margin-bottom: 0cm;">אף פעם לא מצאתי בעצמי משהו מיוחד<span style="font-family: Times New Roman, serif;">. </span>אני נראית כמו כל שאר הבנות האחרות<span style="font-family: Times New Roman, serif;">,</span>לפי דעתי<span style="font-family: Times New Roman, serif;">; </span>שיער חום<span style="font-family: Times New Roman, serif;">, </span>עיניים חומות <span style="font-family: Times New Roman, serif;">- </span>השילוב המנצח<span style="font-family: Times New Roman, serif;">, </span>גובה ממוצע<span style="font-family: Times New Roman, serif;">. </span>פשוט<span style="font-family: Times New Roman, serif;">... </span>רגילה<span style="font-family: Times New Roman, serif;">.</span></p> <p style="margin-bottom: 0cm;">רק באותו רגע חשתי בטעם רע מצטבר בפי<span style="font-family: Times New Roman, serif;">. </span>מיהרתי לצחצח שיניים<span style="font-family: Times New Roman, serif;">. </span>השיער במצב נורא<span style="font-family: Times New Roman, serif;">. </span>שיחררתי אותו מהקוקו המרושל וסירקתי אותו<span style="font-family: Times New Roman, serif;">.</span></p> <p style="margin-bottom: 0cm;">יותר טוב<span style="font-family: Times New Roman, serif;">.</span></p> <p style="margin-bottom: 0cm;">ירדתי בגרם המדרגות אל הקומה התחתונה<span style="font-family: Times New Roman, serif;">, </span>בה נמצא המטבחון שלנו<span style="font-family: Times New Roman, serif;">, </span>ופתחתי את המקרר כדי להוציא חלב<span style="font-family: Times New Roman, serif;">, </span>כשלפתע קול פילח את דממת הבוקר<span style="font-family: Times New Roman, serif;">.</span></p> <p style="margin-bottom: 0cm;"><span style="font-family: Times New Roman, serif;">"</span>בוקר טוב<span style="font-family: Times New Roman, serif;">, </span>היילי<span style="font-family: Times New Roman, serif;">." </span>אימי חייכה חיוך עייף<span style="font-family: Times New Roman, serif;">. </span>שיערה הבלונדיני והמתולתל היה אסוף בפקעת הדוקה לראשה<span style="font-family: Times New Roman, serif;">, </span>עיגולים שחורים עיטרו את עיניה הירוקות<span style="font-family: Times New Roman, serif;">.</span></p> <p style="margin-bottom: 0cm;">חייכתי אליה בחזרה<span style="font-family: Times New Roman, serif;">. "</span>בוקר<span style="font-family: Times New Roman, serif;">." </span>לקחתי קורנפלקס מהמזווה<span style="font-family: Times New Roman, serif;">, </span>שפכתי אותו בקערה והתיישבתי לצד אימי בשולחן<span style="font-family: Times New Roman, serif;">.</span></p> <p style="margin-bottom: 0cm;"><span style="font-family: Times New Roman, serif;">"</span>יש לך תוכניות להיום<span style="font-family: Times New Roman, serif;">?" </span>היא שאלה<span style="font-family: Times New Roman, serif;">.</span></p> <p style="margin-bottom: 0cm;">הנדתי בראשי<span style="font-family: Times New Roman, serif;">. "</span>לא שידוע לי<span style="font-family: Times New Roman, serif;">." </span>אמרתי בין לעיסה ללעיסה<span style="font-family: Times New Roman, serif;">.</span></p> <p style="margin-bottom: 0cm;">היא משכה בכתפיה<span style="font-family: Times New Roman, serif;">, </span>לקחה לגימה מספל הקפה המונח למולה וקברה את פניה בין דפי העיתון שבו עילעלה<span style="font-family: Times New Roman, serif;">. </span>לפתע נשמעו קולות ירידה נמהרים מכיוון המדרגות<span style="font-family: Times New Roman, serif;">, </span>ושנייה בודדה לאחר מכן כריס מופיע בפתח המטבח<span style="font-family: Times New Roman, serif;">, </span>חיוך ענק מרוח על פניו<span style="font-family: Times New Roman, serif;">. "</span>בוקר טוב אנשים ואנשות<span style="font-family: Times New Roman, serif;">." </span>הוא אמר וקרץ לעברנו<span style="font-family: Times New Roman, serif;">.</span></p> <p style="margin-bottom: 0cm;">אמא ציחקקה ופלטה לעברו <span style="font-family: Times New Roman, serif;">"</span>בוקר טוב<span style="font-family: Times New Roman, serif;">, </span>חמוד<span style="font-family: Times New Roman, serif;">." </span>מה שגרם לכריס להזעיף פנים<span style="font-family: Times New Roman, serif;">.</span></p> <p style="margin-bottom: 0cm;">חייכתי חיוך מתגרה<span style="font-family: Times New Roman, serif;">. "</span>אין כזאת מילה <span style="font-family: Times New Roman, serif;">'</span>אנשות<span style="font-family: Times New Roman, serif;">', </span>ואתה תמיד תישאר חמוד<span style="font-family: Times New Roman, serif;">. </span>המילה הזאת פשוט חרוטה לך על המצח<span style="font-family: Times New Roman, serif;">. </span>אין מצב שתצליח להיפטר ממנה<span style="font-family: Times New Roman, serif;">. </span>אה<span style="font-family: Times New Roman, serif;">, </span>ובוקר טוב גם לך<span style="font-family: Times New Roman, serif;">, </span>חמודוני<span style="font-family: Times New Roman, serif;">." </span>אמרתי בעוקצנות<span style="font-family: Times New Roman, serif;">, </span>מדגישה כל אות ואות במילה האחרונה<span style="font-family: Times New Roman, serif;">.</span></p> <p style="margin-bottom: 0cm;"><span style="font-family: Times New Roman, serif;">"</span>כמה פעמים אני צריך להזכיר לכן שהמילה הזאת אסורה<span style="font-family: Times New Roman, serif;">?! </span>אני דורש הסכם בכתב<span style="font-family: Times New Roman, serif;">, </span>מצורף עם חתימות שלכן ושל אבא<span style="font-family: Times New Roman, serif;">." </span>אני ואמא פרצנו בצחוק<span style="font-family: Times New Roman, serif;">. "</span>עוד היום<span style="font-family: Times New Roman, serif;">." </span>פניו היו רציניות לגמרי<span style="font-family: Times New Roman, serif;">.</span></p> <p style="margin-bottom: 0cm;"><span style="font-family: Times New Roman, serif;">"</span>אתה צוחק עלי<span style="font-family: Times New Roman, serif;">, </span>נכון<span style="font-family: Times New Roman, serif;">?" </span>אמרתי מתנשפת<span style="font-family: Times New Roman, serif;">, </span>מנסה להסדיר את נשימתי<span style="font-family: Times New Roman, serif;">.</span></p> <p style="margin-bottom: 0cm;"><span style="font-family: Times New Roman, serif;">"</span>חתימות<span style="font-family: Times New Roman, serif;">. </span>היום<span style="font-family: Times New Roman, serif;">. </span>וזה סגור<span style="font-family: Times New Roman, serif;">."</span></p> <p style="margin-bottom: 0cm;"><span style="font-family: Times New Roman, serif;">"</span>זה לא יקרה<span style="font-family: Times New Roman, serif;">, </span>תשכח מזה<span style="font-family: Times New Roman, serif;">." </span>אמרתי<span style="font-family: Times New Roman, serif;">. </span>אמא הנהנה לאות הסכמה<span style="font-family: Times New Roman, serif;">, </span>מחייכת<span style="font-family: Times New Roman, serif;">.</span></p> <p style="margin-bottom: 0cm;">כריס פתח את המקרר<span style="font-family: Times New Roman, serif;">, </span>ושתה חלב ישר מהקרטון<span style="font-family: Times New Roman, serif;">. </span>העוויתי את פני<span style="font-family: Times New Roman, serif;">. "</span>אח קטן<span style="font-family: Times New Roman, serif;">, </span>יש אנשים בבית הזה שמשתמשים בחלב גם כן<span style="font-family: Times New Roman, serif;">."</span></p> <p style="margin-bottom: 0cm;">הוא משך בכתפיו<span style="font-family: Times New Roman, serif;">. "</span>חמודים לא עושים את זה<span style="font-family: Times New Roman, serif;">, </span>הא<span style="font-family: Times New Roman, serif;">? </span>וזאת לא אשמתי שאת סטירילית בצורה מפחידה<span style="font-family: Times New Roman, serif;">."</span></p> <p style="margin-bottom: 0cm;"><span style="font-family: Times New Roman, serif;">"</span>אתה פשוט תינוק<span style="font-family: Times New Roman, serif;">." </span>נשפתי בכעס<span style="font-family: Times New Roman, serif;">, </span>והבטתי באמא עם מבט מלא תחינה<span style="font-family: Times New Roman, serif;">. </span>היא הביטה בי ומיד לאחר מכן הפנתה את מבטה אל כריס<span style="font-family: Times New Roman, serif;">.</span></p> <p style="margin-bottom: 0cm;"><span style="font-family: Times New Roman, serif;">"</span>כריס<span style="font-family: Times New Roman, serif;">, </span>היא צודקת<span style="font-family: Times New Roman, serif;">. </span>זה לא יפה<span style="font-family: Times New Roman, serif;">, </span>תפסיק עם זה<span style="font-family: Times New Roman, serif;">."</span></p> <p style="margin-bottom: 0cm;"><span style="font-family: Times New Roman, serif;">" '</span>זה לא יפה<span style="font-family: Times New Roman, serif;">' " </span>כריס חיקה את קולה של אימנו<span style="font-family: Times New Roman, serif;">. "</span>אמא<span style="font-family: Times New Roman, serif;">, </span>אני לא ילד קטן<span style="font-family: Times New Roman, serif;">. </span>אני כבר בן שלוש עשרה<span style="font-family: Times New Roman, serif;">!"</span></p> <p style="margin-bottom: 0cm;"><span style="font-family: Times New Roman, serif;">"</span>באמת<span style="font-family: Times New Roman, serif;">? </span>הייתי בטוחה שאתה בן ארבע<span style="font-family: Times New Roman, serif;">." </span>מלמלתי מתחת לשפתיי<span style="font-family: Times New Roman, serif;">, </span>מגחכת<span style="font-family: Times New Roman, serif;">. </span>כריס חרץ את לשונו לכיווני<span style="font-family: Times New Roman, serif;">.</span></p> <p style="margin-bottom: 0cm;"><span style="font-family: Times New Roman, serif;">"</span>אוי<span style="font-family: Times New Roman, serif;">, </span>תסתכלו מה השעה<span style="font-family: Times New Roman, serif;">! </span>קדימה<span style="font-family: Times New Roman, serif;">, </span>אתם חייבים לצאת אם אתם לא רוצים לאחר<span style="font-family: Times New Roman, serif;">!" </span>אמא אמרה וקמה ממקומה<span style="font-family: Times New Roman, serif;">.</span></p> <p style="margin-bottom: 0cm;">אני וכריס עלינו בריצה במדרגות<span style="font-family: Times New Roman, serif;">, </span>מתחרים אחד בשני<span style="font-family: Times New Roman, serif;">. </span>כשהגענו לקומה השנייה<span style="font-family: Times New Roman, serif;">, </span>כל אחד פנה לצד אחר לכיוון חדרו<span style="font-family: Times New Roman, serif;">. </span>חטפתי את תיקי ממושב הכיסא ומיהרתי לרדת במדרגות<span style="font-family: Times New Roman, serif;">. </span>כריס כבר עמד מחכה בפתח הדלת<span style="font-family: Times New Roman, serif;">. "</span>פעם שלישית ברציפות<span style="font-family: Times New Roman, serif;">!" </span>הוא קרא בשמחה<span style="font-family: Times New Roman, serif;">. </span>התעלמתי<span style="font-family: Times New Roman, serif;">, </span>לא היה לי כוח להתגרויות העלובות שלו<span style="font-family: Times New Roman, serif;">.</span></p> <p style="margin-bottom: 0cm;"><span style="font-family: Times New Roman, serif;">"</span>הלכנו<span style="font-family: Times New Roman, serif;">, </span>ביי אמא<span style="font-family: Times New Roman, serif;">." </span>אני קראתי וטרקתי את הדלת מאחורינו<span style="font-family: Times New Roman, serif;">.</span></p> <p style="margin-bottom: 0cm;">הלכנו בדממה<span style="font-family: Times New Roman, serif;">. </span>תמיד דממה<span style="font-family: Times New Roman, serif;">. </span>זה מן הרגל מוזר שלנו<span style="font-family: Times New Roman, serif;">. </span>כריס הלך עם ראשו מושפל לרצפה<span style="font-family: Times New Roman, serif;">, </span>תיקו התנדנד על כתפו ורגלו חובטת באבנים אשר נחו באמצע דרכו<span style="font-family: Times New Roman, serif;">. </span>לבסוף הגענו אל בית הספר<span style="font-family: Times New Roman, serif;">, </span>וכל אחד פנה לכיוון השכבה שלו<span style="font-family: Times New Roman, serif;">.</span></p> <p style="margin-bottom: 0cm;"><span style="font-family: Times New Roman, serif;">"</span>להתראות<span style="font-family: Times New Roman, serif;">, </span>חמוד<span style="font-family: Times New Roman, serif;">." </span>הפטרתי לעברו<span style="font-family: Times New Roman, serif;">, </span>אך הוא כבר הספיק להיעלם בעיקול המסדרון ולכן לא הייתי מסוגלת לשמוע את תגובתו<span style="font-family: Times New Roman, serif;">.</span></p> <p style="margin-bottom: 0cm;">כשהגעתי אל רחבת השכבה שלי<span style="font-family: Times New Roman, serif;">, </span>פניתי אל ארונות הלוקרים הכחולים והוצאתי ספרים שאזדקק להם היום<span style="font-family: Times New Roman, serif;">. </span>כשסיימתי<span style="font-family: Times New Roman, serif;">, </span>נכנסתי אל כיתתי<span style="font-family: Times New Roman, serif;">, </span>אוחזת בשתי ידיי ערימה גבוהה של ספרים ומחברות<span style="font-family: Times New Roman, serif;">. </span>הצלצול המבשר על תחילת השיעור נשמע ולאחר מספר דקות המורה נכנסה אל הכיתה בפנים זעופות<span style="font-family: Times New Roman, serif;">. </span>מיהרנו להתיישב בלי להוציא הגה<span style="font-family: Times New Roman, serif;">. </span>הספקנו ללמוד שבקרים הם לא החלק האהוב ביום על גברת ג<span style="font-family: Times New Roman, serif;">'</span>ונסון<span style="font-family: Times New Roman, serif;">.</span></p> <p style="margin-bottom: 0cm;"><span style="font-family: Times New Roman, serif;">"</span>בוקר טוב<span style="font-family: Times New Roman, serif;">, </span>כיתה<span style="font-family: Times New Roman, serif;">." </span>הבוקר ממש לא טוב לפי נימת קולה<span style="font-family: Times New Roman, serif;">.</span></p> <p style="margin-bottom: 0cm;"><span style="font-family: Times New Roman, serif;">"</span>בוקר טוב<span style="font-family: Times New Roman, serif;">." </span>מילמלו כמה קולות עייפים ברחבי הכיתה<span style="font-family: Times New Roman, serif;">.</span></p> <p style="margin-bottom: 0cm;">היא הוציאה מתיק העור המיושן שלה טוש<span style="font-family: Times New Roman, serif;">, </span>וכתבה את התאריך בראש הלוח<span style="font-family: Times New Roman, serif;">. </span>היא הסתובבה אלינו<span style="font-family: Times New Roman, serif;">. "</span>היום נלמד על תורת האבולוציה<span style="font-family: Times New Roman, serif;">."</span></p> <p style="margin-bottom: 0cm;">קולות מחאה נשמעו<span style="font-family: Times New Roman, serif;">. "</span>איזה כיף<span style="font-family: Times New Roman, serif;">." </span>מלמלתי לעצמי בשקט<span style="font-family: Times New Roman, serif;">, </span>מניחה את ראשי על השולחן<span style="font-family: Times New Roman, serif;">.</span></p> <p style="margin-bottom: 0cm;"><span style="font-family: Times New Roman, serif;">"</span>תורת האבולוציה הומצאה על ידי <span style="font-family: Times New Roman, serif;">-"</span></p> <p style="margin-bottom: 0cm;">הדלת נפתחה באמצע משפטה של גברת ג<span style="font-family: Times New Roman, serif;">'</span>ונסון<span style="font-family: Times New Roman, serif;">, </span>וגוונדלין נכנסה אל הכיתה בצעדים חינניים<span style="font-family: Times New Roman, serif;">. </span>היא חייכה אל המורה חיוך רחב<span style="font-family: Times New Roman, serif;">. "</span>מצטערת על האיחור<span style="font-family: Times New Roman, serif;">, </span>גברת ג<span style="font-family: Times New Roman, serif;">'</span>ונסון<span style="font-family: Times New Roman, serif;">."</span></p> <p style="margin-bottom: 0cm;">פניה של גברת ג<span style="font-family: Times New Roman, serif;">'</span>ונסון רק הפכו להיות זעופים יותר<span style="font-family: Times New Roman, serif;">, </span>אם דבר שכזה היה אפשרי<span style="font-family: Times New Roman, serif;">. </span>היא התקדמה אל גוונדלין<span style="font-family: Times New Roman, serif;">, </span>סנטימטרים ספורים מפרידים בין שתיהן<span style="font-family: Times New Roman, serif;">. </span>היא הביטה אל תוך עיניה של גוונדלין<span style="font-family: Times New Roman, serif;">, </span>אשר לא היססה והביטה עם עיניה הכחולות ישר אל תוך העיניים הנעוצות בה<span style="font-family: Times New Roman, serif;">. "</span>שלום גם לך<span style="font-family: Times New Roman, serif;">, </span>גוונדלין<span style="font-family: Times New Roman, serif;">. </span>אולי תוכלי לומר לי מי המציא את תורת האבולוציה<span style="font-family: Times New Roman, serif;">?" </span>גברת ג<span style="font-family: Times New Roman, serif;">'</span>ונסון אמרה בקול ארסי<span style="font-family: Times New Roman, serif;">, </span>לא מתיקה את עיניה מן אלה של גוונדלין<span style="font-family: Times New Roman, serif;">.</span></p> <p style="margin-bottom: 0cm;">כל הכיתה נדמה<span style="font-family: Times New Roman, serif;">, </span>דרוכה לשמוע מה יקרה<span style="font-family: Times New Roman, serif;">. </span>גוונדלין רק חייכה חיוך מתקתק<span style="font-family: Times New Roman, serif;">. "</span>בוודאי<span style="font-family: Times New Roman, serif;">, </span>גברתי<span style="font-family: Times New Roman, serif;">. </span>ברגע שזה יעניין אותי<span style="font-family: Times New Roman, serif;">."</span></p> <p style="margin-bottom: 0cm;">כל הכיתה פרצה בצחוק<span style="font-family: Times New Roman, serif;">, </span>אך הפסיקה מיד לנוכח מבטה הרותח של המורה<span style="font-family: Times New Roman, serif;">. "</span>שבי במקומך<span style="font-family: Times New Roman, serif;">, </span>יש לנו שיחה לנהל לאחר השיעור<span style="font-family: Times New Roman, serif;">." </span>היא אמרה בקול מתון ושקט<span style="font-family: Times New Roman, serif;">.</span></p> <p style="margin-bottom: 0cm;">גוונדלין משכה בכתפיה והתיישבה במקומה הקבוע לצידי<span style="font-family: Times New Roman, serif;">. </span>גברת ג<span style="font-family: Times New Roman, serif;">'</span>ונסון חזרה אל הרצאתה<span style="font-family: Times New Roman, serif;">, </span>משרטטת כל מיני נוסחאות למיניהן ומשפטים על הלוח<span style="font-family: Times New Roman, serif;">.</span></p> <p style="margin-bottom: 0cm;"><span style="font-family: Times New Roman, serif;">"</span>היי<span style="font-family: Times New Roman, serif;">, </span>גוון<span style="font-family: Times New Roman, serif;">." </span>חייכתי לעברה<span style="font-family: Times New Roman, serif;">, </span>מצחקקת<span style="font-family: Times New Roman, serif;">. "</span>חתיכת הצגה עשית שם<span style="font-family: Times New Roman, serif;">."</span></p> <p style="margin-bottom: 0cm;">גוונדלין רק הנהנה<span style="font-family: Times New Roman, serif;">, </span>תלתליה הבלונדיניים קופצים עם כל תנועה של ראשה<span style="font-family: Times New Roman, serif;">. </span>היא פנתה להתעסק במראה קטנה ומבריקה שהחזיקה בידה<span style="font-family: Times New Roman, serif;">.</span></p> <p style="margin-bottom: 0cm;">נאנחתי וחזרתי להניח את ראשי על השולחן<span style="font-family: Times New Roman, serif;">. </span>גוונדלין האמל<span style="font-family: Times New Roman, serif;">, </span>או כמו שכולם נוהגים לקרוא לה <span style="font-family: Times New Roman, serif;">- </span>גוון<span style="font-family: Times New Roman, serif;">. </span>יפהפייה אמיתית<span style="font-family: Times New Roman, serif;">. </span>מסוגלת לשבות אותך בקסמיה בתוך שניות ספורות<span style="font-family: Times New Roman, serif;">. </span>אהובה על כולם <span style="font-family: Times New Roman, serif;">(</span>אם לא מכלילים את המורות<span style="font-family: Times New Roman, serif;">). </span>יודעת מה היא רוצה<span style="font-family: Times New Roman, serif;">, </span>ויודעת גם איך להשיג אותו<span style="font-family: Times New Roman, serif;">. </span>כריזמתית בצורה יוצאת דופן<span style="font-family: Times New Roman, serif;">. </span>החברה הכי טובה שלי<span style="font-family: Times New Roman, serif;">.</span></p> <p style="margin-bottom: 0cm;">לולא החברות הארוכה שלנו עוד מימי הגן<span style="font-family: Times New Roman, serif;">, </span>אני לא בטוחה שהיינו מתחברות<span style="font-family: Times New Roman, serif;">. </span>אנחנו ההפך הגמור<span style="font-family: Times New Roman, serif;">; </span>היא טובה כמעט בהכל<span style="font-family: Times New Roman, serif;">. </span>בעלת אופי כובש וחיוך מקסים<span style="font-family: Times New Roman, serif;">. </span>ואני<span style="font-family: Times New Roman, serif;">? </span>אני נורמלית<span style="font-family: Times New Roman, serif;">. </span>רגילה<span style="font-family: Times New Roman, serif;">. </span>משעממת<span style="font-family: Times New Roman, serif;">. </span>בכל פעם כשאני עומדת לידה<span style="font-family: Times New Roman, serif;">, </span>אני מרגישה כמו סוג ב<span style="font-family: Times New Roman, serif;">'. </span>משהו פחות איכותי וטוב<span style="font-family: Times New Roman, serif;">.</span></p> <p style="margin-bottom: 0cm;">ובכל זאת אנחנו חברות<span style="font-family: Times New Roman, serif;">. </span>היא החברה היחידה שלי<span style="font-family: Times New Roman, serif;">. </span>אני באמת אוהבת אותה<span style="font-family: Times New Roman, serif;">. </span>היא עוזרת לי כמעט בכל דבר<span style="font-family: Times New Roman, serif;">, </span>מייעצת לי מה טוב ומה לא טוב<span style="font-family: Times New Roman, serif;">. </span>אני סומכת עליה<span style="font-family: Times New Roman, serif;">.</span></p> <p style="margin-bottom: 0cm;">השיעור עובר בצעדים איטיים<span style="font-family: Times New Roman, serif;">, </span>וכשנשמע הצלצול שגואל אותנו מייסורנו<span style="font-family: Times New Roman, serif;">, </span>אני קופצת על רגליי כמעט ומיד<span style="font-family: Times New Roman, serif;">. </span>גוונדלין קמה בנינוחות ממקומה<span style="font-family: Times New Roman, serif;">, </span>מצחקקת<span style="font-family: Times New Roman, serif;">. "</span>נואשת לצאת החוצה<span style="font-family: Times New Roman, serif;">, </span>הא<span style="font-family: Times New Roman, serif;">?"</span></p> <p style="margin-bottom: 0cm;"><span style="font-family: Times New Roman, serif;">"</span>כל דבר יותר טוב מתורת האבולוציה<span style="font-family: Times New Roman, serif;">."</span></p> <p style="margin-bottom: 0cm;"><span style="font-family: Times New Roman, serif;">"</span>מסכימה איתך לגמרי<span style="font-family: Times New Roman, serif;">. </span>בואי נצא<span style="font-family: Times New Roman, serif;">." </span>היא תופסת בידי<span style="font-family: Times New Roman, serif;">, </span>ומושכת אותי לכיוון היציאה<span style="font-family: Times New Roman, serif;">. </span>אך לפני שאנחנו מספיקות לצאת<span style="font-family: Times New Roman, serif;">, </span>גברת ג<span style="font-family: Times New Roman, serif;">'</span>ונסון מכחכחת בגרונה<span style="font-family: Times New Roman, serif;">. </span>גוונדלין ואני מפנות אליה מבט<span style="font-family: Times New Roman, serif;">.</span></p> <p style="margin-bottom: 0cm;"><span style="font-family: Times New Roman, serif;">"</span>גוונדלין<span style="font-family: Times New Roman, serif;">, </span>יקירתי<span style="font-family: Times New Roman, serif;">. </span>שבי נא למולי<span style="font-family: Times New Roman, serif;">, </span>אנחנו צריכות לדבר על מספר דברים<span style="font-family: Times New Roman, serif;">." </span>היא הפנתה את עיניה אל כיווני<span style="font-family: Times New Roman, serif;">. "</span>אני בטוחה שהיילי תחכה לך מחוץ לכיתה בסבלנות רבה<span style="font-family: Times New Roman, serif;">."</span></p> <p style="margin-bottom: 0cm;">הבנתי את הרמז ומיהרתי לצאת מהכיתה<span style="font-family: Times New Roman, serif;">, </span>אך לא לפני שהספקתי לראות את גוון מתיישבת מול גברת ג<span style="font-family: Times New Roman, serif;">'</span>ונסון<span style="font-family: Times New Roman, serif;">, </span>מחייכת את חיוכה המקסים<span style="font-family: Times New Roman, serif;">. </span>נאנחתי וסגרתי את הדלת בעדינות<span style="font-family: Times New Roman, serif;">.</span></p> <p style="margin-bottom: 0cm;">עמדתי ברחבה<span style="font-family: Times New Roman, serif;">, </span>משלבת את ידיי על חזי ובוהה בשיעמום בקצה השני של המקום<span style="font-family: Times New Roman, serif;">. </span>תופפתי ברגלי בחוסר סבלנות<span style="font-family: Times New Roman, serif;">. </span>סבלנות רבה<span style="font-family: Times New Roman, serif;">, </span>הא<span style="font-family: Times New Roman, serif;">? </span>ברגע מסויים<span style="font-family: Times New Roman, serif;">, </span>הרגשתי את ההרגשה המוזרה הזאת<span style="font-family: Times New Roman, serif;">, </span>שמישהו בוהה בך<span style="font-family: Times New Roman, serif;">, </span>למרות שאתה לא מסוגל לראות אותו<span style="font-family: Times New Roman, serif;">. </span>הסתובבתי במקומי ומצאתי את נועץ המבטים<span style="font-family: Times New Roman, serif;">, </span>שמיהר להסיט את מבטו לצד אחר<span style="font-family: Times New Roman, serif;">.</span></p> <p style="margin-bottom: 0cm;">ניית<span style="font-family: Times New Roman, serif;">'</span>ן מרקוס<span style="font-family: Times New Roman, serif;">. </span>שיער חום ועיניים אפורות שמסוגלות לחדור עמוק אל תוך נשמתך<span style="font-family: Times New Roman, serif;">. </span>גבוה וחסון שכזה<span style="font-family: Times New Roman, serif;">. </span>הקראש הלא מעורער של גוון<span style="font-family: Times New Roman, serif;">; </span>יש שמועות שהם התחילו לצאת ביחד<span style="font-family: Times New Roman, serif;">, </span>אך גוון מיהרה לבטל אותן בפני בטענה שהוא לא מרגיש מוכן מספיק<span style="font-family: Times New Roman, serif;">. </span>טוב<span style="font-family: Times New Roman, serif;">, </span>הצדק איתו<span style="font-family: Times New Roman, serif;">, </span>חברה שלו נפרדה ממנו רק לפני כשבועיים<span style="font-family: Times New Roman, serif;">. </span>לא נעים<span style="font-family: Times New Roman, serif;">.</span></p> <p style="margin-bottom: 0cm;">נשכתי את שפתי והשפלתי את מבטי לרצפה<span style="font-family: Times New Roman, serif;">. </span>הייתה לי תחושה שהוא חזר לנעוץ בי מבטים ממושכים<span style="font-family: Times New Roman, serif;">.</span></p> <p style="margin-bottom: 0cm;">דלת הכיתה נפתחה בחבטה ואני מיהרתי להפנות את מבטי אל גוון הזועמת<span style="font-family: Times New Roman, serif;">. </span>עורה היה סמוק<span style="font-family: Times New Roman, serif;">. </span>היא התקדמה אלי בצעדים נמהרים<span style="font-family: Times New Roman, serif;">. "</span>מי היא חושבת שהיא<span style="font-family: Times New Roman, serif;">?!" </span>היא לחשה בכעס<span style="font-family: Times New Roman, serif;">. "</span>בסך הכל המורה שלי<span style="font-family: Times New Roman, serif;">. </span>אפשר לחשוב<span style="font-family: Times New Roman, serif;">." </span>היא רקעה ברגלה<span style="font-family: Times New Roman, serif;">.</span></p> <p style="margin-bottom: 0cm;">לא ידעתי מה לומר<span style="font-family: Times New Roman, serif;">. "</span>אמ<span style="font-family: Times New Roman, serif;">, </span>מה היא בדיוק אמרה לך<span style="font-family: Times New Roman, serif;">?"</span></p> <p style="margin-bottom: 0cm;"><span style="font-family: Times New Roman, serif;">"</span>ההורים שלי צריכים לבוא אליה היום בערב<span style="font-family: Times New Roman, serif;">. </span>את מבינה<span style="font-family: Times New Roman, serif;">? </span>בערב<span style="font-family: Times New Roman, serif;">. </span>היא נמצאת פה כל הזמן<span style="font-family: Times New Roman, serif;">! </span>אין לה חיים<span style="font-family: Times New Roman, serif;">!" </span>גוון גיחכה<span style="font-family: Times New Roman, serif;">.</span></p> <p style="margin-bottom: 0cm;">ציחקקתי בחוסר נוחות<span style="font-family: Times New Roman, serif;">. "</span>יהיה בסדר<span style="font-family: Times New Roman, serif;">. </span>אל תדאגי<span style="font-family: Times New Roman, serif;">."</span></p> <p style="margin-bottom: 0cm;"><span style="font-family: Times New Roman, serif;">"</span>אני יודעת<span style="font-family: Times New Roman, serif;">." </span>היא חייכה חיוך שבע רצון<span style="font-family: Times New Roman, serif;">. "</span>זה תמיד בסדר<span style="font-family: Times New Roman, serif;">."</span></p> <p style="margin-bottom: 0cm;">ההורים של גוון הם ההורים הכי מגוננים בעולם<span style="font-family: Times New Roman, serif;">. </span>הם לעולם לא יהיו מוכנים לשמוע מילה רעה או מבקרת על ביתם<span style="font-family: Times New Roman, serif;">. </span>בעיניהם<span style="font-family: Times New Roman, serif;">, </span>היא מלאך אמיתי<span style="font-family: Times New Roman, serif;">, </span>מושלמת<span style="font-family: Times New Roman, serif;">, </span>צודקת תמיד בהכל<span style="font-family: Times New Roman, serif;">. </span>אולי בגלל היחס הזה היא רגילה לקבל הכל<span style="font-family: Times New Roman, serif;">.</span></p> <p style="margin-bottom: 0cm;"><span style="font-family: Times New Roman, serif;">"</span>בואי<span style="font-family: Times New Roman, serif;">," </span>אמרתי<span style="font-family: Times New Roman, serif;">. "</span>עוד מעט ההפסקה נגמרת ועוד לא הספקנו לאכול<span style="font-family: Times New Roman, serif;">."</span></p> <p style="margin-bottom: 0cm;">היא חייכה אלי<span style="font-family: Times New Roman, serif;">. "</span>את יודעת שאני מתה עלייך<span style="font-family: Times New Roman, serif;">, </span>נכון<span style="font-family: Times New Roman, serif;">?" </span>היא שילבה את ידה בשלי ויצאנו אל עבר החצר<span style="font-family: Times New Roman, serif;">.</span></p> <p style="margin-bottom: 0cm;">לפעמים אני לא מצליחה להבין את גוון<span style="font-family: Times New Roman, serif;">. </span>רגע אחד היא מקסימה<span style="font-family: Times New Roman, serif;">, </span>ולרגע אחר מסוגלת להתעלם ממך כאילו את נחשבת לענן אבק ולא יותר<span style="font-family: Times New Roman, serif;">.</span></p> <p style="text-align: center; margin-bottom: 0cm;"><span style="font-family: Times New Roman, serif;">~ ~ ~</span></p> <p style="margin-bottom: 0cm;">המשך יום הלימודים עבר באיטיות מייאשת בדיוק כמו השיעור הראשון<span style="font-family: Times New Roman, serif;">. </span>כשסוף כל סוף נשמע הצלצול המבשר על סיום יום הלימודים<span style="font-family: Times New Roman, serif;">, </span>אני וגוון קפצנו ממקומנו<span style="font-family: Times New Roman, serif;">, </span>חטפנו את התיקים ומיהרנו לצאת מהכיתה<span style="font-family: Times New Roman, serif;">. </span>בית ספר זה לא מקום שצריכים להישאר בו אחרי שעות הלימודים<span style="font-family: Times New Roman, serif;">. </span>ככה גוון אומרת<span style="font-family: Times New Roman, serif;">.</span></p> <p style="margin-bottom: 0cm;"><span style="font-family: Times New Roman, serif;">"</span>אוה<span style="font-family: Times New Roman, serif;">, </span>חופש<span style="font-family: Times New Roman, serif;">! </span>בית<span style="font-family: Times New Roman, serif;">! </span>ארוחת צהריים<span style="font-family: Times New Roman, serif;">!" </span>גוון צחקה בקול<span style="font-family: Times New Roman, serif;">, </span>פורשת את ידיה לצדדים ומסתובבת במקומה<span style="font-family: Times New Roman, serif;">, </span>שיערה מתנופף ברוח בצורה כה יפה<span style="font-family: Times New Roman, serif;">. </span>כמו מתוך סרט<span style="font-family: Times New Roman, serif;">.</span></p> <p style="margin-bottom: 0cm;">כמה שקינאתי בה<span style="font-family: Times New Roman, serif;">.</span></p> <p style="margin-bottom: 0cm;">עליתי על ספסל בקרבת מקום<span style="font-family: Times New Roman, serif;">, </span>מסמנת לגוון לעלות גם כן<span style="font-family: Times New Roman, serif;">. </span>כשהיא עלתה<span style="font-family: Times New Roman, serif;">, </span>לקחתי את ידיה בשלי<span style="font-family: Times New Roman, serif;">, </span>אוחזת בהן חזק<span style="font-family: Times New Roman, serif;">. "</span>אני<span style="font-family: Times New Roman, serif;">, </span>היילי רוג<span style="font-family: Times New Roman, serif;">'</span>רס<span style="font-family: Times New Roman, serif;">, </span>מכריזה בזאת על אסירת החופש לגוונדלין האמל<span style="font-family: Times New Roman, serif;">, </span>וכליאתה בביתי לרגל ארוחת צהריים משותפת ולאחר מכן סיבוב קניות מטורף<span style="font-family: Times New Roman, serif;">."</span></p> <p style="margin-bottom: 0cm;">שתינו התפקענו מצחוק<span style="font-family: Times New Roman, serif;">. </span>גוון התיישרה במקומה<span style="font-family: Times New Roman, serif;">. "</span>גוונדלין תגיע בלית ברירה למקום כליאתה<span style="font-family: Times New Roman, serif;">, </span>אך היא שואלת האם זה בסדר שבנוסף למסע קניות מפרך<span style="font-family: Times New Roman, serif;">, </span>שתי הבנות ילכו לסרט קומדיה רומנטית<span style="font-family: Times New Roman, serif;">."</span></p> <p style="margin-bottom: 0cm;"><span style="font-family: Times New Roman, serif;">"</span>היילי מאשרת זאת<span style="font-family: Times New Roman, serif;">." </span>אמרתי ברשמיות<span style="font-family: Times New Roman, serif;">.</span></p> <p style="margin-bottom: 0cm;"><span style="font-family: Times New Roman, serif;">"</span>אני מודה לך<span style="font-family: Times New Roman, serif;">. </span>אז אני קובעת בזאת <span style="font-family: Times New Roman, serif;">- </span>הכליאה נקבעה<span style="font-family: Times New Roman, serif;">. </span>מעכשיו<span style="font-family: Times New Roman, serif;">." </span>אני וגוון צחקנו<span style="font-family: Times New Roman, serif;">, </span>נופלות לישיבה על הספסל<span style="font-family: Times New Roman, serif;">.</span></p> <p style="margin-bottom: 0cm;">כחכוח בגרון נשמע<span style="font-family: Times New Roman, serif;">, </span>ושתינו הפסקנו ברגע<span style="font-family: Times New Roman, serif;">, </span>מביטות בניית<span style="font-family: Times New Roman, serif;">'</span>ן בהפתעה<span style="font-family: Times New Roman, serif;">. "</span>היי<span style="font-family: Times New Roman, serif;">, </span>בנות<span style="font-family: Times New Roman, serif;">." </span>ניית<span style="font-family: Times New Roman, serif;">'</span>ן אמר בנימה משועשעת<span style="font-family: Times New Roman, serif;">.</span></p> <p style="margin-bottom: 0cm;"><span style="font-family: Times New Roman, serif;">"</span>היי<span style="font-family: Times New Roman, serif;">, </span>ניית<span style="font-family: Times New Roman, serif;">'</span>ן<span style="font-family: Times New Roman, serif;">." </span>גוון מיהרה לקום ממקומה<span style="font-family: Times New Roman, serif;">, </span>תוך כדי מסדרת קווצות שיער סוררות<span style="font-family: Times New Roman, serif;">.</span></p> <p style="margin-bottom: 0cm;">נשארתי לשבת במקומי<span style="font-family: Times New Roman, serif;">. </span>עדיף לתת להם להיות קרובים אחד לשני<span style="font-family: Times New Roman, serif;">. </span>זה במילא היה קורה במוקדם או במאוחר<span style="font-family: Times New Roman, serif;">. "</span>כמה זמן עמדת פה<span style="font-family: Times New Roman, serif;">?" </span>שאלתי<span style="font-family: Times New Roman, serif;">, </span>מובכת<span style="font-family: Times New Roman, serif;">.</span></p> <p style="margin-bottom: 0cm;">הוא חייך<span style="font-family: Times New Roman, serif;">. "</span>מספיק זמן<span style="font-family: Times New Roman, serif;">."</span></p> <p style="margin-bottom: 0cm;"><span style="font-family: Times New Roman, serif;">"</span>אוה<span style="font-family: Times New Roman, serif;">. </span>איזה יופי<span style="font-family: Times New Roman, serif;">."</span></p> <p style="margin-bottom: 0cm;">גוון מיהרה לטפוח על כתפו<span style="font-family: Times New Roman, serif;">. "</span>רצית לשאול אותי משהו<span style="font-family: Times New Roman, serif;">?" </span>היא התעסקה בקווצת שיער זהובה<span style="font-family: Times New Roman, serif;">, </span>מסלסלת אותה שוב ושוב בעזרת אצבעותיה<span style="font-family: Times New Roman, serif;">.</span></p> <p style="margin-bottom: 0cm;">הסטתי את מבטי<span style="font-family: Times New Roman, serif;">. </span>הרגשתי כאילו אני חודרת להם לפרטיות<span style="font-family: Times New Roman, serif;">, </span>ולכן קמתי כדי לעמוד במקום מרוחק יותר<span style="font-family: Times New Roman, serif;">, </span>אך נעצרתי<span style="font-family: Times New Roman, serif;">. </span>יד גדולה וחמה הונחה על כתפי<span style="font-family: Times New Roman, serif;">. "</span>את האמת שרציתי לדבר עם היילי<span style="font-family: Times New Roman, serif;">."</span></p> <p style="margin-bottom: 0cm;">הסתובבתי במקומי<span style="font-family: Times New Roman, serif;">, </span>מביטה בו בהפתעה<span style="font-family: Times New Roman, serif;">. "</span>איתי<span style="font-family: Times New Roman, serif;">?"</span></p> <p style="margin-bottom: 0cm;">גוון עמדה לצידנו<span style="font-family: Times New Roman, serif;">, </span>מתופפת ברגלה בעצבנות<span style="font-family: Times New Roman, serif;">. </span>עיניה היו מושפלות לרצפה<span style="font-family: Times New Roman, serif;">.</span></p> <p style="margin-bottom: 0cm;"><span style="font-family: Times New Roman, serif;">"</span>רציתי לדעת אם תיהיי מעוניינת לצאת היום בערב<span style="font-family: Times New Roman, serif;">, </span>יחד<span style="font-family: Times New Roman, serif;">." </span>הוא הביט בי בציפייה<span style="font-family: Times New Roman, serif;">.</span></p> <p style="margin-bottom: 0cm;">העברתי את מבטי אל גוון<span style="font-family: Times New Roman, serif;">, </span>מנסה לחפש עזרה<span style="font-family: Times New Roman, serif;">, </span>אך היא הסיטה אותו כמעט ומיד<span style="font-family: Times New Roman, serif;">. "</span>מה את אומרת<span style="font-family: Times New Roman, serif;">?" </span>ניית<span style="font-family: Times New Roman, serif;">'</span>ן שאל<span style="font-family: Times New Roman, serif;">.</span></p> <p style="margin-bottom: 0cm;"><span style="font-family: Times New Roman, serif;">"</span>אני ממש מצטערת<span style="font-family: Times New Roman, serif;">, </span>אבל אני לא חושבת שזה יתאפשר היום<span style="font-family: Times New Roman, serif;">. </span>אני וגוון בדיוק התכוונו <span style="font-family: Times New Roman, serif;">-"</span></p> <p style="margin-bottom: 0cm;"><span style="font-family: Times New Roman, serif;">"</span>זה בסדר<span style="font-family: Times New Roman, serif;">." </span>גוון קטעה את שטף דיבורי המבולבל<span style="font-family: Times New Roman, serif;">. "</span>נזכרתי שיש לי משהו אחר היום<span style="font-family: Times New Roman, serif;">. </span>נעשה את זה פעם אחרת<span style="font-family: Times New Roman, serif;">, </span>נכון<span style="font-family: Times New Roman, serif;">?" </span>היא חייכה<span style="font-family: Times New Roman, serif;">.</span></p> <p style="margin-bottom: 0cm;"><span style="font-family: Times New Roman, serif;">"</span>הו<span style="font-family: Times New Roman, serif;">, </span>אז אני מניחה שזה בסדר<span style="font-family: Times New Roman, serif;">."</span></p> <p style="margin-bottom: 0cm;"><span style="font-family: Times New Roman, serif;">"</span>מעולה<span style="font-family: Times New Roman, serif;">. </span>אני אאסוף אותך בתשע<span style="font-family: Times New Roman, serif;">."</span></p> <p style="margin-bottom: 0cm;"><span style="font-family: Times New Roman, serif;">"</span>אוקיי<span style="font-family: Times New Roman, serif;">." </span>אני די בטוחה שבאותו רגע כל עור פניי היה סמוק בצורה בלתי רגילה<span style="font-family: Times New Roman, serif;">. </span>ניית<span style="font-family: Times New Roman, serif;">'</span>ן חייך שוב את חיוכו המקסים<span style="font-family: Times New Roman, serif;">, </span>והתחיל ללכת<span style="font-family: Times New Roman, serif;">.</span></p> <p style="margin-bottom: 0cm;"><span style="font-family: Times New Roman, serif;">"</span>היי<span style="font-family: Times New Roman, serif;">, </span>רגע<span style="font-family: Times New Roman, serif;">! </span>אבל לאן אנחנו הולכים<span style="font-family: Times New Roman, serif;">?" </span>קראתי<span style="font-family: Times New Roman, serif;">.</span></p> <p style="margin-bottom: 0cm;"><span style="font-family: Times New Roman, serif;">"</span>הפתעה<span style="font-family: Times New Roman, serif;">. </span>אם אני אגלה לך<span style="font-family: Times New Roman, serif;">, </span>היא כבר לא תהיה כזאת<span style="font-family: Times New Roman, serif;">." </span>הוא הפטיר<span style="font-family: Times New Roman, serif;">. "</span>ניפגש<span style="font-family: Times New Roman, serif;">."</span></p> <p style="margin-bottom: 0cm;">את זה לא צפיתי<span style="font-family: Times New Roman, serif;">. </span>חייכתי לעצמי<span style="font-family: Times New Roman, serif;">, </span>מתעסקת ברצועת תיקי<span style="font-family: Times New Roman, serif;">. </span>לאחר כמה רגעים של בהייה בנקודה לא ברורה למולי<span style="font-family: Times New Roman, serif;">, </span>נזכרתי שגוון עדיין שם<span style="font-family: Times New Roman, serif;">. "</span>נדבר<span style="font-family: Times New Roman, serif;">." </span>אמרתי<span style="font-family: Times New Roman, serif;">, </span>פונה ללכת<span style="font-family: Times New Roman, serif;">.</span></p> <p style="margin-bottom: 0cm;">היא לא אמרה כלום<span style="font-family: Times New Roman, serif;">, </span>אבל לא הצלחתי לפספס את המבט האפל ששלחה לעברי רגע לפני שהסתובבה לכיוון הנגדי<span style="font-family: Times New Roman, serif;">, </span>שיערה מתבדר ברוח<span style="font-family: Times New Roman, serif;">.</span></p> <p style="text-align: center; margin-bottom: 0cm;"><span style="font-family: Times New Roman, serif;"><br /><img style="width: 500px; height: 334px;" src="http://f.nanafiles.co.il/upload/Xternal/IsraBlog/05/73/81/817305/posts/26129336.jpg" border="0" alt="" /><br /></span></p> <p style="text-align: center; margin-bottom: 0cm;"><span style="font-family: Times New Roman;">~ ~ ~</span></p> <p style="text-align: center; margin-bottom: 0cm;"><span style="font-family: arial;"><strong>אהבתם? אני מקווה. ספרו לי בתגובות מה אתם חושבים?</strong></span></p> <p style="text-align: center; margin-bottom: 0cm;"><span style="font-family: arial;"><strong>היי, ואיך היה היום הראשון ללימודים? מבאס? מרגש? [;</strong></span></p> <p style="text-align: center; margin-bottom: 0cm;"><span style="font-family: arial;"><strong>בעיקרון, אני אעלה פרק כל שבוע. אז ניפגש שבוע הבא עם פרק שני בחוקי הגורל 3&gt;</strong></span></p> <p style="text-align: center; margin-bottom: 0cm;"><span style="font-family: arial;"><strong>(תודה על הפירגון הענק בפוסט הקודם!)</strong></span></p></div>Mon, 27 Aug 2012 16:43:00 +0200mor.cohen78@gmail.com (Rough Draft // סיפור בהמשכים)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=817305&blogcode=13437095http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=817305&blog=13437095http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=817305&blogcode=13431790<div align="right" dir="rtl"><p style="text-align: center;">&nbsp;</p> <p style="text-align: center;"><span style="font-size: small;"><strong>הגורל הוא דבר הפכפך. לעולם לא נוכל לדעת לאן הוא יפנה ויסחוף אותנו. לכל אחד מאיתנו קבוע גורל מראש, בלתי ניתן לשינוי, בלתי מעורער. לכל אחד יש ייעוד בחיים ומשימה משלו, גם אם הוא לא מודע לכך.</strong></span></p> <p style="text-align: center;"><span style="font-size: small;"><strong>אצלי, כנראה, הגורל החליט להשתשעשע ולשנות את הכללים. רגע אחד אני מישהי אחת, ורגע אחר מסתבר שיש בי דברים שבכלל לא העליתי על דעתי שהם קיימים. יש לי ייעוד, תפקיד חשוב. אם לא אמלא אותו במלואו - גורלם של אנשים רבים ייהרס.</strong></span></p> <p style="text-align: center;"><span style="font-size: small;"><strong>אז איך מבצעים את אותו תפקיד חשוב, כשאת קרועה בין הדילמה אם לפעול לפי מה שנראה לך נכון, או לפי הכללים?</strong></span></p> <p style="text-align: center;"><span style="font-size: small;"><strong>זה ידוע לי שבמהלך הדרך, אנשים יפגעו. אני אפגע. אבל אני גם יודעת שאין לי ברירה אחרת.</strong></span></p> <p style="text-align: center;"><span style="font-size: small;"><strong>האם זה שווה את כל זה? אני לא יודעת. זה גם לא ממש משנה. אין כאן דרך חזרה. ברגע שאתה נכנס לזה, אתה לא יכול לצאת.</strong></span></p> <p style="text-align: center;"><span style="font-size: small;"><strong>אלה חוקי הגורל.</strong></span></p> <p><span style="font-size: small;"><br /></span></p> <p style="text-align: center;"><span style="font-family: arial;"><span style="font-size: small;">שלום חברים! (:</span></span></p> <p><span style="font-family: arial;"><span style="font-size: small;">בימים הקרובים אני אעלה את הפרק הראשון של "חוקי הגורל" - סיפור בהמשכים שאני כותבת (כמובן). אני מקווה שתאהבו אותו, ותהנו.</span></span></p> <p><span style="font-family: arial;"><span style="font-size: small;">העיצוב בבלוג הוא זמני, עד שאני אמצא מישהו שיעצב לי משהו מתאים.</span></span></p> <p><span style="font-family: arial;"><span style="font-size: small;">אין לי כ"כ מה לספר לכם עוד כרגע, כל השאר יגיע בפוסט הראשון של הסיפור. יש למה לחכות, הולך להיות סיפור מגניב ביותר.</span></span></p> <p><span style="font-family: arial;"><span style="font-size: small;">אתם מוזמנים ללנקק אותי (בינתיים אין לי כפתור לינקוק, פשוט שימו קישור לבלוג), אני מלנקקת בחזרה!</span></span></p> <p><span style="font-family: arial;"><span style="font-size: small;">ו-אעאעעאאע עוד מעט בית ספר! בהצלחה 3&gt; לאיזו כיתה אתם עולים? יש לכם מגמה? ספרו לי (:</span></span></p> <p><span style="font-family: arial;"><span style="font-size: small;">שתהיה לכם שבת שלום, ניפגש בקרוב עם פרק ראשון של "חוקי הגורל".</span></span></p> <p style="text-align: center;"><img title="פרח" src="../Common/JScript/tiny_mce/plugins/emotionsisrablog/img/smiley2-holding_flower.gif" border="0" alt="פרח" /></p></div>Fri, 24 Aug 2012 13:48:00 +0200mor.cohen78@gmail.com (Rough Draft // סיפור בהמשכים)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=817305&blogcode=13431790http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=817305&blog=13431790