http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=817276heCopyright 2026 mayhemX. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=817276http://f.nanafiles.co.il/upload/Xternal/IsraBlog/76/72/81/817276/misc/26108362.jpghttp://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=817276&blogcode=14091802<div align="right" dir="rtl">הרבה זמן לא כתבתי בבלוג, לא בזה לפחות. זה קצת מצחיק וקצת עצוב שאני מתביישת לכתוב בבלוג של עצמי כי אני לא רוצה לקרוא כמה מטומטמת הייתי, איך הייתי כותבת גרוע. לא שעכשיו אני כותבת טוב, ולא שבעוד שנה מהיום אני אקרא את זה ואגיד "איזה יופי כתבתי", בסדר נו.. קצת פריקת אדים. (תרגומים גרועים מאנגלית) גבריאל, שיהיה בריא באמת. אין לו מושג מי אני, וכבר הפכתי אותו לבעלי. אני מתעוררת באמצע הלילה ומדמיינת שהוא שוכב לידי בלי חולצה, אחרי לילה סוער, אני אפילו הולכת ממש בשקט להשתין וסוגרת אחריי את הדלת רק כדי שלא יתעורר. אז מי זה גבריאל? "הוא לא היה מכוער, גבר עם חשק. אך גם הזונות לא תמיד פתחו עבורו את המשק" שחקן, כמובן, סקסאפיל מטורף. גבר, כזה שיהיה כייף לצאת איתו ולהתחתן איתו גם, פנוי במערכת יחסים מסובכת ודמיונית, איתי. יש לו ערכים של אדם מבוגר, יש חשד לכך שגר עם אמו- דאון! הוא בנוסף גם מורה, אז הוא לא יצא עם תלמידה- היא (אני). הכי גרוע: בן 33. אני חושבת שהוא 33, אני מקווה שלא יותר.. ככול שהוא גדול יותר זה מקטין את הסיכוי שלו להיות מעוניין בי. או שהוא הכי חרמן בעולם וקטינות מדליקות או</div>Sat, 19 Apr 2014 15:52:00 +0200nobody@israblog.co.il (mayhemX)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=817276&blogcode=14091802http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=817276&blog=14091802http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=817276&blogcode=14006427<div align="right" dir="rtl">נכשלתי בלהיות בן אדם אני נכשלת בכל, בכל מה שתוכלו לחשוב עליו. שני דברים שלא חשבתי שאכשל בהם לעולם- ספרות, ואנגלית. אנגלית עוד איכשהו בפרוטקציות נשאר על קו האוויר הרערוע, וספרות- המורה כל כך שונאת אותי עד שהיא לא מוכנה לקבל את העבודות שלי כמו שצריך. להיכשל מבחינתי זה לא לקבל מתחת ל50, להיכשל זה לא להגיע למטרה שלי. מה זה כאב בעצם? תמיד כשכואב לי אני חושבת על מהו כאב ואז הכאב נעלם, בדומה לרוב הדברים בחיים שלי. אני כזו זונה קטנה שמתלוננת, שונאת את עצמי ואת החיים ואת הבלוג, בעיקר את הבלוג, כי הוא משקף את מה שלא בסדר בי. אני עוברת על פוסטים ישנים וחושבת "אלוהים, כמה מטומטמת אני יכולה לצאת?" נעלתי את החדר, ואמא השתגעה. ברגע שהיא מאבדת עליי שליטה-זהו, זה אבוד. היא שונאת שלשם שינוי אני שולטת בדלת, היא נעולה כי אני נעלתי אותה. וכשהיא אומרת לפתוח- אני לא פותחת, גם לי מגיעה הזכות לפרטיות. כמו שהם נועלים את הדלת בלילה וחושבים שאף אחד לא שומע אותם מזדיינים, אסור לי לנעול את הדלת? זו לא הדלת, אסור לי לבחור בבית הזה. היא שולטת על הכל וברגע שהיא לא אז היא אומרת "לא רוצה? בסדר" אבל</div>Wed, 01 Jan 2014 18:49:00 +0200nobody@israblog.co.il (mayhemX)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=817276&blogcode=14006427http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=817276&blog=14006427http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=817276&blogcode=13992947<div align="right" dir="rtl">הפסקתי לגמרי כל מה שקשור בחיי חברה. יא' סוחטת את כל הדם שנשאר בי מ י'. אני חושבת שמה שהכי בולשיט בסיפור הזה, שגם אחרי שהחלטתי להתאמץ באזרחות-אני נכשלת. אני מקבלת את אותם הציונים גם כשאני לא לומדת, אז למה בכלל להתאמץ ללמוד? זה הזוי, אבל אני חושבת שהמורה עדיין עוד במקום הזה של "את לא לומדת, את לא עושה כלום" והיא נשארה שם ובגלל זה הציונים שלי נעים בין 60 ל30. לעזאזל, אם אני הולכת להיות מצויינת במתמטיקה,מוסיקה,היסטוריה,תנך,ספורט,ספרות,אנגלית, אז דאמ אני יכולה להרשות לעצמי ליפול בלשון ואזרחות. (לשון לפחות לא נכשל, גם לא ממש מזהיר). אני שונאת לחזור לחוסר האיכפתיות, להבריז מכל שיעור שלא נראה לי ואיכשהו לצאת מזה כי אני בקשרים טובים עם ההנהלה. אבל זו כמו מחלה, אני לא יכולה לעצור את עצמי מלא לשים זין, ההורים מצפים שאני אהיה איזו פרודג'י, בסדר, גם לעוגה יש ציפוי. סך הכל, פאק מי, רייט? השלג הזה תקע אותי בבית 40 שעות בלי חשמל, וזה נתן לי המון השראה וטעם לחיים, לכן החלטתי לחזור לכתוב. may all your futures be pleasant ones, not like my present one... </div>Mon, 16 Dec 2013 13:36:00 +0200nobody@israblog.co.il (mayhemX)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=817276&blogcode=13992947http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=817276&blog=13992947http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=817276&blogcode=13948269<div align="right" dir="rtl">did you ever feel like you're invisable? did you ever walk into a room full of people knowing they're there, yet questioning if they can see you as you as you can see them? asking yourself if you'll ever disappear, would they know? would they care? you're trying to scream and cry, demanding them to listen, but they don't really care- so why should you care? what if tommorow the sun comes up again but you would be long gone, would they notice? at some point you don't even care. they ignore you so much that you start ingoring yourself, evantually you're not even sure if you're worth it. you cross the street hoping that car will hit you and when this simple little thing doesn't happen, you ask yourself if god can hear you or did he give up on you like everyone else. you stop to look up the sky to see if there's a sign, any sign, to stop you from doing what you desire the most. there's no sing you wish to die it seems like it's the only way and only thing that you can benift the</div>Fri, 25 Oct 2013 19:18:00 +0200nobody@israblog.co.il (mayhemX)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=817276&blogcode=13948269http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=817276&blog=13948269http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=817276&blogcode=13912931<div align="right" dir="rtl">צ'לנים הם כל כך סקסיים </div>Wed, 18 Sep 2013 21:25:00 +0200nobody@israblog.co.il (mayhemX)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=817276&blogcode=13912931http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=817276&blog=13912931http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=817276&blogcode=13908077<div align="right" dir="rtl"> </div>Fri, 13 Sep 2013 22:55:00 +0200nobody@israblog.co.il (mayhemX)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=817276&blogcode=13908077http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=817276&blog=13908077http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=817276&blogcode=13908069<div align="right" dir="rtl">כבר מעל חמישה חודשים שאני ואחותי לא מדברות. "היום יום כיפור" אומר אחי, "לא הגיע הזמן לפתור את השטויות שלכן?" "אם זה שטויות, למה אתה מתעניין בזה?" "כי אתן גוררות את כל המשפחה.." "זו בחירה שלכם להתערב" "על כל מקרה, תתקשרי. מה איכפת לך?" כי זה לא זה. כשאדם צם, הוא בוחר על מה הוא מכפר? אנחנו צמים כדי להיכנס לגן עדן, אנחנו צמים כי מגיע לאחרים, כדי להשלים עם עצמנו ולהגיד שאנחנו אנשים טובים. אנחנו צמים כי אנחנו מחפשים את האתגר. על כל מקרה אנחנו צמים, האם אנחנו אלה שבוחרים? אני מתלבטת אם לצום, כי אם בכל זאת לא אני זו שבוחרת, וצום הוא התנצלות כללית לכולם- אז לא. אני עומדת מאחורי הדברים שאני אומרת..ברוב המקרים. אני לא רוצה שעל הצום שלי אבקש סליחה מאחותי, אני לא רוצה שההתנצלות תהיה כללית. בכלל, אני לא חושבת שאני חייבת התנצלות. למה בעצם אני צמה? אני כזו מתוסבכת, אולי זו הסיבה שאני צמה. סליחה, סליחה שאני מתוסבכת. אבא צם, אמא צמה, ואני שיער פזור.</div>Fri, 13 Sep 2013 22:24:00 +0200nobody@israblog.co.il (mayhemX)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=817276&blogcode=13908069http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=817276&blog=13908069http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=817276&blogcode=13892419<div align="right" dir="rtl">שיערות זהובות מראשה נושרות צל ידו של קוצר שם עוגנת. ידיה קשורות הלא היא גבעול וקוצר רק רעב הוא ללחם טהור. סופרת היא את דקות חייה אם כי מהן לא נשארו עוד הרבה החקלאי אותה גידל בחופש אך בצביעות הוא גידל, לעצמו. זרעיה טבועים באדמה והיא יודעת כי להם אין מנוס יצמחו הם בשפע, עד לגדולות אך זו אינה מלבד תרמית החקלאי שיקצורם בבוא העת, לעצמו. היא מזמן עודה איננה רק זכרון רך צחור וכך גורלם של זרעיה והקוצר, רק רעב הוא ללחם טהור.</div>Tue, 27 Aug 2013 20:26:00 +0200nobody@israblog.co.il (mayhemX)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=817276&blogcode=13892419http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=817276&blog=13892419http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=817276&blogcode=13868354<div align="right" dir="rtl">למה נעלתי את החדר? כי צוחק מי שצוחק אחרון זה למה נעלתי את החדר.</div>Sat, 03 Aug 2013 11:16:00 +0200nobody@israblog.co.il (mayhemX)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=817276&blogcode=13868354http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=817276&blog=13868354http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=817276&blogcode=13861020<div align="right" dir="rtl">כמעט כל סבל אני מוכנה לקבל;פרידה קשהכישלוןואפילו כאבי מחזוראבלכשזה מגיע לסבל מסרט מרגש- זה כבר גדול עליי.יש משהו בטרילוגיית דמדומים שהוא מרגש מדי, אולי זה המוסיקה ואולי זה התוכן ואולי אפילו המשחק הגרוע של טיילור לאוטנר.. אבל משהו מצית שם את הבטן שלי. משהו גורם לי להתרגש, לאהוב. זה סבל, בהחלט.כי אחרי סרט כל כך מרגש וטוב אני צריכה לחזור לחיים העלובים נטולי הערפדים שלי. הדרך היחידה להתגבר על סרט מרגש היא לשחק בו. לפעמים גם זמן עוזר אבל רק כי אפקט השכחה משפיע וגם הוא יחזור עם בוא הסרט. זה כואב בעיקר כי אין לזה המשך..אני במעל חצי שנה איחור וכל הרובססיות והג'ייקוביות למינהן כבר עברו את זה ובטח הגיבו יותר קשה ממני, אבל תמיד הייתי דרמה קווין.בטח גרמתי לכם לשנות את המחשבה עליי לגמרי, בטח אתם חושבים שאני עוד אחת מהפרחות המצועצעות שסטפני מאייר עשתה טובה לאנושות בכך שגרמה להן להרים ספר ו.. אותיות.. גם העובדה שהצבע האהוב עליי הוא ורוד, והעובדה שאני כותבת את הפוסט הזה עם לק נצנצים על הציפורניים- לא ממש עוזרת לטיעון שלי. אבל בחיי שאני לא פרחה. הסרט פשוט טוב, לא משנה מה תגידו.אני מודעת לזה שלאהוב דמדו</div>Sat, 27 Jul 2013 00:57:00 +0200nobody@israblog.co.il (mayhemX)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=817276&blogcode=13861020http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=817276&blog=13861020