http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=815756heCopyright 2026 Mona.. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=815756http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=815756&blogcode=13849446<div align="right" dir="rtl">עכשיו אני בבית. נסעתי כי אין עבודה ולא רציתי להיות שם. רציתי לאכול, לישון כמו בן אדם, אז חזרתי לפה. למקום שאני בורחת ממנו בלי הפסקה סתם כי אין סיבה אמיתית. והיום היה נורא. ואני שבר כלי ואני בוכה המון וכל הזמן עוד ועוד דמעות. ואני לא מבינה למה נהייתי כל כך רגשנית לפתע, ומאיפה לעזאזל זה בא? ואיפה הרגשת השיחרור שאמורה ליפול עליי, איפה ההתגברות על דברים שהיו מקשים עליי לפני שנה? למה אני עדיין נמצאת באותה צומת כבר שנה? למה אני לא יכולה להניח לדברים ולהתגבר עליהם? להניח לאהבות ולכשלונות, להניח למחשבות הנוראיות האלה, להניח לדאגות ולהניח לשנאה הזאת כלפי העולם. אבל מסתבר שאני כלל וכלל לא יכולה. ולא רק זה.. זה רק מתחזק לפעמים. והיום דיברתי על זה עם אימא. משהו שאני כן יכולה להגיד שהשתנה. משהו שלא יכל לקרות לפני שנה - פשוט כי לא היינו מדברות על הנושאים האלה כי כל פעם שהייתי מעלה נושא שמקשה עליי ישר היה מתקשר לזה הרצון שלי למות ואז היא הייתה מתחילה לבכות ולהישבר. ואני שנאתי את זה כל כך. ועברנו את זה. עברנו כי אני למדתי בכוחות עצמי לא לשתף אותה כל פעם שאני רוצה למות. כי אני למדתי איך ובאיזה טון</div>Mon, 15 Jul 2013 19:39:00 +0200nobody@israblog.co.il (Mona.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=815756&blogcode=13849446http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=815756&blog=13849446http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=815756&blogcode=13847212<div align="right" dir="rtl">אז חזרתי לפה. והבנתי, והשלמתי עם העובדה שאני לא אדם מתמיד. כזאת אני, לא מהמתמידים. ואשקר אם אומר שזכרתי אפילו את הסיסמא והשם משתמש, כי כזאת אני - זיכרון דפוק. אבל חזרתי לפה. מקום שתמיד יהיה שייך לי, מקום שאוכל לחזור בזמנים קשים, בזמנים פנויים וכשיהיה קיים הצורך.לעדכן מה הולך... אותי?! כן, כנראה שרק אותי. אותי עוד שנה, אותי עוד חמש שנים. יושבת ומחפשת שבבי היסטוריה מהנעורים שאבדו. וקוראת וקוראת, בכל אלפי התקים באייפון, במחשב הנייד, בשמונה בלוגים שהיו לי, בפיסות נייר שנשמרו, בכל מקום! קוראת וקרוב לוודאי שגם בוכה. בכי תמרוריםבכי!אתמול בכיתי כמו מטורפת. ראיתי את הסרט ''יום אחד''. ראיתי אותו בחלקים. כי אין לי זמן פה לנשום ובטח שלא לשכב על המיטה עם לנון על בטני ולבלוע סרטים במכה. (אירוני ביותר, כי במהלך השנה הייתי עושה את זה ולא דופקת חשבון.. לא לבגרויות ולא לחיים!אבל כעת חופש, כעת עובדים מבוקר עד ערב ואני מאושרת כי מעבר לכמויות כסף שזה תמיד נפלא (חומרי, I know...), אני חיה בלי לחשוב יותר מדי, בלי ליפול למערבולות של המחשבות של ''פאק למה את עדיין פה אם את כל כך רוצה לא להיות פה?'' כי למה להתעמ</div>Sat, 13 Jul 2013 20:15:00 +0200nobody@israblog.co.il (Mona.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=815756&blogcode=13847212http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=815756&blog=13847212http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=815756&blogcode=13758891<div align="right" dir="rtl">קראתי קצת בבלוגים אחרים אנשים כותבים דברים כל כך יפים יפים זאת לא המילה המתאימה, אבל הגעתי למסקנה שאני לא כל כך טובה בלבטא. כלומר, אני טובה בלבטא מחשבות. אני פשוט לא טובה בלהכניס הכול למשפט עם תחביר נכון. תמיד קופצת למשפט אחר. תמיד המשפטים הם ''פשוט''. והבגרות כה קרובה, והלחץ רק גובר. אני לא מפחדת מכלום ברוריה עשתה לי סוויץ' בראש, שינתה לי שם משהו. עם כל הקבלה שלה. פתאום אני לא דואגת בכלל. כשקורה אסון, אני שם בצד מביטה ומחייכת יודעת שבצורה כלשהי זה יסתדר והכול יהיה בסדר גמור. בשלב מסוים הכול יחזור לקדמותו, או ימשיך הלאה, אבל כולם ינשמו ויהיה בסדר ועם זאת הלחץ של אימא רק ממשיך. אני מרגישה אותה מתמלאת ומתמלאת באמוציות מיותרת ולחץ עצום, כזה שהיה לי כזה שתרופות נגד חרדה עוזרות לך להתמודד איתם, אני מניחה. אבל אימא על כלום. אימא רק על טכנולוגיה. יושבת כל ערב בטאבלט וקוראת בפייסבוק סטטוסים. גילו את עולם האינטרנט, הוריי, והשאר היסטוריה. ואני בסדר, רק קצת דואגת להם. לא יודעת למה כל כך דואגת והמון מתעצבנת. כי כוסעמק לפעמים אין לי כוח אליהם. אליה. אבא כמו עמוד לא מדבר הדבר, רק זז מהחדר</div>Sat, 27 Apr 2013 04:33:00 +0200nobody@israblog.co.il (Mona.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=815756&blogcode=13758891http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=815756&blog=13758891http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=815756&blogcode=13736203<div align="right" dir="rtl">איזה הזוי שזה נמחק אני חושבת שיש אלוהים</div>Mon, 08 Apr 2013 14:50:00 +0200nobody@israblog.co.il (Mona.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=815756&blogcode=13736203http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=815756&blog=13736203http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=815756&blogcode=13567022<div align="right" dir="rtl">כרגע אני רוצה הביתה&#160; אני צריכה מקלחת שינה צפייה בסרט טוב צפייה במרתון של &#160;חוק וסדר, &#160;ווילפרד, &#160;המנטליסט, &#160;קאסל, &#160;העשב של השכן, &#160;חברים &#160;וסיינפלד.&#160; אוכל טוב (סושי)&#160; בכי טוב סיגריה בחלון זמן טוב עם ווסיה זמן טוב עם ההורים עבודה טובה כסף גיטרה&#160; מוזיקה טובה&#160; ניקיון בגדים חדשים אהבה חברים חדשים וטובים כיף-כף&#160;(קצת)&#160; יין (הרבה) שיחה טובה עם בן אדם טוב&#160; פירגון ואהבה מהסביבה להיות רזה&#160; להיות נקייה להיות יפה להיות מיוחדת&#160; גשם נעים ימים מעוננים שחייה בים מתוק&#160; גלים שיזוף בירה שחורה&#160; חיוכים אהבה עצמית&#160; צילום&#160; עריכה&#160; תלייה ועיצוב רעיונות ופרוייקטים רצון להגשים&#160; לשיר המוו להקליט המון מרוצה&#160; אהובה&#160; מאושרת.</div>Sun, 25 Nov 2012 20:33:00 +0200nobody@israblog.co.il (Mona.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=815756&blogcode=13567022http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=815756&blog=13567022http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=815756&blogcode=13560792<div align="right" dir="rtl">בין שממת הרחוב, נשמעו צעדים אחדים. צליל עקב, הרגיש כאילו חותך את המדרכה, אין רחמים. החורף לא הקדים לבוא, אבל ניחמה אותו המחשבה שבאה לסופה תקופת הקיץ. לא חיבב את השמש השורפת, היא לא שימחה אותו כמעט אף פעם, גם כשהרגיש קר ואפל בפנים. החלון הגדול לא הספיק לו, רצה שהאור הרך של הבוקר יאיר עוד קצת. גם את לבו, גם את נשמתו, אך לא הועילה פתיחת הווילונות. התחרט על כך שקם, עצל הרגיש באותו יום. דפיקות נשמעו בדלתו, הוא הוכה קצת תדהמה, כי לא ציפה לאורחים. למעשה, אף רגל זרה לא דרכה בביתו הכבר לא כל כך חדש, אולי חוץ מרגלה של מונה. אך לעולם לא הרגישה לו זרה, ובתקופה מדכאת וקיצית זו, הדברים היחידים שניחמו אותו היו נוכחותה של מונה בבית ואוכל. אולי גם שינה טובה לא הייתה מזיקה לפעמים, אך שנא שינת צהריים. היה מרגיש מבוזבז כשהיה מתעורר, אך אז עברה במוחו המחשבה הקבועה; זה לא כאילו שהיה לו על מה לבזבז את הזמן. לעתים, בהתקפי מוזה שונים, היה מדליק את המנורה הישנה והאהובה שלו. היא הייתה מאירה בצבע כחול ורך על כל הדירה. היה מחפש שעות דף בין כל הבלאגן, בדרך היה מוצא גם עיפרון ישן ומחודד, והיה כותב אפילו מצייר</div>Wed, 21 Nov 2012 13:25:00 +0200nobody@israblog.co.il (Mona.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=815756&blogcode=13560792http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=815756&blog=13560792http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=815756&blogcode=13559039<div align="right" dir="rtl">עצוב לפתע וכואב כמו פצע נפתח לעולם לא אפחד להשתגע או לפחות כך חשבתי אתה בכלל שומע?&#160; ואימא מרגיעה, אומרת לפתע שהכל בסדר&#160; את אומרת זה שקר אין פלאים בגנך שום דבק לכאן לא ידביקך אין ניסים, הם לא נועדו להיות סביבך את רק עוד קקטוס דוקר&#160; לא ייגע גם עיוור&#160; כמו קיפוד דוקרני אף האדיב ביותר ירצה להיזהר&#160; הבד העדין אותך עוטה&#160; לא יעיז לגעת אפילו הכי סוטה&#160; רעל מכסה&#160; רעל מר מר מר רעל מביס&#160; בך לנצח גר</div>Mon, 19 Nov 2012 22:58:00 +0200nobody@israblog.co.il (Mona.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=815756&blogcode=13559039http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=815756&blog=13559039http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=815756&blogcode=13558131<div align="right" dir="rtl">לקולה יש מנעול. לא תשמעו את צלילו הכנה גם אם תתחננו. הוא נעול חזק ועיקש. רק השיר, האווירה, ההרגשה שלי - הם הקריטריונים אם יש המעוניינים בכלל לפתוח אותו.&#160; כשנשבר המנעול, מכוחה החזק והשרירי של המוזה, האהבה, התחושתיות, יוצר קולה את הצליל הכי טהור שייכול להיות.&#160; </div>Mon, 19 Nov 2012 10:31:00 +0200nobody@israblog.co.il (Mona.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=815756&blogcode=13558131http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=815756&blog=13558131http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=815756&blogcode=13547689<div align="right" dir="rtl">שלום חורף, לקח לך זמן להגיעאבל אני מודה על כל טיפה גשומה שיורדת עלייהקור שמכסה את אצבעות ידיי כל כך נעים לי עכשיוהחלון לא מסמל יותר שמש שורפת ומציאות מסבכתרק רגוע עכשיו כל כךכאילו שום דבר לא נועד להשתבש כאילו נועדנו באמת להיות פה.להחזיק ידיים, לקרב ראשיםלחמם אחד את השני מקור חמים שכזהואני יודעת שאתה לא קרב ללכתורגוע לי כל כךשתמלא את ימיי העצובים בטיפות גשםשהדמעות לא יבלטו מפרצופיוגם ברגעי אושראעריך כל שלולית, גם אם תהרוס את נעלייאעריך כל רוח גם אם תקפיא את חושייאני מבטיחהשלח ברקים ורעמיםאני אקבל הכול בהבנהכמו אם שלא מרשה לעצמה לכעוס על בנהאני אוהב ואשאר נאמנה רק לך גם אם תדפוק לי כמה ימים שיכלו להיות טוביםאני באמת לא אכעס כל כךאני אדע שנועדת להיות פה וקיימתקיימת כל קמצוץ של שבועהתודה שאתה הופך הכול למלנכולי פתאוםאצל כולםכי עכשיו אני לא מרגישה כל כך לבדבעולםאפילו לבית אני רוצהלחבק את מיטתי הגדולה והבודדהעם ספל של שוקו וטלוויזיה משקרתוחלון מלא בטיפות גשם לא רחמניותלהרגיש את החום ולדעת שהוא פה ועכשיוממלא כל נשימה ושאיפהמרפא את כל פצעיימייפה את כל פגמיי - אתמול הם חזרו וההתרגשות הציפה</div>Sun, 11 Nov 2012 12:31:00 +0200nobody@israblog.co.il (Mona.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=815756&blogcode=13547689http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=815756&blog=13547689http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=815756&blogcode=13544198<div align="right" dir="rtl">אנחנו יושבים בחנות הקטנה, שמורכבת מחדר וחצי, הריח הכל כך מוכר, הכל כך מסריח. הוא נועל את דלת החנות. יושביפ פה שני חברה, אחד חובש כיפה, אחד חובש כובע סטייליסטי למדי. משעשע הרעיון שיש פה משרד שכן של עורכי דין. הייד תמים וערמומי, מפחיד ומרגיע. אני מבולבלת. הוא מגלגל עם באלי שג צהוב ושקית מלאה במשהו לא מוסבר צצה מכיסו. הוא שופך בעדינות חלקים לא מזוהים. מישהי נכנסה לחנות, מחכים שתצא. הגברים מסתכלים עליי מוזר&#160; הגברת עוצרת ולא קונה כלום. יוצאת ונועלים בשנית. אווירה שונה לפתע, פיקסיס ברגע מלהיטים את הרגע. צליל של מצת נדלק. דה ז׳ה וו מחלום. מתחילים לעשן.&#160; ולפני כמה רגעים, רק כמה בלבד, שרתי ברחוב. ניסיתי להתפאר בקול שנעלם עם כל סיגריה ודמעה, זולג, אוזל, נגמר.&lt;br/&gt;-הקטע נשלח דרך הטלפון הסלולרי-</div>Thu, 08 Nov 2012 23:09:00 +0200nobody@israblog.co.il (Mona.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=815756&blogcode=13544198http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=815756&blog=13544198