http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=815303Most people think happiness is about gaining something, but it's not. It's about getting rid of the darkness you accumulateheCopyright 2026 מניפיק. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=815303http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=815303&blogcode=14902378<div align="right" dir="rtl">גם אם לא ילך, גם אם זה יגמר ב-זו לא את, זה אני. אני רוצה להאמין. אני רוצה להאמין לו, להאמין בו ולהאמין שיש כוונות טובות. אני אקח נשימה עמוקה, אוציא מהראש את המחשבות השליליות, ובגיל 27 פעם ראשונה בחיים אתן סיכוי. נקי. בלי לנתח ובלי לאכול סרטים. מחשבה בוראת מציאות קיימת. ואני רוצה מציאות איתו. גם אם זה טעות, גם אם זה רק כי הוא כלכך דומה לאהבת חיי וגם אם זה רק כי נמאס לי לישון באלכסון אחרי שנתיים של ביחד. גם אם זה נטו בשביל הסקס וגם אם זה חסר עתיד. אני רגילה. מנטו בשביל הסקס ההוא הפך לאהבת חיי, למרות שעדיין אין לנו עתיד ביחד וגם לא יהיה. השנתיים איתו היו מדהימות. אני צריכה משהו מדהים עכשיו. גם אם זה רק כדי לשכוח את הדבר המדהים באמת שנקטע לפני חודש. אני רק רוצה להוציא מהראש את התמונה שלו, עומד מולי בוכה כמו ילד. אף פעם לא ראיתי אותו בוכה לפני, הוא מנסה לעצור את הדמעות, לקחת נשימות עמוקות ולהסתכל למעלה או לצדדים אבל זה לא עובד. אני נכנעתי ולא מנסה להלחם בדמעות שלי, אומרת לו שהכל בסדר. שאנחנו נדבר כמה שנרצה, שאני תמיד פה גם בעוד 10 שנים ושאנחנו נפגש בחופשות. הוא מסכים עם הכל. א</div>Tue, 20 Jun 2017 01:32:00 +0200sarah815303@gmail.com (מניפיק)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=815303&blogcode=14902378http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=815303&blog=14902378http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=815303&blogcode=14902376<div align="right" dir="rtl">גם אם לא ילך, גם אם זה יגמר ב-זו לא את, זה אני. אני רוצה להאמין. אני רוצה להאמין לו, להאמין בו ולהאמין שיש כוונות טובות. אני אקח נשימה עמוקה, אוציא מהראש את המחשבות השליליות, ובגיל 27 פעם ראשונה בחיים אתן סיכוי. נקי. בלי לנתח ובלי לאכול סרטים. מחשבה בוראת מציאות קיימת. ואני רוצה מציאות איתו. גם אם זה טעות, גם אם זה רק כי הוא כלכך דומה לאהבת חיי וגם אם זה רק כי נמאס לי לישון באלכסון אחרי שנתיים של ביחד. גם אם זה נטו בשביל הסקס וגם אם זה חסר עתיד. אני רגילה. מנטו בשביל הסקס ההוא הפך לאהבת חיי, למרות שעדיין אין לנו עתיד ביחד וגם לא יהיה. השנתיים איתו היו מדהימות. אני צריכה משהו מדהים עכשיו. גם אם זה רק כדי לשכוח את הדבר המדהים באמת שנקטע לפני חודש. אני רק רוצה להוציא מהראש את התמונה שלו, עומד מולי בוכה כמו ילד. אף פעם לא ראיתי אותו בוכה לפני, הוא מנסה לעצור את הדמעות, לקחת נשימות עמוקות ולהסתכל למעלה או לצדדים אבל זה לא עובד. אני נכנעתי ולא מנסה להלחם בדמעות שלי, אומרת לו שהכל בסדר. שאנחנו נדבר כמה שנרצה, שאני תמיד פה גם בעוד 10 שנים ושאנחנו נפגש בחופשות. הוא מסכים עם הכל. א</div>Tue, 20 Jun 2017 01:32:00 +0200sarah815303@gmail.com (מניפיק)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=815303&blogcode=14902376http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=815303&blog=14902376http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=815303&blogcode=14824824<div align="right" dir="rtl">אני אוהבת את הנסיעות הליליות האלה, הכביש ריק כמעט לחלוטין. זו רק אני שרה בלי להתפדח בקול רם את השירים מהפלייליסט. אבל היום זה היה שונה. היום, כמו כמעט כל יום בשבוע האחרון, הלכנו ביחד לחניון - כי חנייה בתל אביב זה מושג שלא קיים, ואחרי הקפצתי אותו הביתה פשוט הרגשתי שאני חייבת את חאל. ניסיתי להתעלם, שמתי את אותו המוסיקה ואת הוייז, אבל כל מה שהיה בראש זה חאל. הבחור התל אביבי מקסים, חתיך, חכם ומסמן וי כמעט על כל רשימת המכולת הבלתי הגיונית שלי, אבל...הוא לא חאל. ניסיתי לתרץ את זה בדלקת גרון של הבחור, הוא גם היה קצת מבואס היום בגלל העבודה אבל בכל זאת...חאל. השירים כאילו עשו דווקא ולחצו על כל הנקודות הרגישות. התחלתי לבכות. לבד. באמצע איילון. מקללת את הרגע בו הייתי גיבורה ואמרתי "כשנגיע לגשר נחצה אותו, אני אתגבר.עכשיו כיף", מקללת את הנשיקה הראשונה בדירה שלי ליד הכפתור שלא מדליק או מכבה שום דבר, את הקול החמוד שהוא עושה כשמודיע שהיום הוא הכפית הקטנה ואת הצחוק שלו שמלווה ב"יא אללההה" עם אחד מעשרות שמות החיבה שהמציא לי. קראתי היום משפט שאומר שכדי למלא כוס צריך לוודא שהיא ריקה קודם כל</div>Tue, 09 Aug 2016 02:01:00 +0200sarah815303@gmail.com (מניפיק)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=815303&blogcode=14824824http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=815303&blog=14824824http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=815303&blogcode=14798629<div align="right" dir="rtl">חברה אומרת שאני כמו מלח, בחור בכל נמל.אמא שואלת למה אי אפשר לסיים הכל עם חאל, היא לא רגילה לראות אותי תלויה במישהו.חברה אחרת אומרת שהיא לא יכולה לראות איך חאל כל הזמן מוריד אותי למטה והגיע הזמן לשים לזה סוף.אבל הן לא מבינות. אף אחד מהן לא יודעת מה זה להיות לבד במדינה זרה. מה זה לרוץ אחרי מישהו שיבוא אליך להזיז את הארון כי החלטת לעשות קצת שינויים בדירה, מה זה לרוץ אחרי מישהו אחר ולבקש שיבוא להחליף נורה כי זה לא הנורות הרגילה אלא הנקודות האלה שתקועות בתיקרה ואין לי מושג איך מוציאים אותן. הן לא יודעת מה זה להחליף שמן לאוטו לבד, מה זה ללכת למוסך לבד...אני לא אוהבת את התלות הזו אבל מצד שני להתחיל להלחם בעולם ממש אין לי כוח עכשיו. נוח לי שחאל פה, נוח לי שאני מרימה טלפון והוא קופץ לסדר את הנורות, את הארון, לוקח את האוטו למוסך ואותי לשדה, מתקין את המדפסת במחשב ומסדר את כל הדברים שאבא היה עושה בשבילי בבית. חוץ מזה, יש לי רגשות אליו, לא כמו לפני כמה חודשים במבט לאחור, במקום שאני נמצאת בו היום ממש לא הייתי אומרת לו שאני אוהבת.ועם שחר זה אחרת. שחר נמצא כאן בשביל הפאן הרגשי ובשביל להרים לי את האגו</div>Sat, 14 May 2016 16:54:00 +0200sarah815303@gmail.com (מניפיק)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=815303&blogcode=14798629http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=815303&blog=14798629http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=815303&blogcode=14798617<div align="right" dir="rtl">חזרתי מכמה ימים בחו"ל.היה מהמם ואני ממש בפיגור מבחינת החומר, יש מבחנים עוד חודש ואני חייבת לעבור כי אין פה מועדי ב. רציתי לדעת איך הלך פה לחאל בלעדיי כי זו הפעם הראשונה שאני טסה והוא נשאר לבד, פעם אחרונה זה היה רק 12 שעות ממש בהתחלה ואחרי זה ישר עברנו לגור יחד כי הוא התגעגע מאוד. הפעם הוא לא ממש דיבר איתי תוך כדי, הופתעתי קצת לרעה. אבל מצד שני המחשבות כבר לא עליו, הרגשתי כל כך משוחררת כשלא הייתי תלויה במצבי הרוח שלו ובמשחקי החם קר שלו. שחר לעומתו, סימס כל יום, שאל, סיפר, אמר שכבר לא יכול לחכות לסוף החודש כשאני חוזרת הביתה. הוא הפך למין עוגן בכל הטירוף הזה ואיכשהו אותו הרבה יותר קל לי לשחרר, אולי בגלל שאני יודעת שבמידה והייתי גרה בארץ הוא לא היה מוותר עליי. הוא לעומת חאל ממש לא מפחד לדבר על רגשות, משתף אותי בהכל, בדיבורים עלי עם החברים שלו ובתפיסה שלו לגבינו. הוא מפרגן, הוא מחמיא והסקס איתו מעולה, זה היה כלכך חסר מאז שהקשר עם ק' נגמר. אני חושבת ש"קשר" מהסוג הזה יכול להעמיד אותי בחזרה על הרגליים. אני כבר תלויה פחות במצבי הרוח של חאל, אני פחות לבד פה, התחלתי להפתח לאחרים, אני לא מבטלת א</div>Sat, 14 May 2016 16:30:00 +0200sarah815303@gmail.com (מניפיק)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=815303&blogcode=14798617http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=815303&blog=14798617http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=815303&blogcode=14793471<div align="right" dir="rtl">אני בארץ. כבר שבוע למען האמת. באתי עם ציפיות בשמיים, חכיתי לרגע הזה בו אני נכנסת חדר שלי, זורקת את התיק על הרצפה ונופלת על המיטה. ראיתי את כמעט את כל מי שרציתי לראות ועוד. יש לי עוד כמה ימים ואז אחזור ממציאות מדומה למציאות מדומה עוד יותר. כשאני בארץ אני מבינה שהחיים שלי שם הם לא המציאות האמיתית.זה רק זמני. ואז אני חוזרת לארץ ומרגישה בדיוק את אותו הדבר, שהחיים כאן כבר לא ממש קשורים אליי. לכל אחד יש את העיסוקים שלו והם מנסים להבריג אותי בין לבין ומהנהנים בהבנה כיביוכול כשאני אומרת בפעם האלף שיקר פה רצח. ההפעה הכי גדולה של החופשה זה בחור. מצחיק איך כל חיי שאפתי ללמוד רפואה והזנחתי הכל וכולם בשביל זה, ועכשיו כשאני מגשימה את החלום הזה אני מתמקדת בשטויות. כל מקרה, אז שחר. הכרתי ברשת ולא הראיתי יותר מדי עניין, השיחה זרמה אבל היא עניינה אותי. במקביל דברתי עם בחור אחר וממש התלהבתי ממנו. דברנו יותר מחודש על בסיס יום יומי. כשחזרתי לארץ ושאלתי מתי נפגשים, קבענו, הוא ביטל, קבענו למחורות, שוב ביטל. התנצל ואמר שלא מתאים לו שאני לא גרה כאן. רתחתי מכעס כי הסיבה למפגש הייתה יותר שקופה ממים, רציתי ס</div>Fri, 29 Apr 2016 21:36:00 +0200sarah815303@gmail.com (מניפיק)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=815303&blogcode=14793471http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=815303&blog=14793471http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=815303&blogcode=14788573<div align="right" dir="rtl"> - khal, i think im pmsing. say u like me. but if u dont so dont say anything - i like you very much styu. - very very or not so very? - very very very - even when im a lit bit a lot annoying? - yes, especially that - so should i try to be a lit bit more annoying? - no, dont, this much is good. just the right amount He is my person here. everyone should have this kind of person. i have couple back home, but here, he is the only one that will make me smile a minute after i was crying my heart out. the only one to calm me down a sec before i blow up. Im going home in a week, for almost two weks. hes going home too. im afraid. last time he came back and wanted to break up. i moved out, we werent speaking for couple of days but at the end he changed his mind. i didnt move in but everything else seems to be like normal couples relationship. except of the fact we arent normal. if things are going to change after easter vacation, with all my love to him, im not going to fight for</div>Wed, 13 Apr 2016 22:32:00 +0200sarah815303@gmail.com (מניפיק)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=815303&blogcode=14788573http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=815303&blog=14788573http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=815303&blogcode=14784037<div align="right" dir="rtl">נגמר עוד טרימסטר. נשארו עוד 3 חודשים לחופשת הקיץ. אני כבר מתה לחזור הביתה, הכל חסר לי. אני מותשת נפשית ופיסית. נמאס לי. ממש ממש נמאס לי. באתי לכאן להגשים חלום והייתי בטוחה שזו תהיה התקופה הכי יפה בחיי. אבל אני כאן, קורעת את התחת בלימודים, עוברת את המבחנים כמעט במזל ובוכה על בחור. אז צדקתי בקשר לבחורה מהמועדון, הם הכירו באנסטגרם ונפגשו. לא רק איתה הוא נפגש, נסע שעה וחצי לעיר אחרת כדי לראות מישהי. כשאמרתי לו שאני יודעת ושלא מגיע לי להיות בקשר כזה הייתי נחושה ללכת ולא לחזור לשם יותר. אבל הוא בכה. הצטער ואז שוב בכה, ביקש שאשאר רק ללילה הזה לפחות ובבוקר נדבר כשארגע. הוא הוציא את קלף המיקוח הכי מעצבן בעולם ואמר שלא מגיע לו אחרי כל מה שעשה עבורי שאפילו לא אתן לו הזדמנות לדבר. נשארתי.הוא נרדם.אני בכיתי כל הלילה. איך ככה שבפחות משנתיים אני נופלת שוב ושוב לאותו הבור? מה לא בסדר בי שהם הולכים לחפש בחוץ? זה תמיד זה לא את זה אני. הוא הכין קפה בבוקר וחיכה שאתעורר. הסביר והסביר והסביר ואני כבר הייתי פחות נחושה, לא כי היה משכנע אלא כי הבנתי שאם אלך לא יהיה לי כאן מישהו שאוכל לסמוך עליו בעיניים עצומ</div>Thu, 07 Apr 2016 00:57:00 +0200sarah815303@gmail.com (מניפיק)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=815303&blogcode=14784037http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=815303&blog=14784037http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=815303&blogcode=14783868<div align="right" dir="rtl">פתאום הבנתי שאני מפחדת לכתוב כאן זכרונות. אני מפחדת לכתוב איך חגגנו את היום הולדת שלו, איך הכנתי לו מתנה לכל חמש שנים בחייו ואיך המתנה האחרונה בין 20 ל25 הייתה דברים של אנשים זקנים. כי לפעמים בוא מתנהג כמו זקן, קונה את הקרקרים האלה שלא ראיתי שמישהו בגילינו פלוס 10 קונה וטובל אותם בקפה, מכין קאסטר והולך אחרי השותף שלו וסוגר את כל החלונות. איך באותו היום, לפני שנסענו לחגוג עם כולם אספנו את החבר שלו מהשדה ובדרך עשנו קצת. איך עצרנו במקדונלדס כדי שלא נקיא מהאולכוהול ואיך קבלנו הרעלת מזון והקאנו בסופו של דבר. איך הוא הקיא בחצי שעה הראשונה של המסיבה ואני צחקתי עליו שהוא כבר נהיה ממש זקן ואז בסוף, כשחזרנו לאפטר פארטי אצלו הוא אסף אותי על הידיים מהשירותים למיטה. כי בחיים לא הרגשתי כלכך רע. בגלל שעשנו ושתינו לא הצלחתי להבין אם אני צריכה להקיא או לשלשל וישבתי על האסלה עם הראש בכיור. ואז כשהוא נכנס לבדוק אם הכל בסדר ישר נעמדתי והוא שאל למה אני בלי תחתונים ואמרתי שחם לי. איך נסענו לקנות לי טאבלט ושגענו את המוכר שעתיים וחצי ובסוף כשסוףסוף החלטנו והוא הלך להביא פתאום נזכרתי שאני רוצה אחר מחנות אחר</div>Thu, 07 Apr 2016 01:30:00 +0200sarah815303@gmail.com (מניפיק)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=815303&blogcode=14783868http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=815303&blog=14783868http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=815303&blogcode=14783853<div align="right" dir="rtl">פתאום הבנתי שאני מפחדת לכתוב כאן זכרונות. אני מפחדת לכתוב איך חגגנו את היום הולדת שלו, איך הכנתי לו מתנה לכל חמש שנים בחייו ואיך המתנה האחרונה בין 20 ל25 הייתה דברים של אנשים זקנים. כי לפעמים בוא מתנהג כמו זקן, קונה את הקרקרים האלה שלא ראיתי שמישהו בגילינו פלוס 10 קונה וטובל אותם בקפה, מכין קאסטר והולך אחרי השותף שלו וסוגר את כל החלונות. איך באותו היום, לפני שנסענו לחגוג עם כולם אספנו את החבר שלו מהשדה ובדרך עשנו קצת. איך עצרנו במקדונלדס כדי שלא נקיא מהאולכוהול ואיך קבלנו הרעלת מזון והקאנו בסופו של דבר. איך הוא הקיא בחצי שעה הראשונה של המסיבה ואני צחקתי עליו שהוא כבר נהיה ממש זקן ואז בסוף, כשחזרנו לאפטר פארטי אצלו הוא אסף אותי על הידיים מהשירותים למיטה. כי בחיים לא הרגשתי כלכך רע. בגלל שעשנו ושתינו לא הצלחתי להבין אם אני צריכה להקיא או לשלשל וישבתי על האסלה עם הראש בכיור. ואז כשהוא נכנס לבדוק אם הכל בסדר ישר נעמדתי והוא שאל למה אני בלי תחתונים ואמרתי שחם לי. איך נסענו לקנות לי טאבלט ושגענו את המוכר שעתיים וחצי ובסוף כשסוףסוף החלטנו והוא הלך להביא פתאום נזכרתי שאני רוצה אחר מחנות אחר</div>Thu, 07 Apr 2016 01:30:00 +0200sarah815303@gmail.com (מניפיק)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=815303&blogcode=14783853http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=815303&blog=14783853