http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=813986סתם עוד תובנות מטופשות של בלוגרית ממורמרת...heCopyright 2026 Joy17. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=813986http://f.nanafiles.co.il/upload/Xternal/IsraBlog/86/39/81/813986/misc/25833544.pnghttp://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=813986&blogcode=13975677<div align="right" dir="rtl">היום התנפצה לי אשליית ילדות. אני שייכת לדור של ילדים שחיכו כל שנה לפסטיגל המוסיקלי, העלילתי והכל כך לא ממוסחר.אני שייכת לדור של ילדים שהתחננו לאבא שיקנה להם דיסקמן. אני שייכת לדור של ילדים שעודד מנשה היה הגיבור ילדות שלהם.אני שייכת לדור של ילדים שהלך עם הסלולרי הראשון שלו קשור ברצועה לצוואר (ומתגאה כל כך בסנייק שיש בו).אני שייכת לדור של ילדים שלא ידע מה זה אייפון או ריאלטי או VIP.אני שייכת לדור של ילדים שלא ידע איזה קסטה הוא מעדיף, זו של שלמה ארצי או זו של שרית חדד.אז היום נופצה לי אשליית ילדות.אני ילדת שנות ה-90, ואני שייכת לדור שמעולם לא העלה בדעתו שהזמרים הישראלים שהוא שמע כל הזמן בקסטה באוטו, אי פעם ייעלמו.אריק הוא זכר לישראליות מהסוג הישן, שבה ההורים עדיין היו שולחים אותנו עם חמש שקל להביא חלב מהמכולת, שבה שיחקנו רק בחוץ עם הילדים של השכנים אחר הצהריים, שבה בכלל לא עניין אותנו מה יש לראות הערב בטלוויזיה ושבה מוסיקה כמו שעשה אריק, התנגנה כמו פסקול, בלי שנשים לב אליה, בלי שנניח עליה את דעתינו, רק בשביל לרומם את רוחינו, לעזור לנו לגדול יפים יותר, טובים יותר, ישראלים יותר.אריק, בדרכו</div>Tue, 26 Nov 2013 23:18:00 +0200nobody@israblog.co.il (Joy17)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=813986&blogcode=13975677http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=813986&blog=13975677http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=813986&blogcode=13974255<div align="right" dir="rtl">ממש בקיצור- דברים שאני צריכה להספיק עד גיל 20, או לחילופין עד השחרור: 1. לבקר בירושלים. 2. לנגן בפומבי. 3. ללמוד יוגה. 4. ללמוד קרב מגע. 5. לרקוד סלואו. 6. להמציא מאכל. 7. לעשות קעקוע. 8. להפסיק לכסוס ציפורניים (והפעם לתמיד, ג'יזס!). 9. להחליק על הקרח. 10. לצאת לקמפינג. 11. ללמוד צרפתית. 12. לרכב על סוס. 13. לרקוד בגשם (ולחטוף שפעת ). 14. להראות למישהו את הבלוג הזה. 15. להשמיע למישהו שיר שכתבתי. 16. לשתות את הקפה הכי טעים בעולם. 17. להיכנס לכושר (It's about time...יא בטטה ). 18. להגשים חלום. 19. לעשות משהו שמפחיד אותי. 20. למתוח מישהו בגדול. 21. לשנות למישהו את החיים (רק לטובה, כן?). 22. להכיר לפחות חבר אחד חדש. 23. להחליט מה אני רוצה להיות כשאני אהיה גדולה... 24. להפסיק להיות מלאת חרטות. 25. לגלות מי אני. 26. להחליט אחת ולתמיד! אם אני מתכוונת להמשיך לחיות כל יום כאילו היה זה היום הראשון של שארית חיי, או מתחילה לחיות כל יום כאילו היה זה אחרון חביב. ובהקשר לסעיף האחרון...הנה טעימה קטנה מהחיים שלי: אני שוכב לי על הגב מילים: יענקל'ה רוטבליט ביצוע: אריאל</div>Mon, 25 Nov 2013 00:44:00 +0200nobody@israblog.co.il (Joy17)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=813986&blogcode=13974255http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=813986&blog=13974255http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=813986&blogcode=13928335<div align="right" dir="rtl">נדמה לי שהתבגרתי. כן, התבגרתי, אני חושבת. אחרי כמה חודשים של הרבה בלבלות, הרבה שתייה ויותר מדי זמן פנוי, נראה לי שגיליתי מי אני. תמיד תהיתי, טוב, בעצם אני עדיין תוהה, איך זה מרגיש, לדעת שזה מי שאתה, להיות שלם עם עצמך, להפסיק להתייסר, להפסיק לחפש את עצמך בכל הרפתקה חדשה שמזדמנת לך. אני לא בן אדם של הרפתקאות למען האמת. אני בן אדם די פאסיבי בכל מה שנוגע למעגל החיים, נוטה ללכת אחרי העדר, לא לקחת סיכונים מיותרים. בדרך כלל אני מעסיקה את עצמי בציפייה למשהו מעניין שיקרה. אני לא שלמה עם כל זה, אבל זה מי שאני, בן אדם די סביר, די מוזר, ובעל שריטות משלו. אני מניחה שאני בן אדם די חולמני בנוסף להכל, תמיד נוטה לשקוע בפנטזיות שהסיכוי שיתגשמו הוא לא סביר במיוחד. היו לי הרבה חלומות, על רובם כבר ויתרתי, או פשוט השלמתי עם העובדה שהם פשוט לא יתגשמו. היה לי חלום להתנסות בהכל, להפוך ל"יס-וומן", ולקפוץ על כל הזדמנות שיש לי ללמוד משהו חדש, אבל כמו שכבר אמרתי, אני לא בן אדם של הרפתקאות ובטח לא בן אדם ספונטני. חוץ מזה, הרי ברור שלעולם לא אוכל להתנסות בהכל, חיים שלמים לא מספיקים כדי לרכוש כל מיומנות, ללמוד כל מקצ</div>Thu, 03 Oct 2013 20:39:00 +0200nobody@israblog.co.il (Joy17)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=813986&blogcode=13928335http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=813986&blog=13928335http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=813986&blogcode=13572092<div align="right" dir="rtl">סירנה...ככה מתחיל היום שלי, כל יום מחדש אני מתחרטת על זה ששמתי את הצלצול המטומטם הזה בתור השעון המעורר, כי מאז ההחלטה הזאת אני חווה התקף לב קטן כל בוקר. אני מתארגת לבית ספר, שותה את הקפה שלי ויוצאת מהבית, כמו בכל בוקר. שיעור ראשון עובר, שיעור שני, שלישי...חוסר מעש משווע. אז אני יושבת בשיעור ומתחילה להלחין את "התקווה" בלחנים שונים. ואז מגיעה הפסקה גדולה, ואיכשהו אני נשאבת לדיון על המנהג המוזר של נישוק מזוזות, ואני מודה שזה כל כך אופייני לי להיות נוכחת בדיון כזה. אז בכיתה כמו שלי, שרוב הילדים די בוגרים לגילם ורוב היום מנסים להוכיח משוואות פיזיקליות, רוב התלמידים מוצאים נחמה בשיחות פשוטות על אמונה. בתור מתבגרת, שאלתי את עצמי לא פעם ולא פעמיים במה אני מאמינה, ועדיין לא הגעתי לתשובה חד משמעית. אז חברה לכיתה שאלה אותי אם הייתי קורעת ספר תנ"ך לחתיכות, אמרתי שלא, והיא מיד הניחה שאני בצד המאמין, ואז, חברה אחרת, שאלה אם הייתי מסוגלת לקרוע איזשהוא ספר לחתיכות, אמרתי שלא. וכך התפתח לו סיעור מוחות ששתפו לו בערך חמישה "משכילים". חברה אחת התפרצה עליי ועל "הכופרת" האחרת, בטענה שהמדע סותר את סיפור הברי</div>Thu, 29 Nov 2012 19:11:00 +0200nobody@israblog.co.il (Joy17)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=813986&blogcode=13572092http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=813986&blog=13572092http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=813986&blogcode=13369597<div align="right" dir="rtl">עוד שנה...רק עוד שנה אחת ואני מסיימת לעד את היכרותי עם המוסד "החינוכי" שנקרא בית ספר. אני שמחה שזאת השנה האחרונה, אחרי שנה כל כך עמוסה בבגרויות אזלה לי כל מוטיבציה ללמוד, שאיפות נשארו לי בשפע, אבל שום חלום שלי לא הולך להתגשם עם העצלות שפיתחתי מבגרות לבגרות. מגיע לי חופש, אפילו של כמה שנים, להתגייס, לצאת לטיול מסביב לעולם, להתפרק לפני שאני מתחילה את דרכי בעולם המבוגרים. אלה התוכניות שלי, אחר כך אני אחזור ואלמד, ביורפואה או ביוכימיה, מה שתמיד רציתי ואז....אני מניחה שאז אני פשוט אחיה, מאירוע לאירוע, מחופש לחופש, ממועד למועד, אחרי הכל תמיד היה לי איזה אירוע באופק, שפנטזתי עליו, שנשענתי עליו עד שהוא יגיע ואז יתחלף באירוע עתידי אחר. זה מפחיד, להיות מבוגרת, עצמאית, אחראית, מה כבר הספקתי לעשות בתור ילדה? הייתי צריכה להקשיב יותר לאמא, שהייתה מתרגזת על שאני יושבת בחופש שלי על הספה מול הטלוויזיה במקום לצבור חוויות ילדות. בסה"כ נשארה לי איזה שנה וחצי עד הגיוס, שמתוכה 10 חודשים מוקדשים לתעודת הבגרות היקרה שלי. אני לא אשקר, הלימודים חשובים לי, ובמידה מסוימת אני אפילו אוהבת ללמוד, עד שזה הופך למשהו ה</div>Tue, 17 Jul 2012 01:31:00 +0200nobody@israblog.co.il (Joy17)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=813986&blogcode=13369597http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=813986&blog=13369597