http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=813960כבר קיץ שני של מחאות ולא כולם יוצאים לרחובות לצעוק.heCopyright 2026 ישראלית אחת. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=813960http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=813960&blogcode=13374061<div align="right" dir="rtl">אזרח ד. כתב: "קודם כל, גם אצלי בבלוג, לא הסרתי לחלוטין את האחריות מהממשלה. נכון, גם לממשלה הנוכחית יש אחריות למצב. ועדיין, אני לא חושב שנכון להאשים את הממשלה במצבו של פרט זה או אחר (במקרה זה אותו משה סילמן). לפני 15 שנה, אודה שמה שעניין אותי הוא לא הדיור הציבורי וקצבאות הביטוח הלאומי, כי תודה לאל, לא באותה תקופה ולא כיום, לא הייתי בין אלו שנזקקו לדברים הללו, ובאותה תקופה הייתי בבית הספר התיכון כך שמה שעניין אותי באופן טבעי היה החיים שלי, כמו כל מתבגר טיפוסי. אבל אם הסכמנו שזה עיוות מתמשך, אני סבור שהממשלה מנסה לתקן אותו, אבל אי אפשר לתקן עוול שהצטבר במשך שנים בבת אחת. מעבר לכך, בחרת, אולי מנוחיותך, להתעלם מהנקודה המרכזית בפוסט שלי והיא היחס התקשורתי למקרה זה ולמחאה הזאת בכלל. זה מה שבאמת מפריע לי, ואני טוען שאילו הייתה כאן ממשלה אחרת היחס של התקשורת היה שונה, ואולי אפיל</div>Fri, 20 Jul 2012 00:08:00 +0200nobody@israblog.co.il (ישראלית אחת)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=813960&blogcode=13374061http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=813960&blog=13374061http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=813960&blogcode=13369167<div align="right" dir="rtl">קשה לדון במחאה השבוע בלי לדבר על המקרה המצער של משה סילמן.מפחיד אותי שאני חיה במדינה שבה מישהו הגיע לכזאת רמה של יאוש. מפחיד אותי שהוא בחר בלהצית את עצמו, כי הוא הרגיש שעד כדי כך אין לו ברירה. מפחיד אותי שיש כל כך הרבה אנשים שאין להם בית או כסף לתרופות במדינה שלי. מפחיד אותי שהגענו לאקט מחאתי כל כך הרסני ושעדיין, הקשקשת שאנחנו שומעים מנבחרי הציבור שלנו לא קשורה למה שאנחנו מרגישים בשטח. ראש הממשלה שלנו מדבר על "טרגדיה אישית" ולי יש את האינסטינקט של לדפוק את הראש שלי בקיר מכמה שראש הממשלה מנותק ממה שקורה פה. אני מהאנשים שדוגלים בתחוםבאמצעשבין הקפיטליזם האמריקאי לקומוניזם הסובייטי. מה שרובנו קוראים "מדינת רווחה". בשביל החוסן החברתי שלנו והיכולת שלנו לעמוד מול איומים, אני מאמינה שאנחנו חייבים להיות ערבים זה לזה. אנחנו חייבים לדאוג לחלשים שבינינו. לא ייתכן שנבקש מאדם לחיות מקצבת נכות של 2,400 ש"ח מכיוון שזה לא אפשרי. לא ייתכן שנזרוק לרחוב אדם שעבר אירוע מוחי ולא יכול לעבוד עוד. אני מאמינה שרוב עם ישראל לא רוצה להיות זה שמשליך את משה סילמן לרחוב. אני מאמינה שרובינו רוצים לראות פה שינוי. </div>Mon, 16 Jul 2012 20:44:00 +0200nobody@israblog.co.il (ישראלית אחת)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=813960&blogcode=13369167http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=813960&blog=13369167http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=813960&blogcode=13369098<div align="right" dir="rtl">נראה לי שהשאלה שאיתה כל בלוג מתחיל היא "למה?". השנה האחרונה הייתה שנה של מחאות, הפגנות וצעקות ובחודשים האחרונים אנחנו גםרואים אלימות, בין אם זה מפגין שמנפץ חלון של בנק, שוטרי יס"מ שעוצרים מפגינה שקטה או אדם שמצית את עצמו לאות מחאה. כל אלו נראים לי מהצד כמו סממנים של חברה שעומדת על סף פירוק. שהתפרים שמחזיקים אותנו יחד נפרמים לאט לאט וכולנו מרגישים תלושים וחסרי אונים. שמעתי מיותר מידי אנשים שאף אחד לא מייצג אותם בכנסת או בממשלה, שהשלטון עושה מה שבא לו ובעיקר מה שבעלי ההון רוצים, שטובת האזרחים והמדינה כבר לא בראש סידרי העדיפויות של אלו שאחראים לדאוג לנו. התעייפתי מלגלוש באתרי חדשות ולראות את המדינה שלי מתפרקת מול העיניים כשאין דבר שאני יכולה לעשות בנידון. הגיע השלב שאני רוצה לצרוח שנמאס לי, אבל אין מי שיקשיב. אז החלטתי לפתוח בלוג ולשאול כמה שאלות בהן אני נתקלת ברחבי הרשת, בתקווה שמישהו אי שם מסכים איתי. אני מקווה שתהיה פה קצת ביקורת. ביקורת עלינו כחברה. ביקורת עלינו כמפגינים ומוחים. ביקורת על המדינה ועל האטימות. ביקורת על התקשורת. קצת ביקורת לא מזיקה לאף אחד. אני מקווה שעם הזמ</div>Mon, 16 Jul 2012 20:27:00 +0200nobody@israblog.co.il (ישראלית אחת)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=813960&blogcode=13369098http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=813960&blog=13369098