http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=812778לו רקheCopyright 2026 לני,. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=812778http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=812778&blogcode=13348770<div align="right" dir="rtl">גר</div>Wed, 04 Jul 2012 16:00:00 +0200ozany@walla.com (לני,)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=812778&blogcode=13348770http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=812778&blog=13348770http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=812778&blogcode=13348767<div align="right" dir="rtl">חיךתוןע</div>Wed, 04 Jul 2012 15:59:00 +0200ozany@walla.com (לני,)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=812778&blogcode=13348767http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=812778&blog=13348767http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=812778&blogcode=12950218<div align="right" dir="rtl">לחזור מערב תרבות זה כמו לשתות קולה דיאט בבקבוק בירה לעשן כמו אחת שלא באמת מעשנת ולא להקריא שום דבר כי להקריא זה לחנונים ~ זה "ערב קריאת שירים ודברים אחרים" שמארגן ידיד שלי א' שבדרך-כלל מארגן דברים שלא יוצאים לפועל. אני באה רק כדי לראות אותו יושב ושותה את עצמו למוות כי אף אחד לא בא, אבל הוא נופל בהתרגשות על צווארי וצוחק כי הוא שיכור אבל לא באמת. קוראים לזה פוזת-שיכור. יש הרבה כאלה. יש שם הרבה אנשים. את ש'ל וט' אני מכירה עוד ממפגש איגי שהיה פעם. ש'ל הציגה את קרנפים בתור הבגרות שלה בתיאטרון וט' תמיד עם כובע. יש את י' שאני מכירה מהקבוצה שלי ואת מ' &ndash; אם קוראים לה ככה ולא מ' אחרת &ndash; שכבר אין לה ציפורניים ארוכות ונפגשנו ברוק עצמאות, אני חושבת. יש את ת' שהכרתי אתמול במטבחון ומסתבר שהיא אחות של חברה מהבצפר שלי. ואת אחותה התאומה שגם לסבית כמו כל הרשימה פה אבל זה סוד. יש את ר' מל"ג בעומר. הוא גידל קוקו וסטייל. יש את מ' מנופשיר שכותב סיפורים כמו "ליאונליזם כלבי" ובדיוק התחיל לרשום מחזה שייגנז מחר. מ' נוספת, אות פופולרית במיוחד, גם מנופשיר, חברה של חברה כחוק הד</div>Thu, 22 Dec 2011 11:40:00 +0200ozany@walla.com (לני,)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=812778&blogcode=12950218http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=812778&blog=12950218http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=812778&blogcode=12938703<div align="right" dir="rtl">אני כותבת את מה שתכננתי לשמור לעצמי כי הבנתי עד כמה אנשים לא מבינים.וכואב.~כשהייתי בת שש ילדה בגן אמרה לי שאני שמנה. זו היתה הפעם הראשונה שהקללה הזו הופנתה כלפי, ובאמת שלא רציתי להיות יותם השמן בבטן יש לו בן, אז הלכתי לאמא שלי ואמרתי שאני רוצה להרזות.אז כן, הדיאטנית הראשונה שלי היתה בגיל שש.זה לא שהייתי שמנה אבל הייתי עגולה. אמא שלי, שגם כן לא לגמרי חפה מבעיות אכילה בעצמה, הוטרדה מהעניין ומצאה שהרגע שבו הייתי מודעת לעצמי הוא הזמן המושלם לטפל בנושא ("או שהיית גדלה ונהפכת לשמנה ואז מתעצבנת עלי שלא לקחתי אותך לדיאטנית, אז מה עדיף? כל מה שהייתי עושה היה טעות" כדבריה).הגנים מצויינים ואני באמת יפה. שיער שחור שבורק בכחול, עור שזוף, עצמות לחיים גבוהות. תמיד מחמאות בכל אירוע משפחתי. תמיד התייחסות למראה שלי וליופי.הורדתי במשקל ועזבתי את הדיאטנית. כעבור שנתיים חזרתי אליה, תפריט חדש, שוב הלחם הקל והארטיקים דיאט הדוחים. שנאתי את זה, באלוהים, כל כך תיעבתי את זה, כי אבא שלי ארוך ורזה ואחותי בסדר גם היא. אמא שלי ניצלה את העובדה שהייתי בדיאטה לריקון כל הבית מממתקים וג'אנק וכולנו עברנו לאוכל בריא. והרגש</div>Thu, 15 Dec 2011 23:04:00 +0200ozany@walla.com (לני,)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=812778&blogcode=12938703http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=812778&blog=12938703http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=812778&blogcode=12931146<div align="right" dir="rtl">הבנתי שהרגעים הקטנים שלנו הם העיקר, אנחנו כותבים ורוקמים דמויות ועלילה ונקודות מפנה אבל הקטעים הכי יפים זה לתאר את הכיכר של הדוכיפת כמו בדרכֶגב ואת האוטובוס שהתבלבל ופנה ואז כשנסענו אחורה דמיינתי שהאיש על האופניים נמרח על הפח; והחיפושית הירוקה; רכב אספנות; הילדים ששיחקו בבלון ורוד על המדרכה של מקדונלדס; והרגע שעצמתי עיניים ושמעתי את אסף אבידן ורציתי לבכות ובמקום זה רק דמיינתי את הביטים של הMOJOS, והתופים הפכו לי לקרמשניט, דפים-דפים גדולים ורכים של קרמשניט, וחשבתי שוואו, לא אכלתי באמת הרבה זמן, וכל פעם שהמתופף נתן מכה עם המקל שלו עלו עננים של אבקת סוכר ודגדגו לי את הלחיים. ואז התעוררתי, וראיתי את הבחור ההוא עם הכיפה השחורה שלא הפסיק לשלוח לי נשיקות עם השפתיים, וגס'טה של בואי הנה, וירד איתי בתחנה, ושם לי יד על היד, והדלתות נפתחו ואני הלכתי מהר מהר ורציתי שהוא ירדוף אחרי ורציתי למות. עדיין חולמת ועדיין רוצה כבר כמה שנים שהיא לא מרוצה ויש לה הסכם עם עצמה תמיד כשנשברת עולה לקחת אויר מי אמר שאישה לויתן זה דבר לא שביר </div>Sun, 11 Dec 2011 20:09:00 +0200ozany@walla.com (לני,)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=812778&blogcode=12931146http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=812778&blog=12931146http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=812778&blogcode=12909662<div align="right" dir="rtl">אין לי הפרעת אכילה, בטח שאין לי, למישהי ששוקלת 57 זו לא הפרעת אכילה אלא רצון נורמלי להרזות כי היא פשוט פרה. אני מנסה להגדיר יעדים אבל מרגיש כאילו שום דבר לא מספיק אבל הכל רחוק מדי, ואני בעיקר מפחדת שבסוף אני אתרגל לאכול קצת ולא ארזה יותר והמחשבה הזו מטריפה אותי. אני צריכה לוותר על הכל... יש לי סרט חצי גמר לעשות ובגרות בתיאטרון וכל הבגרויות של יא והכתיבה שלי והמשחק והשירה הכל ילך לעזאזל כי אני שטחית ומטומטמת שהדבר היחיד שמעסיק אותה זה כמה היא שוקלת. וככל שאני חושבת על זה יותר אני מבינה ששום דבר לא באמת חשוב חוץ מלהיות רזה, כי הכל גרוע כשאני ככה, ועדיף לוותר על כל מה שנשאר בשביל זה. כן. אז עכשיו אני עומדת לאכול קצת מאוד, קצת מדי, לפני חודשיים הייתי 64 וזה היה מזעזע (המשקל שלי גם מזייף בשני קילו, לדעתי, אבל בינתיים אני אזרום איתו) ועכשיו אני עומדת להגיע ל49 ושום דבר לא מעניין אותי, אני חייבת לשנות קידומת. נגמר לי מלשנוא את איך שאני נראית, וזה להתאבד או להיראות אחרת. אני הולכת עם ג'ינס אחד בלבד כי כל השאר נופלות... אבל נראית יותר טוב וזה שווה את זה. אני עומדת להפסיק להיראות כמו סמ</div>Sat, 03 Dec 2011 20:45:00 +0200ozany@walla.com (לני,)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=812778&blogcode=12909662http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=812778&blog=12909662http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=812778&blogcode=12906047<div align="right" dir="rtl">טיפה יותר מחודשיים, הורדתי 7 קילו.יוהו.</div>Fri, 02 Dec 2011 07:08:00 +0200ozany@walla.com (לני,)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=812778&blogcode=12906047http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=812778&blog=12906047http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=812778&blogcode=12899463<div align="right" dir="rtl">מתישהו במהלך הבוקר האף שלי הכריז על שביתה כללית ומת. למען האמת זה לווה בהרבה גניחות דרמטיות מצידו ואיומים שאם לא אפעל להצלת המצב הוא יעבור הלאה, לאנשים שזקוקים לו יותר ממני, סטייל נני מקפי, אני לא יודעת, או כל המוסר האימהי הדוחה הזה, אבל אני לא עשיתי שום דבר כי הייתי עסוקה בלנקוש למוות את השיניים אחת בשנייה ולהתחנן לאלוהי החורף שירגיע קצת עם הרוחות. מה הקטע ההזוי? שהוא באמת עשה את זה. האף, זאת אומרת. באמת נעלם. אני מתכוונת - רגע אחד הוא היה שם, ורגע אחד, כלומר, לא. אפילו לא היתה החוסר-בליטה שאתה מצפה לראות. עד כדי כך היעלמות מוחלטת. התפוגגות, אולי צריך לקרוא לזה ככה. גוש הקרח הבשרני נותר במקומו, אבל לראשונה מזה שש-עשרה שנים, הוא לא דיבר אלי יותר. אין לי הרבה מה להגיד. אני אפילו לא יודעת אם צריך לשבת שבעה על הדבר הזה או לא. חשבתי לכרות אותו - מותר להסתובב עם חתיכה מתה במרכז הפרצוף? אפשר להחזיר את זה לחיים? - כי אני מודה, אני מודה, שבאמת, נכון, אולי - לא הייתי חברה מצויינת. היו יותר טובים ממני. לא הייתי מסוג אלה שיחמיאו על כל דבר שתלבשי בשופינג. לא. אני אדם אמיתי, מה </div>Mon, 28 Nov 2011 20:39:00 +0200ozany@walla.com (לני,)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=812778&blogcode=12899463http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=812778&blog=12899463http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=812778&blogcode=12896905<div align="right" dir="rtl">תארו לכם עולם אידיאלי, בו אתם כותבים קטע, נתקעים באמצעו או לא לגמרי יודעים לאן ממשיכים מפה, ואז מגיעה איזו בחורה אחת שממש מזמינה אתכם לשלוח אליה את הקטעים לאימייל והיא - שימו לב - משתוקקת להמשיך קצת את מה שכתבתם.נשמע מטורף לגמרי, הא?אז בדיוק רעיון נהדר כזה עלה לאיזה בחור אחד, ג'פטו, שיצר טבעת של סיפורים סיאמיים.אז מה אתם עושים מכאן?שולחים לי לאימייל: Ozany@walla.com את הקטע שלכם, ואני אפרסם אותם בצירוף ההמשך עם / בלי קרדיט לבחירתכם.”יש כאן כל כך הרבה דמיון חופשי,אני מקווה לרתום קצת ממנו כדי להפנות את המאזן.„יאלה לעבודה!מצפה לאימיילים מכם ~" שבלולים. אנחנו חייבים שבלולים.מה. שבלולים, מה את לא מבינה, הוא אמר לי, והוא היה כל כך יפה, אז קוויתי שאני סתם טיפשה.אז חיפשנו שבלולים, ובחיי, היה אמצע הלילה המחורבן, והיה לי כל כך קר, באמת, אז רקקיללתי (אבל בשקט)והוא היה נורא יפה אבל גם היה נורא חושך אז גם זה לא עזר לי, והוא חיפש שבלולים ואנימעכתי אותם עם כפות הרגליים.ואז הוא אמר, טוב, בואי נעשה עצירה, קר מדי, ו, כאילו, אאוריקה!ואז ישבנו באמצע שום מקום מזוין, ובאמת שרציתי לפתוח בשיחה, ולהראות לו שאנ</div>Sun, 27 Nov 2011 14:34:00 +0200ozany@walla.com (לני,)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=812778&blogcode=12896905http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=812778&blog=12896905http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=812778&blogcode=12896319<div align="right" dir="rtl">חזרתי מדמדומים 4 ובלבי גמלה ההחלטה להפוך את הבלוג הזה למשהו קצת יותר צבעוני ממספר הקלוריות שאכלתי וכמה אני מתענה בהיותי אדם מורכב. ברבאק. אז לא רציתי שזה יהיה שטחי ומתבגר, אבל הגעתי למסקנה שיש לי עוד שנה וקצת להיות שטחית ומתבגרת ואז הסיפור נגמר מבחינתי, אז כדאי שאקפוץ על זה עכשיו. אז הנה הנעליים שאני רוצה צריכה. הן עולות 180 ויש אותן בH&amp;M. כרגע האוסף שלי מונה בגזרת הנעליים הנמוכות אולסטאר אדום נמוך, חיקוי בינוני של אולסטאר צהוב, סניקרס שחור, סגול, ועוד נעל יפהפיה מתחנה מרכזית ת"א בצבע ירוק עם שרוכים שהולכים הצידה. משהו מדליק. בגזרת הנעליים לחורף יש את הטבע הנושן (המלוכלך מארטליין שחור וסיגריות), מגפיים מתוקות להפליא שרכשתי שנה שעברה והסוליה התקלפה להן בינתיים, מגפיים שחורות גבוהות עם אבזמים ונעלי-ספורט עצומות בגודלן ומטונפות למוות משל הייתי ראפרית. אכן כן. אז כמובן שאני צריכה נעליים לחורף כי אין לי שום דבר. ואם לא יהיו לי כנראה שאיאלץ ללכת יחפה בשלוליות המרובות בארץ הקפואה הזו. ~~ בשישי הייתי בשוק הכרמל עם חברה. קניתי צעיף רנדומלי בצבע תורקיז (איך כותבים את המילה הארורה</div>Sat, 26 Nov 2011 23:38:00 +0200ozany@walla.com (לני,)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=812778&blogcode=12896319http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=812778&blog=12896319