http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=812749heCopyright 2026 לרלה קוקרלה. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=812749http://f.nanafiles.co.il/upload/Xternal/IsraBlog/49/27/81/812749/misc/25724662.jpghttp://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=812749&blogcode=13408230<div align="right" dir="rtl">אז באתי להתקלח, כן? ואיזה יומיים לא חפפתי, כן? וזה קיץ, ואני גרה בראשון, שזה איזה 400% לחות, כן? ולמחרת עוד היה לי טיול! אז הייתי חייבת לחפוף. אז אני נכנסת למקלחת, נועלת את הדלת, מורידה את החולצה, ואז את המכנסיים, זורקת אותם על הרצפה, מורידה לאט לאט את החזייה, חושפת זוג עסיסי... שנייה, סטיתי. בקיצור! (שאצל בנות זה אומר חפירה עצבנית) באמצע המקלחת קלטתי שנגמר לי המרכך. יצאתי, לבשתי משהו שאתמול ניקיתי איתו את החלון, עליתי על האופניים שאף אחד לא משתמש בהן ויצאתי לסניף הסופר פארם הכי קרוב שפתוח באחת וחצי בלילה. אתם יודעים, בדרך כלל התנועה בסופר פארם בשעות האלה מוגבלת לקניית קונדומים ומשככי כאבים בבית מרחקת, מה שמשאיר לי פתח הזדמנויות נוח ביותר לשלם בקופה הרגילה בכיף בלי לחכות בתור. אבל! (למה תמיד יש אבל?) לא יודעת, כנראה ששלשום מישהו אמר שעומדים להעלות את המס על כל מוצרי הטיפוח בעולם במאות אחוזים, אז בערך כל מערב ראשון נהרה לאותו סניף כמו חבורת נאצים על יהודי נמלט (אאוץ'... סליחה). יש רק שתי קופות, והתסריט לגמריייייי מבוים. כאילו אם הוא לא היה, אז... לא יודעת, אלוהים אתאיסט. בכל</div>Thu, 09 Aug 2012 19:23:00 +0200angelinajoliishot@gmail.com (לרלה קוקרלה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=812749&blogcode=13408230http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=812749&blog=13408230http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=812749&blogcode=13405506<div align="right" dir="rtl">כבר כל כך הרבה זמן שאני רוצה לעשות קעקוע של ציפור, או של משהו עם כנפיים עם העורף או קצת מתחת (תלוי בגודל). אחרי המון זמן של סינונים הגעתי לפיינליסטים המאושרים: (אחד מהם)<a rel="nofollow" href="http://f.nanafiles.co.il</div>Tue, 07 Aug 2012 22:19:00 +0200angelinajoliishot@gmail.com (לרלה קוקרלה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=812749&blogcode=13405506http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=812749&blog=13405506http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=812749&blogcode=13401444<div align="right" dir="rtl">הגשה לתחרות. הפעם הראשונה שלי, Wish me luck :) הוא התיישב מולי בפנים חמורות סבר. "את מבינה שהמצב קשה?" "כן, נו, אני לא מטומטמת, אבל מה אתה רוצהשאני אעשה?" "עמית, אני מצטער, אבל-" "אבל אם אני לא אכתוב משהו עד החודש הבא איןלי עבודה. תודה, אח." "אל תעשי לי את זה. את יודעת שזה יותר מורכבמזה." נעצתי בו עיניים גדולות. אני יודעת, אבל זה לאמשנה. "הייתי צריכה להקשיב לאמא." "די, נו, אל תיכנסי לזה עכשיו." "די! היא תמיד אמרה שזה לא יצליח לי. היאתמיד אמרה שאין לי כישרון. הייתי צריכה להקשיב לה." "לא היית צריכה להקשיב לה!" הוא תפסבכתפיי. "היא טעתה." הוא הגה את המילים האלו באיטיות דרמתית משהו. "טוב, די, זה מתחיל להיראות כמו סצינה מתוך טלנובלהארגנטינאית גרועה. ואם לזה אתה מכוון, אני לא מתכוונת לכתוב שום דבר כזה." הוא חייך והרפה. "את יכולה לנסות שוב?" הוא שאל בטוןמתפייס. העפתי מבט לעבר שולחן העבודה שלי. כתמים של כוסות קפה חמות שמישהו לא טרחלהניח על תחתיות עיטרו אותו במרכזו. "תעזור לי?" פניתי אליו בתחינה כנה. *** ישבנו, אני וגיא, בסלון המאובק של דירת הרווקים שקניתי מסטודנט תל-אביבי</div>Sun, 05 Aug 2012 15:12:00 +0200angelinajoliishot@gmail.com (לרלה קוקרלה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=812749&blogcode=13401444http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=812749&blog=13401444http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=812749&blogcode=13398475<div align="right" dir="rtl">יש מישהו עם סיפור הצלחה, אישי או לא, אמיתי או לא, שהוא היה רוצה לחלוק עם העולם? (כאילו, איתי, שזה ממש משתווה כאילו.) </div>Fri, 03 Aug 2012 18:32:00 +0200angelinajoliishot@gmail.com (לרלה קוקרלה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=812749&blogcode=13398475http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=812749&blog=13398475http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=812749&blogcode=13387720<div align="right" dir="rtl">אחרי קריאה נוספת של הפוסט הרגשתי צורך לציין, מחשש שמישהו ירגיש מרומה, שכל קשר בין ההגות הפילוסופית של של מארקס, קאנט, הובס ושלל שמות שמצלצלים מוכר שמופיעים בספר הציטטות הגדול שלי לבין הפוסט מקרי בהחלט. "רוצה לבוא אליי?" או-אה. סכנה מתקרבת. "יהיה אוכל טעים, מזגן והקלטתי את ההמשכים של נערה עם קעקוע דרקון". מה שהיא באמת מנסה להגיד הוא, באופן סמוי ביותר, שהיא מזמינה אותי לשיח מאוד לא ער על גישות חברתיות-כלכליות בעידן המודרני. ואתם צריכים לשמוע אותה מדברת על זה. זה אפילו יותר משעמם מאיך שהצגתי את זה כאן. אם חשבתם, ולו רק לשנייה, שזה אומר שאני אבהה בטלוויזיה ומדי פעם אהנהן בזמן שהיא שוברת שיאים באיך להסביר הכי גרוע שאפשר מה זה סוציאליזם (כל פעם מחדש!), אז טעיתםםםםםם. תסתכלו עם איזה אפקט דרמתי טעיתם. למעשה, זה אומר שאני אנקר על המיטה שלה בזמן שהיא תזיין לי את המוח על הספר שהיא רק הרגע השיגה, המאדר פאקינג כתבי שחרות של ג'יזס קרייסט קארל מארקס. בואי נדבר על זה רגע, Shall we? לא, יודעת מה? בואי לא נדבר על זה. בואי נסתום על זה. בואי נדחוף את הגיגית פופקורן לפה כל פעם שנרצה להפיק ממנו צלי</div>Sat, 28 Jul 2012 12:20:00 +0200angelinajoliishot@gmail.com (לרלה קוקרלה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=812749&blogcode=13387720http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=812749&blog=13387720http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=812749&blogcode=13385889<div align="right" dir="rtl">Put your hands in the air like you just don't care! כי ברצינות, למה שיהיה לכם אכפת? לא הבנתי עדיין את טיב המשחק, אבל מי אני שאשפוט וזה. חגגתי בת מצווה בגלל המסורת, ועכשיו מגיע לי להרגיש מרכז העולם עם השרביט בגלל המסורת! D: ובכן! מוכנים? הנה זה בא! הדבר הגדול הבא! סתם, וואו. זה ממש סתמי ומשעמם. אבל הרגשתי שהמון זמן לא פירסמתי פוסט, ובתור isra-noobie אני לא יכולה להרשות לעצמי דבר כזה. 1. אני אדם של כלבים. באופן גורף. חוץ מגורי חתולים, כמובן. הוווווווו 2. בכיתי כשאיימי ויינהאוס מתה. אוי, כמה שאני אוהבת אותה... אף פעם לא הייתי בהופעה שלה, ובדיוק יצאה שמועה בחוג האזוטרי למביני עניין (סתם) שמתישהו היא תופיע בארץ. באמת נשבר לי הלב, היא אדירה. 3. לפני שנים רבות, כשהיה לי פסיכיאטר, התאהבתי בו. זה היה מביך בצורה יוצאת דופן. הוא היה הומו תל-אביבי חתיך הורס ששומע מוזיקה של מאגניבים. סיפרתי לו את זה, בתקווה שזה יעזור לי להתגבר. זה לא, אגב. לפחות הוא לא צחק עליי. 4. אני ממש, ממש, ממש, באופן חולני ביותר, אוהבת מיץ תפוזים. באחת משנות נעוריי כל כך הגזמתי בשתייה</div>Fri, 27 Jul 2012 05:19:00 +0200angelinajoliishot@gmail.com (לרלה קוקרלה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=812749&blogcode=13385889http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=812749&blog=13385889http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=812749&blogcode=13379965<div align="right" dir="rtl">בנאדם! זה היה חוויה כמעט דתית. כאילו... לא יודעת. אני כמעט מאמינה בסנטה קלאוס!!1 זה היה אדיר. חלמתי על כל האנשים שהיו איתי בתיכון, ולאורך כל החלום חשבתי, "לא אכפת לי ממה שיש לכם להגיד לי. אתם לא אמיתיים, זה חלום". במשך כמה זמן חשבתי, רגע, אז מה עושים בחלום, כשאתה יודע שאתה חולם? לעוף? להיות הכי עשירה בעולם? לאנוס את ג'וני דפ? הכל נראה לי קשה מדי, אז פשוט רצתי והכנסתי את הלשון לגרון של זה שהייתי דלוקה עליו כל השמינית. הוא היה ממש ממש חתיך. אוי, זה היה מ ד ה י ם. בחיים לא היה לי חלום צלול לפני זה. הרגשתי הכי חזקה בעולם, זה היה פשוט משכר. פשוט עשיתי מה שרציתי. התעללתי בכל מי ששנאתי, גנבתי כסף, ופגשתי מישהו ממש חתיך. אני חושבת שהשתלטתי בדרך לא חוקית על מדינה קטנה, והיה לי צי של משרתים חתיכים. מה שמצחיק, זה שברגע שבאמת הרגשתי שניתן לי כל הכוח בעולם, הדבר היחיד שהצלחתי לחשוב עליו זה גברים מהממים. קשה להאמין שישנתי רק כמה שעות, באמת. אויייי זה היה כיף כל כך</div>Mon, 23 Jul 2012 16:37:00 +0200angelinajoliishot@gmail.com (לרלה קוקרלה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=812749&blogcode=13379965http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=812749&blog=13379965http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=812749&blogcode=13377883<div align="right" dir="rtl">קרוב לוודאי שהדבר הכי גרוע שיכול לקרות עם בואו של דכאון הוא בואה של בדידות. היא שקטה ונינוחה, כמו גם מופנמת וביישנית, ועל כן היא תמיד בלתי צפויה. התובנה העמוקה הזו, שאתה כל כולך לבד ואין לך מישהו לספר לו על זה, תבוא אך ורק ברגעי משבר, ואז היא תכה בך במלוא כוחה. בבת אחת תבין, או תראה, שעד כה חיית משהו שככל הנראה היה שקר שסיפרת לעצמך כדי להתמודד ולא להתמודד עם החיים והפתעותיהם, ותרגיש שרק עכשיו התפכחת. רק עכשיו צללת לאגם המציאות וברגעים כמו אלה אתה מרגיש שאתה טובע. אני מרגישה לא טוב. אין דרך אחרת להגיד את זה. באופן חד משמעי, שבהחלט אינו משתמע, כל רגשותיי כולם מתכווצים בטור עורפי מול כותרת גדולה וצורבת: לא טוב לי. למה לא טוב לי? אני מלאה רגשי נחיתות, אני מרגישה פסימית, אני מרגישה שאיבדתי את כל הכוח וההשפעה שהיו לי בעולם, אני מרגישה כמו עלה נידף ברוח ולאף אחד לא אכפת. ולמה שיהיה להם אכפת? בין השאר, אני מרגישה אדם גרוע. אני מרגישה אדם שטחי, טיפש, עיוור, אנוכי וצבוע. אני מרגישה שקרנית. אני מרגישה שעבדתי על עצמי בעיניים עצומות כל החיים שלי. אני מרגישה שבזבזתי את כל שנות קיומי</div>Sun, 22 Jul 2012 11:17:00 +0200angelinajoliishot@gmail.com (לרלה קוקרלה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=812749&blogcode=13377883http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=812749&blog=13377883http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=812749&blogcode=13372126<div align="right" dir="rtl">"למה אתה לא אוכל, מתוק?" היא שאלה בקול רך. תליתי בה מבט עמום. "הכנתי את זה בתנור לפני כמה שעות, כמו שאתה אוהב. עם פפריקה ופלפל, שלא תגיד שלא השקעתי, מתוק שלי." התקרבתי לשולחן האוכל לידו היא ישבה. "הכל בסדר?" שאלתי בדאגה כנה. "כן, בוודאי," היא אמרה בקול רועד, מושיטה לעברי יד מקומטת עם שאריות עור רופס, "הוא פשוט מסרב לאכול. תגידי לו שיאכל משהו, כדי שהוא יוכל לגדול". הסתכלתי סביבי. אין נפש חיה. רק אני והזקנה. "לקחת את הכדורים שלך הבוקר, גברתי?" שאלתי בנימוס. עיניה העכורות, השקועות בחוריהן, ננעצו בתבשיל. קולות התייפחות קלים החלו להישמע מכיוון הישישה, כל רעידה של גופה העדין יוצרת גל אדוות בקמטיה המרובים. היא הסתובבה לעברי בפתאומיות, לופתת את ידי בחוזקה. "תגידי לו שיאכל! אני רוצה לראות אותו גדל..." קולה נשבר, "אני רוצה לראות אותו גדל..." היא חזרה והשפילה את ראשה. אחיזתה מעכה את כף ידי. נאלמתי דום, לא יודעת איך להגיב. בסך הכל משכורת מינימום. לעשות בייביסיטר לחולת אלצהיימר זקנה. להחליף לה חיתולים, לנקות את הקטטר, לקחת אותה לפארק. זאת רק עבודה, אני חוזרת ומשננת בראשי.</div>Wed, 18 Jul 2012 19:51:00 +0200angelinajoliishot@gmail.com (לרלה קוקרלה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=812749&blogcode=13372126http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=812749&blog=13372126http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=812749&blogcode=13369907<div align="right" dir="rtl">חצ'קון.</div>Tue, 17 Jul 2012 11:06:00 +0200angelinajoliishot@gmail.com (לרלה קוקרלה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=812749&blogcode=13369907http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=812749&blog=13369907