http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=811724heCopyright 2026 ThePassenger. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=811724http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=811724&blogcode=14794843<div align="right" dir="rtl">הדברים הכי טובים באים כשאת לא כותבת עליהם. אז לא כתבתי, ולא אכתוב יותר מזה</div>Tue, 03 May 2016 20:19:00 +0200nobody@israblog.co.il (ThePassenger)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=811724&blogcode=14794843http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=811724&blog=14794843http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=811724&blogcode=14731211<div align="right" dir="rtl">שמתם לב פעם כמה המחשבות של הבוקר שונות מהמחשבות של הלילה? קמתי בבוקר, הסתכלתי על השעון המעורר שמתנגן "דברי איתי יותר" של נתן גושן כמה זה מצחיק שבשעות האלה אני לא רוצה לדבר עם אף אחד קמה בכוח, אחרי לילה ארוך שכנראה שתיתי בו חצי בירה ואולי עוד כמה צ'ייסרים של בוש החמש דקות הראשונות של ההתעוררות כוללות מחשבות רציניות שהולכות בערך ככה "באמת שלא אכפת לי למות עכשיו" או "המוות הוא התמודדות פשוטה יותר מהבוקר הזה" וכו'. אני קמה מהמיטה ומסתכלת במראה, לרגע אני מרגישה יפה בוקר, פנים נקיות והכל נראה מצויין עד שאני יוצאת מהבית ודופקת מבט במראה אחרת ומגלה שהכל שקר, אני מלאה בשקיות ונוט טו סלף - הראייה שלך מטושטשת בבוקר. בלילה לעומת זאת המחשבות שלי נוטות לצד ההפוך, אני נכנסת למיטה ומדברת איתו, מנתקים ואני ממשיכה עם המחשבות שלי שהפעם הן אחרות, מחשבות על החיים ועל כמה שעצוב לי למות בשלב מסויים, כמה לא בא לי להתעורר יום אחד ולא לדעת שזה היום האחרון שלי, לא להספיק להיפרד מהאהובים שלי או יותר חשוב - לא לדעת שלא הספקתי להגשים את כל המשאלות שלי ושאכזבתי את עצמי, כי היום אני הולכת למות ולא תהיה לי ע</div>Wed, 16 Mar 2016 16:01:00 +0200nobody@israblog.co.il (ThePassenger)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=811724&blogcode=14731211http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=811724&blog=14731211http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=811724&blogcode=14670774<div align="right" dir="rtl">לא יודעת, שונאת לזיין את השכל על גברים אבל בזמן האחרון זה כל מה שמעניין פה כשגיל פתאום שואל אם חשבתי עלינו פעם בקטע רציני וכל מה שעולה לי לראש זה "יא חת'כת אידיוט!! יא זין בלי שריר!! ברור! פאקינג ברור! מה נזכרת אחרי שנה של און אנד אוף!?" ובזמן שהוא אומר לי את זה יש איזה משהו לא ברור עם מישהו, למה מגיע לי כל הטוב הזה אתם בטח שואלים ואיך יוצא שהחברים של שניהם שואלים "למה אתה לא עם אילנה כבר?" ואני נשארת שם, בצל, בפינה הזו שמחכה שמישהו רק ינסה כבר ליצור משהו מעבר לתשוקה, שמשהו פה יהפוך לחזק ואמיתי כבר. לפני תקופה סיפרתי פה על ההוא עם הזין הקטן, הדושבאג הזה שניתקתי איתו קשר כי הוא לא רציני "רק שתדעי שהבטחתי לעצמי שאני לא אשלח לך הודעה אבל לא עמדתי בזה, באמת שהתגעגעתי אלייך" אחרי שהוא ראה אותי במסיבה, הבאתי לו חיבוק וזהו, הייתי עם החברים הבנים שלי לא אשקר, קצת עשיתי פוזה כדי להראות שאני אחלה ואני חמודה, בסוף הוא בא אליי, התנשקנו, שכבנו, בפעם האחרונה כנראה, היה עצוב והתחבקנו מלא וחזק כי זה חבל. יהיה בסדר הא? </div>Sat, 27 Feb 2016 22:43:00 +0200nobody@israblog.co.il (ThePassenger)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=811724&blogcode=14670774http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=811724&blog=14670774http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=811724&blogcode=14659602<div align="right" dir="rtl">ידעתם שפרפר חי יממה? כל החיים שלו מסתכמים בהנפת כנפיים והיעוד העיקרי שלו הוא המוות, הוא כאילו חי את החיים בהילוך מהיר -כל דקה היא שנה, אחרי כמה דק' הילד מגיע והופ אתה אבא הופ גירושים הופ האישה רוצה מזונות והופ אתה כבר בן עשרים וארבע שעות ובעקבות תאונה נוראית אתה מת. כל פרפר הוא בעצם בן עשרים וארבע שמת מאיזו תאונה מצערת וכל שאר הפרפרים שנולדו איתו והיו חברים שלו מתים יחד איתו מוות עצוב. אם הייתי פרפר הייתי מסתכלת על בני האדם שכל דקה אצלם היא דקה ולוחשת להם "גבר, תחייה, יש לך זמן" כי אם אני הפרפר שחי 24 שעות מנצל את כל הזמן הזה ומנפנף בכנפיי בגאווה מי אתה שתבזבז את השנים שלך על איזו המצאה שלך שאין לך את היכולת? תרים טלפון, תחבק, תנשק, תעיז. למה אתה מחכה?</div>Tue, 23 Feb 2016 16:10:00 +0200nobody@israblog.co.il (ThePassenger)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=811724&blogcode=14659602http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=811724&blog=14659602http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=811724&blogcode=14639950<div align="right" dir="rtl"> לא יודעת איך אבל אני חושבת שהבחורות בעולם מתחלקות לשניים, אלה שהכל בא להן בקלות ואלה שחיות ונושמות את הדרמה. אני דוגמא מצויינת לאחת שחיה את הדרמה על בסיס יום יומי לא מבינה מה סדוק בי שאני יכולה לשמוע בלופים את השיר למעלה אבל להיות עם אותו בחור זה כנראה יותר מדי בשבילי? בעצם כל השטויות האלה הם לא החלטה שלי, אני לא החלטתי שכולם יקומו ויעזבו, אני לא משדרת "זיין אותי וזרוק" אני גם לא גוררת לסקס, הפואנטה שלי היא תמיד זוגיות, כי חלאס אינעל דינאק אני רוצה להתחיל לבכות כי מרגשים אותי, אני רוצה להפסיק לשמור לעצמי דברים, אני רוצה להפסיק להיות בחורה מקרח, אני רוצה שקצת אהבה תחמם אותי מבפנים. אני מתחילה לחשוב שאני משדרת משהו לא רציני, או שהסובבים אותי הם הבעיתיים? למרות שyou know.. זה כל כך נקבי מצידי להאשים את הסביבה ולא את עצמי, מצד שני אם אאכיל את עצמי רגשי נחיתות אני אוכל את עצמי מבפנים. וזה מה שקורה עכשיו, אני נמצאת בחיים כאלה ללא מוצא, בלופים, אחד הלך? אני אחליף אותו באחד אחר, בעוד דושבאג שבא לבדוק את ענייני הכוס שלי. הכוס שלי בסדר. תודה. - קשה לקחת את החיים בקלות, כי אני</div>Wed, 17 Feb 2016 18:20:00 +0200nobody@israblog.co.il (ThePassenger)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=811724&blogcode=14639950http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=811724&blog=14639950http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=811724&blogcode=14598141<div align="right" dir="rtl">בזמן האחרון אני אומרת לעצמי להפסיק לכתוב כי זה סתם מחזיר אותי אחורה, סתם גורם לי לחשוב על אותם דברים שוב ושוב, דברים מפגרים כאלה כמו למה אף אחד לא לוקח אותי ברצינות, משבר גיל הטיפשעשרה כבר אי אפשר לקרוא לזה כי זה בערך בכיתה ט' ואני מתגייסת, והמחשבות על הצבא..בכלל.. למה לי קרבי בכלל? אה כן, בגלל שחשוב לי אבל זה לקום מוקדם, אז מה יא חתיכת חור תחת מפונק אז יטחנו אותך קצת בתחת מה קרה. זה מה שעובר לי בראש. בעיקר הקטע על הזוגיות, למה כל הגברים שאני מכירה מחפשים רק לזיין למה החיצוניות שלי משפיעה פי 10 והפנימיות שלי לא באמת מעניינת מישהו ולהגיד "אני אוהב אותך" נהיה סתם עוד שלב כדי לגרום לי לשכב איתו? והנה עולות הדמעות רבאק לא בכיתי חמש שנים ומה ששובר אותי זה איזה גבר עם זין רחוק מהמימדים שהוא מתאר ופתאום הכתיבה שלי נהיית המחשבות שלי והחוסר קשב וריכוז שלי יוצא החוצה ומראה נוכחות לרגע אחד אני חושבת שטוב היות האדם לבדו ותוך שניה הכל משתנה, אם הוא רק ישלח לי הודעה האדם יאבד שפיות כאשר יהיה לבדו. תוהו ובוהו וחושך על פני תהום. משהו טוב הולך לקרות? שמישהו יגיד לי שכן. או שבעצם הכל תלוי בי</div>Thu, 04 Feb 2016 09:20:00 +0200nobody@israblog.co.il (ThePassenger)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=811724&blogcode=14598141http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=811724&blog=14598141http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=811724&blogcode=14593113<div align="right" dir="rtl">אחד מהלילות האלה שאני שוכבת במיטה ולא נרדמת נטו בגלל המחשבות הטורדניות האלה שעוברות לי בראש. אני אמות בסופו של דבר, וכשאמות אני לא רוצה שהחיים שלי יעברו אל מול עיניי וכל מה שאחשוב עלי והוא "חבל שלא עשיתי..למה לא אמרתי..פספוס.." ניצול החיים עד תום נהיו המטרה, הכל נהיה כל כך חלבי, כל כך לא משמעותי אלו רק מילים, אלו בסך הכל מעשים, בסופו של דבר הכל מתגמד לעומת החיים עצמם בסופו של דבר החיים יחלפו מול עינייך ותגיד "וואלק ניצלתי עד תום" מה שנשאר זה להנות מהדרך, עד שיגמר הכביש -עוד 40 יום לגיוס אה כפרה?</div>Tue, 02 Feb 2016 17:04:00 +0200nobody@israblog.co.il (ThePassenger)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=811724&blogcode=14593113http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=811724&blog=14593113http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=811724&blogcode=14511897<div align="right" dir="rtl">איי.. הכל כל כך קשה, מרגיש כאילו אני האדם השפוי היחיד שמוכן לשבור לכולם את האמת בפרצוף ואף אחד אחר לא מסוגל. תגיד שאתה לא רוצה, תגיד כשקשה, תגיד כשאתה רוצה לנשק, לחבק, לצחוק, לאהוב זה לא עושה אותך חלש, זה עושה אותך גיבור. הקושי האמיתי הוא להודות בפני מישהו שזה הרצון שלך "והכי קשה, שאני מתה לנשק אותך.. אבל אין טעם"</div>Sun, 10 Jan 2016 23:00:00 +0200nobody@israblog.co.il (ThePassenger)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=811724&blogcode=14511897http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=811724&blog=14511897http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=811724&blogcode=14491587<div align="right" dir="rtl">לילות שיכור מכיר כבר את הריח לאן בדיוק אתה בורח? מנסה רק לעלות, להיות למעלה לא לראות כמה שניסית לא הצלחת לנסות וכמה אתה יפה ככה זה מסוכן וכמה ששקרים יכולים להרוס תמעגל כשזה נכנס וזה נמאס וכל המצברוח לא מתנגן לפי הבס, אז אתה המשכת השארת אותי שוכבת באלכסון לא ידעתי שאתה כאן כדי להשאיר זיכרון</div>Sun, 03 Jan 2016 21:21:00 +0200nobody@israblog.co.il (ThePassenger)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=811724&blogcode=14491587http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=811724&blog=14491587http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=811724&blogcode=14487986<div align="right" dir="rtl">אז בשנה החדשה עבדתי. וכדרך אגב ספרתי את משך הזמן שבו לא הזדיינתי (פעם אחרונה עם זה שיש לו קטן) (שזה חודשיים דרך אגב) הלכתי לעבודה בראש נקי ובידיעה ששום נשיקה לא תתרחש אצלי בשתיים עשרה בלילה. מפה לשם הגיע איזה אחד שהתנשקנו פעם, עכשיו הסיפור די מביך כי הוא פעם היה מדריך שלי בצופים וסוג של הגשמתי פנטזיה של הרבה חניכות מתוקות שהיו דלוקות לו על הצורה ביצ'ס, הוא נישק אותי, כן כן. מפה לשם עברנו את הנשיקה שהייתה בעבר ומאז נשארנו ביחסים טובים ואוהבים והנשיקה שלי בשתיים עשרה הייתה ממנו - תפנית בעלילה, לא צפוי בכלל. חמוד דווקא. מאז שאני והזין הקטן ניתקנו קשר כבר הספקתי להתמרר על מר עולמי ולשלוח לו הודעה כמו שניתן לראות בפוסט הקודם.. אוח' חלשת אופי אך ישירה כזו תיארתי לעצמי שעם האגו הנפוח שלו לא אקבל שום הודעה.. פתאום - הודעה מהזין הקטן אחרי שיחה נוקבת שעשיתי לו על ההתנהגות הבזויה שלו, השיחה נגמרה בכך שהוא טען שדיברתי עליו מלוכלך או משהו מפגר כזה. לא ציפיתי שתשלח הודעה אגיד לך תאמת יש לי הרגשה שמישהו מסכסך בינינו.. האומנם? הרי איך זה שאנחנו כמעט יחד והכל מתפרק על הקשקש "מה קורה אילנה?"</div>Fri, 01 Jan 2016 20:27:00 +0200nobody@israblog.co.il (ThePassenger)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=811724&blogcode=14487986http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=811724&blog=14487986