http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=811547aut viam inveniam aut faciamheCopyright 2026 only b. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=811547http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=811547&blogcode=14901945<div align="right" dir="rtl">הרבה זמן בלי לכתוב . אני אוהבת לדפדף בבלוג הזה ולראות כמה השתנה ,היום אני סטודנטית עוד שניה בת 22 הכל משתנה ובו בזמן נשאר זהה. הגעתי למשקל שיא של 90+ קילו בצבא ,היום אני שנה אחרי השחרור ירדתי כ18 קילו.אני יודעת שאני לא מכוערת אבל אני לא מסוגלת להיפרד מההרגשה הזו. קשה לי להיפרד ממידה לארג' ואני מתעקשת לקנות מידה 44 כשאני מידה 38 ..קשה לי לקבל את זה שאני יפה.שאני בסדר. אני תוהה לעצמי אם הייתי פחות קשה עם עצמי אם רק הייתי מקבלת קצת יותר אהבה בילדות,קצת יותר "את יפה ומוצלחת" . לפעמים אני חושבת שהכל קשור לזה ,לחינוך הסובייטי הקשה המסריח הזה ,להרגשה הזו שאני לא יכולה לתת לעצמי להיות חלשה אף פעם ,שאין אף גבר שראוי לי באמת. והינה אני בת 22 עוד שניה ומעולם לא הייתי במערכת יחסים, לא התנשקתי לא הרגשתי מה זה לשקוע בשינה עמוקה כשמחבקים אותי ככ חזק שכל מה שנשאר לי זה למות מאושר בידיים של מישהו אחר. ושוב אני חוזרת למחשבה הזו שאני שמנה שאני לא ראויה.. הכל מבולבל ומבולגן. לחיי ימים טובים יותר, לחיי פוסטים שיספרו משהו אחר. לחיי חלומות שיתגשמו אי פעם ולחיי חלומות שלא חשבתי שיש בי ויום אחד</div>Sat, 17 Jun 2017 22:47:00 +0200nobody@israblog.co.il (only b)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=811547&blogcode=14901945http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=811547&blog=14901945http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=811547&blogcode=14832089<div align="right" dir="rtl">שהייתי קטנה הייתי רואה המון סדרות עם סבתא שלי. במקום נסיכות ופיות הייתי רואה אנשים שסובלים למען אהבה על גבי מאתיים פרקים בשביל לזכות בסוף המאושר בפרק המאתיים ואחת. כזאת אני,מגיל 4 התאהבתי באידיאל האהבה. בדמיון שלי יש חתונה מפוארת,סוסים דוהרים על שובל לבן מלא פרחים ורודים סגולים ושמלה ארוכה. בדמיון שלי יש נסיך על סוס לבן וכובע בצבע ירוק נחושת ששווה לסבול למענו מאתיים פרקים כי בפרק מאתיים ואחת נבנה לנו בית ,משפחה,כלב ואולי גם חתולה,כי ככה אנחנו המאוהבים באהבה. אנחנו חיים בשביל לסבול למען אהבה שתשבור לנו את כל גבולות ההגיון ואת כל גבולות החרטה. כשגדלתי מעט הייתי מתאהבת הרבה,הייתי מתאהבת עשר פעמים בשנה ,הייתי מתאהבת ממבט ראשון ,הייתי מתאהבת חזק,הייתי מתאהבת חלש,הייתי מתאהבת עד אובדן הגיון והייתי אוספת את השברים של הלב כל פעם מחדש. כשגדלתי הרבה גיליתי שכבר לא כיף לי לאסוף את השברים של הלב,גיליתי שזה כואב ומאכזב והלב כבר לא מתלהב. כשגדלים מבינים כמה זה לא קל לתת ללב להשבר למען התקווה שפעם הבאה הבן אדם שיאחה אותו יעשה את זה פעם אחת ולתמיד. אז אנחנו בונים חומות,לבנה ועוד</div>Thu, 01 Sep 2016 21:00:00 +0200nobody@israblog.co.il (only b)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=811547&blogcode=14832089http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=811547&blog=14832089http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=811547&blogcode=14831807<div align="right" dir="rtl">"יש לי תסמונת פנטום" היא אמרה לי בביטחון מלא בעודנו שוכבים על הדשא. בחרתי במקום רומנטי ,דשא ועליו שרידים של טיפות שנלכדו ,מעלינו הכוכבים ואם מתאמצים אפשר אפילו לשמוע את הים. נשמתי עמוק,שואף לתוכי ריח של ים,גשם ובושם מתוק. "אתה לא מקשיב לי" היא חזרה על עצמה. המשכתי לשתוק ,לקול שלה יש צליל של פעמונים חשבתי לעצמי בעוד שבפנים הקול השפוי יותר שבי צעק לי שאני אדיוט מוחלט וכל הסיטואציה הזאת לא תבייש סצנה בסרט חרוש ולא מקורי של ניקולס ספארקס. "שמעתי ,יש לך תסמונת כולשהי סבבה". היא התרוממה מהדשא והסתכלה עלי במבט הזה. לנשים יש כוח עלינו הגברים,מעבר לעובדה שאנחנו פשוט מכורים אליכן אנחנו גם נרמסים תחת המבטים שלכן. "אתה לא יודע מה זה,נכון ? " ברור שאני לא יודע מה זה עניתי לעצמי בלב,אני אפילו לא יודע איך קוראים לי כשאני לידה ,אני כמו הבחור הכי קלישאתי בספר ,זה שמאבד את כל היכולות המוטוריות שלו כשהוא ליד הבחורה שהוא מחבב. "בטח שאני יודע" מלמלתי. "זה כאב שבן אדם חש באיבר שלא קיים כבר.נגיד אם יקטעו לי את הרגל עכשיו ואני אהיה בטוחה שכואב לי ברגל שכבר לא קיימת." על מה היא מדברת לעזאזל חשבתי ל</div>Wed, 31 Aug 2016 22:54:00 +0200nobody@israblog.co.il (only b)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=811547&blogcode=14831807http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=811547&blog=14831807http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=811547&blogcode=14831796<div align="right" dir="rtl">תתפשטי אתה אומר , ועושה זאת בעצמך, מבלי לחכות לאישור ממני כבר מפשיל את החולצה. אתה מחייך ,אני עושה אותך שמחה,ולא אכפת לך אפילו קצת שלא טוב לי להיות כך מולך. אתה מלקק את השפתיים ונושך אותן מעט עוד מעט ממש עוד קצת תתחיל מהר ואז לאט. ולא אכפת לך אף לא מעט שאני כלל לא מוכנה. אני שוכבת במיטה, אתה ממשיך לזוז מהר מהר לאט לאט ,בקצב מדויק כמו ולס ישן חדש, ספק צ'ייקובסקי ספק באך,אבל למי אכפת מבחינתך זה מבורך. אני מחייכת מעט ,תכף זה נגמר עד שתשוב מחר ,לעוד סיבוב מהר מהר ואז לאט.</div>Wed, 31 Aug 2016 22:50:00 +0200nobody@israblog.co.il (only b)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=811547&blogcode=14831796http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=811547&blog=14831796http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=811547&blogcode=14829322<div align="right" dir="rtl">וואו , לא כתבתי פה כ"כ הרבה שנים.. התחלתי את הבלוג הזה בתור ילדה בת 17 שהיתה בטוחה שהיא יודעת איך העולם הזה עובד,הינה אני היום בת 21 משוחררת כבר חצי שנה אחרי ששירתתי כמשקית תש והבנתי שבעצם אני לא יודעת כלום. נזכרתי בבלוג הזה לפני שבוע ,אחרי שהפסקתי ללכתוב שנים אחורה כי הצורך נעלם. התחלתי לקרוא לבנות מהעבודה את הקטעים שלי וצחקתי על עצמי ,על העומק הרדוד של המילים שלי ,על הביטחון המופרז במילים מתוך מחשבה שאני יודעת מה אני כותבת,שאני יודעת על כאב ואני יודעת על החיים יותר ממה שהם יודעים על עצמם. אז הינה אני היום ,נגשת לפסיכומטרי בפעם השלישית עוד שבועיים , עדין לבד רק פחות מאמינה באהבה. מנסה לחזור לנשום כמו בפעם הראשונה. B </div>Tue, 23 Aug 2016 20:19:00 +0200nobody@israblog.co.il (only b)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=811547&blogcode=14829322http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=811547&blog=14829322http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=811547&blogcode=13577167<div align="right" dir="rtl">בחיים האלו כולנו נמצאים בסוג של מירוץ אחר הזמן. מירוץ אחר צעירות נצחית מירוץ בעקבות זכורונות שכבר הספיקו להעלות אבק במרוץ השנים,מירוץ בעקבות רגשות שהרגשנו פעם ונשכחו ממזמן. כולנו נמצאים במלחמה יום יומית ביו המוסר להגיון לחשק ולרצונות. בין הנכון והלא נכון כי הלא נכון תמיד מפתה יותר והנכון שווה לאמת שאף אחד לא רוצה לראות. אנשים שרצים מצד לצד ובקושי רואים מה הולך מסביב ,ספק כי זה נוח ,ספק כי זה פשוט לא אכפת. כולם צועקים על מוסכמות אף אחד לא רוצה לשנות אותן,כי הרבה יותר קל לסגור עיינים ולהמשיך במירוץ החיים,לשמר נקודות קטנות של אושר זיכרונות של חיים אחרים. כי הרבה יותר קל לחיות בסיפור שנכתב כבר פעם מאשר לפתוח דף להיסטוריה חדשה. והיום אני אומרת שדי,היום אני רוצה לצעוק ולשבור את כל המחסומים. היום אני אומרת שהגיע הזמן לפתוח דף להסטוריה חדשה . </div>Mon, 03 Dec 2012 14:05:00 +0200nobody@israblog.co.il (only b)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=811547&blogcode=13577167http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=811547&blog=13577167http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=811547&blogcode=13447847<div align="right" dir="rtl">מסתכלת במראה והאודם האדום שוב על השפתים , מסתכלת שוב לוקחת את היד וסוטרת חזק על הלחי.. לפחות להרגיש משהו,גם כאב זה סוג של רגש. העיינים מאופרות כבד, שחור מסביב לעיינים והכחול הצלול נבלע תחת השחור, שוב מסתכלת, מחפשת את החיוך שנעלם.. תוהה לעצמה ,מתי פעם אחרונה היא חייכה מהלב? מתי פעם אחרונה היא לא דיברה מהכאב? ואיפה הוא עכשיו כשקשה לה? איפה כל ההבטחות על שלמות?על אהבה?על תמיכה? הכל עף עם הרוח,כמו כל המילים האחרות שלו וכל שבועות האהבה הריקות שלו. והיא מתגעגעת,קשה לה להיות חזקה.. היא שבירה. והיא זוכרת שאמרו לה שהיא לא פלדה שהיא חרסינה שהיא יכולה להישבר ברגע, מסתכלת שוב במראה דמעות נוקבות בעייניה.. עוד מבט נשימה עמוקה ,מחפשת תקווה פותחת את הדלת החורקת ושוב המסכה עולה על הפנים. בוקר טוב גם לזאת שבמראה .. </div>Mon, 03 Sep 2012 23:06:00 +0200nobody@israblog.co.il (only b)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=811547&blogcode=13447847http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=811547&blog=13447847http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=811547&blogcode=13392872<div align="right" dir="rtl">אני רוצה להרגיש חייה, לגעת לנשום להרגיש את הנשימות שלו עלי, להרגיש את עצמי כל יכולה , שבמבט אחד אני משתיקה כל מילה. רוצה להרגיש תשוקה להרגיש אותה כמו אש , עולה בי למעלה מציפה את כל בית החזה. אני רוצה להרגיש אישה. </div>Tue, 31 Jul 2012 13:12:00 +0200nobody@israblog.co.il (only b)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=811547&blogcode=13392872http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=811547&blog=13392872http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=811547&blogcode=13382367<div align="right" dir="rtl">הלוואי והייתי יכולה לקחת את הכאב שלך אלי,להגן עליך לומר שיהיה בסדר, כי את לא מבינה כמה כואב לי לראות אותך עצובה,כמה כל דימעה שלך שוברת אותי, כמה אני רוצה לצעוק על כולם לומר שיעזבו אותך, אני רואה בך את העדינות שיש מתחת לחוזק,את החולשה שכל פעם מוצאת פרצים מתחת לשיריון, אני רוצה לומר לך שאפילו כשאנחנו רבות ואני צועקת לך שאני שונאת אותך הלוואי והייתי יכולה להיות כמוך אמא, הלוואי והייתי חזקה מספיק בשביל לקחת לך את כל הכאב.. להחזיק אותך מתחת לכנף רק עוד קצת, עד שתגדלי ..</div>Tue, 24 Jul 2012 23:22:00 +0200nobody@israblog.co.il (only b)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=811547&blogcode=13382367http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=811547&blog=13382367http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=811547&blogcode=13373833<div align="right" dir="rtl">רצה מצד לצד מנסה לשבור את הקירות שעולים עלי,חונקים אותי,למה האוויר לא נכנס? האור לא חודר,חושך,קר לי אני מרגישה לבד,רחוקה מכולם,עולם אחר ,אני לא אני, שום דבר לא מסתדר. אני רוצה שיקחו אותי מכאן,עכשיו,אני רוצה שמישהו יציל אותי. אני לא יכולה יותר, אני נופלת ,נופלת לחור השחור הזה, צוללת אל הלא נודע, וההרגשה טובה, כבר לא צריך להילחם,הפסדתי!</div>Thu, 19 Jul 2012 22:01:00 +0200nobody@israblog.co.il (only b)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=811547&blogcode=13373833http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=811547&blog=13373833