<?xml version="1.0" encoding="windows-1255"?><rss version="2.0"><channel><title>ערימה של</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=811100</link><description></description><language>he</language><copyright>Copyright 2026 מיס קוראז&apos;. All Rights Reserved.</copyright><image><title>ערימה של</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=811100</link><url></url></image><item><title></title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=811100&amp;blogcode=14987501</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;נפגשתי עם נציגי קרן שתמכה בי בלימודים לאורך כמה שנים. הם היו ממש חמודים, משפחה מתוקה, שבאה לביקור בארץ ורצו לפגוש כמה סטודנטים שמקבלים את המלגה, לשמוע איך המלגה עזרה וכאלה. היה איתם בחור ישראלי שהאוניברסיטה שלחה כדי שיעשה להם נחמד בביקור, טייל איתם ברמת הגולן וכאלה. בפגישה הוא התיישב מולי, ולאורך הפגישה הוא השחיל לי פעם אחר פעם בעברית שאני יפה. כמה שאני יפה, כמה שאני יפה. שמע על הפעילות החברתית שלי ואמר צריך עוד נשים יפות בכנסת. את מאוד יפה. התורמים לא שמעו ולא הבינו, כי זה היה בעברית.מה יקרה אם הוא יגע בי עכשיו? אני אביא לו בפנים, אני לא מסוגלת לספוג כאלה דברים יותר. אין לי ספק בכלל שזה מה שיקרה. אני לא שותקת על חרא כזה יותר, תודה לאל, אחרי שהייתי קופאת שנים ארוכות. אבל אני יודעת שאחרי דבר כזה הלכה לי המלגה. הבנאדם ירגיש מושפל, והוא יצטרך להחזיר את הכבוד האבוד שלו איכשהו. והוא בכיר במערכת, הוא בטח גם בועדה שמסננת את הסטודנטים למלגות. אני בחוסר אונים.הלכנו להצטלם עם התורמים מול הנוף, והמשכנו לקשקש ואז נפרדנו והתחבקנו איתם. כשהיה תורו קפצתי צעד אחורה ושמתי את הקסדה שלי בינינו. לחצנו ידי&lt;/div&gt;</description><pubDate>Tue, 26 Mar 2019 14:11:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (מיס קוראז&apos;)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=811100&amp;blogcode=14987501</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=811100&amp;blog=14987501</comments></item><item><title>סדר במחשבות</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=811100&amp;blogcode=14981907</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;חוזרת לפה כשצריכה לסדר דברים בראש. מליון מחשבות בווליום לא הגיוני שמשתקות אותי.1. הוא2. הן3. היאהוא. אוכל סרטים קשים כי שכבתי עם גבר. כששכבתי עם נשים לא היה לו קל, אבל היה לו מרווח נשימה והוא פרגן ונדלק. עכשיו הוא פשוט מתפורר.כלומר, לא. הוא כותב לי את כל הדברים הטובים. ניסיתי לדבר איתן אתמול ואחת מהן אמרה דברים נכונים. הערב התפתח להזיה שנגמרה בשש בבוקר אז אנסה לזכור.היא אמרה שזה ההבדל בין גברים לנשים. ביני לבינו. השוק בשר שאני מרגישה מול הבחורות שלו, מרגיש כמו ביטול מידי. אני פחות טובה ממנה. אני פחות ראויה ממנה. אני פחות יפה ממנה רזה ממנה מתאימה לו ממנה. גם אם המציאות לא קרובה לזה. הוא פשוט נמצא בתחרות. אני צריך להיות יותר. יותר סקס איתי, יותר עושה לי את זה, יותר מדליק אותי, יותר אינטימי. אל תשכבי איתו בלי קונדום. בלי קונדום זה שלנו.מה. לא. קודם כל, הכוס שלי הוא לא שלנו. מה?שתיים. מה אתה חושב שאני מרגישה כלפי לשכב בלי קונדום? מה, שזה אינטימי יותר? מעיד על מחויבות רגשית עמוקה? מה זה השטויות האלהלמה איתך זה סבבה ואיתו לאמה אתה לא רוצה שהוא יקבל ממני מה אתה חושב שאני נותנת לואז בוא אני אס&lt;/div&gt;</description><pubDate>Wed, 06 Feb 2019 18:34:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (מיס קוראז&apos;)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=811100&amp;blogcode=14981907</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=811100&amp;blog=14981907</comments></item><item><title>לא יודעת מה לעשות</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=811100&amp;blogcode=14970293</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;הבטחתי לעצמי שבפעם הראשונה שהוא יעשה לי משהואני הולכת.עד עכשיו מאוד למדנו את התגובות האחד של השני לדברים. ניסינו להביןאת השטח האפור שבינינו ואיך רוקדים בולמדנו צעדים, דרכנו זה לזו על הרגליים,הוא דרך לי הרבה יותר.הפעם הזאת לא הייתה כל אלו. הפעםשוחחנו על זה שהוא צריך להפסיקלהפסיק. שהוא מפסיק כשאנחנו מתלטפיםכדי להיות בטוח שאני רוצהלראות אם אני ממשיכהלהרגיש אהוב. אני הרגשתיבמבחןוהפסקתי גם.הוא היה צריך להרגישמשהונחשקאהובלאמאיים כל זהאז הוא הפשיט ממני את התחתונים בבוםופיסק אותי ונצמד אלי ו&quot;אני רוצה להרגיש אותך&quot;.כל שטחי הגוף שהוא נגע בהם היו הקליפה שלי באותו רגעלא היו אניברחתי משם לחמש שניות או לחצי שעה או לא יודעת כי מהמפגרת. אומרת לו בוא, תיזום יותר. זה בסדר.כי אם הוא לא מושך אז הוא לא בנאדם (?)אם אני ספציפית לא רוצה אותו כרגע עכשיו אז הוא לא שווה כלוםוהקיום שלו בידיים שלי(הוא לא)זה עבר אחרי כמה שניות. הזזתי אותו ממני בייבבות והוא הפסיק וזהומשם קרסתי וקרסתי וקרסתי וקרסתי במטבח וקרסתי למעלה וקרסתי אצל חברהמי האלה שנתנה לי את הכוחות ללכת משם למרות שהיו לנו תכניות אני אעבוד אותה לנצחוקיבלתי סי&lt;/div&gt;</description><pubDate>Sun, 21 Oct 2018 19:46:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (מיס קוראז&apos;)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=811100&amp;blogcode=14970293</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=811100&amp;blog=14970293</comments></item><item><title>חוסר שליטה</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=811100&amp;blogcode=14958942</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;כשאני לא בשליטה אני
קופאת באימה.

אני מפחדת להביע רצון למין או אפילו &quot;נעים לי&quot; כי
לכי תדעי מה יתפרש מזה הרי
עם כל הכוונות הטובות והאהבה בינינו
בסוף אני אשא בתוצאות ההרסניות, לא הוא
הוא רק ישנא את עצמו על זה אבל אני
זאת שאפגע. אז עלי האחריות לוודא שזה לא קורה

אני שונאת
שאני תקועה אצלו. אין לי ירקות. אין לי שום כוח לצאת החוצה
לזנות והחום והמוסכניקים הדוחים של דרום תל אביב
אז אני תקועה אצלו במזגן בלי אוכל. רעבה. בוקר מחורבן.
לא חשב על זה אתמול, לא חשב על זה היום ולא חשב על זה כשהגעתי אליו לפני יומיים.
עשיתי רשיון כדי לא להיות תלויה באף אחד
והקטנוע בעיר אחרת ואני פה תקועה
תלויה בו
ביקשתי שנלך לסופר בבוקר היה לו חם העדיף לשבת במזגן
ואני התביישתי לבקש יותר באסרטיביות כדי לא להכריח אותו לסבול

אבל אני סובלת
למה
למה
למה
למה
למה

אין לי מסרק אין לי בגד ים אין לי אוכל אין לי קטנוע צריכה את הטרמפים שלו צריכה את הטובות שלו צריכה שיעשה הכל בשבילי כי אני לא יכולה לבד
בעיר הזאת שהיא לא שלי

והוא לא עשה מספיק הבוקר ובא לי למות עכשיו ולא נעים לי לבקש
למה
למה

יותר מז&lt;/div&gt;</description><pubDate>Mon, 09 Jul 2018 07:35:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (מיס קוראז&apos;)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=811100&amp;blogcode=14958942</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=811100&amp;blog=14958942</comments></item><item><title>אללה יסתור ואללה יסתור</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=811100&amp;blogcode=14948355</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;הוראות הפעלה שלי בסטרס:
אין למה לצפות.
או שיט סטורם.
או שלא.
או מכתבים אישיים מדמויות מפתח.
או שלא.
או תגובות תמיכה מאנשים קרובים.
או שלא.
או הרמה כללית.
או שלא.
או הייטרים.
או שלא.
או האשמות.
או שלא.

זהו.
תנשמי עמוק.
את הרי בצד של הטובים ואת תהיי מהמנצחים במלחמה הזאת.
ולדאוג זה לסבול פעמיים
אז תנשמי ותהני מהפירות.
עשית משהו אמיץ ומעורר השראה, גם אם הוא מפחיד.
זה שווה את זה.
עשית את זה בעבר. השד לא נורא. מה פתאום קפץ עלייך הפחד.
תתחזקי ממה שיהיה. כך או כך.&lt;/div&gt;</description><pubDate>Sat, 14 Apr 2018 22:38:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (מיס קוראז&apos;)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=811100&amp;blogcode=14948355</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=811100&amp;blog=14948355</comments></item><item><title>קונספירציה</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=811100&amp;blogcode=14943453</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;בשנות ה-50-60 בארה&quot;ב, נשים לבנות ובורגניות שיש להן את כל מה שהן היו אמורות לרצות, הרגישו ברע. הן הרגישו אשמות שרע להן, שהן לא מצליחות לתפקד, שהן לא ממלאות את תפקידן החברתי והמשפחתי, הילדים לא משמחים אותם, לא מכונות הכביסה ושואבי האבק והמכונית, לא הכלב, לא הבעל החתיך. הן שקעו עוד ועוד לתהומות חסרי שם או הכרה. בבתי חולים רשמו להן כדורים פסיכיאטרים ללא הגבלה: מרגיעונים, ממסטלונים, נוגדי דכאון. הן הלכו והתמכרו להם אבל זו הייתה הדרך היחידה שלהם לקום ולבשל לבעלן, לעזור לילדים בשיעורי הבית ולהרגיש סיפוק מהחיים הדלים שלהן.

היום לקחתי את הכדור הפסיכיאטרי הראשון שלי.
מקווה שאצליח לתפקד יותר.
כי כל מה שאני אמורה לרצות יש לי. דירה טובה ובזול, בן זוג אוהב וטוב, הצלחה בלימודים, מצב כספי בסדר, אמא אוהבת ותומכת, חוגים טובים של פעילות. אבל שום דבר לא טוב לי ולא משמח אותי. קיבלתי אתמול מצטיין דיקן וזה לא העלה לי חיוך אפילו.

מה נשתנה בכלל
מה זה החרא הזה
למה נשים ממשיכות לשתף פעולה עם החברה
למה אנחנו מתאמצות מעל ומעבר למה שגברים מסוגלים לדמיין בכלל על להתאמץ כדי להצליח לתפקד בחברה שצילקה אותנו&lt;/div&gt;</description><pubDate>Mon, 26 Feb 2018 16:46:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (מיס קוראז&apos;)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=811100&amp;blogcode=14943453</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=811100&amp;blog=14943453</comments></item><item><title></title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=811100&amp;blogcode=14942848</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;אני אדיפוס וקצת גירד לי אז גירדתי ועכשיולא ארגע עד שאתלוש מעצמי את כל העוראת כל השאריות שלו ממנילכאורה יש הכל. אני אוהבת אותו הוא אוהב אותי שנינו סקסיים ומצחיקים ועדייןאני ישנה בזרועות בן הזוג שלי וחולמת על האנסקמה עצובה ורעילההוא מחזיק אותי כל הלילה ובתוך האחיזה שלו אני משנה צורההוא לא מבין מה נסגראבל הוא מבין הכלהוא מנסה להכיל את זה ולא חושבת שהוא יכול לעוד הרבה זמןאני מנסה לא לשנוא את עצמי על זה שאני ככה כי זאת סתם ספירלהזה כל כך פאקינג קשה אנירוצה לעשות נזקלאנס לרכוש לעצמיאולי הוא צודק.אולי הכי טוב לי זה באמת לא להיות איתואולי אני טוטאל לוס&lt;/div&gt;</description><pubDate>Tue, 20 Feb 2018 12:07:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (מיס קוראז&apos;)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=811100&amp;blogcode=14942848</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=811100&amp;blog=14942848</comments></item><item><title>החלטה</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=811100&amp;blogcode=14941202</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;טוב תשמעו זה לא מתאים אני משתכשכת בדכאון אובדני מכוער ומוכר.
זה מסריח וזה תוקף בדברים הכי קטנים, כשאני אומרת משהו לא במקום ולא מבינה אותו, כשאני לא מצליחה להגיד לא, כשאני לא מצליחה לדברר את הצרכים שלי וזה מסתיים בבכי. זה קורה כמעט כל יום כשאנחנו נפגשים.
אני לא מספרת לו עד כמה כואב לי. אני שמה לב שהרבה פעמים הוא עובר במחשבותיו למקום אחר ושמח יותר די מהר, אני זאת שמשתכשכת מאחור ומתקרבת לתהומות שהוא לא מכיר. המקומות האלה שאני במלחמת עולם עם עצמי, אחת בא לה להרפות את הברכיים ברכיבה על אופנוע על כביש מהיר ואחת צורחת שלא לעשות את זה. כבר דימיינתי את כל האנשים בחיי מקבלים את ההודעה ותהיתי מה קורה עם חוזים שאדם שמת במפתיע חתום עליהם. כואב לי נורא לדמיין את זה, ולא בא לי יותר. בא לי שהראש שלי יהיה במקומות השמחים האלה, עם הגב לתהומות האלה ורחוק מהם. כל כך רחוק שלא שמים לב שהם שם. לפני זה הייתי במקום כזה, איזה שלוש שנים כמו שהן היו מדהימות ככה הן היו מחורבנות. לא נפלתי לתהומות האלה גם בסוף קיץ-סתיו האימים של 2015. לא שזכור לי. הייתי בתהומות אחרים. אלה שיש בהם קרקעית והשאלה רק מתי אצליח לקום ממנ&lt;/div&gt;</description><pubDate>Sun, 04 Feb 2018 20:59:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (מיס קוראז&apos;)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=811100&amp;blogcode=14941202</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=811100&amp;blog=14941202</comments></item><item><title>תזכורת</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=811100&amp;blogcode=14939642</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;את לא נמדדת במרחק שלך ממנוהערך שלך לא נמדד במרחק שלך ממנולא כשהוא צמוד ואתם חולקים מילימטריםלא כשהוא בעיר אחרת, מרגיש את עצמו מולך ולא אותךאת סובייקט.את אדם ואת שלך ואתלא יכולה להישעןאף אחד לא יתן לך מה שאין לך. יכולים רקלהחזיק אותך כשאת מתאבלת על שאין לךועל שאת מנסה בכוח להצמיח מתוכךאדמה לא פוריה שאת, חלקה שלא הושקע בה דיוטרשים חדים בלי מינרליםוהצמחים שעולים ממך הם גסים וקוצניים.כי כל רגע הוא מסע להלך בודדוכל הלך הוא במסע בודד כל רגעאל תשגי לחשוב שמישהו איתך. נועדנו להיותרק עם עצמנואת לגופך לידו והוא לגופו לידך.עדרי בקרקע(בלי אבחנה, כאחוזת דיבוק)שלפחות במחיצתך יהיה לךלא בלתי נסבל.&lt;/div&gt;</description><pubDate>Sun, 21 Jan 2018 10:22:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (מיס קוראז&apos;)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=811100&amp;blogcode=14939642</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=811100&amp;blog=14939642</comments></item><item><title></title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=811100&amp;blogcode=14924360</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;השנה הזאתאני אבא שלא היה לי ועל שפגעו בי הקטנה אני עם רצח בעינייםאני המורים והמורות שלי שכשלו בתפקידם והערצתי אותם על כךהם לא ראוהם לא ראוהייתי פרוז&apos;קטור אדום מהבהב והםלאראוואני רואהואני אסנוור אותםואני אעשה לי עבר טובואני ארמוס עד אפר את מי שמעזולא ירימו עלי יד שוב ולאיחדרו אלי בלי רשותי שוב ולאיביישו אותי שוב ולאימעיטו בערכי שוב כי לאיעזוכי עכשיו יש מחיר.כי עכשיו אני אבא שלא היה לי ואניעם רצח בעיניים על שפגעו בי הקטנהכי עכשיו אני אבא ובאבא מי יפגע&lt;/div&gt;</description><pubDate>Wed, 11 Oct 2017 20:10:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (מיס קוראז&apos;)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=811100&amp;blogcode=14924360</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=811100&amp;blog=14924360</comments></item></channel></rss>