http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=810520לפעמים הדבר הכי קשה, זה להתחיל.heCopyright 2026 TheFallenSun. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=810520http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=810520&blogcode=13950617<div align="right" dir="rtl">אני כותב עם בחילה מאוד עמוקה כרגע. אני צריך להפסיק לחשוב ולהפסיק לחשוף את עצמי לכל הזוועות שאני רואה, אבל באותה נשימה אני לא יכול להפסיק. אז הפתרון הבריא ביותר הוא לכתוב את זה החוצה. לפני שבועיים החלטתי שאני עובר לתזונה צמחונית בלבד ומפסיק לאכול בשר. השינוי לא היה ביום אחד. בתקופה האחרונה התחלתי להוריד בבשר אחרי ששמעתי את כל היתרונות של הצמחונות\טבעונות\כל מה שבדרך.. גיליתי שדרך החיים הזאת נובעת משני דברים &ndash; בריאות ובעלי-חיים. בחלק הבריאותי &ndash; [ואני מאוד ממליץ לראות את החצי השני בהרצאה של גרי יורובסקי ביוטיוב] תזונה צמחונית עוזרת לגוף, לשרירים, לעצמות, מגדילה את מאגרי הסידן הזמינים בגוף, הופכת את הדם לפחות חומצי, ובדרך הכי בסיסית &ndash; מונעת מאיתנו מחלות כמו טרשת עורקים, מחלות נוספות הנגרמות מעודף כולסטרול בדם, מחלות שרירים כמו אוסטיאופרוזיס וכו'.. בחלק של בעלי החיים &ndash; טוב, בזה לא צריך להסביר... בגלל זה החלטתי שבנוסף לירידה שלי בכמות הבשר שאני אוכל, הגיע הזמן שהשינוי יתחיל ממני והחלטתי להפסיק בבשר. האמת? לא היה כזה קשה... מעבר לתחליפי בשר [שניצלים ו</div>Mon, 28 Oct 2013 09:25:00 +0200nobody@israblog.co.il (TheFallenSun)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=810520&blogcode=13950617http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=810520&blog=13950617http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=810520&blogcode=13777350<div align="right" dir="rtl">אני לא יכול בלעדיך אני תמיד חוזר אליך אני אוהב אותך. אלירן.</div>Sun, 12 May 2013 21:57:00 +0200nobody@israblog.co.il (TheFallenSun)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=810520&blogcode=13777350http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=810520&blog=13777350http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=810520&blogcode=13774782<div align="right" dir="rtl">אני ממש רוצה לדעת למה אנשים בוגדים. ואני לא מדבר על המחשבות, או על הפלירטוטים, אלא על הבגידה הפיזית. על נשיקה, על סקס, על כל מגע שאתם יכולים לחשוב עליו שמשמעותו "בגידה". ובגלל שהמונח הזה מאוד סובייקטיבי, הרשו לי להתייחס לבגידה כאל משהו שהוא נשיקה ומעלה. בואו נשים דברים על השולחן - לדעתי שלישיה זה מגניב. לדעתי מעבר לזה גם יכול להיות מגניב. לדעתי הרבה דברים יכולים להיות מגניבים. והבן זוג שלי לא מסכים להרבה מזה, ואני מקבל את זה. זה לא מפריע לי, או ליחסים בינינו או עולה בתור ריב כמשהו שאני רוצה והוא לא. אני פשוט מקבל את זה. אז זה נשאר בגדר "פנטזיה" שאולי בעתיד תתממש. ואני בחיים לא יכול לחשוב על זה שאני אגע במישהו אחר בצורה מינית כלשהי. אני יכול, הרי, כי אני אחראי לגוף שלי ומעשים שלי ואני מחליט מה אני רוצה ולא רוצה לעשות. אבל בשנייה שלפני, אני חושב על השנייה שאחרי. והשנייה שאחרי הזאת, היא זאת שעוצרת אותי מלעשות כל מה שבזין שלי. ומה קורה אצל אנשים אחרים? למה אנשים במערכת זוגיות מושלמת צריכים לבגוד מאחורי הגב? לנשק מישהו אחר? להתאהב ולנהל רומן מהצד? האם אנחנו באמת כבר סיימנו את ה</div>Fri, 10 May 2013 20:33:00 +0200nobody@israblog.co.il (TheFallenSun)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=810520&blogcode=13774782http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=810520&blog=13774782http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=810520&blogcode=13740874<div align="right" dir="rtl">הגעתי למצב שיש לי 1224 חברים בפייסבוק. כן, זה יכול להתפרש כאבסורד. כאילו אני אחד מאלה שמוסיפים כל אחד שהם פוגשים ברחוב, או שמאשרים כל בקשת חברות מחבר-של-חבר-של-חבר שהוסיף אותי רק כי אמרנו אחד לשני "היי" במסיבה. או שאני בכלל מאלה שהולכים רחוק ומוסיף מישהו שמעולם לא פגשתי רק כי הוא הופיע אצלי ברשימה של People you may know. אבל לא. הייתי בלא מעט מעגלים חברתיים בחיי. חטיבה, תיכון, מועצות תלמידים, מועצת נוער, מד"א, גדוד, קורסים שונים בצבא, עבודה קודמת, עבודה נוכחית, פסיכומטרים [כן, יותר מאחד או שניים..], לימודים, משפחה, מחנה קיץ של הסוכנות היהודית, ועוד ועוד. ומכל אחד מהמעגלים האלה צברתי חברים. עם חלק אני יותר בקשר, עם חלק פחות. וכן, אני חייב להגיד שמתוך 1224, אני בקשר יומיומי עם אחוז-או-שניים מהם. ולפעמים קשה לי לעשות אנפרינד ולזרוק את החברות שלנו לפח. ראיתי איזה חבר בפייסבוק, ונזכרתי שהוא היה איתי ביסודי, ואז נפגשנו במקרה באוטובוס בדרך לתל אביב, ואז כמה שבועות אחר כך במקרה נפגשנו במסיבה, ואז נפגשנו שוב ברכבת, ובכל פעם סיפרנו חוויות ושיתפנו דברים שקרו לנו בחיים ואיכשהו התחברנו, ו</div>Fri, 12 Apr 2013 14:56:00 +0200nobody@israblog.co.il (TheFallenSun)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=810520&blogcode=13740874http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=810520&blog=13740874http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=810520&blogcode=13739203<div align="right" dir="rtl">אזזזזז..... לעבוד במשרה מלאה לספור את הדקות בעבודה עד שאני משלים את ה9 שעות היומיות שלי שעתיים וחצי נסיעות לעבודה ומהעבודה במצטבר ליום אחד ללמוד לאהוב אותו להתאהב בו כל יום מחדש להיות מופתע מהמשפט האחרון שכתבתי כל פעם מחדש להפגש עם חברים להתמכר לשירים חדשים לחשוב כמה זה טוב שהוואטסאפ קיים אחרת לא היו לי חיי חברה קפה קפה קפה קפה עוד קצת קפה להתאהב מחדש בשירים ישנים קפה לשחק בטלפון קפה!! :) שופינג בגדים שופינג לדירה [או: שיט, שוב שכחתי לקנות דברים למקרר חודש ועכשיו זה עולה לי כמו החיים :) ] לחשב כל שקל שיוצא לי מהכיס לצלם את הדבר הכי שטותי ולהעלות לאינסטגרם לקבל לייק ממישהו מגניב \ קבוצה מגניבה באינסטגרם להיות זונת לייקים בפייסבוק להזכר בו ואז חיוך קטן... ולישון הימים שלי מטורף, עמוס, לחוץ, ורק עכשיו אני מגיע הביתה ופותח את המחשב אחרי בערך שבוע שהוא היה כבוי, זמן שיא נראה לי מאז גיל 13. כל מה שכתבתי כאן זה קצה המזלג (כי השעה כבר מאוחרת ואני לא יכול להזכר בהכל) ועדיין אני מסיים את היום עם חיוך למה? כי למרות הכל אני בוחר לסיים את היום עם חיוך אני מצי</div>Wed, 10 Apr 2013 22:59:00 +0200nobody@israblog.co.il (TheFallenSun)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=810520&blogcode=13739203http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=810520&blog=13739203http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=810520&blogcode=13715742<div align="right" dir="rtl">לפעמים אני מנסה לחשוב מה מניע אותי. מה גורם לי לקום בבוקר, לצאת מהמיטה ולהתניע את היום. האם זה העבודה? האם זה הקפה? האם זה הרצון ללמוד ולהתפתח? אני מרגיש כאילו הפילוסופיה השתלטה לי על המודע והיא כל הזמן מנסחת שאלות לתשובות על השאלות שהיא שואלת וכך זה נמשך כמעין מעגל אינסופי. אבל הכל התחיל מהשאלה "מה הדרייב שלך?" יש בי המון מוטיבציה לעשות דברים, במיוחד אם זה מעניין אותי. אני מסוגל להפוך עולמות בשביל לעזור חברים, אני מסוגל למתוח את קצה גבול היכולת שלי כדי לראות לאן אגיע, אני משתדל לרענן, לחדש ולגוון בהרבה תחומים בחיים שלי. אבל מאיפה זה מגיע? חשבתי לעשות קעקוע שכתוב בו Nothing is impossible כדי לקבל תזכורת תמידית זה שאני מסוגל לעשות הכל. למה אני צריך את זה? כי אני מרגיש שבזמן האחרון חסר לי משהו שהיה לי בתקופה האחרונה. כאילו איבדתי משהו. זה יכול להיות, כמובן, בזה שאיבדתי את העבודה, והתחלתי במקום חדש זה יכול להיות העובדה שאני לא מרוצה מהעבודה הנוכחית כפי שהייתי מרוצה מהקודמת כי אני לא מרגיש שאני מתפתח מקצועית בעבודה החדשה. זה יכול להיות אלפי סיבות. זה הרגע הזה שאני עוצר וחושב על ה</div>Sat, 23 Mar 2013 15:52:00 +0200nobody@israblog.co.il (TheFallenSun)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=810520&blogcode=13715742http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=810520&blog=13715742http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=810520&blogcode=13683438<div align="right" dir="rtl">דברים מתחילים להסתדר והזרימה הולכת לכיוון חיובי הרבה יותר חיובי משחשבתי שתהיה ~~ עוד שבוע אמסטרדם! ~~ לילה טוב, אלירן.</div>Sat, 23 Feb 2013 23:30:00 +0200nobody@israblog.co.il (TheFallenSun)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=810520&blogcode=13683438http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=810520&blog=13683438http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=810520&blogcode=13668565<div align="right" dir="rtl">אני מתכוון לכתוב את הפוסט הזה בלי לעצור. קו מחשבה אחד רצוף. בלי מחיקות, בלי עריכות, בלי מחשבה שנייה על המשפטים, בלי לקרוא את הפוסט בסוף ולתקן. יש הרבה דברים שאני צריך להוציא החוצה. הרבה דברים שאני צריך לשחרר. התקופה האחרונה הייתה משונה. היא הייתה רוויה בתקריות משונות שהובילו אותי לרגע הזה. אפשר לחשוב שרצחתי מישהו, אבל זה אפילו לא קרוב. ולפני שמישהו חושב על פרויד - אז לא רצחתי אפחד, אבל אני כן עושה מרתונים של "דקסטר" וזה גרם לכל העניין הזה להיות הרבה יותר נגיש לי בתודעה. הא לך מבחן בפסיכולוגיה חברתית, את העניין של נגישות בזכרון אני כן זוכר, טרה לה לה. לפני שבועיים פוטרתי מסלקום, אחרי 3 וחצי שנות עבודה שם. אמנם עכשיו כשאני מסתכל על זה במבט לאחור, אני רואה שזה קרה כל כך מהר שלא היה לי זמן להגיב, אבל כשחוויתי את השבוע וחצי האלה לפני הפיטורין, הרגשתי איך כל שניה זזה במחוג הגדול של השעון של החיים שלי [כן, נו, מטאפורות בשעות כאלה לא באות בכל כך קלות]. בכל מקרה, העניין הזה קצת זרק אותי משליטה. זה לא שאני קונטרול-פריק, אבל אני אוהב לדעת שהעתיד הקרוב שלי מתוכנן כמו שצריך ושאני יודע מה יקרה</div>Mon, 11 Feb 2013 00:13:00 +0200nobody@israblog.co.il (TheFallenSun)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=810520&blogcode=13668565http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=810520&blog=13668565http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=810520&blogcode=13612205<div align="right" dir="rtl">אני מצטרף לכל אלפי הבלוגרים, העיתונים, הכתבות והמה-לא, שמסכמים את השנה (האזרחית, כי לשנה העברית תכלס אף אחד לא מתייחס), ואני יושב לבחון את מה שעשיתי בשנה האחרונה שלי בכל מיני תחנות בחיים. עשיתי את זה כבר בראש השנה, אבל עדיין משום מה יש לי את החשק הזה לכתוב גם עכשיו.אולי אני פשוט מנסה לחפש (שוב) דרכים לא ללמוד...אני מסתכל על השנה החולפת בסימן של התפתחות. שנה שעברה הייתי עסוק בעבודה, במחנה קיץ, בשגרה בעיקר שסיגלתי לעצמי. מתישהו בתקופה הזאת של שנה שעברה כל הקלפים התערבבו ופתאום מצאתי את עצמי בדרכים חדשות ומשונות שהובילו אותי לכתיבת השורות האלה.אז להתחיל?עבודה- בעיקר אני מסתכל על זה בתור שנה של התפתחות בעבודה. קיבלתי את "ה"תפקיד שכל כך רציתי - הדרכה [ולא, זה לא בציניות] אחרי שנתיים ואלוהים-יודע-כמה-בדיוק-חודשים בתור נציג שירות. אני זוכר עד לרמה של תאריכים מתי בדיוק יצאתי למכרז, מתי אמרו לי שעברתי, ומתי נכנסתי לצוות החדש. זה תפקיד מאתגר שפתח אותי להרבה כיוונים אישיים ומקצועיים ואני פשוט חייב לעצור שניה ולהגיד תודה על הכל.. אז *תודה*הקידום הזה בעבודה גרם לי להסתכל על דברים ברמת הכלל ולא בהכר</div>Sat, 29 Dec 2012 16:58:00 +0200nobody@israblog.co.il (TheFallenSun)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=810520&blogcode=13612205http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=810520&blog=13612205http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=810520&blogcode=13593800<div align="right" dir="rtl">נראה לי שבפעם האחרונה שכתבתי שיר כדי להגיד משהו, זה היה לפני 4 שנים , באמצע הצבא.. אשמח לתגובות, מעניין לדעת איך זה נשמע מהצד.. כבר הרבה זמן לא כתבתי מעין מחסום יצירתי מוזר כבר שכחתי תווים ואקורדים כאילו אין כבר מה לומד ושירים של פעם מזכירים לי מנגינות רחוקות מבפנים געגוע לפעם לחיים מחוגי השעון ואני נמצאים בתחרות בכל רגע שעובר לא לאבד זהות ושירים של פעם מזכירים לי מנגינות רחוקות מבפנים געגוע לפעם לכל אותם הדברים ושירים של פעם מזכירים לי לעצום את העיניים ולחלום געגוע לפעם לכל מה שהיה לי נכון כבר הרבה זמן לא כתבתי בגלל מחסום יצירתי מוזר מול דף חלק עם עט מנסה לכוון עוד מיתר להתחיל מחדש ~ אלירן.</div>Sat, 15 Dec 2012 15:42:00 +0200nobody@israblog.co.il (TheFallenSun)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=810520&blogcode=13593800http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=810520&blog=13593800