http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=809476heCopyright 2026 המסלול - סיפור בהמשכים. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=809476http://f.nanafiles.co.il/upload/Xternal/IsraBlog/76/94/80/809476/misc/25429338.jpghttp://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=809476&blogcode=13440566<div align="right" dir="rtl"> לא עידכנתי, אני יודעת ואני מצטערת ואתן יודעות שאני הכי משתדלת שלעדכן בזמן! אבל השנה החדשה התחילה והיו לי המון הכנות לקראת זה, וגם רישיון וגם עבודה ועניינים.. בקיצור סרט אחד גדול, אני אשדל מאד לפצות ואני מקווה שנשארתן כאן איתי :) </div>Wed, 29 Aug 2012 23:08:00 +0200nobody@israblog.co.il (המסלול - סיפור בהמשכים)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=809476&blogcode=13440566http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=809476&blog=13440566http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=809476&blogcode=13410729<div align="right" dir="rtl">פרק אחד עשר - להפיל את דיוויד."אנג'לינה, פעם הבאה שקורה לך דבר כזה, הדבר הראשון שאת צריכה לעשות הוא לספר לי.." השיב לי ג'ון בשיחתהטלפון האחרונה כאשר סיפרתי לו את המאורע בסימטה עם דיוויד וגם את הישיבה אמש, עם מייק וכריס -"אני יודעת ג'ון, אני מצטערת, אני פשוט פחדתי ממה שיהיה.."מצאתי את עצמי מתנצלת יותר מידיי לאחרונה,על מקרים שנראים לי דיי הגיוניים ולא ראויים לסליחה,אך בכל זאת בחרתי להתנצל, אני חושבת שיותר מתוך נימוס."אני מבין,אני אדבר עם מייק ואיישב איתו את העניין, בנתיים את צריכה לקבל הסברים ולהתכונן לסטים החדשים"פקד, אני ללא ספק אישרתי את דבריו והתפניתי חזרה למיטה, עלייה טום עדיין ישן..מתוק ונעים כל-כך, ישן כמו מלאך, התבוננתי בתווי פניו, שנראות עדינות יותר מגבריותו כשהוא ישן,"מה.." מלמל מנומנם, עוד לא הבנתי אם הוא מדבר תוך כדי שינה, או שהוא הספיק להתעורר"מה השעה?" השלים את המשפט ומכאן הבנתי שהוא קם, כנראה מהאופן המגושם בו נשכבתי על המיטהלאחר שיחת הטלפון.."בוקר טוב!" ציחקקתי ומיהרתי להוסיף שעוד מוקדם, השענתי את ידיי וראשי על חזהו החשוף ונאנחתי קלות-"היה לי כייף איתך אתמול.." מלמל והעביר</div>Sat, 11 Aug 2012 11:26:00 +0200nobody@israblog.co.il (המסלול - סיפור בהמשכים)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=809476&blogcode=13410729http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=809476&blog=13410729http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=809476&blogcode=13394595<div align="right" dir="rtl">פרק 10 - חרטה.בוקר מלא חששות, לחץ, הרגשה נוראית שפושטת על גופי עם כל חלוף שנייה שעוברת."בוקר טוב אנג'לינה" מברך אותי מייק.בוקר לא טוב, לא טוב בכלל.. אני מביטה במייק, וכל מה שעולהבראשי הוא לקחת את הרגליים שלי וללכת, לברוח ככל האפשר.שנינו ממתינים לג'ון, לדיוויד, שיגיעו, שנראהאת פרצופו המלא בכעס ואכזבה של ג'ון, ולעומתו את פרצופו המאושר של דיוויד.לא יכלתי לתת לזה לקרות, הייתי חייבת לעשות משהו, הייתי חייבת לפעול."בוקר טוב לכם רבותיי!" נכנס דיוויד, בדיוק כמו שציפיתי, מחוייך וקורן, זיוף כמאין כמוהו.מייק נתקף בהלה קלה, ואני שתקתי, רציתי לומר משהו, אבל מה כבר יכלתי להגיד?"בוקר טוב דיוויד, איזו הפתעה לא צפויה!" התאפס מייק, חייך חזרה ולחץ את ידו בחום.אני רק השפלתי פניי וקיוויתי לטוב-"בהחלט כך מייק ידידי, אנג'לינה פשוט הגיעה להחלטות הנבונות שלה, וקראה לי מיד להשתתף בשיחתכם בנוגע לחוזה!"מחטיף דיוויד מבט לעברי, מחייך, ומיד חוזר להביט במייק, שנראה דיי מופתע מכל העניין."אני מבין..." מלמל מייק "אנג'לינה את הודעת לג'ון שאת חותמת על העסקה עם דיוויד נכון?""בוודאי שהיא הודיעה!" מיהר דיוויד להקדים בתגובה.מי</div>Wed, 01 Aug 2012 14:16:00 +0200nobody@israblog.co.il (המסלול - סיפור בהמשכים)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=809476&blogcode=13394595http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=809476&blog=13394595http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=809476&blogcode=13380125<div align="right" dir="rtl">פרק 9 - העסקה.השבוע עבר לו מהר משחשבתי, אני יושבת בבית המלון ומתבוננת דרך חלון המרפסת על השמיים הכחולים, בהירים ומחייכים.לא הרגשתי כמו השמיים, זה בטוח, הרגשתי התכווצויות חזקות בבטן וחשק עז להקיא..לא היה יום שהעבר לא רדף אותי,הבריחה הכושלת שהייתה לי לפני שבוע בדיוק, הסיפור על המשפחה שלי ובעיקר הלילה במסיבה.. בוא זמנית טום תמיד עלה לראשי, כל מה שרציתי היה להתקשר אליו, אפילו לא בישביל לדבר.. רק כדי להרגיש מאין נוכחותשלו, קשה לי להעמיד פנים כל בוקר בעבודה שהכל בסדר, שלא קרה כלום, כי אני יודעת שקרה, קרה יותר מידיי.החלטתי שעצם זה שלא יצאתי שבוע שלם מחדר המלון, גרם לי רק לחשוב יותר ויותר על הדברים הרעים,ולכן נעלתי נעליים שטוחות, הלבשתי שמלה קלה על גופי ויצאתי מהמלון.החלטתי לסמוך על הרגליים שלי, שיקחו אותי למקום טוב שייתן לי קצת שקט מכל הארועים האחרונים..לא עבר זמן רב ומצאתי את עצמי נעמדת מול המבנה העצום של סוכנות נקסט, מתבוננת בגודלו,האנשים נכנסים ויוצאים מהמקום כמו זרמי מים, אני מביטה באנשים העוברים והם אינם מביטים בי, מרוכזים בעצמם מאד,אפילו לא מגניבים מבט לעברי, כאילו אני איננה קיימת, היית</div>Mon, 23 Jul 2012 18:18:00 +0200nobody@israblog.co.il (המסלול - סיפור בהמשכים)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=809476&blogcode=13380125http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=809476&blog=13380125http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=809476&blogcode=13366776<div align="right" dir="rtl">פרק 8 - כל האמת.לרוץ, לרוץ מהר ולברוח מכאן כמה שאפשר! לא לראות בעיינים, לא יכלתי יותר להשאר כאן, מסוכן כאן!הנורה האדומה בראשי נדלקה וכל מה שעבר במוחי זה לברוח הרחק מהארץ הזאת.."בבקשה תיסע מהר! אני ממהרת!" זירזתי את נהג המונית ותחבתי לידו עוד 10 דולר, הנהג הגביר את המהירות לפי בקשתי.הפלאפון לא הפסיק לרטוט, טום, טום ושוב טום, דמעות של לחץ עמדו בעייני,ושנייה לפני שהן הספיקו לרדת במורד לחיי, האוטו נעצר. יצאתי מהרכב במהירות, רצה לכניסת שדה התעופה, כאן אני מוגנת.התיישבתי על אחד הכיסאות, מסתכלת לצדדים, בוחנת אם אין אנשים מוכרים, או כאלו שחושדים בי וצעדתי לכיוון השירותים..התקדמתי באיטיות, פוחדת על כל תזוזה שלי ושל הסובבים אותי, נכנסתי אל תוך שירותיי הבנות ונשמתי לרווחה-"היית צריכה לכבות את הפלאפון לפניי שחשבת להגיע הנה" אמר באכזריות, הרגשתי שידו אוחזת בכתפי בחוזק רב,"טום, תתן לי ללכת, אני לא אספר לאף אחד אני נשבעת, אני אברח מכאן, בבקשה! בבקשה!" יללתי, לא מסתובבת אליו מרוב פחד,"אני אמרתי לך..." רתח "אני אמרתי לך לסמוך עליי!!!" צעק בחוסר איפוק-"אתה מפלצת! אתה כמו דיוויד! אתה כמו כריס! אתה השטן ב</div>Sun, 15 Jul 2012 12:08:00 +0200nobody@israblog.co.il (המסלול - סיפור בהמשכים)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=809476&blogcode=13366776http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=809476&blog=13366776http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=809476&blogcode=13355512<div align="right" dir="rtl">פרק 7 - היום שאחרי.רועדת. ככה נוטרתי כמעט לילהשלם, רועדת ובוכה.טום רק שותק, שותק ומחבק, לא יודע איפה לקבור את עצמו, מלטף את ראשי בעדינות..ומידיי פעם, כשהבכי נשמע מפי, הוא מהדק את אחיזתו ומנגב את דמעותיי באצבעותיו."אני הולכת טום.." לא הייתי מסוגלת לספוג את הכאב הזה איתו, כשהוא מרחם עליי ככה, זה עשה לי חשק להרוג את עצמי מבפנים."אני לא אתן לך להיות לבד עכשיו.." מלמל במרירות, כל תזוזה שלו, כל נשימה שלו וכל מילה שיצאה מפיו הביעה כעס רב.."בבקשה טום אני רוצה ללכת.." צייצתי בקושי, והדמעות החלו לזלוג על לחיי שוב,"את לא יכולה לינה, אל תגרמי לי להכריח אותך.. את יודעת שאת חייבת" הוא שיחרר מעט את אחיזתו והביט בי."אני מצטער" המשיך.. "הייתי צריך ללכת איתך" הסיר את מבטו מעייני והשפיל פניו-"דיי טום, זו לא אשמתך.." ליטפתי את לחייו, החרטה שהוא הביע עוררה בי חשק לבכות חזק יותר,"לא הייתי צריך בכלל להציע לך לבוא איתי.." לחש, כמעט ולא נשמע.. התקרבתי לפניו עוד יותר וחיבקתי אותו חזק.."זו לא אשמתך אתה לא מבין? זו אני, אני רציתי לבוא איתך למסיבה, זה הכל באשמתי!"שתיקה ארוכה חלפה בינינו, ניסיתי לגלגל את הארועים שק</div>Sun, 08 Jul 2012 17:30:00 +0200nobody@israblog.co.il (המסלול - סיפור בהמשכים)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=809476&blogcode=13355512http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=809476&blog=13355512http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=809476&blogcode=13343306<div align="right" dir="rtl">פרק 6 - פחד. "בוקר טוב.." מלמלתי לכיוון ג'ון בעודי נכנסת לסטודיו,"בוקר טוב אנג'לינה!" התבונן בי מחוייך כהרגלו..נכנסתי לחדר ההלבשה ולא היה שם אף אחד, לא טום, או החברים שלו.. שבד"כ נוהגים לשתות קפה ולפטפט, וגם לא המאפרים.הקדמתי?אני יושבת ומתבוננת במראה, מחכה שמישהו ייכנס לחדר, או שיתנו לי הוראות להיום-"תקשיבי לי ותקשיבי לי טוב חתיכת זונה קטנה..." צעק כריס, מתקדם לעברי בצעדים כבדים ומהירים..הבטתי בו מבוהלת, המומה למשמע אוזניי, הפחד הפתאומי השתלט עליי והקפיא אותי.הוא תפס את צווארי ביד אחת ובידו השנייה סטר לי בחוזקה על הלחי, קרסתי על הריצפה, נטולת כוחות, הייתי משותקת לחלוטין."לעזוב אותי? את דיוויד? אחרי כל מה שעשינו בישבילך???" המשיך לצרוח, והביט בי מבט אכזרי ללא רחמים.לא הייתי מסוגלת לענות, או לזוז, כולי רועדת, עוצמת את עייני חזק ונותנת לדמעות לגלוש על פניי.טום שמע את צווחותיו של כריס ונכנס לחדר בבהלה,המום גם הוא מנוכחותו.הוא התקדם לעברי על מנת שיוכל לעזור לי לקום,אך כריס עצר אותו בגופו- "אל תיגע בה!" ציווה,טום הביט בו מזועזע"תגיד לי אתה השתגעת?" כיווץ גבות, "תעוף מפה לפני שאני קורא למאבט</div>Sun, 01 Jul 2012 10:00:00 +0200nobody@israblog.co.il (המסלול - סיפור בהמשכים)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=809476&blogcode=13343306http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=809476&blog=13343306http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=809476&blogcode=13329529<div align="right" dir="rtl">פרק 5 - עזיבה.אז בסוף הספקתי לסיים את הפרק,חפירות בסוף! קריאה מהנה "מצטער?.. למה מצטער?" שאלתי מופתעת,"כן... אני פשוט לא רוצה לפגוע בך.. זה לא מגיע לך.." מלמל והשפיל פניו,"טום, כריס זה משהו אחד ואני בטוחה שאתה...""לא לינה, זה לא זה," קטע אותי מוטרד. ״הלוואי וזה היה פשוט כמו שאת חושבת..״הוא קם, ניער את שאריות החול שנדבקו למכנסיו, הביט בי בעצב מבט אחרון.. ועזב.לא עצרתי בעדו, לא בכיתי, פשוט ישבתי, נאנחת אנחה עמוקה של ייאוש, מסתכלת על הים וממשיכה לחשוב..אמא שלי הייתה יודעת מה להגיד זה בטוח, היא תמיד ידעה מה להגיד, בכל מצב, גם כשהייתי קטנה הבנתי את כוונותיה.עבר יום, עברו יומיים, שבוע, שבועיים.. אני לא העזתי לדבר עם אף אחד, לא עם טום, לא עם כריס.. ובטח ובטח שלא עם בריאנה.אני פשוט נשארתי כאן בניו יורק, בד.נ.א מודלס, עם אנשים חדשים, שונים, עושה מה שאומרים לי. ג'ון עזר לי, פירסם אותי עוד ועוד..בלי לבקש דבר. אני עוד לא מצליחה להבין אם הוא זומם משהו, או עושה זאת מתוך כוונה טובה..אחרי הכל, הוא לא נראה אדם רע.. פשוט סיקרן אותי לדעת, למה דווקא אני? בין כל הדוגמניות בעולם הוא החליט למצוא אותי משום מק</div>Sat, 23 Jun 2012 14:58:00 +0200nobody@israblog.co.il (המסלול - סיפור בהמשכים)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=809476&blogcode=13329529http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=809476&blog=13329529http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=809476&blogcode=13311530<div align="right" dir="rtl">פרק 4 - אנרגיות.בסוף העלאתי היום,ביום חמישי אני לא בטוח אהיה בכלל בבית ואם הוא גמור אז למה לא? "בוקר טוב לדוגמנית הכי יפה בעולם!" העיר אותי דיוויד בשיחת טלפון משמחת,"בוקר טוב דיוויד! אני לא מאמינה שהכנת לי כזו הפתעה! ד.נ.א מודלס? איך לא סיפרת לי על זה!?" שאלתי,כאילו בשמחה.. "ראית יפייפיונת? הם התלהבו ממך בטירוף! והספיקו כבר לערוך את רוב הסט שצילמת אתמול!" אמר בגאווה,"אתה רציני? אני כל-כך שמחה! אין עלייך!" השבתי.. "ועכשו תאמרי לי נסיכה.. למה את עושה לי בעיות?" הורגש שינוי בטון הדיבור שלו,"בעיות?" לא הבנתי.."כריס הודיע לי שעברת לחדר במלון אחר, בלי להודיע לאף אחד, את יודעת כמה דאגתי?" אמר וכשדיוויד דואג, הוא דואג באמת.."לא רציתי להתקשר בשעה מאוחרת כל-כך.." התנצלתי."אני מבין שאת וכריס לא מסתדרים לאחרונה אנג'לינה, אבל את תצטרכי להתמודד עם זה, אני לא צריך להגיד לך את זה נכון?""אני יודעת דיוויד.. אני מצטערת.." נאנחתי,"טוב אהובה, בשעה 10:45 אליז תחכה לך בסטודיו של ד.נ.א מודלס, הנה לך עוד הפתעה! את מתכוונת להשאר שם בקרוב.."ישר דיוויד חיפש סיבה טובה להחזיר לי את החיוך לפנים, נו טוב, לפחות קידום</div>Tue, 12 Jun 2012 20:54:00 +0200nobody@israblog.co.il (המסלול - סיפור בהמשכים)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=809476&blogcode=13311530http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=809476&blog=13311530http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=809476&blogcode=13300765<div align="right" dir="rtl">פרק 3 - נגמר? שתיקה חלפה בין שלושתינו.. כריס החליט לעכל את זה שגבר מחזיק בשתי ידיי, גבר שזה לא הוא."אני מפריע?" שבר את השתיקה בחיוך שחצני, כאילו פתאום לאחר רגעיי השתיקה המביכים האלו, הוא חזר לעצמו.."לא.." התבוננתי בו.. מתרחקת מעט מטום."כריסטופר מרקס, נעים להכיר!" התקרב כריס לכיוונינו ולחץ את ידו של טום- "כן, אני מכיר אותך.. טום ג'ונסון." השיב, הגברים החליפו הבעות צבועות ביניהם, ופניי הסמיקו מכעס."אני אלך להתארגן.. יום ארוך עומד לפנינו.." אמר טום בהתנצלות ויצא מהחדר."מכירה לך גברים חדשים אה לינוש?" זרק כריס בעודו מתקרב לעברי.. "מתי כבר תצא לי מהחיים?" חייכתי בציניות,אך כריס ידע שאני מתכוונת לזה. הוא התקרב אליי, החזיק את מותניי... ומנשק אותי, פשוט הצמיד בחוצפה את שפתיו, בלי התראה מוקדמת! מיד הדפתי אותו ממני-"מה אתה חושב שאתה עושה?!" שאלתי בכעס,"אויש ליני, כאילו שלא רצית את זה.." אמר מצחקק,"מה אתה חושב שאני משחק כריס? אתה חושב שבכל פעם שרק יבוא לך אתה תנשק אותי כאילו כלום לא קרה?!" הרמתי את הטונים שלי יותר ויותר, מזעיפה פנים-"לינה תפסיקי להיות כזו דרמתית.." הוא מלמל"דרמתית..?! אתה רוצה ש</div>Wed, 06 Jun 2012 13:37:00 +0200nobody@israblog.co.il (המסלול - סיפור בהמשכים)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=809476&blogcode=13300765http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=809476&blog=13300765