http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=809366heCopyright 2026 בר בע"מ. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=809366http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=809366&blogcode=13693802<div align="right" dir="rtl"><p><span style="font-size: small;"><span style="color: #000000;">טוב אז אני ממש ישמח אם תכתבו לי בתגובות, כדי שאני יראה מה דעתכם על הסיפור.</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="color: #000000;">עד עכשיו לא ממש קיבלתי חוות דעת על הכתיבה ועל התוכן של הסיפור:)</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="color: #000000;">אזז הנה לכם הפרק הראשון, מקווה שתאהבו P:</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="color: #000000;">אוהבת 3&gt;</span></span></p> <p><span style="color: #000000;"><br /></span></p> <p><span style="font-size: small;"><strong><span style="font-size: medium;"><span style="color: #000000;">פרק ראשון-</span></span></strong></span></p> <p>&nbsp;</p> <p><span style="font-size: small;"><span style="color: #000000;">בהמולה המתמדת בתחנת המשטרה, האופיינית לערבי שישי בקיץ, שמעתי את קולו של אבי מהחדר השני, ממש כאילו עמד מולי.</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="color: #000000;">הפסקתי לכרוך את קצוות שערי על אצבועתיי והבטתי בדלת בחרדה.</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="color: #000000;">"אני מאוד מעריך את זה. וסליחה על כל הטרחה," שמעתי אותו אומר.</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="color: #000000;">הכרתי היטב את צורת הדיבור הזאת: הוא מרגיש מושפל. בגללי.</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="color: #000000;">שמעתי קול גברי נוסף, שלא הצלחתי להבין את דבריו, ואחר כך שוב את אבי, שאמר, "כן, אנחנו עושים כמיטב יכולתנו, ואני מעריך מאוד את העצה שלך. אנחנו נדון בזה, ועד מחר נגיע להחלטה."</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><strong><span style="color: #000000;"><span style="text-decoration: underline;">החלטה? איזו החלטה?</span></span></strong></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="color: #000000;">ואז נפתחה הדלת, ועיניי האפורות הביטו בעיניו הכחולות העייפות.</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="color: #000000;">ליבי התכווץ קצת שהבטתי בו: זיפי זקן מאתמול, בגדים מקומטים, הוא נראה מבוגר יותר. ועייף מאוד.</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="color: #000000;">הוא מסר כמה מסמכים לשוטרת, והיא הביטה בהם ברפרוף והניחה אותם בראש ערמת הניירת.</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="color: #000000;">אחר כך פתחה מגירה, שלפה מעטפה גדולה שהכילה את חפציי, והדפה אותה על השולחן לעבר אבי.</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="color: #000000;">היא הרימה את מבטה אלינו כשאמרה כמו רובוט, "את משחוררת לחזקת אביך. את יכולה ללכת."</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="color: #000000;">קמתי בנוקשות ופסעתי בעקבות אבי לאורך המסדרונות הצרים, המוארים באור לבן בוהק, לעבר הכניסה הראשית.</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="color: #000000;">כשיצאנו אל אוויר הקיץ הצונן, נשמתי עמוקות.</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="color: #000000;">ההקלה שמילאה אותי כשיצאתי מתחנת המשטרה התערבבה בדאגה שחשתי כשהבטתי בפניו של אבי. פסענו בשתיקה אל עבר המכונית.</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="color: #000000;">אבי לחץ על שלט המכונית, והפורד השחורה השמיעה ציוץ מעבר לכביש.</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="color: #000000;">כשהתניע את המכונית, פניתי אליו בקול חלוש ומבט מתנצל.</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="color: #000000;">"אבא..."</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="color: #000000;">הוא הביט קדימה בשיניים חשוקות. "לא, אליסון."</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="color: #000000;">"מה לא?"</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="color: #000000;">"אל תדברי. שבי בשקט. זהו."</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="color: #000000;">הנסיעה עברה בשתיקה. כשהגענו הביתה יצא אבא מהמכונית בלי לומר מילה.</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="color: #000000;">דשדשתי בעקבותיו, ותחושת המועקה הלכה ותפחה בבטני.</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="color: #000000;">אבי לא נראה כועס. הוא נראה... מרוקן.</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="color: #000000;">עליתי במדרגות, פסעתי במסדרון ועברתי על פני חדרו הריק של אחי.</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="color: #000000;">כשנכנסתי לחדר הרגשתי שוב מוגנת, סקרתי את עצמי במראה.</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="color: #000000;">שערי החלק, שגלש על כתפיי, היה צבוע בחינה אדומה בוהקת, ועכשיו היה פרוע לגמרי.&nbsp;</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="color: #000000;">על רקתי השמאלית התנוסס כתם של צבע שחור, ומתחת לעיניי נמרחו שאריות של מסקרה שחורה. ריח זיעה ופחד נדפו ממני.</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="color: #000000;">"טוב," אמרתי לנגד כשראיתי את השתקפותי במראה "היה יכול להיות יותר גרוע."</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="color: #000000;"><br /></span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="color: #000000;">***</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="color: #000000;"><br /></span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="color: #000000;">למחרת התעוררתי בשתיים עשרה בצהריים. יצאתי מתחת לשמיכה המבולגנת, לבשתי ברישול מכנסי ג'ינס וחולצת טריקו לבנה, ופתחתי בזהירות את הדלת. שקט מוחלט.</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="color: #000000;">על קצות אצבעותי ירדתי &nbsp;למטבח. אור שמש ניגר פנימה מבעד לחלונות הגדולים והאיר את דלפקי העץ הנקיים.</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="color: #000000;">על אחד הדלפקים היתה מונחת כיכר לחם, ולצדה חמאה שנמסה בחום. ליד הקומקום עמד ספל ובתוכו תיון.</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="color: #000000;">הייתי רעבה מאוד, למרות הכל. חתכתי פרוסת לחם, והכנסתי אותה לטוסטר. אחר כך הדלקתי את הרדיו כדי למלא את השקט, אך כעבור רגע כיביתי אותו.</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="color: #000000;">אכלתי במהירות ועלעלתי בעיתון של אתמול בלי לקרוא אותו ממש. רק כשסיימתי לאכול ראיתי את הפתק ליד דלת המטבח.&nbsp;</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="color: #000000;">אלי,&nbsp;</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="color: #000000;">אחזור אחר הצהריים. <strong><span style="text-decoration: underline;">אל</span> </strong>תצאי מהבית.</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="color: #000000;">אמא.</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="color: #000000;">בלי לחשוב פעמים הושטתי את היד אל הטלפון כדי להתקשר למארק, אבל שפורפרת הטלפון האלחוטי נעלמה מהתושבת שלה ליד המקרר.</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="color: #000000;">"טוב," הזדקפתי וחבטתי בכף ידי על הדלפק. "מספיק עם השטויות." עליתי בריצה לחדרי ופתחתי בתנופה את מגירת השולחן כדי להוציא ממנה את מחשב הנייד. המגירה הייתה ריקה.</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="color: #000000;">קפאתי במקומי ושקלתי את משמעותה של ההיעלמות הזאת. כתפיי נשמטו קצת.</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="color: #000000;"><br /></span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="color: #000000;">***</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="color: #000000;"><br /></span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="color: #000000;">הוריי חזרו מאוחר בערב. המתנתי להם בחשש. בכל פעם ששמעתי קול טריקת דלת מכונית, ניגשתי להציץ בחלון.</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="color: #000000;">אבל בסופו של דבר, כשחזרו, נשארתי מכורבלת בכורסת העור הגדולה, עטתי על פניי הבעת פנים אדישה והמשכתי לצפות בטלוויזיה המושתקת.</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="color: #000000;">אמא הניחה את התיק שלה במקום הקבוע, על השולחן הקטן במבואה, והלכה למטבח בעקבות אבי.</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="color: #000000;">הם הכינו תה, ומבעד לדלת הפתוחה ראיתי את אמא מניחה יד מעודדת על כתפו של אבי ואז ניגשת למקרר להוציא חלב.</span></span></p> <p><span style="font-size: x-small;"><strong><span style="font-size: small;"><span style="color: #000000;"><span style="text-decoration: underline;">לא מבשר טובות.</span></span></span></strong></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="color: #000000;">אחרי כמה דקות התיישבו שניהם מולי. על שפת הספה הכחולה.</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="color: #000000;">שערו של אבי היה מסורק עכשיו, אבל עיגולים שחורים נראו מתחת לעיניו.</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="color: #000000;">הבעת הפנים של אמא הייתה שלווה, אבל שפתיה היו מהודקות זו לזו בקו מתוח.</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="color: #000000;">"אליסון..." אמר אבי והיסס לרגע. הוא שפשף את עיניו בעייפות. אמא המשיכה במקומו. "שוחחנו בנינו ארוכות, וחשבנו מה אפשר לעשות כדי לעזור לך." <strong><span style="text-decoration: underline;">אוי לא.</span></strong></span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="color: #000000;">"נראה לנו שאת לא כל כך מרוצה מהבית ספר הנוכחי שלך." היא דיברה לאט ובהטעמה. מבטי התרוצץ בין שניהם.</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="color: #000000;">"עכשיו, אחרי שפרצת לבית ספר ושרפת את התיק האישי שלך, וריססת על הדלת של המנהל את המילים 'רוס ההומו', לא מפתיע שגם הם לא כל כך מרוצים ממך." כרסמתי את הציפורן של הזרת שלי וריסנתי את החשק לצחקק בעצבנות.</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="color: #000000;">צחקוקים לא ממש יעזרו לי עכשיו. חשבתי.</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="color: #000000;">"זהו בית הספר השני ששולח לנו מכתב מנומס מאוד ומבקש מאיתנו להעביר אותך לבית ספר אחר. ולמען האמת, כבר נמאס לנו לקבל מכתבים מנומסים כאלה." אבי גחן קדימה, ולראשונה מאז התקרית הביט בעיניי.</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="color: #000000;">"אנחנו מבינים שאת מגיבה ככה בגלל כל מה שקרה, אליסון," אמר. "אנחנו מבינים שזאת הדרך שלך להתמודד עם הבעיה, אבל אי-אפשר להמשיך ככה; בריחות מבית ספר, השחתת רכוש, כתיבה על הקירות... די. הבנו את המסר שלך."</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="color: #000000;">פתחתי את פי כדי להתגונן, אבל אמי נעצה בי מבט אזהרה.</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="color: #000000;">משכתי את ברכיי אל חזי וכרכתי את זרעותיי סביבן. אמא נטלה שוב את רשות הדיבור.</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="color: #000000;">"קצין המבחן, שיודע עלייך הכל, דרך אגב, רוצה מאוד לעזור לך, ואתמול בערב הוא הציע שנשלח אותך לבית ספר אחר, מחוץ ללונדון. שנרחיק אותך מה'חברים' שלך." לגלוג ומרירות נשמעו בקולה כשאמרה את המילה 'חברים'.</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="color: #000000;">"הבוקר ערכנו כמה שיחות טלפון ו..." אמא השתתקה רגע, העיפה באבי מבט מהסס ורק אז המשיכה, "ומצאנו מקום שמתמחה בבני נוער כמוך..." התכווצתי בכורסה.</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="color: #000000;">"...והיום נסענו לבקר שם. דיברנו עם המנהלת..."</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="color: #000000;">"שהייתה ממש מקסימה," התערב אבא. אמא התעלמה מדבריו. "והיא הסכימה לקבל אותך עוד השבוע."</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="color: #000000;">"השבוע?" קולי התרומם בתדהמה.</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="color: #000000;">"אבל רק לפני שבועיים התחילה חופשת הקיץ!"</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="color: #000000;">"זאת פנימייה," אמר אבי בקצרה. בהיתי בו בפה פעור. <strong><span style="text-decoration: underline;">פנימייה?</span> </strong>המילה הדהדה במוחי.</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="color: #000000;"><strong><span style="text-decoration: underline;">הם עובדים עלי,</span> </strong>אמרתי לעצמי.</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="color: #000000;">"לא יהיה לנו קל לממן את הלימודים שם, אבל הגענו למסקנה שאנחנו צריכים לנסות להציל אותך מעצמך, לפני שתהרסי לעצמך את החיים.</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="color: #000000;">כרגע את נחשבת בעיני החוק רק לעבריינית צעירה, אבל בקרוב כבר לא תוכלי ליהנות מההקלה הזאת." הוא חבט בידו על זרוע הספה.</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="color: #000000;">"את בת שש עשרה, אליסון. זה חייב להיפסק." שמעתי את פעימות ליבי.</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="color: #000000;">שלוש-עשרה, ארבע-עשרה, חמש-עשרה פעימות...</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="color: #000000;">איזה אסון. לא להאמין. ממש נורא.אסון המתחולל לנגד עיניי, בחדר הזה. גנחתי קדימה בכורסה.</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="color: #000000;">"תשמעו, אני יודעת שפישלתי. אני מרגישה ממש נורא בגלל כל הסיפור הזה. באמת." השתדלתי שקולי יישמע מלא כנות.</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="color: #000000;">שום רגש לא נראה בפניה של אמא, ולכן פניתי בתחינה אל אבי. "אבל אתם לא חושבים שהתגובה הזאת קצת מוגזמת?</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="color: #000000;">בחייך אבא, זה מטורף לגמרי!" אמא העיפה מבט עייף באבא- מבט תקיף הפעם. הוא הביט בי והניד את ראשו בעצב.</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="color: #000000;">"מאוחר מדיי," הוא אמר "ההחלטה כבר התקבלה. את תעברי לשם ביום רביעי. ועד אז- אין מחשב, אין טלפון ואין אייפוד.</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="color: #000000;">ואת לא יוצאת מהבית." הוריי קמו, ואני הבטתי בהם כמו נאשם שמביט בשופטיו שהיוצאים מן האולם לאחר שדנו אותו למוות.</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="color: #000000;">הריקנות שהותירו מאחוריהם פלטתי ברעב את האוויר מריאותיי.</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="color: #000000;">הימים הבאים עברו עליי בערפל של בדידות ובלבול.הוריי פקדו עלי לארוז להתכונן לנסיעה, אבל רוב הזמן ניסיתי לשכנע אותם לבטל את התוכנית המטורפת הזאת.&nbsp;ובכל זאת לא השגתי שום התקדמות. הם כמעט ולא דיברו איתי.</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="color: #000000;">ביום שלישי אחר הצהריים הושיטה לי אמי מעטפה צהבהבה דקה, שעליה התנוסס סמל בצורה של פסגת הר, ומתחתיו המילים "אדמיית קימריה" בדיו שחורה. מתחת לכתובת המודפסת היה כתוב בכתב יד יפה ועגלגל- "מידע לתלמידים החדשים."</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="color: #000000;">בתוך המעטפה היו שני דפים כתובים, והמילים נראו כאילו הודפסו במכונת כתיבה.</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="color: #000000;">בכל דף היו רק פסקאות בודדות. הדף הראשון היה מכתב ממנהלת בית הספר- איזבל לה פנול. והיא כתבה שתשמחלקבל את פניי בבואי לבית הספר. העפתי הצידה את הדף. הדף השני, לא היה מועיל יותר: היה כתוב שבית הספר יספק לה עפרונות, עטים ונייר, וגל תלבושת אחידה; שעל גל הבגדים שתחליט להביא איתה צריך לרשום בעט בלתי מחיק או לרקום את ראשי התיבות של שמי; וגל להביא מגפיים ומעיל גשם, כי "בית הספר מוקף בשטח כפרי גדול".</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="color: #000000;">רפרפתי על המכתב עד סופו כדי לראות אם יש בו אזכור מאיים של "חוקי בית הספר", ובסופו של דבר מצאתי כמובן את הנוסח הקבוע, מודגש באותיות עבות:</span></span></p> <p><span style="font-size: x-small;"><strong><span style="font-size: small;"><span style="color: #000000;"><span style="text-decoration: underline;">כללי ההתנהגות החלים על התלמידים יימסרו לך עם הגיעך. יש לקרוא אותם בקפידה ולהישמע להם.</span></span></span></strong></span></p> <p><span style="font-size: x-small;"><strong><span style="font-size: small;"><span style="color: #000000;"><span style="text-decoration: underline;">כל הפרה של כללי בית הספר תגרור בעקבותיה עונש חמור.</span></span></span></strong></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="color: #000000;">בפסקה הבאה היו בשורות רעות יותר:</span></span></p> <p><span style="font-size: x-small;"><strong><span style="font-size: small;"><span style="color: #000000;"><span style="text-decoration: underline;">מרגע ההגעה לבית הספר אין לצאת משטחו אלא באישור ההורים או המנהלת.</span></span></span></strong></span></p> <p><span style="font-size: x-small;"><strong><span style="font-size: small;"><span style="color: #000000;"><span style="text-decoration: underline;">אישור כזה יינתן לעיתים רחוקות בלבד.</span></span></span></strong></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="color: #000000;">ידיי רעדו כשהרמתי מהרצפה את הדף הראשון שהשלכתי, הכנסתי את המכתב בחזרה למעטפה והנחתי אותו על השולחן.</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="color: #000000;">מה צריך להיות? בית ספר או בית סוהר?</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="color: #000000;">ירדתי בהחלטיות למטבח. אמא עמדה שם והכינה ארוחת ערב.</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="color: #000000;">"אני מתקשרת למארק," הכרזתי בהתרסה ולקחתי את שפורפורת הטלפון, "באמת?" אמא הניחה את הסכין על הדלפק.</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="color: #000000;">"אם שולחים אותי לכלא, יש לי זכות לשיחת טלפון אחת, לא?" אמרתי, וקולי היה מלא כעס והתמרמרות. הם ממש מגזימים.</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="color: #000000;">אמא סקרה אותי רגע, אבל בסופו של דבר משכה בכתפיה, לקחה בחזרה את הסכין וחזרה לחתוך עגבניות לפרוסות דקיקות.</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="color: #000000;">"אז תתקשרי." נאלצתי לחשוב רגע לפני שחייגתי. המספר של מארק היה מתכונת בטלפון הנייד שלי, ולכן מעט לא זכרתי אותו בעל-פה.</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="color: #000000;">הטלפון צלצל כמה פעמים. "הלו" קולו היה מוכר ונעים כל כך, שהרגשתי שאני עומדת לפרוץ בבכי.</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="color: #000000;">"היי, זאת אלי."</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="color: #000000;">"אלי! בחיי, חזרת מהמתים? איפה היית כל הזמן הזה?" נשמע שהוא התמלא הקלה, בדיוק כמוני.</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="color: #000000;">"בבית סוהר." נעצתי את מבטי בגבה של אמא. "לקחו לי את הטלפון וגם את המחשב. ולא נותנים לי לצאת מהבית. מה אצלך?"</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="color: #000000;">"אה, כרגיל" הוא צחק "ההורים שלי חמים עלי, בבית הספר חמים עלי, אבל אל תתדאגי, הם יתקררו."</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="color: #000000;">"ומעיפים אותך מבית הספר?"</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="color: #000000;">"לא מה פתאום? למה אותך מעיפים?"</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="color: #000000;">"מתברר שכן. ההורים שלי שולחים אותי לאיזה מחנה כפייה שהם מתעקשים לקרוא לו בית ספר. איפשהו ביקום המקביל."</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="color: #000000;">"ברצינות?" הוא נשמע ממש מרוגז. "איזה בלאגן! למה הם כבדים כאלה? הרי לא קרה כלום בסך הכל.</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="color: #000000;">אף אחד לא נפגע. והמנהל יתגבר על זה. אז ברור שאני צריך לעשות עבודות שירות, להתנצל בפני כולם, ואז אני חוזר לגיהנום הרגיל של בית ספר.</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="color: #000000;">למה ההורים שלך מתנהגים כמו בימי הביניים? אני לא קולט."</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="color: #000000;">"גם אני לא, תקשיב, הסוהרים שלי אומרים שאני לא יוכל להתקשר אלייך מרגע שאני יכנס לבית סוהר הזה, אבל אם תרצה למצוא אותי, קוראים לזה אקדמיית..." השיחה התנתקה. הרמתי את מבטי וראיתי שאמא מחזיקה את תקע הטלפון ששלפה מהקיר.</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="color: #000000;">פניה היו חסרי הבעה. "עד כאן" היא אמרה. היא שלפה את הטלפון מידיי וחזרה לחתוך את העגבניות.</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="color: #000000;">קפאתי על מקומי, ובהיתי בה. המומה לגמרי. במשך חצי דקה הרגשתי שפניי מחווירים ואחר כך מסמיקים, כשהאמצתי לא לבכות בבכי.</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="color: #000000;">בסופו של דבר הסתובבתי ויצאתי בסהרה מהמטבח.</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="color: #000000;">"אתם... התחרפנתם... על... כל... הראש!" המשפט התחיל בשקט אבל נהפך לצרחה עם כל מדרגה שעליתי.</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="color: #000000;">טרקתי את דלת חדרי, עמדתי באמצע החדר והבטתי סביבי, מבולבלת לגמרי.</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="color: #000000;">המקום הזה כבר לא נראה לה כמו בית.</span></span></p></div>Mon, 04 Mar 2013 09:15:00 +0200nobody@israblog.co.il (בר בע"מ)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=809366&blogcode=13693802http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=809366&blog=13693802http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=809366&blogcode=13692691<div align="right" dir="rtl"><p><span style="font-size: small;"><span style="color: #000000;">היי חברים, רק לאחרונה גיליתי את עולם הבלוגים, והחלטתי להתנסות בזה! DX</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="color: #000000;">כל הכתיבה התחילה אצלי די ממזמן... אז התחלתי לכתוב סיפור, והוא היה ממש מוצא חן בעיניי</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="color: #000000;">אז החלטתי לפרסם אותו פה לכם.</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="color: #000000;">אז אתם מוזמנים לתת לי ביקורות וכל מיני חוות דעת, אז הנה לכם הפרולוג שזה רק טעימה קצרצרה ממה שהולך להתרחש.</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="color: #000000;"><span style="text-decoration: underline;">ז'אנר:</span> מתח, פעולה, רומנטיקה.</span></span></p> <span style="color: #000000;"><br /> </span> <p><span style="font-size: small;"><span style="color: #000000;">מקווה שתאהבו 3&gt;</span></span></p> <span style="color: #000000;"><br /> </span> <p><span style="color: #000000;"><br /></span></p> <span style="color: #000000;"><br /> </span> <p><span style="font-size: large;"><strong><span style="font-size: medium;"><span style="color: #000000;">פתיחה</span></span></strong></span></p> <span style="color: #000000;"><br /> </span> <p><span style="font-size: small;"><span style="color: #000000;">"מהר!"</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="color: #000000;">"אתה מוכן להירגע? עוד שנייה זה נגמר".</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="color: #000000;">השתופפתי בחושך והידקתי את שיניי כשהתאמצתי לכתוב את האות האחרונה.</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="color: #000000;">מארק כרע על ברכיו לצידי והחזיק בידו את הפנס.</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="color: #000000;">קולותינו הדהדו במסדרון הריק, ועיגול האור של הפנס האיר את הכתובת ורטט כשמארק צחק.</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="color: #000000;">קול טריקה פתאומי הקפיץ את שנינו.</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="color: #000000;"> מנורות הניאון מעלינו הבליחו ונדלקו, והציפו באור לבן את מסדרון בית הספר.</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="color: #000000;">שני שוטרים עמדו בפתח.</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="color: #000000;"> הורדתי אט-אט את בקבוק התרסיס בלי להסיר את האצבע מהלחצן, וכך התארכה האות ו' במורד דלת חדרו של המנהל, עד רצפת הלינוליאום המלוכלכת.</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="color: #000000;">"רוץ".</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="color: #000000;"> עוד לפני שהמילה בקעה מפי כבר רצתי לאורך המסדרון הרחב, וסוליות הגומי של נעלי הספורט שלי צייצו בחלל הריק של בניין בית הספר.</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="color: #000000;">לא הסתכלתי אחורה כדי לראות אם מארק רץ בעקבותיי. </span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="color: #000000;">לא היה לי מושג איפה האחרים, אבל ידעתי שאם הארי ייתפס שוב, אבא שלו יהרוג אותו. במהירות פניתי שמאלה מעבר לפינה ומצאתי את עצמי במסדרון חשוך.</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="color: #000000;">בקצה המסדרון הבחנתי באור ירקרק של שלט יציאת החירום.</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="color: #000000;">גל של הקלה ושל כוח שטף אותי כשרצתי לעבר החופש. אני יצליח לברוח, אני יצליח להתחמק מעונש.</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="color: #000000;">במלוא התנופה נחבטתי בדלת הכפולה ולחצתי על מוט הפתיחה בדרך אל החירות הנכספת. אבל כלום.</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="color: #000000;">שום דבר לא זז.</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="color: #000000;">בתדהמה לחצתי שוב על המוט, אבל הדלת הייתה נעולה.</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="color: #000000;">איזה דבילים, חשבתי, נועלים את דלתות החירום! אם לא הייתי מעורבת בהשחתת רכוש, הייתי מדווחת על זה לעיתון המקומי!</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="color: #000000;">במהירות סקרתי את המסדרון הרחב. </span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="color: #000000;">ידעתי שהשוטרים נמצאים אי שם ביני לבין הכניסה הראשית, ועכשיו התברר שהפתח היחיד בצד הזה נעול. </span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="color: #000000;">אבל בטח יש עוד דרך לצאת מכאן.</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="color: #000000;">עצרתי את נשימתי והקשבתי.</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="color: #000000;">הקולות והצעדים הלכו והתקרבו אליי.</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="color: #000000;">השענתי את כפות ידיי על ברכיי ושמטתי את ראשי בין כתפי. לא, לא יכול להיות שככה זה ייגמר.</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="color: #000000;">ההורים שלי יהרגו אותי.</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="color: #000000;"> מעצר שלישי בשנה אחת? לא מספיק שהם הכריחו אותי ללכת לבית ספר הדפוק הזה? </span></span></p> <p><span style="color: #000000;"><span style="font-size: small;">מי יודע לאן הם ישלחו אותי עכשיו?</span><span style="font-size: x-small;">&nbsp;<span style="font-size: small;">רצתי לעבר דלת אחרת וספרתי&nbsp;בלבי&nbsp;את הצעדים.</span></span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="color: #000000;">אחד, שניים, שלושה. לחצתי על הידית. גם הדלת הזאת הייתה נעולה.</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="color: #000000;">מיהרתי אל הדלת בקצה השני של המסדרון. אחד, שניים, שלושה - ארבעה צעדים הפעם.</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="color: #000000;">גם זאת הייתה נעולה.</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="color: #000000;"> עכשיו רצתי בכיוון ההפוך, לעבר השוטרים, ובדרך ניסיתי לפתוח את דלתות הכיתות, עוד כיתה נעולה, ועוד אחת.</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="color: #000000;">אבל הדלת השלישית נפתחה; חדרון ציוד.</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="color: #000000;">כיתות ריקות נועלים וחדר ציוד משאירים פתוח? מי מנהל את בית הספר הזה, חבורת מטומטמים?</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="color: #000000;">בזהירות השתחלתי בין המדפים, שהיו גדושים בניירות, בדליים, ובמכשירים חשמליים שלא הצלחתי לזהות באפלולית.</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="color: #000000;">סגרתי את הדלת מאחוריי וניסיתי להירגע ולנשום לאט יותר.</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="color: #000000;">חושך מוחלט. ניפנפתי את ידיי מול פניי, ממש מול עיניי, אבל לא הצלחתי לראות כלום.</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="color: #000000;">ידעתי שהיד שלי שם, הרגשתי אותה; אבל העובדה שלא יכלתי לראות כלום, עירערה את בטחוני.</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="color: #000000;">הושטתי את היד כדי להישען על משהו, ונרתעתי בבהלה כשערמת ניירות התחילה להחליק וליפול עליי.</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="color: #000000;">התאמצתי לייצב את הערמה, אף על פי שלא הייתי מסוגלת לראות אותה.</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="color: #000000;">מעבר לדלת שמעתי קולות חלושים, רחוקים. עוד כמה דקות הם ייעלמו, רק עוד כמה דקות.</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="color: #000000;">חם. מחניק. תירגעי.</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="color: #000000;">ספרתי את נשימותיי הכבדות.. שתיים עשרה, שלוש-עשרה, ארבע-עשרה...</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="color: #000000;">אבל לא, לא הצלחתי לעצור את הבהלה. הרגשתי כאילו קברו אותי בתוך בטון. לא הצלחתי לנשום. הלב שלי דפק, והפחד הציף אותי וצרב לי בגרון. בבקשה תירגעי, אלי, התחננתי אל עצמי. רק עוד חמש דקות והכל יהיה בסדר. הבנים לא ילשינו עלייך.</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="color: #000000;">אבל זה לא פעל. נתקפתי סחרחורת. מחנק.</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="color: #000000;">אני חייבת לצאת מכאן!</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="color: #000000;">זיעה זלגה על פניי, והרצפה התנדנדה מתחת לרגליי, הושטתי יד לפתוח את הדלת.</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="color: #000000;">אבל איפה הידית? לא... לא יכול להיות!</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="color: #000000;">מבפנים הדלת הייתה חלקה לגמרי. מיששתי בבהלה את הדלת האטומה והקיר שמסביב לה. כלום. לא הייתה שום דרך לפתוח את הדלת מבפנים. דחפתי את הדלת, שרטתי אותה בקצוות, אבל הדלת לא נפתחה בשום אופן. התנשפתי מהר יותר ויותר.</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="color: #000000;">איזה חושך. אגרפתי את ידיי וחבטתי בדלת החלקה, העקשנית.</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="color: #000000;">"הצילו! אני לא יכולה לנשום. תפתחו את הדלת!"</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="color: #000000;">שום תגובה.</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="color: #000000;">"תעזרו לי! בבקשה!"</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="color: #000000;">צליל התחנונים שבקולי עורר בי סלידה. </span></span></p> <p><span style="color: #000000;"><span style="font-size: small;">עכשיו התייפחתי, הנחתי את לחיי על הדלת, ניסיתי לשאוף אוויר והמשכתי לחבוט.</span><span style="font-size: small;">"בבקשה."</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="color: #000000;">לפתח נפתחה הדלת, ונפלתי קדימה, חסרת אונים, ישר לזרעותיו של השוטר.</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="color: #000000;">הוא הדף אותי בזרוע מתוחה, האיר בפנס לתוך עיניי, והסתכל בשיערי הפרוע ובלחיי המרוחות בדמעות וחייך מעל ראשי לשוטר השני.</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="color: #000000;">ואז ראיתי את מארק. הוא עמד בראש מורכן. הכובע שלו נעלם.</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="color: #000000;">השוטר השני אחז בזרועו בחוזקה והחזיר חיוך לשוטר שהחזיק בי.</span></span></p></div>Sun, 03 Mar 2013 12:44:00 +0200nobody@israblog.co.il (בר בע"מ)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=809366&blogcode=13692691http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=809366&blog=13692691