http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=807183Everything is illuminatedheCopyright 2026 fransi. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=807183http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=807183&blogcode=13662875<div align="right" dir="rtl">הימים הם ימי כירבולים. כירבולים רכים ומפנקים ולעיתים עוקצניים ומהססים. במוצאי שבת מספק ועמוס ישבנו על הספה הלבנה, בחום של המזגן והידיים והסתכלנו על תמונות המשפחה של הבחור. הוא עבר ברפרוף בין תמונות האמא לאח, לאחות הגדולה ולטיול לפראג. והנה כאן אכלנו תירס ביחד וכולם קופאים מקור ורק אני עם קצר וכאן ההורים שלי רק התחתנו והיו לאמא שלי משקפיים ענקיים...עוברים בין זכרונות וצבעים בטיים ליין המשפחתי ומגיעים גם לתמונות שלו עם גרושתו. הוא לא מצטער על החתונה, היה לו הכי כיף בעולם, זאת חווייה שלא ישכח. לא, זה לא עושה לו כלום הוא עונה כאשר אני תוהה לגבי תחושותיו למראה הזכרונות ההם. הם כל כך יפים בתמונות האלה. מחייכים בשדות, מחזיקים ידיים בהרים ומתחבקים בשלג. רואים לו את האושר בעייניים. אני תוהה לעצמי האם יוכל להרגיש כך שוב. הוא מלא בהגנות, מחפש פרפרים ולא רוצה להתפשר. אולי אלה לא אותם הפרפרים של גיל 20? הוא תוהה בקול רם. מאוחר יותר הוא מסביר לי שאת האושר שלו הוא בונה עכשיו ממקום אחר. "מהצד", כמו שהוא מעדיף לקרוא לזה כדי להמנע להגיד "מלמטה", כי יש לזה קונוטציה שלילית. הוא בונה אותו לאט, מגש</div>Wed, 06 Feb 2013 19:18:00 +0200nobody@israblog.co.il (fransi)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=807183&blogcode=13662875http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=807183&blog=13662875http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=807183&blogcode=13631535<div align="right" dir="rtl">כל הדרך הביתה גירד לי באצבעות להתיישב ולזרוק מילים מהמקלדת אל מסך המחשב. נהגתי כשידיי על ההגה הקפוא ו"פורטה" של היהודים ניסר אותי מבפנים. רגע אחד אני שלווה ונדמה שהכל חוזר למסלול והנה עוד שניה מתייצבים. כמה שעות אחר כך, אני כבר לא יודעת שום דבר ומשהו מכרסם לי עמוק בבטן. הבחורהזה. הבחור הזה מציב בפניי מראה אכזרית וכואבת. הוא מראה לי את עצמי, האמיתית, המתחבאת לפעמים, המורכבת. אבל גם צדדים טובים יש שם והמתח הזה לא נותן לי מנוח. כבר מזמן הבנתי שבני אדם אי אפשר לשנות ובמקרה שלו אני אפילו לא מנסה. אולי אנחנו נלחמים על משהו אבוד, מנסים להדליק את הניצוץ מחדש ובדרך הולכים לאיבוד בעצמנו? אולי לא אמורים לעבוד כל כך קשה בקשר שנמשך רק חודשיים? כשאני רואה אותו, קופץ לי הלב. כשאני איתו אני מנסה למצוא את מקומי. מאז הפרידה הכואבת ההיא אי שם ביולי, אני מרגישה וזה מפחיד אותי פחד מוות. אני רוצה לתת לזה עוד הזדמנות כדי לבדוק אם יכולה להיות המשכיות למשהו שהתחיל כל כך טוב אבל בכל פעם שאני מתקדמת צעד קדימה ומנסה, הבחור הולך צעד אחורה ומשאיר אותי בלי אוויר. הוא משחרר לי קצה חוט ואני תופסת בכל הכוח ואז</div>Sat, 12 Jan 2013 22:54:00 +0200nobody@israblog.co.il (fransi)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=807183&blogcode=13631535http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=807183&blog=13631535http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=807183&blogcode=13588043<div align="right" dir="rtl">אני שמה לב לפעימות הזעירות בצד הצוואר ולזיפים הקשים על לחי שמאל שלו. שיערות כסופות מבצבצות על הראש, נשימות עולות ויורדות, הוא חולם והרגל שלו זזה מתוך שינה. אלה רגעים של שלווה ושל חום, למרות הקור המקפיא בחוץ. חצי שעה לפני כן, בזמן שאני והבחור נמעכים אצלי על הספה ודקה אחרי האוכל הוא זורק עוד אחד מהמשפטים העוקצניים שלו לאוויר. משהו על זה שאני לא מפנקת אותו מספיק. אין לי בעיה לשמוע ביקורת ואני אפילו מבקשת לדבר על הדברים שמפריעים אבל לא כשזה נאמר בטונים עוקצניים כאלה. אני חושבת שאני מבינה מה עומד מאחורי זה. קירות של הגנות, רצון לקשר מיטיב ומכיל. יופי. אבל לא בצורה הזו. "למה אתה צריך להרחיק כדי לקרב?" אני שואלת ומביטה לו ישר בעיניים העייפות שלו. הוא צוחק צחוק קטן ומלא משמעות ומחייך. באסטד! פגעתי בנקודה רגישה. הוא נגנב מזה שאני רואה אותו. "בואינלךלישון" הוא ממלמל, מנסה להסוות את התחושות שלו. אני קצת מתוסכלת. "אני לא מבינה למה אתה לא יכול להיות פשוט יותר" "אל תנסי לשנות אותי. זה לא ילך. זה מה שמצאת, זה מה יש" "אני לא מנסה לשנות, אבל אם אתה רוצה משהו, פשוט תבקש. אם בא לך שהדברים</div>Tue, 11 Dec 2012 12:15:00 +0200nobody@israblog.co.il (fransi)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=807183&blogcode=13588043http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=807183&blog=13588043http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=807183&blogcode=13579225<div align="right" dir="rtl">אני יושבת בבית החמוד שלי בחלוק ורוד מזעזע וכותבת בבלוג. ונעים לי. מאיה אייזיקוביץ' שרה ברקע והכל מתחבר. בכלל בזמן האחרון אני מרגישה מחוברת יותר לעצמי מאי פעם, לטוב ולרע. כן, יש גם רע בכל הקטע הזה. כאשר אני מבינה פתאום שיש דברים בתוכי שלא אוכל לשנות כנראה, כי הם נחרטו כל כך עמוק, נצרבו לי בעור, בהתנהגות, באופי ומציפים אותי בשבוע האחרון בזרם חזק. אתמול בלילה נמרחנו אני והבחור על הספה שלו מול איזה סרט ונרדמנו. באיזשהו שלב ביקשתי לעבור למיטה וללכת לישון. התחבקנו והתלטפנו והיה מאוד נעים. לפתע פתאום אמר לי הבחור שהוא מרגיש שאני מרוחקת. לא הבנתי מאיפה זה בא והייתי די בהלם. ואז הוא העיר לי על עוד משהו שהציק לו. הרגשתי ממש נזופה. כאילו אני ילדה בגן ואמרו לי "נו, נו, נו". החלטתי לא לשחק אותה נעלבת, למרות שדי נעלבתי. אחרי ניסיון פתטי למדי להרדם התיישבתי במיטה ודרשתי שיסתובב אליי וידבר איתי. הוא ביקש שאניח לזה אבל לא יכולתי. בשלב כלשהו הבנתי ששום דבר לא יצא מזה והכרחתי את עצמי להירדם. בבוקר הוא הזעיף פנים ואני הזעפתי בחזרה. התארגנתי בשקט עד שהוא התיישב לידי על הספה עם כוס תה ודחף לי את הרג</div>Tue, 04 Dec 2012 22:48:00 +0200nobody@israblog.co.il (fransi)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=807183&blogcode=13579225http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=807183&blog=13579225http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=807183&blogcode=13574999<div align="right" dir="rtl">אני מרגישה חשופה, פגיעה, בודדה חלקית ומתה מפחד. האם ככה מרגישים כשמתחילים לפתח טיפה רגשות כלפי מישהו? אני כבר לא זוכרת. מנסה לשמור על עצמי, שלא להפגע, לא לצאת בלי כלום, שלא יכאב לי אבל נמשכת פנימה, הלב שלי קופץ בקצב מהיר ואני שמה את היד על החזה כדי לנסות להבין האם אני משתגעת? האם הכל תקין שם? אולי ככה זה אמור להרגיש אחרי תקופה ארוכה של החלמה ושל ניסיון לא להרגגש שום דבר. אני לא חסינה, לא מסוגלת לעצור את הדמעות. למה זה מרגיש ככה? זה נורמלי? כאשר אני נופלת למקומות האלה ומהססת, משהו בי נסגר ואי אפשר שלא לשים לב מבחוץ. תמיד ידעתי שביחד עם כל ה"ניתוקים הרגשיים" שלי אני שקופה כמו ספר פתוח ועובדה שהבחור יודע לקלוט את זה תוך שניה. אין לי כוח למשחקים ואין לי כוח לדמעות. לא רוצה צעד קדימה ושניים אחורה. רוצה שיהיה ברור לאן הולכים בלי שטויות. אז מה שזה מסובך לפעמים? אז מה שאני מסובכת? כולנו שרוטים, כולנו באים עם משקעים. אני עוצמת את העיניים חזק חזק ועוטפת את עצמי בשמיכה. בסוף יש לי אותי וזה הרבה. אבל זה כבר לא מספיק. *עריכה - אחרי פגישה לילית שכזאת היום פתאום נפל לי האסימון...הוא מוציא אותי מא</div>Sat, 01 Dec 2012 21:01:00 +0200nobody@israblog.co.il (fransi)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=807183&blogcode=13574999http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=807183&blog=13574999http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=807183&blogcode=13559051<div align="right" dir="rtl">כל מני דברים קרו לאחרונה. בשבוע שעבר נפל מדף עם כל הדיסקים והכל ביחד התנפץ על הרצפה. אני הייתי עדה למחזה אחרי יום פסיכי בעבודה, אז לא היה צריך הרבה כדי שאתפרק לגמרי. באותו הלילה, תוך כדי השינה נפל לי על הראש העמוד של הווילונות על הראש. עם הווילונות... חטפתי התקף לב על המקום והייתי בטוחה שמישהו עלה לי על המיטה. יום למחרת החלטתי להכין מג'דרה ונשרף לי הסיר תוך כדי ההכנה. מה היקום מנסה להגיד לי? אמא שלי כמובן ישר נלחצה וביקשה שאדליק נרות בדירה. "הממ..זה לא טוב מה שאת מספרת" היא אמרה בטון רב משמעות ולא פירטה יותר. אמא שלי יודעת להרגיע אותי, זה בטוח. בין לבין הכרתי מישהו. המישהו הזה מבוגר יותר ממני בכמה שנים טובות וגם יש לו ילדה קטנה. בינתיים עוד לא החלטתי לגמרי מה עמדתי בנוגע לכל סיפור הילדה ואם היו אומרים לי לפני חצי שנה שאצא עם בחור גרוש עם ילדה, כמובן הייתי שוללת על הסף. אבל כנראה אנשים מתבגרים. מה שבטוח שהילדה נראית מקסימה ושהוא אוהב אותה המון. יש לו חשיבה הרבה יותר בוגרת, הוא בטוח לגבי מה שהוא רוצה והוא מאתגר אותי ברמות שבכלל לא הכרתי. והוא חמוד נורא ושולח הודעות שנונות,</div>Mon, 19 Nov 2012 23:01:00 +0200nobody@israblog.co.il (fransi)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=807183&blogcode=13559051http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=807183&blog=13559051http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=807183&blogcode=13524564<div align="right" dir="rtl">אני חזקה הרבה יותר ממה שנדמה לי וכדאי שאזכיר את זה לעצמי פעם בכמה זמן. אתמול חזרתי ממסע שטח עם קבוצת החניכים שלי. הם אמנם "רק" בכיתה י"ב אבל מרגישים לי לפעמים הרבה יותר בוגרים. הם גם הקבוצה הכי טובה בפנימייה ואני אומרת את זה לגמרי באובייקטיביות :) כמי שהצטרפה אליהם רק ליום אחד "מבחוץ" כדי לספוג את האווירה ולהציץ על הדינמיקות המעניינות שאי אפשר לראות בשום סיטואציה אחרת חוץ מאשר בשטח, עם כל הקשיים והאילוצים. הם היו מדהימים. בכל פעם שחשבתי שאני לא מסוגלת יותר ללכת או לטפס - הושטה אליי יד וחיוך, כאשר הלכתי לאט יותר מכל השאר תמיד מישהו מהם חיכה לי כדי לשאול מה נשמע. ואני בכלל לא רציתי לצאת מלכתחילה. כמה נהניתי! הכרתי את עצמי בדרכים חדשות, הבנתי שאני מסוגלת להרבה יותר ושהנוכחות שלי תורמת גם אם זה רק בלהציע פלסטר או לשאול את החחבר'ה שלי על חוויות יום האתמול. כמה שהם מדהימים. מתחשבים, מצחיקים, רגישים ואמיתיים. קמתי היום בבוקר כשאפילו השיער והציפורניים תפוסים וכואבים והרגליים נפוחות (שכחתי לציין שהם גם אוהבים לבחור את המסלולים הכי קשים ומאתגרים) אבל החיוך לא יורד לי מהפנים. וזה שווה א</div>Thu, 25 Oct 2012 11:22:00 +0200nobody@israblog.co.il (fransi)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=807183&blogcode=13524564http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=807183&blog=13524564http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=807183&blogcode=13520114<div align="right" dir="rtl">הסדרה יום האם היא עונג צרוף! :) "יש דברים בגו?" "במה?" "בגו!" אני צוחקת בכל רם וזה בדיוק מה שטוב לי עכשיו. תוך כדי שיחת טלפון עם חברה היא נשבעה לי שראתה בטלוויזיה אס ווי ספיק, מרואיינת בשם שתרית. כן, כן. שתרית. האמנם?! הומצאה מילה חדשה וגאונית : פגישונית. יענו - פגישה קצרה מאוד. ובמשפט - "בא לך על איזו פגישונית?" אני מאוד מאוד מצוננת. כבר פעמיים בשלושת החודשים האחרונים אנד סטיל קאונטינג. ועומד להגמר לי הטישו אלוורה שלי. אבוי!</div>Sun, 21 Oct 2012 22:35:00 +0200nobody@israblog.co.il (fransi)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=807183&blogcode=13520114http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=807183&blog=13520114http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=807183&blogcode=13515577<div align="right" dir="rtl">"תבואי, יהיה כיף" אמרה לי היום הדרלינג כשהזמינה אותי להצטרף לשיעור ניסיון בזומבה. רק שהיא שכחה להזכיר שכדאי להגיע לשיעור עם בלון חמצן צמוד ומגבת ספייר למקרה שהמגבת הראשונה לא תעמוד בעומס הזיעה... אין לי תלונות, היה מעולה ואני אפילו יכולה להתגאות בשלב הזה שלא התעלפתי/אושפזתי עם קשיי נשימה/התייאשתי באמצע. אני כמובן לא ארחיב יותר מדי על העובדה שלא קלטתי חצי מהתנועות שהמדריכה הלא אנושית שלנו המציאה על הדרך אלא רק אגיד שניסיתי לקפץ בחן ולעמוד בקצב. מה הבעיה? בעוד חצי שנה בטוח אהיה ספצית. אז מחר עומדת לפניי השאלה הגורלית: להרשם או לא להרשם? כנראה שאלך על זה, ידוע שספורט זאת אחלה תרופה למצבי רוח לא טובים, חוסר מעש והיפוכונדריה כללית. ובשורה התחתונה -בריאות זה דבר חשוב. לעוקבים מהפוסט הקודם: לקח לבחור ההוא שבוע לחזור אליי אחרי הדייט ולספר לי שהיה לו כיף מאוד אבל הוא לא רואה אותנו בטווח הרחוק ביחד. למה? המפ. לא כיף. נעלם לו כל הקסם.</div>Thu, 18 Oct 2012 23:02:00 +0200nobody@israblog.co.il (fransi)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=807183&blogcode=13515577http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=807183&blog=13515577http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=807183&blogcode=13509756<div align="right" dir="rtl">אוי אוי אוי כמה הוקסמתי בשבוע שעבר. ביום רביעי שעבר ליתר דיוק. אני לא יודעת לשים את האצבע על מה בדיוק עשה אותו הבחור שהקסים אותי כל כך אבל בואו נגיד שביום למחרת הדייט אנשים בעבודה שאלו אותי מה לקחתי והאם אפשר גם :) לכאורה ישיבה תמימה בפאב, שיחה זורמת, חיוכים, רפרופים על היד, רפרופים על הגב, עוד קצת חיוכים והמון מצב רוח טוב. שקעתי לגמרי. תחת שליטה, לא מאבדת את הראש ושומרת על תחושת האתגר כדי שלא יחשוב שאני מוקסמת בטרוף אלא רק טיפה. ובכל זאת...הייתה שם אווירה קרובה ומשחוררת, הבחור שידר עניין במשך כל הערב ואפילו הצחיק אותי עד מאוד. קצת השתטינו ביציאה מהפאב ולצערי השעה הייתה מאוחרת. נסענו הביתה. ליד הבית שלי באוטו הוא אמר - "מאוד נהניתי איתך, את אחלה ונראה לי כדאי שנצא לדייט שני..." "...ואני ממש חדש באתר אז נראה לי גם שאני אקח את זה באיזי ואצא עם עוד שתיים שלוש בנות כדי להבין מה מי מו..." "????????????" אז אמרתי שיעשה מה שבא לו ושקצת התאכזבתי. מה בהול לו עכשיו בנות אחרות? הכל התנהל בחיוך ובנימה טובה וניסיתי לא לקחת קשה את היציאה המוזרה שלו. הוא אפילו התנצל ואמר שכבר מ</div>Sun, 14 Oct 2012 19:19:00 +0200nobody@israblog.co.il (fransi)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=807183&blogcode=13509756http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=807183&blog=13509756