http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=807000היי, שמי גלית ואני סטודנטית לתואר שני בתקשורת. הבלוג הזה מטרתו לסייע לי לנהל דיאלוג עם אנשים המתמודדים עם חיתוך עצמי, שכן אני מבקשת להבין את מקומם של הכתיבה ופרסום הבלוג בחייהם. איני מבקשת לשפוט או לנרמל אלא להבין ממילותיהם של אלה שיסכימו לחלוק איתיheCopyright 2026 גלית סטודנטית. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=807000http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=807000&blogcode=13257770<div align="right" dir="rtl">במהלך שיטוטיי במאגרי מידע אקדמיים מקוונים נתקלתי בפרסום קצר אודות מחקר מאת האגודה הבריטית לפכיאטריה המבקשת מ- Google כבעלים של אתר you- tube לאסור על העלאתם של סרטונים בהם מנציחים עצמם פרטים המתמודדים עם פגיעה עצמית כשהם פוגעים בעצמם.קריאתם של אותם פסיכיאטרים מתבססת על נתונים המורים כי בין השנים 2009-2008 חלה עלייה של יותר מ- 50% באשפוזים של בני נוער וצעירים מתחת לגיל 25 על רקע פציעה עצמית מכוונת שלא למטרות אובדניות, האומדנים הרשמיים מדברים על כמעט 3,000 אשפוזים בשנים אלה לעומת כ- 1,500 מקרים מדווחים בין השנים 2004-2005.אגודת הפסיכיאטריה הבריטית מעלה כי בצד זכותם של פרטים המתמודדים עם פציעה עצמית מכוונת לבטא עצמם, לפרוק את חוויותיהם האישיות למול אחרים, לזכות בהכלה, הבנה ותמיכה רגשית מצד אחרים דומים להם ברשת או בכלל, האופן בו הרשת מאפשרת להם "אוורור" של רגשותיהם כחלק מהתמודדתם עם מצבם, יש לאסור על העלאתם של סרטונים מעין אלה בשל מימד האלימות המוצג בהם.טענה נוספת אותה הם מעלים המתקשרת לפוסט הקודם אותו העליתי אודות מימד 'ההדבקה החברתית' של הפציעה העצמית בקרב בני נוער ובוגרים צעירים, הנה כי</div>Sat, 12 May 2012 14:05:00 +0200galitrovner@walla.com (גלית סטודנטית)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=807000&blogcode=13257770http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=807000&blog=13257770http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=807000&blogcode=13251036<div align="right" dir="rtl">לפני כשנתיים בשנת 2010 פרסמו זוג החוקרות Amanda Purington ו- Janis Whitlock את מאמרן הנושא את השם: Non- suicidal self- injury in the Media ובו מועלות מספר שאלות נוקבות אודות השפעתם של אמצעי תקשורת ההמונים בהם גם רשת האינטרנט מחד בהעלאת המודעות הציבורית לתופעת הפגיעה העצמית שלא למטרות אובדניות ושכיחותה באוכלוסייה ובעיקר בקרב מתבגרים ובוגרים צעירים ובו בעת אודות השפעתם של המדיה בנורמליזציה של התופעה והפכיתה למעין 'התנהגות מקובלת' לה מעניקים לגיטימציה כמכשיר התמודדות במצבי לחץ קיצוניים או מצבי משבר רגשי אקוטי. השתיים מעלות את העובדות הבאות: בעוד שבשנות ה- 60' של המאה הקודמת התפרסם רק מאמר אחד בעיתונות האמריקנית אשר עסק במהותה של הפגיעה העצמית שלא למטרות אובדניות (NSSI), בשנות ה- 80' וה- 90' של אותה המאה כבר החלו נפוצים מאות מאמרים בנושא בעיתונות הכתובה, סדרות טלוויזיה לכל המשפחה וכאלה אשר קהל יעדיהן היה בני נוער הקדישו פרקים שלמים לעיסוק בנושא ואף החלו להגיע אל ראשי מצעדי הפזמונים בארצות שונות שירים שמבצעיהם התייחסו בגלוי אל התמודדותם עם פגיעה עצמית. הללו מתייחסות אל העובדה</div>Tue, 08 May 2012 09:54:00 +0200galitrovner@walla.com (גלית סטודנטית)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=807000&blogcode=13251036http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=807000&blog=13251036http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=807000&blogcode=13241115<div align="right" dir="rtl">חיפושיי אחר מחקרים העוסקים במקומה של רשת האינרטנט בחייהם של אנשים המתמודדים עם פציעה/פגיעה עצמית מעלים שוב ושוב עובדה כואבת- 'דלות החומר' או לחילופין ההתייחסות המועטה יחסית של המחקר האקדמי לתופעה זו, בניגוד לשכיחותה בעצם באוכלוסייה. כלל החוקרים שאת כתביהם קראתי עד כה מעלים את הפער העצום בעצם הקיים בין שכיחותה של ההתמודדות עם פציעה עצמית בקרב קהלים שונים- בעיקר מתבגרים ובוגרים צעירים לבין העובדה כי היא אינה זוכה להתייחסות מספקת ודיון בשיח הציבורי. לטענת החוקרים השונים נוכח העובדה כי בדומה להפרעות אכילה גם ההתמודדות עם פציעה עצמית מכוונת מהווה התנהגות הנתפסת בעיני החברה הכללית כאב- נורמאלית, אנשים המתמודדים עמה חשים לעתים קרובות שוליות חברתית, בדידות, בושה, הם נוטים להסתגר בתוך עצמם ואינם חושפים את רגשותיהם והווייתם לעיני איש. רשת האינטרנט הופכת בעבור אנשים רבים המתמודדים עם פציעה עצמית מכוונת (גברים ונשים כאחד) לזירת שיח בה יכולים להציף את הווייתם האישית, זירת מפגש חברתית עם אחרים כמותם, מעין מקלט מקוון בטוח בזכות אנונימיות הרשת בה יכולים להתבטא אודות חוויותיהם והווייתם בצורה חופ</div>Wed, 02 May 2012 12:25:00 +0200galitrovner@walla.com (גלית סטודנטית)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=807000&blogcode=13241115http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=807000&blog=13241115http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=807000&blogcode=13234456<div align="right" dir="rtl">היי, כפי שציינתי בפוסט הקודם שלי בו הצגתי עצמי, בניגוד להיסטוריה האישית שלי עם הפרעות האכילה האישיות שלי, אני לא התמודדתי גם עם פגיעה עצמית/ פציעה עצמית במובן של חיתוך ולשם הרחבת השכלתי אודות הסוגיה אני נסמכת לחלוטין על הספרות המקצועית הקיימת בתחום. כאן אני מבקשת להעלות את אשר בינתיים ליקטתי בעצם מבין המאמרים האקדמיים שמצאתי אודות פציעה עצמית ואשמח ללמוד מכם, מדבריכם האם הדברים מנקודת המוצא של החוקרים השונים מצליחים להעניק איזושהי מסגרת למה שאתם חווים ומתמודדים איתו- לי חשוב ללמוד מדבריכם, במידה ותסכימו להגיב. חשוב לי לשוב ולציין בדבריי איני באה לשפוט אני מבקשת להבין בעזרתכם מהו מקום הבלוגים בהתמודדות עם חוויית הפגיעה העצמית, ובמקרה זה מהי פגיעה עצמית מנקודת המוצא של אלה המתמודדים עמה. פציעה עצמית/ פגיעה עצמית/ השחתה עצמית- Self harm/ Self injury: פציעה עצמית/ פגיעה עצמית אינה מוגדרת בספרות המקצועית בתחום הנפש (בעיקר במדריך הפרעות הנפש האמריקני DSM IV משנת 2000) כהפרעה אלא כתסמין נלווה למצבים בהם פרטים (גברים ונשים כאחד) מתמודדים עם הפרעת אישיות גבולית, הפרעות אכילה, הפרעות</div>Sat, 28 Apr 2012 15:41:00 +0200galitrovner@walla.com (גלית סטודנטית)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=807000&blogcode=13234456http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=807000&blog=13234456http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=807000&blogcode=13231934<div align="right" dir="rtl">היי, שמי גלית ואני סטודנטית לתואר שני בתקשורת כאשר אני מבקשת להתמחות בחקר האינטרנט ויותר מכל בקבוצות חברתיות המתקיימות ברשת. זהו הבלוג השני שאני פותחת כאן בישרא- בלוג מתוך מטרה ליצור דיאלוג עם חברי טבעות בלוגים. בזכות הבלוג הראשון והמרכזי שלי הצלחתי כמופרעת אכילה בעצמי לקיים דיאלוג עם מספר צעירות מדהימות שאני מאוד מאוד אוהבת אודות משמעות כתיבתו ופרסומו של בלוג בטבעות בלוגים העוסקות בהתמודדות עם הפרעת אכילה- אנורקסיה נרבוזה בעיקר. הבלוג הזה מטרתו היא זהה לסייע בידי להציג עצמי בכנות ובפתיחות מתוך מטרה לקיים דיאלוג עם בלוגרים המתמודדים בחייהם עם חיתוך עצמי/ פגיעה עצמית. בניגוד לבלוג הראשון העוסק בתחום המוכר לי ממקור ראשון שכן התמודדתי בעצמי משך כמעט שבע שנים עם הבלומיה והאנורקסיה שלי ולאחר מכן משך תקופות משתנות (בעיקר לאחר פטירתו של אבי ז"ל) עם נפילות חזרה אל הפרעות האכילה שלי, כאן אני צועדת על קרקע שאינה מוכרת לי. מעולם לא עסקתי בחיתוך עצמי או בפגיעה עצמית- מצחיק שעד היום אני יוצרת את החציצה בין זה לבין הפרעות האכילה שלי (הנחשבות בעיני הספרות המחקרית ביטוי לפגיעה עצמית בעצם), וא</div>Fri, 27 Apr 2012 10:59:00 +0200galitrovner@walla.com (גלית סטודנטית)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=807000&blogcode=13231934http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=807000&blog=13231934