http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=80666כן עכשיו כולם למדו לפרוס כנפיים ואני נותרתי מאחור כן היו עוד ביניכם אחד או שניים שאליהם רציתי לחזור עפה עפה לי רחוק מפרפרת מבפנים כמו שבורה כמו ציפור טועה כבר שכחתי איך לעוף לבד למעלה איך לעבור עוד חורף עוד נה כן אני אמשיך אולי ללכת הלאheCopyright 2026 הצל של השכן. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=80666http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=80666&blogcode=9866128<div align="right" dir="rtl">כן, נקרענו מרוב עבודה. פיזית כמובן-רק פיזית. לא ישנו יותר מדי אלא מה? אבל הצלחנו להגיע לרכבת די מלאה- אבל מצאנו מקום לשלושתינו באותה רבעיה. "אאני הולכך לשירותים תשימי עין על הכסא" -"לא רוצה. אתה מסריח" "לא נו באמת, תשמרי לי עליו" -"..." כמה דקות עברו? "שלום, אפשר לשבת?" -"יושבים פה" הלכה.. חזרה לאחר דקה "אני אשב פה עד שהוא יחזור" חוזר. באה לקום "לא זה בסדר תשארי לשבת" הוא מנומס מדי מכדי להקים מישהו מהכסא אז אמרנו לו: "לא, אבל בוא תשב, היא אמרה שתהיה פה עד שתחזור" -"כן נו בוא" והיא החלה צועקת: שלא קיבלתי חינוך בבית, וגם בית הספר לא עזר, וגם כשמישהו מתנהג בנימוס אנחנו כועסות(!) עליו! ותתביישי לך חסרת חינוך, בקושי מתגייסים בצבא וגם שם לא תורמת כלום, והדרת פני זקן! (אבל היא כולה בת 40 ומשהו..) וגם היא עייפה ובושה וחרפה לי... כנראה שהיום לא נותנים ומקבלים כבוד. אלא לוקחים אותו בכח. כופים אותו. שמעת אותי שניה מדברת וכבר החלטת שאני חסרת חינוך שלא רציתי להתגייס לצה"ל ולתרום למדינה ושאני לא עושה כלום בצבא. לכי קיבינימט אישה מרירה! והאיש שליד... אמר שבגלל אנשים כמו</div>Sat, 06 Sep 2008 21:41:00 +0200nobody@israblog.co.il (הצל של השכן)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=80666&blogcode=9866128http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=80666&blog=9866128http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=80666&blogcode=9567415<div align="right" dir="rtl"> אני לא יודעת להעריך את התמונה. אם בכלל אהבתי או לא.. אבל התמונה אמורה להראות זכרונות מקשר שהיה וכבר איננו. בין אם בהצלחה או בכישלו נחרץ! בכל אופן, אני חייבת לומר שאין קשר בין התמונה למה שקורה בחיים האמיתיים. אנחנו לא הולכים להפרד בזמן הקרוב- זה מה שבטוח ואני אוהבת אותו מאוד :)</div>Sun, 13 Jul 2008 16:13:00 +0200nobody@israblog.co.il (הצל של השכן)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=80666&blogcode=9567415http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=80666&blog=9567415http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=80666&blogcode=9275782<div align="right" dir="rtl">חשבתי על זה בערך 3 שבועות. 3 שבועות בצבא לחשוב על אותו הדבר זה הרבה. זה כמו לחשוב איזה 3 חודשים לפחות באזרחות. אמרתי להם,שכן. אני צריכה הפסקה. לא לצאת, רק להפסיק ואז לחזור. אז אחרי שדיברתי איתו, עם הקצין שלי- הוא הבין. שאני לא יכולה יותר ככה. הוא העביר את זה הלאה,לרמ"ד ולרע"ן.זה הגיע למפקד (אלוף משנה, כן 3 פלאפלים) והוא אישר את זה. אחרי שיהיה לי פז"ם זה 10 חודשים, אני אוכל לקחת מן חל"ת כזה מהצבא. מה זה אומר? חופש. לא, זאת לא רגילה, ולא מיוחדת. זה בסה"כ יוצא שהייתי בצבא 10 חודשים, אני מפסיקה, עושה מה בא לי וחוזרת להשלים עוד שנה וחודשיים מהצבא. בעצם למה שיהיה להם איכפת? הפז"ם לא דופק,זאת הפסקה ואני חזרת. התנאי היחיד הוא שההפסקה לא תהיה מעל חצי שנה. <FONT face="Tim</div>Fri, 30 May 2008 10:40:00 +0200nobody@israblog.co.il (הצל של השכן)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=80666&blogcode=9275782http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=80666&blog=9275782http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=80666&blogcode=8816542<div align="right" dir="rtl">בבית לא עונים. התקשרתי אליו לפלאפון. "חן לידך?" -"לא אני בדיוק יצאתי לקניות קטנות..." "הבנתי" -"רוצה שאתקשר אלייך שאגיע הביתה?" "כן, תתקשר או שתשלח sms ואני אתקשר אליכם... רציתי להגיד לה מזל טוב" -"אל תדאגי אני אתקשר" " אני יכולה לעשות היום קפיצה קטנה אליכם?" -"תראי דניאל, אני מעדיף שלא. אני אסביר לך בהזדמ</div>Sat, 15 Mar 2008 12:06:00 +0200nobody@israblog.co.il (הצל של השכן)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=80666&blogcode=8816542http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=80666&blog=8816542http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=80666&blogcode=8794529<div align="right" dir="rtl">כן שוב אנחנו פה. מי היה מאמין, אני באמצע שבוע, בבית (!) אני ג'ובניקית מתה למשך יומיים שלמים! כולל לחזור הביתה והכל. יומיים שלמים. נטע: "דני למה את לובשת סרבל וקסדה?" מישהי:" את מתעסקת במטוסים או משהו?" אני:" לא. מכירה את המדים של חיל הים לאירועים?" נטע:" כן. אז?" אני:"אז זה לאירועים שלנו" נטע:" אבל שלהם יפים ושלכם סרבלי עבודה כאלה... אז למה?" אני:" כי לנו יש ארועים מסוג אחר" שתיקה צחוק נטע:"מפגרת." אם זה לא מובן... בחיל הים, המדים הלבנים זה לטקסים וארועים חגיגיים. אצלינו ארוע זה כשמשהו קורס. למשל.. וורסאי? רעידה בטורקיה,פיגוע שקורס מלון בטאבה וכו'... אבא חזר מסין. ראיתי את דניאל. אגב אני באמ"י (אימון יחידות) מאמנת מילואימניקים, שבוע שעבר היה אימון כייפי בטירוף!!! קצת ריענונים לפני התרגיל.. מגיעים לאתר ובוחנים מה קרה אוספים ומעבדים נתונים חושבים על דרכי פעולה <IMG style="WIDTH: 640px; HEIGHT: 480px" alt="חושבים על דרכי פעולה" src="http://f.nanafiles.co.il/upload/Xternal/IsraBlog/66/06/08/</div>Tue, 11 Mar 2008 17:00:00 +0200nobody@israblog.co.il (הצל של השכן)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=80666&blogcode=8794529http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=80666&blog=8794529http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=80666&blogcode=8552604<div align="right" dir="rtl">ואחרי הכל.. לא כתבתי המון זמןג'וש שאל למה אני לא מעדכנת. לא ידעתי שמישהו בכלל קורא. והאמת- לא היה לי את הצורך לכתוב בזמן האחרון. או שאולי לא היה לי את הזמןכן דברים ממשיכים להשתנותחצי שנה בצבא. זה לא צחוקסיימתי את הקורס לפני שבועיים, וזה מרגיש לי כמו הצלחה. כי בניגוד לטירונות שהיתה קשה רק פיזית ועברנו אותה די בקלות, הקורס היה קשה. מנטלית בעיקר. גם לקבל על כתפייך את התפקיד. לא משנה כמה יפקפקו בתפקיד שלי ויגידו שבחיים לא אקפוץ, אני אמורה גם להכשיר אנשים שבעוד כמה שנים, אם לא היום אז במילואים, אולי יצילו אנשים.. ואני אחראית על היכולות שלהם/אז קיבלתי את הדרגות, וגם 2 סיכות.ביום שני אקבל את השרוך ואדע לאיזה ענף אני משויכת.פאקינג חצי שנה. אבל טוב לי ודברים ממשיכים להיות טובים בעוד מישורים, גם אישיים יותר.אני רק מתגעגעת לבית שהוא שלי. רוצה לחזור הביתה... חוץ מזה- באמת הכל טוב שימשיך...</div>Sat, 02 Feb 2008 13:06:00 +0200nobody@israblog.co.il (הצל של השכן)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=80666&blogcode=8552604http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=80666&blog=8552604http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=80666&blogcode=7641769<div align="right" dir="rtl">הטירונות מאחורינו, השבירת דיסטאנס היתה אדירה ביותר! מסיבת בריכה, סוף טירונות בסביון - גם כן היתה מטורפת, נהנתי נורא. באתי ללא בגד ים, משום שארזתי אותו (כן, אני כבר לא גרה בבית..)לבסוף מצאתי את עצמי עם הג'ינס והחולצה בתוך הבריכה עם כמות לא מבוטלת של אלכוהול בדם.. בדרך לשם,אספנו את שירה מדניה. וואלה, אחלה בתים. לא הייתי מתנגדת לאחד שכזה בתוספת קטנה של המכוניות שמעטרות שם כל חניה. חשבתי שלזה מתכוונים כשאומרים עושר. כשהגענו לסביון, הבנתי שדניה היא בסה"כ שכונה חביבה של אנשים שיכולים להרשות לעצמם לחיות יפה. אבל בסביון- לעושר אין כל גבול. אי אפשר לראות היכן בית מתחיל והיכן הוא נגמר, הכניסה נראת כמו לובי של מלון, המעלית השקופה בבית כמובן ממוקמת בדיוק מול המפל הצמוד למדרגות שמתנקז במין בריכה קטנה(?) של דגים. קפיצה קטנה מהבריכה לג'קוזי כדי לעלות את טמפ' הגוף כמובן! סיור מקיף בבית, ניסיתי לספור את מספר הסלונים שהיו שם. אני חושבת שהתבלבלתי אחרי איזה 4 או אולי 5. מספר המקלחות והשירותים של עולה על מספר השירותים והמקלחות בקרית חיים נדמה לי. נסכם את הבית הזה (שאגב מאכלס רק 2 אנשים) כמשהו מטורף. מ</div>Thu, 11 Oct 2007 10:41:00 +0200nobody@israblog.co.il (הצל של השכן)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=80666&blogcode=7641769http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=80666&blog=7641769http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=80666&blogcode=7550480<div align="right" dir="rtl">קיצרו לי את הטירונות. אני מסיימת השבוע. כל מה שנשאר הוא שבוע שדאות (שהוא 3 ימים בפועל) להחזיר ציוד, טופס טיולים, ושטויות אחרות של סוף טירונות. בואו נודה בזה, לא היה לי עניין בצה"ל, לא רציתי לעשות צבא. לא מעצלנות, מסיבות עקרוניות אחרות. בגלל אנשים כאלה ואחרים עשיתי. למרבה הפלא- דווקא אני במקום לעשות טירונות מקוצרת או סתם 02 יצאתי על טירונות יעני קרבית. בכל יום ויומו אנחנו מתלוננים. חם לנו, קשה לנו, עייף לנו, ו-אוי מוי גוד הסמל, אתה הורג אותי! אבל בכל שבוע וחצי או כמה שזה לא יוצא, כשאני חוזרת הביתה, במבט לאחור הכל נראה יפה יותר. חוויות שכאלה.. מהירי בלילה (או לפחות אחרי שהשמש החלה לשקוע, והחום ירד- מהם מאוד נהנתי) השבוע מאוד נהנתי מההשלמות שעשינו בשטח. נהנתי מה"חוויה" היעני קרבית של לישון 24 בנות באוהל של 20, לישון עם רונה כמעט באותה מיטה, לקום עם נעל אחת שלה, אחת שלי וששתינו נגלה את זה רק בשירותים, להתחבר לאנשים שבחיים לא הייתי מתחברת אליהם באזרחות, להתלונן שלאף אחד לא איכפת, ולגלות שאיכפת כ"כ ברמות שזה לא יאמן. "רגע, אז את לא מאמינה שיש אנשים שבאמת איכפת להם? נעים מאוד, תו</div>Sat, 29 Sep 2007 18:46:00 +0200nobody@israblog.co.il (הצל של השכן)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=80666&blogcode=7550480http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=80666&blog=7550480http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=80666&blogcode=7449909<div align="right" dir="rtl">שנה טובה. כן אני אומרת שנה טובה. וכולם אומרים. ומאחלים. שולחים ברכות (בדרך במייל או בסמסים) ומאחלים... שנה שעברה עוד הייתי מאחלת לעצמי שהציונים יהיה סבירים מבלי שאתאמץ יותר מדי.שילך בקלות. שדודה שלי תהיה בסדר.. שהכל יהיה קליל ונחמד. השנה חלקינו בצבא. עזבו חלקינו- אני בצבא. הכל נראה הרבה יותר קרוב עכשיו. בראש השנה חיכיתי שהיא תכנס והיה לי נורא מוזר שמגישים את האוכל לשולחן לפני שהיא יושבת. אבל השנה היא לא באה. הפסדנו אותה. וכתוצאה מזה הפסדנו את הבת שלה, ואת בעלה, ואמא שלו שתמיד ישבה איתנו, ואחיה...הצטמצמנו. אבל בעיקר הפסדנו. לא בקרב, בקרבות היה די בסדר. אבל במלחמה הפסדנו. אותה ואת הבת שלה. ואת כל המסביב. קיבלתי החלטה. טרם החלטתי אם זו החלטה אמיצה או פחדנית. אם היא טובה או שגויה. אני מקווה שהיא נכונה למישהו... אז השנה כבר לא אאחל הצלחה בלימודים, אפילו המושג של הבריאות כבר פחות מדבר אליי. נהפכתי צינית גם לגביו. אבל השנה באמת חשוב לי שתהיה שנת שלום וביטחון. לינה נמצאת בבי"ח עם ידיד שלה שנפצע אנוש מהקסאם בזיקים. אם יקרה משהו עם סוריה הרבה מהטירונים בבסיס שלי יוקפצו (לא ללוחמ</div>Sat, 15 Sep 2007 12:35:00 +0200nobody@israblog.co.il (הצל של השכן)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=80666&blogcode=7449909http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=80666&blog=7449909http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=80666&blogcode=7354942<div align="right" dir="rtl">כבר 1.9 אתם בטח יודעים מה זה אומר. כן, זה אומר שמחר צבא P= חתמנו 3 שבועות, לאט לאט התרגלנו לשבטה, לשטח. מרוב שטח קראנו לשבטה -בית, ולאוהל -חדר. אחרי ששבועיים אכלנו לחם עם שוקולד ושוקולד עם לחם (וגיוונו לפעמים עם קצת תירס כשהיה) התגעגענו נורא לחדר אוכל. שגיוון השבוע אף יותר: צהריי יום רביעי היה גזר עם זיתים ובצהרי חמישי היה זיתים עם גזר. היינו נחמדים, מצחיקים, מרגיזים ומפחידים. יום אחד מתוך 42 ירדנו לשטח 18- כל השאר היו "חולים". חלקינו קיבלו ב'תים בחדר. יפה שדאגו לנו לב'תים- חבל שלא דאגו גם לחדר.. הייתה הקפצת אמת אחת בשטח- שכמובן פספסתי שרנו במשך שבועיים שלמים את "מחר אני בבית"-ואנחנו עדיין לא יודעים את כל המילים.ובמשך שבוע את "הדפוק הזהז עושה לך טוב" ואת "אני אשתנה" המ"מ ומפק"צ 2 דווקא חושבים שאנחנו חבורה שבזיונרים, ובכל זאת אולי לא את כולם אפשר לשנות.. אלעד: מורן, קומי! את צריכה תיכף לשמור.. מורן: מה? במי? במי אני יורה??? מישהו: סיטאר את צריכה לקום לשמור סיטאר: כן המפקד! מישהו: סיטאר, זה לא המפקד, קומי. סיטאר: כן המפקד! *מסדר מיימיה, אנשים שופכים מים כדי לא לש</div>Sat, 01 Sep 2007 15:15:00 +0200nobody@israblog.co.il (הצל של השכן)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=80666&blogcode=7354942http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=80666&blog=7354942