http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=806539Kinda Women That Want You, But Don't Need YouheCopyright 2026 .Miss Independent. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=806539http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=806539&blogcode=13875005<div align="right" dir="rtl">ועוד יותר נמאס לי מבנים שעאלק רוצים אותי אבל מדברים איתי רק כשהם שיכורים כאילו הם לוקחים כדור אומץ ומתחילים לפתוח תפה וברגע שנגמרת הסטלה אפילו שלום הם לא אומרים ונמאס לי ממנו ונמאס לי גם מהשני</div>Fri, 09 Aug 2013 23:06:00 +0200nobody@israblog.co.il (.Miss Independent)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=806539&blogcode=13875005http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=806539&blog=13875005http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=806539&blogcode=13844290<div align="right" dir="rtl">"בא לי לנשק אותך, להרגיש אותך, זה חסר לי. את גומרת עליי, אני לא עומד בפיתוי שלך, אף בחורה לא יכולה לגרור אותי כמוך, אני חייב לבוא אלייך. תהיי כנה עם עצמך, בואי נחיה את הרגע, אף אחד לא ידע כמה שבא לי עלייך וכמה שבא לך עליי, בואי נהנה מעכשיו, אני בא. אנחנו נאהב וזה הכי חשוב. אני בדרך כבר. אני רוצה להרגיש אותך, לגעת בך, לנשק אותך וזה בא ממקום אמיתי, באמת ממקום אמיתי. זה רק איתך אני נשבע לך. אף אחת לא עושה לי את זה כמוך. אני מרגיש משהו וקשה לי לוותר על זה, פשוט בואי. בא לי לחבק אותך, לנשק, ללטף אותך וללחוש לך באוזן נסיכה שלי. קשה לי פי 10 עלייך, רק את בראש שלי. אני לא יכול, אני בא אלייך" - - - - - <img class="</div>Thu, 11 Jul 2013 01:13:00 +0200nobody@israblog.co.il (.Miss Independent)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=806539&blogcode=13844290http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=806539&blog=13844290http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=806539&blogcode=13834279<div align="right" dir="rtl">לא מאשימה אותך בכלום, אני יודעת שאני האשמה. אני זאת שתמיד נמשכת לגברים שרק נמשכים לחיצוניות שלי, אני זאת שנמשכת לאלו שרוצים אותי מהצד כי זה סקסי יותר, אני זאת שנמשכת לאלו שמעדיפים אותי בתור זאת מהצד, כי אני לא אחת שאפשר לאהוב. אני יצאתי זונה, כי היא חברה שלי והיא נשמה טובה ובאמת שלא מגיע לה. אבל אתה פתחת את זה למרות שסירבתי כמה פעמים ואני לא מאשימה אותך, אני יודעת שאני אשמה. איזה הרגשה חרא מתי אני ישנה משהו בגישה שלי? </div>Tue, 02 Jul 2013 00:41:00 +0200nobody@israblog.co.il (.Miss Independent)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=806539&blogcode=13834279http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=806539&blog=13834279http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=806539&blogcode=13796327<div align="right" dir="rtl">עד מתי בנים שרק מתים לזיין אותי ימשיכו להגיד לי שאני סנובית עם אגו נפוח שאוהבת שרודפים אחריה? למה? כי אני לא שולחת הודעות? וואלה לא מעניין אותי החיים שלכם ולא באלי לפתח איתכם שיחה כי אתם פאקינג משעממים או מכוערים או שיש לכם חברה וחסר לכם קצת עונג כוסאמק, אתם מכירים אותי כולה יומיים ובמבה מאיפה לכם מי אני ומה אני אוהבת? למה אני חייבת למישהו משו?</div>Wed, 29 May 2013 00:49:00 +0200nobody@israblog.co.il (.Miss Independent)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=806539&blogcode=13796327http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=806539&blog=13796327http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=806539&blogcode=13746802<div align="right" dir="rtl">עברו ארבעה ימים מאז שהלכת והשארת אותי לבד. אף אחד לא מבין את עוצמת הרגשות שחשתי כלפייך, כלבתי האהובה. אני כותבת לך והדמעות פשוט לא מפסיקות לרדת... יום אחרי שהלכת התעוררתי מוקדם מהרגיל, ואמא שלי אומרת - ׳השעון הביולוגי? כבר אין לך את מי להוציא׳. וזה קשה להתרגל למציאות הזאת, כי כל החיים שלי היית איתי. את היית החיוך הענק שלי כשחזרתי הביתה אחרי יום קשה ונוראי, היית החיוך הענק שלי כשהגעתי הביתה בוכה. את קישקשת בזנב ורצת אלי וחיכית שאתפנה ללטף ולנשק אותך, ותמיד רצתי חזרה ועזבתי כל מה שיש לי כדי שלא תחכי יותר מידי, כי גם אם לא הייתי בבית רק 10 דק׳ התגעגעתי אלייך בטירוף! וכשזה היה יום שלם, אז בכלל. היית קצת זנק, שורטת ספות, מחטטת בפחים, משתוללת כשרואה כלבים ומשתגעת כשאת מריחה עלי ריח של כלב אחר. כל פעם כשאבא היה כועס עלייך כי עשית משהו, היית רצה אליי כדי שאני אגן עלייך, כמו תינוקת קטנה שמתחבאת מאחורי אמא שלה ומתגוננת. ואיך שרטת את הדלת של החדר מבחוץ כדי שאתן לך להיכנס, לפעמים היית נשארת, ולפעמים אחרי שהתיישבתי שוב, רצית לצאת והתעצבנתי עלייך שאת קרצייה ולא החלטית. ובבקרי</div>Tue, 16 Apr 2013 22:46:00 +0200nobody@israblog.co.il (.Miss Independent)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=806539&blogcode=13746802http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=806539&blog=13746802http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=806539&blogcode=13730638<div align="right" dir="rtl">איך מרגישים כשמוותרים על החלום הכי גדול שלך? אולי זה כמו שאני מרגישה. ריקוד, אהבה, הצלחה, אכזבה, קושי, כאב, לקרוס מצער, פלא, לחץ, אופוריה, אדרנלין, ביטוי. סטודיו מואר וגדול, רצפה חלקה, מראה ענקית, תמיד בתנועה, לפעמים מוזיקה, לפעמים בלי. הלב הוא המנחה, לא צריך להבין, לא צריך לדבר, שתיקה, דממה, הרפתקה, למידה איך סופית, הפתעה. להחיות את הגוף והנשמה, ברגע של חולשה, דיכאון, חולי וסתם יום לא מוצלח, זוהי תרופה או משכך כאבים. לכמה שעות לשכוח מכל הצרות, לתת לגוף לעשות את שלו, לבטא את עצמו, בתוך קצב שלא מאפשר לעמוד בשקט. מקום בו כל הרגשות העוצמתיים שאי אפשר לבטא במילים נפגשים- שנאה, אהבה, תשוקה עזה, צער, כאב, אופוריה. לרקוד, לרקוד, לרקוד. עד לעירפול חושים, עד לשכרון. עד שהרגלים כואבות כי כבר לא מסוגלות להחזיק, עד שהשרירים כבר לא פועלים, עד שהידיים כבר לא יזוזו, לרקוד עד שהנפילות מתרבות, וככל שהנפילות מתרבות, כך גם העליות מתרבות, לרקוד בגאווה, בביטחון, לרקוד עד שהעיניים נעצמות והחיוך הענק נמרח על הפנים. וההופעות- האימונים האינטנסיביים שלפני, חזרות כל יום, מהבוקר עד הערב, בקושי 5 שעו</div>Wed, 03 Apr 2013 20:07:00 +0200nobody@israblog.co.il (.Miss Independent)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=806539&blogcode=13730638http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=806539&blog=13730638http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=806539&blogcode=13612066<div align="right" dir="rtl">כבר קצת יותר מחודש שלא עדכנתי פה, כל פעם כשבאתי לכתוב, המילים נעלמו לי והרגשתי שאני לא באמת מצליחה לבטא את הרגשות שלי בכתיבה.אני חושבת שבחיים שלי לא הרגשתי כמו שאני מרגישה בזמן האחרון. קשה לי לכתובעל דברשכואב לי כי פתאום זה הופך אותו למציאותי הרבה יותר כשאני כותבת עליו. כבר ימים שאני בקושי רואה את הבית, אני הולכת לבית הספר ואחרי זה ישר לעבודה עד השעות הקטנות של הלילה, והכל כדי לא להיות בבית ולהיתקע עם המחשבות הבלתי פוסקות. ואם היה לי אומץ והרבה פחות אגו, הייתי מתקשרת אליך ולא היה אכפת לי מה כולם יחשבו, הייתי מספרת לך כמה שכואב לי להסתכל על ההודעות הישנות שלנו ולדעת שכבר אין סיכוי בכלל שתהיה שלי, הייתי מתארת לך את הצריבה שהדחייה שלך עשתה לי בלב, הייתי מספרת לך איך אני מרגישה פספוס שלא הייתי שם בזמן הנכון. אז שאלה שלי לבנים הנורמליים והרציניים שביניכם איך זה שאתם אוהבים אישה א' אבל תוך כדי גורמים לאישה ב' להאמין שאתם אוהבים גם אותה? ואז פשוט נעלמים לאישה ב' בלי שום התראה מוקדמת, בלי לסגור סיפור יפה, בלי לעש</div>Sat, 29 Dec 2012 14:24:00 +0200nobody@israblog.co.il (.Miss Independent)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=806539&blogcode=13612066http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=806539&blog=13612066http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=806539&blogcode=13531018<div align="right" dir="rtl">נמאס לי לקחת ללב כל דבר, כבר לקחתי יותר מידי ואני כל היום חושבת רק עלייך ולמרות שאני אומרת שלא אני כן מתעניינת וכן אכפת לי מי זאת שהפריעה לנו באמצע ואני מתקשה לחשוב שזה התפספס לי ככה בידיים,הייתי כל כך קרובה אבל עם זאת גם כל כך רחוקה... ולמרות שתמידידעתיבאיזשהו מקום שזה לא יקרה ידעתישבחיים לא יהיה בינינו כלום מעבר למה שהיה... אבל היה חשוב לי לדעת שכן רציתי להפתיע את עצמי פעם אחת ואת הסובבים אותי ואת הלב שלי שכבר מזמן כבהמכל האכזבות וכשעוד היית כאן זה גרם לי לרצות לקום בבוקר לקום בבוקר עם חי</div>Mon, 29 Oct 2012 21:14:00 +0200nobody@israblog.co.il (.Miss Independent)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=806539&blogcode=13531018http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=806539&blog=13531018http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=806539&blogcode=13527958<div align="right" dir="rtl">ככה זה יום שבת, ישנים כל היום ויש המון זמן לעצמך ולמחשבות שלך אז תמפסתי את עצמי חושבת על כמה שאני עייפה מהכל והבנתי שעוד לא התחלתי כלום זאת רק תחילת שנה ואני כבר בוכה ומתמרמרת, מעכשיו הלחץ הולך להתגבר והנה אני נכנסת לתקופת מבחנים וזאת שנה אחרונה אז צריך להשקיע. נרשמתי למועד ב' בבגרות של אנגלית 5 יחידות, וזאתפעם ראשונה בחיים שאני באמת רוצה ומנסה להתגבר על העצלנות שלי זאת בסך הכל תקופה, וגם היא תעבור עוד מעט, אפילו מבלי שארגיש יאללה פוש אחרון וזה נגמר</div>Sat, 27 Oct 2012 19:12:00 +0200nobody@israblog.co.il (.Miss Independent)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=806539&blogcode=13527958http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=806539&blog=13527958http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=806539&blogcode=13525570<div align="right" dir="rtl">לקום ב5 וחצי בבוקר ליום שהולך להיות עמוס וקשה כל כך. להגיע הביתה בשעה 10 בלילה לבית ריק אחרי שלא היית כל היום בבית, כשאת יודעת שבבוקר השארת את החדר מבריק ומצוצח, כשהבגדים בארון, הנעליים במגירה, ואין שום דבר שלא מונח במקומו. לפתוח את המים הרותחים ולמלא אמבטיה עד הסוף, ללכת ערומה מהחדר לחדר האמבטיה, כי זה כיף ואת לבד, להיכנס בשקט בשקט להרטיב את כל הגוף במים החמים ולהכניס את האוזניים למים, כדי שכל מה שאני אשמע זה את הרעש היפה של המים להרפות את השרירים והעצמות מכף רגל ועד ראש להרפות את הלב, את הרגשות ואת המחשבות שרצות <span style="font-size:</div>Fri, 26 Oct 2012 00:15:00 +0200nobody@israblog.co.il (.Miss Independent)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=806539&blogcode=13525570http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=806539&blog=13525570