http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=805968heCopyright 2026 אין היגיון. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=805968http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=805968&blogcode=14312035<div align="right" dir="rtl"><p>הרבה זמן לא כתבתי, והרבה זמן רציתי לכתוב.</p> <p>אני לא יודעת למה לא עשיתי את זה.</p> <p>אולי כי ניסיתי להדחיק. ניסיתי להרגיש יותר טוב, ניסיתי להתמודד.</p> <p>אבל בימים האחרונים אני מגישה רע.</p> <p>אני עצובה שוב.</p> <p>רע לי.</p> <p>החברתי בחזרה למה שעובר לי בראש וזה קשה.</p> <p>כי השנים האחרונות היו רעות.</p> <p>הן היו קשות</p> <p>מלאות באכזבות</p> <p>בכשלונות</p> <p>בהפסדים.</p> <p>זו כבר השנה השלישית שאני נאבקת. נאבקת בלי הפסקה.</p> <p>קרב אחי קרב אחרי קרב.</p> <p>מרדף שלא נגמר.</p> <p>ואני לא עומדת בקצב.</p> <p>כמו הפרדוקס עם הצב.</p> <p>לא משנה כמה תנסי, לעולם לא תצליחי להשיג את הצב. הוא תמיד יהיה טיפ טיפה לפנייך.</p> <p>כה נראים החיים שלי בשלוש השנים האחרונות.</p> <p>מאז שמשהו השתבש בפעם הראשונה, אז כשהייתי בשנה ב'.</p> <p>כשהתחלתי לפגר מאחור. כשהבנתי שיש לי קושי שאין לאחרים.</p> <p>כשכל הדימוי העצמי שהיה לי נשבר ונרמס ע"י מערכת שלא יודעת לקבל שוני.</p> <p>שלא יודעת להכיל קושי.</p> <p>כשהפסקתי להאמין ביכולת שלי ללמוד דברים חדשים.</p> <p>כשהגעתי למסקנה שאני תקועה.</p> <p>כשהתחלתי לפקפק בחלום שלי, ברצונות, בשאיפות.</p> <p>כשהחלטתי שאני פשוט לא טובה מספיק.</p> <p>כשעשיתי הכל כדי לא להתמודד עם זה.</p> <p>לא לבקש עזרה.</p> <p>לא לחפש פתרון.</p> <p>רק לתת לזמן לעבור ולקוות שיום אחד אני אדע מה אני רוצה ואגשים את זה.</p> <p>כאילו ששינוי יכול לקרות מעצמו.</p> <p>ולקח לי הרבה מאוד זמן להבין שזאת לא המציאות.</p> <p>שהמציאות היא שכדי לעשות שינוי, כדי להחליט באמת, כדי להתקדם,</p> <p>אני צריכה להיות אקטיבית. אני צריכה לעבור תהליך.</p> <p>ואני עוברת תהליך.</p> <p>אבל התחלתי מאוחר מדי.</p> <p>לקח לי שנה וחצי של דיכאון, הפרעות אכילה, והרס עצמי טוטאלי כדי להגיע לנקודה שבה אני מסוגלת לבקש עזרה.</p> <p>ובשנה וחצי הזאת, איבדתי הכל.</p> <p>את הביטחון, את האמונה, את היכולת, את הדרך.</p> <p>ועכשיו, כשאני סוף סוף יודעת מה אני רוצה, כבר מאוחר.</p> <p>כי המירוץ לא מפסיק לרגע.</p> <p>ואני לא מצליחה להגיע למטרה.</p> <p>כמה שאני מנסה, זה לא מצליח. כי יש לי שלוש שנים אבודות של זלזול בעצמי ואכזבה של כל האנשים שקרובים אליי וכשלון אחרי כשלון אחי כשלון אחרי כשלון.</p> <p>וכמובן שאני מדברת בעיקר על כשלונות בלימודים. כי זה לא סתם לימודים. זה מקצוע. זה חלום. זה קריירה. זה חיים של אנשים אחרים.</p> <p>רופאה לא יכולה להיות כל כך לא יציבה, לא בטוחה בעצמה, לא אחראית.</p> <p>אבל זה לא רק זה.</p> <p>נכשלתי במערכות יחסים. שברתי את האמון של אנשים שהיו כל כך חשובים לי. </p> <p>נכשלתי בלדאוג לבריאות שלי. אני רזה יותר מאי פעם. התמכתי לריטלין. אני מעשנת כמו קטר. אני לא עושה ספורט.</p> <p>נכשלתי בלדאוג לנפש שלי. אז אני הולכת לפסיכולוגית פעם בשבוע. אבל הייתה תקופה של כמה חודשים שלא לקחתי את התרופות שלי. אני ממשיכה להסתגר ולדבוק בהתנהגויות מזיקות. קניתי סכינים. &nbsp;אני יודעת בדיוק איפה נמצא הקלונקס שלי למקרה שהמצב יחמיר ולא אעמוד בזה יותר. </p> <p>הגעתי לתחתית. אני קרובה מאוד לנקודת האל חזור. ואסור שזה יקרה.</p> <p>אני רוצה לשנות את זה, וזה השלב האשון.</p> <p>אני רוצה לקחת הפסקה. אני רוצה לסדר את החיים שלי. אני רוצה לעקוף את הצב.</p></div>Thu, 16 Apr 2015 07:47:00 +0200nobody@israblog.co.il (אין היגיון)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=805968&blogcode=14312035http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=805968&blog=14312035http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=805968&blogcode=14204447<div align="right" dir="rtl"><p>אז חזרתי מברזיל.</p> <p>הייתי אמורה להמשיך לארגנטינה, שהייתה בעצם מטרת הטיול, אבל קיבלתי חדשות רעות וחזרתי ישר לארץ.</p> <p>זה עלה לי 1500 דולר ורוקן לי לגמרי את שארית הכסף שהייתה לי.</p> <p>אז עכשיו אני מרוששת לחלוטין, מדוכאת וחסרת חיים בארץ.</p> <p>&nbsp;</p> <p>נכשלתי בכל המבחנים השנה.</p> <p>היו שלושה, אחד לכל מחלקה שהיינו בה.</p> <p>ונכשלתי בשלושתם.</p> <p>חזרתי כדי לעשות מועדי ב.</p> <p>עוד אין ציונים אבל לדעתי נכשלתי גם בהם.</p> <p>לדעתי אני נשארת שנה.</p> <p>אני יודעת שאני לא צריכה לחשוב על זה עד שאדע בוודאות.</p> <p>אבל אני לא יכולה לא לחשוב.</p> <p>אני לא יכולה לא לחשוב על למה לכל הרוחות אני נכשלת שוב ושוב ושוב ושוב.</p> <p>עם שני נכשלים במועדי ב זה יוצא 13 נכשלים בסך הכל בארבע שנות הלימודים.</p> <p>ואני יודעת למה אני נכשלת כל הזמן במועדי א.</p> <p>אני לא לומדת.</p> <p>עד שלא מתנוססת מולי הסכנה של להישאר שנה, אני לא מנסה בכלל ללמוד.</p> <p>מסתגרת בחדר, מעמידה פנים שאני עושה משהו עם עצמי ובעצם לא עושה כלום.</p> <p>רואה פרק אחרי פרק בסדרות שלי, ממלאה את הראש בטלוויזיה, רק לא להישאר לבד עם המחשבות.</p> <p>עכשיו כשאני עומדת להישאר שנה, אני חוזרת לחשוב על השאלה שהייתה לי בכל שלוש השנים האחרונות.</p> <p>שאלה שניסיתי לברוח ולהתחמק ממנה השנה בכל הכוח.</p> <p>הלכתי לפסיכולוגית, העמדתי פנים שהכל בסדר, שאני יכולה לעבור הכל, שאני רק צריכה לסיים את הלימודים הבסיסיים, רק צריכה לעבור כדי להגיע למה שמעניין אותי באמת, ואז הכל יהיה בסדר.</p> <p>אבל זה לא נכון.</p> <p>אני רוצה להיות פסיכיאטרית. או לפחות זה החלק היחיד ברפואה שלא מעלה בי אנטגוניזם ושיעמום.</p> <p>אבל הדרך לשם רצופה בנושאים אחרים, חשובים לא פחות, שאני פשוט לא מסוגלת ללמוד.</p> <p>כל הזמן מקננת בי התחושה שאני לא מסוגלת לעשות את זה.</p> <p>שאני לא בנויה להיות רופאה.</p> <p>עזבו ללמוד רפואה, אני לא בנויה לפרקטיקה.</p> <p>אני לא טובה במצבי לחץ, אני קופאת.</p> <p>אני לא מצליחה לזכור שום דבר.&nbsp;</p> <p>שמות של מחלות, של תרופות, של בדיקות.</p> <p>פשוט אין בי את הדרייב שצריך.</p> <p>אני מפחדת נורא. מפחדת להגיע לשלב שבו תהיה לי אחריות.</p> <p>מפחדת להגיע לסטאז'.</p> <p>מפחדת להגיע לצבא.</p> <p>אני לא מאמינה שאצליח לדעת מספיק את כל הדברים שלא מעניינים אותי בשביל לעבור את שש השנים האלה בלי לפגוע באף אחד.</p> <p>אני באמת באמת מפחדת.</p> <p>וזה משתק אותי.</p> <p>אני לא רוצה לדעת רפואה פנימית. זה לא מושך אותי, זה לא מעניין אותי.</p> <p>וצריך לרצות בשביל ללמוד את זה. בלי לרצות את זה, אולי אני אצליח לעבור על הקשקש את המבחנים. אולי. בניסיון השלישי או הרביעי.</p> <p>אבל הפרקטיקה, לפני שאוכל לעבור לפסיכיאטריה, זאת הבעיה.</p> <p>אני לא אצליח לדעת מספיק בשביל לקרוא בדיקות, לאבחן, לבדוק חיילים אמיתיים שיבואו אליי.</p> <p>לא אם אמשיך ככה לקרוא בלי רצון לדעת.</p> <p>אין לי סוג כזה של זיכרון. אני לא מאלה שיכולים פשוט לקרוא ולדעת.</p> <p>וזה מפחיד אותי נורא. אני מפחדת לעבור. אני מפחדת להגיע לשם.</p> <p>וזה לא טוב.</p> <p>כי מפחיד אותי גם להיכשל.</p> <p>מפחיד אותי לאכז את כולם.</p> <p>הכי אני מפחדת לאכזב את סבתא שלי.</p> <p>היא רואה בי ממשיכת דרכה, אחרי שהייתה צריכה לפרוש מלימודי הרפואה כשעלתה לארץ.</p> <p>ואני לא יכולה להביא את עצמי להפסיק, כדי לא לפגוע בה.</p> <p>ואני לא רוצה שכל ההשקעה והכסף של ההורים שלי בשנים האחרונות תרד לטמיון.</p> <p>אבל אני סובלת, באמת באמת סובלת.</p> <p>מפחיד אותי הכל ברפואה.</p> <p>המעמד מול אנשים. האחריות. החיים הקשים בהתמחות.</p> <p>אין בי מספיק אמונה או ביטחון עצמי לעשות את זה.</p> <p>ואני תקועה עכשיו ולא יודעת מה לעשות.</p> <p>אני מפחדת לחשוב. לא רוצה לחשוב. רוצה למחוק את המוח עם עוד ועוד סדרות ועוד ועוד סיגריות.</p> <p>רק לברוח.</p> <p>להיעלם.</p> <p>&nbsp;</p> <p>לפחות אני עדיין רזה.</p></div>Tue, 23 Sep 2014 14:42:00 +0200nobody@israblog.co.il (אין היגיון)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=805968&blogcode=14204447http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=805968&blog=14204447http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=805968&blogcode=14188787<div align="right" dir="rtl"><p>יש הרבה מה לספר אבל כרגע מה שהכי מפריע לי</p> <p>זה כמה אני זונה חסרת ערכים.</p> <p>&nbsp;</p> <p>אז אני בדרום אמריקה עכשיו.</p> <p>ומפה לשם פגשתי פה בחור.</p> <p>היה קליק אוטומטי.&nbsp;</p> <p>יום אחר כך גיליתי שיש לו חברה, 5 שנים.</p> <p>לא הוא סיפר, חבר שלו סיפר לי. הוא לא דיבר עליה, לא סיפר כלום, אפילו לא שם.</p> <p>אבל כשגיליתי, כבר היה מאוחר.</p> <p>אני כבר רציתי אותו. מאוד. וההדדיות הייתה נורא ברורה.</p> <p>אז עשיתי שיחה עם החבר שלי.</p> <p>הקפאנו את האקסקלוסיביות לזמן הטיול.</p> <p>והלכתי לחדר של הבחור בחורה חופשיה.</p> <p>הוא עשה לי שיעור גלגול, עישנו, ונורא השתמשתי בזה.</p> <p>הכי קל להימרח על אנשים כשאת מסטולה, זה נראה יותר לגיטימי.</p> <p>אז אני את שלי עשיתי, וחיכיתי לצעד שלו.&nbsp;</p> <p>בקושי דקה הייתי צריכה לחכות.</p> <p>ונורא מהר הגענו לסקס. נורא מהר.</p> <p>חבר שלי נורא משקיע בכל המסביב, אני לא רגילה לכזאת קפיצה ישר למטרה. בקושי עשר דקות מזמוזים לפני.</p> <p>בכל מקרה. שכבתי איתו.</p> <p>היה לי נחמד והייתי באופוריה של סיפוק מיני.</p> <p>וכל היום למחרת רק רציתי לחזור לשם לשבת איתו עוד קצת.</p> <p>בסופו של דבר גם עשיתי את זה.</p> <p>והפעם דווקא לא רציתי שזה יקרה. כלומר ברור שרציתי אבל זה הרגיש רע.</p> <p>אבל...</p> <p>התעלפתי על המיטה שלו. פשוט לא יכולתי לקום ממנה, פיזית.</p> <p>ותנוחת השכיבה והמשיכה המינית הן חזקות, וזה קרה שוב. ושוב ושוב ושוב.</p> <p>נהניתי, המון. למדתי. זה היה האנאלי הראשון שלי.&nbsp;</p> <p>שעות היינו שם. עד הבוקר.</p> <p>ואז הוא ליווה אותי להוסטל שלי.</p> <p>ושאלתי מה העניין עם החברה.</p> <p>אז מסתבר שגם להם יש הסכם. שמה שלא יודעים לא פוגע.</p> <p>אז שאלתי אם הוא השתמש הרבה בהסכם הזה בטיול שלו.</p> <p>והוא אמר שבחמשת החודשים של הטיול, אני הראשונה.</p> <p>וזה הרגע, שהתחלתי לשנוא את עצמי.</p> <p>למה לומר לי דבר כזה אוף.</p> <p>אני לא יכולה לצאת מזה בהרגשה טובה.</p> <p>או שזה כי אני מאוד מושכת ומוצלחת וחומר מושלם להיות הורסת משפחות חסרת ערכים וגועל נפש של בנאדם.</p> <p>או שזה סתם כי אני החור הכי זמין שהיה לפני שהוא חוזר לארץ והוא רוצה לעשות משהו כדי לא לצאת פראייר.</p> <p>בכל מקרה, אני זאת ששברה אותו. אני חסרת ערכים וחסרת התחשבות וגועל נפש של בנאדם.</p> <p>אני לא מאמינה שחזרתי לפעם שנייה.&nbsp;</p> <p>דוחה.</p> <p>ובאיזשהו שלב פה אמורה להיות לי הרגשה רעה לגבי החבר שלי לא?</p> <p>אני מתלבטת האם הוא ירצה לדעת או לא...</p></div>Wed, 27 Aug 2014 04:28:00 +0200nobody@israblog.co.il (אין היגיון)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=805968&blogcode=14188787http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=805968&blog=14188787http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=805968&blogcode=14170943<div align="right" dir="rtl"><p>מבחנים מבחנים ועוד מבחנים</p> <p>כיף גדול</p> <p>כמובן שעוד לא התחלתי ללמוד היום</p> <p>אבל עשיתי מסיבת ריקודים בחדר בתחתונים... זה היה נחמד ומשחרר.</p> <p>&nbsp;</p> <p>&nbsp;</p> <p>&nbsp;</p> <p>בפגישה עם הפסיכולוגית השבוע איבדתי את היכולת לדבר.</p> <p>זה היה אחד המלחיצים.</p> <p>זה קורה לי לפעמים בבקרים או אחרי שהייתי כמה שעות לבד שלוקח לי קצת זמן להוציא מילים מהפה,</p> <p>אבל אף פעם לא ככה.</p> <p>דיברנו והיא אמרה כמה דברים שאני יודעת אבל מאוד משתדלת לא לחשוב עליהם כי זה כואב,</p> <p>ושתקתי.</p> <p>ואז רציתי לומר משהו.</p> <p>וניסיתי.</p> <p>והפה שלי לא זז.</p> <p>פשוט סרב לזוז.</p> <p>זה קורה לי לפעמים גם כשאני מפחדת לומר משהו ואז אני צריכה לשכנע את עצמי לדבר ועושה "שלוש ארבע ו" עד שזה יוצא. אבל כשזה קורה אני מסוגלת לעשות את השכנועים העצמיים האלה <strong>בקול</strong>. והפעם גם את זה לא הצלחתי לעשות. לא יכולתי להזיז שריר בפנים. אז התחלתי לבכות. והיא לא הבינה שזאת הסיבה שאני בוכה אז היא המשיכה לדבר ולדבר ולדבר והיא חשבה שאני בוכה בגלל מה שהיא אומרת. שזה חלקית נכון, אבל הרבה מזה היה כי נהייתי אילמת. בסוף הצלחתי לשכנע את הגוף שלי לקחת נייר ולכתוב. אני מניחה שנדבר על זה שבוע הבא.&nbsp;</p> <p>דיברנו על זה שאני חסרת אחריות. שאני מסרבת להבין שיש לי אחריות לגוף שלי ולחיים שלי ולחולים העתידיים שלי ושאני צריכה להתאמץ להיות טובה יותר כדי לא לפגוע באף אחד מהדברים האלה. וברור שאני יודעת את זה. המוטיבציה היחידה שיש לי להמשיך ללמוד למבחנים היא האחריות לחולים. הסיבה היחידה שאני אוכלת ושכבר עליתי קילו השבוע היא שאני מבינה שאני צריכה אנרגיה בשביל ללמוד ושלא לאכול מספיק פוגע בגוף שלי ושפגיעה בעצמי פוגעת גם באנשים שאוהבים אותי. אין לי מוטיבציה אחרת חוץ מהמחוייבות לאנשים. זאת הסיבה היחידה שאני עוד נושמת.&nbsp;</p> <p>אבל לפעמים זה לא מספיק.</p> <p>לפעמים אני ממש ממש ממש רוצה לעשות משהו, אבל הגוף שלי לא עושה את זה.</p> <p>כמו שאני רוצה לדבר ולא מצליחה.</p> <p>זה בדיוק אותו הדבר.</p> <p>מלחמה מתמדת. המוח יודע מה נכון לעשות, אבל המפלצת ההרסנית שבפנים פשוט לא מניחה לי לעשות את זה.</p> <p>ואני לא חזקה מספיק. אני מפסידה כל הזמן.&nbsp;</p> <p>הפסיכולוגית אומרת שאני צריכה לרצות לשנות את זה, ורק אחרי שארצה לשנות את ההרסנות הזאת אצליח לנצח.</p> <p>ואני יודעת שזה נכון.&nbsp;</p> <p>אני יודעת שברגע שבאמת באמת ארצה להרגיש טוב יותר, ברגע שבאמת באמת ארצה לשים את מה שנכון ומה שטוב בראש סדר העדיפויות, רק אז אוכל לנצח בקרב הזה.</p> <p>כי יש דברים שאני לא רוצה להחליט שאני משנה.</p> <p>אני לא רוצה להחליט שיותר חשוב שאהיה בריאה מאשר רזה. להיות רזה זה הכי חשוב ולא משנה איך. ואני לא רוצה לשנות את זה.</p> <p>וזה אומר הכל. זה המקור לכל ההרסנות שלי. העובדה הקטנה הזאת, שאני מוכנה לזרוק הכל לפח בשביל המשקל- זה משפיע על הכל. זה משפיע על היכולת שלי ללמוד. זה משפיע על סדר היום שלי. זה משפיע על מצב הרוח שלי. זה משפיע על מערכות היחסים שלי.</p> <p>ואני לא רוצה להחליט שאני משנה את זה.</p> <p>אני מפחדת.</p> <p>אני מפחדת להיות שמנה שוב.</p> <p>עליתי קילו השבוע ואני מרגישה כבדה וסתומה וענקית. ואני שוקלת 46 קילו. זה <strong>לא </strong>הרבה.</p> <p>אני מפחדת באופן כללי לרצות שדברים ישתנו.</p> <p>אני לא יודעת איך להיות אחרת.</p> <p>אני לא יודעת מה לעשות.</p> <p>אני לא יודעת איך להתמודד עם מה שיקרה.</p> <p>אני ממש ממש מפחדת.</p> <p>וכשאני מפחדת, אני נהיית משותקת. אני לא יכולה לדבר. אני לא יכולה ללמוד. אני לא יכולה לבחור במה שנכון.&nbsp;</p> <p>ואני לא יודעת מה לעשות. אני תקועה ואבודה בהתלבטות הזאת.</p> <p>איך אני גורמת לעצמי לרצות להשתנות?</p> <p>&nbsp;</p></div>Wed, 30 Jul 2014 15:55:00 +0200nobody@israblog.co.il (אין היגיון)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=805968&blogcode=14170943http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=805968&blog=14170943http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=805968&blogcode=14164542<div align="right" dir="rtl"><p>הצלחתי.</p> <p>ניצחתי את עצמי ואת העולם ואת אמא ואת כולם.</p> <p>45</p> <p>לא מאמינה עדיין</p> <p>אשכרה בכיתי כשראיתי את זה.</p> <p>&nbsp;</p> <p>תכלס, ידעתי שזה יקרה היום.</p> <p>זה היה התכנון.</p> <p>ועדיין, יש משהו בלראות את המספר על המשקל.</p> <p>זה לא שאני מרגישה רזה יותר או יפה יותר מאתמול.</p> <p>זאת הידיעה הברורה, האמת המוחלטת.</p> <p>הצלחתי.</p> <p>אני יכולה.</p> <p>אני מסוגלת לקבל החלטה ולבצע אותה.</p> <p>אני שולטת בחיים שלי.</p> <p>אני כבר לא חסרת אונים מול העולם.</p> <p>ואם אני יכולה לשקול 45 קילו, <strong>אני יכולה לעשות הכל. </strong></p> <p>אני יכולה ללמוד למבחן. אני יכולה לנהל מערכת יחסים. אני יכולה לדבר מול קהל. אני יכולה להעיר כשמשהו מפריע לי.</p> <p>אני מסוגלת לקבל החלטות ולתכנן תוכניות ולבצע אותן. אני לא חייבת לחכות לרגע האחרון. אני לא חייבת לאבד שליטה. אני לא חייבת להעניק את השליטה לאנשים אחרים או לזמן או לנסיבות. אני מסוגלת להתמודד עם ההשלכות של הבחירות שלי.</p> <p>ואני רוצה לקחת את ההצלחה הזאת, ולמנף אותה. אני לא רוצה שהשנים הארוכות של הרעב וההקרבה והעלבונות והדאגה והבולמוסים וההקאות והשקרים יהיו לשווא.</p> <p>כי זה לא רק מספר. וזה לא היה בשביל המראה.</p> <p>זה היה בשביל להחזיר לעצמי את השליטה.</p></div>Mon, 21 Jul 2014 11:35:00 +0200nobody@israblog.co.il (אין היגיון)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=805968&blogcode=14164542http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=805968&blog=14164542http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=805968&blogcode=14161032<div align="right" dir="rtl"><p>תתרגלו, כל הפוסטים שלי הולכים להראות בדיוק אותו הדבר בזמן הקרוב.</p> <p>קורים לי בדיוק 3 דברים בחיים עכשיו.</p> <p>המבחנים</p> <p>החבר</p> <p>המשקל.</p> <p>ואני מדוכאת והולכת לחפור. כל יום. על אותם הדברים.</p> <p>פפפפ</p> <p>&nbsp;</p> <p>תכלס הסיבה שאני כותבת היום היא המשקל...</p> <p>פשוט מקודם רק עדכנתי ברשימות אבל הרגשתי שזה מספר שמצריך פוסט.</p> <p><strong>46.2</strong></p> <p>הכי נמוך שלי.</p> <p>יותר מבתקופה הרעה לפני שנתיים. כשהייתי פרואנה ובולימית וכל מה שעשיתי חצי שנה היה לתכנן איך לא לאכול.</p> <p>ועכשיו זה כל כך אחרת.. אני פשוט לא אוכלת. בלי תכנונים. בלי כלום. כשבא לי לאכול, אוכלת. ז יוצא מעט כי אני לא מסוגלת באמת להכניס שום דבר. לא היה לי בולמוס אחד מאז שזה התחיל. בעצם אחד היה. ואז הקאתי. אבל בולמוס אחד בחודשיים וחצי של הרעבה זה מרשים. ומפתיע. ומוזר.</p> <p>ואני מגיעה ליעד בשבוע הבא. בטוח.</p> <p>מעניין למה אני לא יותר שמחה על זה...</p> <p>אני פשוט כל כך מדוכאת שגם ההצלחה הזאת לא מספיקה לי...</p> <p>&nbsp;</p> <p>אז אני לא מצליחה ללמוד כי אני מדוכאת וטיפשה</p> <p>יאי</p> <p>מטומטמת</p> <p>&nbsp;</p> <p>אתמול יצאנו לדייט</p> <p>הוא אכזב אותי</p> <p>אני הצעתי שנצא וביקשתי ממנו שזה יהיה דייט אמיתי ושנתלבש יפה ונשב במקום נחמד</p> <p>והייתי במצברוח זוועתי אתמול. זוועתי.</p> <p>אבל לא וויתרתי לעצמי, ויצאתי בכל זאת.</p> <p>לבשתי שמלה לבנה מהממת</p> <p>התאפרתי</p> <p>שמתי קרם גוף! אני בחיים לא שמה קרם גוף</p> <p>ואפילו שלחתי לו הודעה לפני שיצאנו שיתלבש יפה</p> <p>והוא לא עשה את זה</p> <p>אז היה לי קר והרגשתי over dressed לידו</p> <p>והוא לא תכנן שום דבר.</p> <p>לא חשב על מה נעשה, לא בדק אוטובוס לפני</p> <p>רציתי שהוא יהיה רומנטי וחמוד ויגרום לי להתרגש</p> <p>שיאמר לי שאני נראית טוב כשיצאתי מהבניין</p> <p>אבל הוא לא עשה את זה</p> <p>והיה לי קר, והייתי מאוכזבת וכבר הייתי מדוכאת כל היום מלפני</p> <p>ופשוט התחלתי לבכות</p> <p>לא בקטע היסטרי</p> <p>אבל דמעות פשוט לא הפסיקו לרדת לי מהעיניים</p> <p>כל הזמן שחיכינו לאוטובוס ובנסיעה ועד שהגענו לבר</p> <p>הייתי כל כך מאוכזבת ולא היה לי כוח ולא היה לי חשק לדבר בכלל</p> <p>אבל התגברתי על עצמי</p> <p>שתיתי יין</p> <p>שעל בטן שדי ריקה כבר חודשיים זה אחד החזקים</p> <p>וזה עודד אותי</p> <p>והוא דיבר מלא.. סיפר לי כל מני דברים על הצבא שלו</p> <p>זה היה טוב כי ממש לא התחשק לי לדבר</p> <p>ואז חזרנו</p> <p>ופשוט הרגשתי שאני לא יכולה לחזור לחיים האמיתיים</p> <p>ללכת לישון עכשיו ולקום בבוקר לדיכאון וללימודים</p> <p>אז גררתי אותו לחדר שלי והכרחתי אותו לשכב איתי ולא עזבתי ולא שיחררתי גם אחרי שאיזה עשר פעמים הוא אמר שהוא עייף</p> <p>לא יכולתי לתת לערב להסתיים</p> <p>הרגעים היחידים ביום שאני לא עצובה הם כשהוא נוגע בי</p> <p>לא כשמדברים</p> <p>המגע</p> <p>חיבוק</p> <p>נשיקה</p> <p>ליטוף</p> <p>רק זה מוחק לי את המוח</p> <p>אני מתמסרת למגע ופשוט שוכחת הכל</p> <p>ואני מפחדת</p> <p>מפחדת שאני עדיין מנצלת אותו</p> <p>שאני משתמשת בו בשביל הכמה שעות הבודדות האלה בשבוע</p> <p>הזמנים היחידים שאני לא מרגישה אבודה בתוך הערפל החדגוני והמשתק הזה</p> <p>אבל זה הולך להמשיך ככה</p> <p>עד שהתקופה הזאת תסתיים</p> <p>עד שאטוס</p> <p>ובאוקטובר כשאחזור, נראה כבר מה יהיה...</p> <p>&nbsp;</p></div>Wed, 16 Jul 2014 14:49:00 +0200nobody@israblog.co.il (אין היגיון)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=805968&blogcode=14161032http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=805968&blog=14161032http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=805968&blogcode=14159110<div align="right" dir="rtl"><p>שוב שואלת- מישהו מכיר מסגרת זולה לטיפול נפשי או עם הנחה לסטודנטים?</p> <p>&nbsp;</p> <p>&nbsp;</p> <hr /> <br /> <p>&nbsp;</p> <p>היום החזרתי את כל הבלוג מהטיוטות. שוב.</p> <p>&nbsp;</p> <p>&nbsp;</p> <hr /> <p>&nbsp;</p> <p>&nbsp;</p> <p>נפרדתי מהשמוק סוף סוף. לקח נצח עד שהצלחתי לתפוס אותו לשיחה אבל היום הצלחתי וזה נעשה ונגמר וזהו.</p> <p>זה עבר בסדר. אמרתי לו שהוא החזיק אותי כל כך הרבה זמן על hold שאיבדתי עניין ושיש לי מישהו אחר עכשיו.</p> <p>הוא אמר שזאת באמת הייתה אשמתו, והתחיל לתרץ למה הוא התנהג ככה.</p> <p>בסדר לא אכפת לי, זה לא באמת משנה.</p> <p>אמרתי לו שאני מבינה אבל שלהבא ישתדל לא לעשות את זה לבחורות.. זה בטח יצא כמו שנכנס והוא לא באמת ילמד מזה לקח.</p> <p>אבל שיהיה, בעיה שלו.</p> <p>העיקר שאני נפטרתי מזה.</p> <p>עכשיו אני עם הידיד, או החבר החדש שלי. נקרא לו ג.</p> <p>בטעות סיפרתי לו על הבלוג הזה לפני כמה ימים. </p> <p>התחננתי שלא יחפש, מקווה שהוא הגון מספיק ויעמוד בהבטחה...</p> <p>כבר אמרתי שהוא חמוד ומקסים ושאני מתה עליו?</p> <p>אני שמחה על הקשר הזה, באמת.</p> <p>&nbsp;</p> <div><strong>You see everything, you see every part<br />You see all my light and you love my dark<br />You dig everything of which I'm ashamed<br />There's not anything to which you can't relate<br />And you're still here</strong></div> <div><strong><br /></strong></div> <p>זה הפזמון של השיר <strong>Everything </strong>של אלאניס מוריסט.</p> <p>על איך הוא נשאר איתה למרות ובגלל שהוא ראה ומכיר את כל מי שהיא- טוב ורע.</p> <p>אתמול בדיוק דיברנו על זה.</p> <p>&nbsp;</p> <p>הייתה לי מין הרגשה רעה כזאת שנפלתי עליו. עם ההפרעות שלי והדיכאון שלי והצרכים המיוחדים שלי.</p> <p>כאילו הוא חי את חייו ואז יום אחד סתם יצאנו כי הוא היה צריך drinking buddy והשתעשנו והיה נחמד ו<strong>אני</strong> החלטתי שהוא רוצה משהו מעבר ולא זוכרת ששאלתי<strong> אותו </strong>אם הוא רוצה. וישר נכנסתי לסרטים על עצמי ואם אני רוצה או לא... ואז אני גררתי את המפגשים הבאים כי הרגשתי דחויה ומדוכאת.</p> <p>אז הרגשתי נורא, כאילו אני גוררת אותו לסרט הזה בלי דרך יציאה.</p> <p>אז אתמול נתתי לו דרך יציאה, ושאלתי. שאלתי אם הוא באמת רוצה את זה.</p> <p>והוא אמר שהוא רוצה אותי עם כל ההפרעות והדכאונות והצורך שלי בחיבוק באמצע הלילה.</p> <p>ושזה לא השתנה מלפני שנתיים ומלפני חודשיים.</p> <p>וזה הרגיע אותי, מאוד.</p> <p>זה בדיוק כמו בשיר.</p> <p>הוא ראה אותי בכל מצב אפשרי בארבע השנים האחרונות.&nbsp;</p> <p>הוא ראה אותי נאבקת בלימודים ובצבא ובמבחני הכושר ובסיטואציות חברתיות.</p> <p>הוא ראה אותי נכשלת בכל הדברים האלה.</p> <p>הוא ראה אותי מצליחה בכל הדברים האלה.</p> <p>הוא ראה אותי כל כך מדוכאת שלא התקלחתי כמה ימים.</p> <p>הוא ראה אותי מאושרת.</p> <p>הוא ראה אותי רוקדת וקופצת ומתלהבת יותר מדי בהופעות ובמסיבות.</p> <p>הוא ראה אותי כששקלתי 58 ו47.</p> <p>הוא ראה אותי מקיאה מאלכוהול.</p> <p>הוא יודע שהאלכוהול זה רק תירוץ.</p> <p>הוא ראה את החתכים.</p> <p>הוא יודע על הכל הכל הכל הכל הכל.</p> <p>ועדיין רוצה.</p> <p>וזה מעודד.</p> <p>אני עדיין לא מבינה <strong>למה</strong> הוא רוצה אותי. </p> <p>אבל הידיעה ש<a rel="nofollow" class="blog" rel="nofollow" href="../blogread.asp?blog=805968&amp;catcode=&amp;year=2012&amp;month=5&amp;day=0&amp;pagenum=10&amp;catdesc=" target="_blank">הפוסט הזה</a>&nbsp;(הראשון בעמוד) שנכתב בהשראתו של אותו בחור לפני שנתיים לא התגשם, זה שווה הכל.</p> <p>זה באמת משמח אותי, עד כמה שהמצב הדכאוני הנוכחי מאפשר לפחות...</p> <p>&nbsp;</p> <p>&nbsp;</p></div>Sun, 13 Jul 2014 22:01:00 +0200nobody@israblog.co.il (אין היגיון)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=805968&blogcode=14159110http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=805968&blog=14159110http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=805968&blogcode=14158555<div align="right" dir="rtl"><p>אין הרבה הגדרה או סיבה להרגשה הזאת</p> <p>פשוט עצבות כזאת</p> <p>מערפלת, מנוונת.</p> <p>ישבתי בחוץ ועישנתי</p> <p>קראתי לו לבוא</p> <p>הוא בא מיד כמובן, כי הוא מקסים שכזה</p> <p>וחיבק אותי מלא</p> <p>עד שהכרחתי אותנו לתת לו ללכת</p> <p>וזה עזר, בערך לדקה</p> <p>ושוב הרגשתי רע</p> <p>רוצה לבכות ולא מצליחה</p> <p>רוצה לאכול ולא יכולה</p> <p>אפילו הסיגריות מרגישות מוזר</p> <p>רע לי, וזה כל מה שיש לי לומר על המצב.</p> <p>פשוט רע.</p></div>Sun, 13 Jul 2014 01:14:00 +0200nobody@israblog.co.il (אין היגיון)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=805968&blogcode=14158555http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=805968&blog=14158555http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=805968&blogcode=14155086<div align="right" dir="rtl"><p>במקרה שמעתי את השיר עכשיו ולא האמנתי עד כמה הוא מתחבר למצב.</p> <p>ונכון, זה שיר של דיסני. אבל הקסם של השירים האלה הוא ביכולת שלהם להעביר מסר חד ונוקב בצורה מאוד פשוטה.</p> <p>זה מקסים בעיניי. ובאופן כללי, זה סרט מדהים.</p> <p>&nbsp;</p> <p> <object width="425" height="350" data="http://www.youtube.com/v/QlzuWbDHZrU" type="application/x-shockwave-flash"> <param name="src" value="http://www.youtube.com/v/QlzuWbDHZrU" /> </object> </p> <p>&nbsp;</p> <p>תקראו לי נאיבית, אבל אני באמת מאמינה שתקשורת בין הצדדים ופשרה ואנושיות הן הפתרון היחיד.</p> <p>גם אני רוצה שהטרור ייפסק. שלא ייפלו עוד טילים על הבית שלי. שהאחראים יעצרו ויענשו, אפילו עונש מוות (שאני די מתנגדת אליו) אם זה מה שיוחלט ברוב דמוקרטי.</p> <p>אבל בואו נהיה ראליים, מבצעים נרחבים לא באמת עוצרים אותם. אולי לזמ קצר, שנה-שנתיים, אבל זה לא באמת. להרוג בכירים נקודתית גם לא עוזר. ברגע שהורגים אחד עוד שלושה קמים.</p> <p>אנחנו נוקמים והם נוקמים בחזרה.</p> <p>די למעגל הדמים.</p> <p>די לאמירות הגזעניות.</p> <p>די לשנאה ולאכזריות.</p> <p>&nbsp;</p></div>Tue, 08 Jul 2014 00:08:00 +0200nobody@israblog.co.il (אין היגיון)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=805968&blogcode=14155086http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=805968&blog=14155086http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=805968&blogcode=14153951<div align="right" dir="rtl"><p>מרגישה נורא.</p> <p>בכל מובן אפשרי</p> <p>על סף בכי, אבל לא מצליחה לבכות. זה פשוט לא מצליח.</p> <p>לא יכולה לנשום</p> <p>לא יכולה לחשוב</p> <p>לא יכולה לשבת</p> <p>לא יכולה לשכב</p> <p>אני רק רוצה שזה יפסיק</p> <p>אני רוצה שהכל יפסיק</p></div>Sun, 06 Jul 2014 17:55:00 +0200nobody@israblog.co.il (אין היגיון)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=805968&blogcode=14153951http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=805968&blog=14153951