http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=804001They say i'm witty.heCopyright 2026 Satirist. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=804001http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=804001&blogcode=13193148<div align="right" dir="rtl">סיוון היקרה, את יודעת כמה אני בן אדם סנטימנטלי, והחלטתי שהשנה זה יהייה הזמן המיועד לכתוב לך ברכת יום הולדת אמיתית,כמו שצריך. זה מצחיק...את יודעת,אנחנו מכירות קרוב לחמש שנים ויש חלקים מהתקופה בעבר שפשוט נמחקו לי, אבל היום שבו הכרתי אותך בהיר לי כשמש, זה היה בתקופת החגים,2007.את היית בת 14,נפגשנו בתחנת רכבת בדרך למפגש בתל אביב. ומאז,הרגשתי בלתי נפרדת אלייך. כשאני מסתכלת לאחורה,וחושבת על זה,את היית החברה הראשונה שאי פעם הייתה לי. הבן אדם הראשון שגרם לי להרגיש רצוי בחיים שלי,נחשב. וזה מוזר,כי מצד אחד למרות ההפרש גילאים שלנו, הרגשתי מאוד שוות משקל אלייך,אבל מצד שני תמיד היית מישהי שהערצתי,והרמתי את ראשי להסתכל עלייה האנרגיות וההילה שאת מקרינה לכל מה שמסביבך, אלו דברים שמאוד ספגתי ממך כבן אדם שגם כילדה הייתה מאוד מלנכולית ונוטה להסתגר בתוך עצמה את היית אחת הדמויות הכי משמעותיות להתפתחות ולהתבגרות שלי כבן אדם. קשה לי לדמיין את כל ההתהליכים העצומים שעברתי באותה תקופה אילולא לא היית חלק מהקיום שלי. אני יודעת שהרבה דברים השתנו מאז, והיו תקופות שבהן השוני של שתיינו עשה יותר רע מאש</div>Thu, 05 Apr 2012 13:45:00 +0200nobody@israblog.co.il (Satirist)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=804001&blogcode=13193148http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=804001&blog=13193148http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=804001&blogcode=13182618<div align="right" dir="rtl">נשבר לי מההרגשה הזאת כבר. אני מבינה שנועדתי להיות שונה..אני יודעת שהמסלול חיים שלי תמיד יהייה מאתגר יותר..לא קונבנציונלי..כי אני כזאת,לא קונבנציונלית.. וכבר הפסקתי לנסות,למדתי להשלים עם זה. אבל לפעמים בא לי להרגיש רגילה,נורמלית. בא לי להיות שייכת לחלק כל שהוא. אני תמיד באמצע של הדברים.אני תמיד לא מובנת. וגם כשאני כן מרגישה שייכת,שווה לכולם,תמיד יגיע משהו שיזכיר לי שאני לא כמוהם,ואף פעם לא אהייה כמוהם. תמיד יהייה משהו שיפריד אותי וינקר אותי מהשאר. ואולי הגעתי לגיל שלהיות מיוחד כבר לא ניראה כל כך מזהיר... אולי הגעתי לגיל שהפער בין איך שאני חייה את החיים שלי,האחריות והלחצים שיש לי,והצורה שבה אני רואה את העולם לבין מי שאני על הנייר כבר גדול מידי. </div>Fri, 30 Mar 2012 16:00:00 +0200nobody@israblog.co.il (Satirist)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=804001&blogcode=13182618http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=804001&blog=13182618http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=804001&blogcode=13179375<div align="right" dir="rtl"> לפעמים אני מרגישה כיאילו לא משנה כמה אני אמתח את האצבעות שלי, הן עדיין לא יהיו מספיק כדי להחזיק את כל הכאב והעול שאני צריכה לסחוב ואני נשארת בעמידה קפואה עם הזרועות פתוחות לצדדים כיאילו אני רק מחכה לעוד מכה בבטן מהיקום שוודאי תגיע ותעצור את נישמתי. ואז אני מבינה...שהמכות האלה בבטן,הן אולי הדרך היחידה להזכיר לריאות שלי כמה הן אוהבות אוויר. </div>Wed, 28 Mar 2012 16:50:00 +0200nobody@israblog.co.il (Satirist)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=804001&blogcode=13179375http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=804001&blog=13179375