http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=80362"העולם גדול מידי עלי, העולם יפה מידי אולי..."heCopyright 2026 נולי בר. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=80362http://img453.imageshack.us/img453/6428/dsc0064pk0.jpghttp://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=80362&blogcode=8196478<div align="right" dir="rtl"> עננים משנים מצב צבירה, וברקע עצים ערומים. ילד קטן במטריה ומגפיים מרים את הראש למעלה ומחכה לטיפה שתיפול בדיוק על הלשון. רוח שולחת ידה בשיער הסתור ואדים עולים מתוך כוס מהבילה. שמש כסופה, כמעט שקופה מאחורי מסך אפרפר, מאירה בעמעום לחיים סמוקות. <FONT size=3</div>Sat, 15 Dec 2007 01:33:00 +0200noabar@nana.co.il (נולי בר)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=80362&blogcode=8196478http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=80362&blog=8196478http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=80362&blogcode=7761694<div align="right" dir="rtl">מה הם חיי אם לא אוסף רגעים, חוויות שאני אוספת בדרך, כמו פרחים מצד הכביש. לא משנה אם טובים או רעים, העיקר שהם באים רגעים. האמת שהכל די טוב בינתיים, חוצמזה שאני סובלת מבעיה תקציבית קלה ומחוסר חבר כרוני... אבל אולי זה יגיע מתישהו, הרגע שלי. אני משתדלת להיות אופטימית בינתיים. הלוואי שהחורף לעולם לא יגיע. </div>Fri, 26 Oct 2007 11:14:00 +0200noabar@nana.co.il (נולי בר)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=80362&blogcode=7761694http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=80362&blog=7761694http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=80362&blogcode=7704515<div align="right" dir="rtl">והרי איך אפשר לחיות כאן בשלוה, כשימים משוגעים עוברים עלינו? כשהארץ שבנו הם במו ידיהם מתפוררת במו ידינו? המורה שפעם סמלה לי כבוד, הפכה מול עיני לקורבן. החייל שפעם סימל לי גבורה, הפך כעת לסרבן, פעם כשאמרו ראש ממשלה היתה לי גאוה בעיניים, עכשיו כשאומרים ראש ממשלה- אני רואה רק ניתוח להרמת עפעפיים. כואב לי לחשוב שאין לנו עתיד, שארצנו אוכלת יושביה, האם זה יגמר או ישאר כך לתמיד? רק גאידמק יודע. </div>Thu, 18 Oct 2007 22:59:00 +0200noabar@nana.co.il (נולי בר)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=80362&blogcode=7704515http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=80362&blog=7704515http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=80362&blogcode=7683945<div align="right" dir="rtl">אם הגעת ליותר מ20 איקסים הנך מוכתר כטיפש. [X] מסטיק נפל מהפה שלך כשדיברת.[X] מסטיק נפל מהפה שלך כשלא דיברת. [X] רצת לתוך דלת זכוכית. [] קפצת מתוך כלי תחבורה נוסע.[X] חשבת על משהו מצחיק והתחלת לצחוק.[] רצת לתוך עץ או שיח. [] חשבת שזה אפשרי ללקק את המרפק שלך.[X] ניסית ללק את המרפק שלך [X]לא ידעת ש"השפן הקטן" ו"אני פורים" בעלי אותה מנגינה. [X] ניסית לשיר אותם.[X] אכלת משהו שלא נועד לאכילה.[X] נפתחו לך השרוכים בנעליים ונפלת. [] נחנקת מהיריקה של עצמך. [] ראית את מטריקס ואתה עדיין לא מבין א</div>Tue, 16 Oct 2007 13:43:00 +0200noabar@nana.co.il (נולי בר)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=80362&blogcode=7683945http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=80362&blog=7683945http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=80362&blogcode=7667481<div align="right" dir="rtl">השפתיים שלך בשפתיים שלי. הלשון שלך בלשון שלי. הידיים שלך בידיים שלי. העיניים שלך בעיניים שלי. הכתף שלך בצוואר שלי. וכל מה שאני יכולה לעשות זה לבכות על זה שאתה לא שלי. אז מה כל זה שווה בעצם? </div>Sun, 14 Oct 2007 13:54:00 +0200noabar@nana.co.il (נולי בר)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=80362&blogcode=7667481http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=80362&blog=7667481http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=80362&blogcode=7311136<div align="right" dir="rtl">אני לא יודעת למה אבל פשוט הרגשתי שאני חייבת לכתוב...כמה זמן שלא נגעתי במקלדת הזאת, זה מרגיש כאילו אני לומדת לכתוב מחדש. הרי היו ימים בהם המילים היו זורמות לי מהראש היישר אל האצבעות, שנגעו ברפרוף, כמעט בליטוף במקשים האלה, ויצרו את הדבר הזה שפעם יכולתי לקרוא לו "האומנות שלי" פעם הייתי מנסחת את המחשבות שלי, נהגתי לסדר אותן בראש כמו סיפור, ורק אחר כך להעלות אותן על הכתב, בצורת שיר או מונולוג, או סתם קטע שהקריאה שלו עזרה לי להסביר לעצמי מה עובר עלי בעצם... שנאתי את זה. זה אף פעם לא נראה לי טבעי. הרגשתיכמו מכונה, הרגשתי שבכתיבה שלי יש רק משלב, מבנה ואמצעים אמנותיים, אבל אין רגש. ואז הפסקתי לכתוב. יותר נכון, לא הצלחתי לכתוב. כל דבר שניסיתי, כל התחלה, כל רעיון- הכל נגנז, נמחק, נשכח... הפסקתי לנסח את המחשבות שלי, נתתי להן להציף אותי, לבלבל אותי,טבעתי בסערת הרגשות של עצמי,ניסיתי לשחות בבריכת הדמעות שלי, כמו עליסה, עוד אחת שלא הצליחה לשלוט במחשבות שלה. אז עכשיו אניכבר מרגישה, מרגישה יותר משהגוף שלי יכול לשאת, והכל מבולגן לי בראש,והמוח שלי נראה בערך כמוארון הבגדים שלי- גיבוב של בגדים ו</div>Mon, 27 Aug 2007 01:21:00 +0200noabar@nana.co.il (נולי בר)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=80362&blogcode=7311136http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=80362&blog=7311136http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=80362&blogcode=6884070<div align="right" dir="rtl"># מקלחת באמצע היום. # לשמוע שיר ולהרגיש שהוא נכתב בשבילי. #להרגיש צמרמורת בגבאחרי שאני שרה. # להיות על הבמה. # לצחוק עד שכואבת הבטן. # גומות חן (זה דבר כל כך יפה!במיוחד של רז כשהוא מחייך^^). # המגע הראשון של המיםבגוףכשאני נכנסת למקלחת. #הריח של הבית אחרי שחוזרים מטיול ארוך. # הבושם של אלון שאני יכולה להסניףאותו שעות! # לקום בבוקר ולהרגיש יפה. # לרדת עוד קילו. # חיבוק ארוך ארוך. # התפייסות. # שיחת נפש. # לחדש קשר שהתנתק. # ים. # הצבע של השמיים בשעה- 4:56. # קיץ. # להרגיש את הגוף נרגע שנייה לפני שאני נרדמת. # לשמח מישהו. #ספר טוב. # סרט טוב. # לשיר לאחותי שירים עד שהעיניים שלה נעצמות. # להבין שבעצם אני דווקא די אוהבת את עצמי. # "אני אוהב אותך" כבר כמעט שכחתי כמה זה מעודד... אוהבת! </div>Wed, 04 Jul 2007 03:42:00 +0200noabar@nana.co.il (נולי בר)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=80362&blogcode=6884070http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=80362&blog=6884070http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=80362&blogcode=6808779<div align="right" dir="rtl">כמה שאלות שהייתי רוצה לברר: 1) למה הבוחנות תמיד ממורמרות? 2) למה במחברת בחינה יש יותר משבצות וקוים לא קשורים מאשר מקום לכתוב? 3) למה תוקעים אותנו בכיתות הכי לא קשורות? 4) למה יש גם דף תשובות גם מחברת בחינה וגם ספר שלם של הבחינה עצמה? לא חראם על העצים? 5) למה יש שלוש מדבקות אם אנחנו צריכים רק אחת? 6) והשאלה הכי חשובה: למה בחופש הגדול?! החופש האמיתי מתחיל עכשיו... אוהבת!</div>Sun, 24 Jun 2007 18:45:00 +0200noabar@nana.co.il (נולי בר)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=80362&blogcode=6808779http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=80362&blog=6808779http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=80362&blogcode=6802636<div align="right" dir="rtl">אם החיים והמוות באמת ביד הלשון כנראה שהייתי צריכה למות כבר מזמן. חוסר טקט זה דבר מצחיק, לפעמים. לפעמים הוא לא. זה כל כך מוזר...להגיד את הדבר הלא נכון בזמן הלא נכון לאדם הלא נכון ובכל זאת לפגוע. והרי איך חץ יכול לפגוע במטרה אם זורקים אותו לשמיים או מתחת לחגורה? </div>Sat, 23 Jun 2007 22:55:00 +0200noabar@nana.co.il (נולי בר)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=80362&blogcode=6802636http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=80362&blog=6802636http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=80362&blogcode=6676531<div align="right" dir="rtl">שוב האדרלנין, הפרפרים, הלב דופק כל כך חזק, הסחרחורת הקלה אחרי צלילים גבוהים במיוחד... אני אוהבת את הבמה! אני אוהבת להרגיש על גג העולם :) כל הצגה כזאת זה משהו שממלא אותי מחדש, כל הדברים שגרמו לי להרגיש רע נעלמים פתאום (יחזרו אולי עוד יום-יומיים)ונשאר רק חיוך ענק של אושר. ובלילה, כשמחיתי מפניומגופי את שאריות הצבע הכחול, וסיימתי להיות היא-קשת, המרושעת מכחולתה, וחזרתי להיות נועה, ילדה רגילה, שהיא גם שחקנית וזמרת לעת הצורך, הבנתי שיש דבר כזה קסם,ושהואקורה עכשיו... זה היה היום הכמעט-הכי מדהים של השנההזאת! אוהבת, נועה.</div>Thu, 07 Jun 2007 14:57:00 +0200noabar@nana.co.il (נולי בר)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=80362&blogcode=6676531http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=80362&blog=6676531