http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=803310"כמה? תן לי בבקשה שם אחד! כולם מגעילים מלבד כמה שמגעילים במיוחד. חצי עולם פושע והחצי השני אדיש, חצי עולם רוצח וחצי עולם מחריש..."heCopyright 2026 Dotzi. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=803310http://f.nanafiles.co.il/upload/Xternal/IsraBlog/10/33/80/803310/misc/25466054.jpghttp://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=803310&blogcode=13747820<div align="right" dir="rtl"><p>וואו, שנים שלא כתבתי פה... התגעגעתי!</p> <p>אני מרגיש שאני מתחיל להתעצב, לגלות פתאום צדדים משונים וחדשים בי. או יותר נכון צדדים שהדחקתי והרחקתי, אפילו קברתי. כן, לא ידעתי שאשתנה ככה. אבל אני באמת חושב שהשינוי הוא לטובה. נוסף לי ביטחון, לא הרגיל והמרופט שאנשים נוטים לדבר עליו.. בא בתחומים אחרים. אני מחכה כבר לפגוש את החלק השני בי שאוכל להישען עליו ולהיתלות. יש לי חברים. וחברות. אבל מתישהו, ברגעי שבר הם יכולים לאכזב אותך. ואני נותר לבד, מתחבט עם עצמי - כאילו שתי אישיויות משתלטות על הבפנים ולרוב לוקחות צד - הטוב והרע.&nbsp;</p> <p>יש לכם עצות למצוא אותה?</p> <p>&nbsp;</p> <p>-</p> <p>&nbsp;</p> <p>אחותי יצאה לה לטיול בהודו לחודשיים עם חברות ואני נותרתי כאן, בין הדחף להיות סוליסט לבין הרצון להיות חלק ממשהו, לזרום עם כולם. "ללכת עם הזרם".&nbsp;</p> <p>בא לי להשתגע, להתפרע! מספיק עם הפאקינג אובר ט'ינקין! אם אני התגברתי גם אתם יכולים.</p> <p>בא לי לצאת למסיבות טבע מחשמלות, לרקוד ולרקוד עד שלא ארגיש את הרגלייםם , טיפה להתנתק מהסביבה הקשה שמאלצת אותך לבזבז אנרגיות חשובות.</p> <p>לפחות יש התקדמות - השגתי לי חבר שישב איתי בברים, אבל לא נראה לי שאתחבר... אני יותר טיפוס של.. שלושה בקבוקים, שלושה חברים, שלושה חטיפים וחשמל באוויר</p> <p>&nbsp;</p> <p>מקווה שנהנתם בעצמאות שהיה, וסורי על הפוסט הצולע.. צריך להתרגל לכתיבה מחדש<img title="חיבוק של הסוררת" src="../moodicons/hug.gif" alt="חיבוק של הסוררת" width="29" height="15" /></p> <p>אגב מי שמוכן להושיט יד עם העיצוב יותר ממוזמן</p></div>Wed, 17 Apr 2013 20:30:00 +0200nobody@israblog.co.il (Dotzi)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=803310&blogcode=13747820http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=803310&blog=13747820http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=803310&blogcode=13612279<div align="right" dir="rtl"><p>ידעתי, פשוט ידעתי... הכל יתחרבש.</p> <p>לפחות נעשה את זה שבוע הבא והוא יארגן ליום ראשון.</p> <p>-</p> <p>לאחרונה התחלתי לחשוב על אותה תקופה כשהייתי קטן והלכתי לפסיכולוגית. זה מדהים איך שאתה מדבר לבן אדם (הוא לא ממש מדבר) ואיך נפתרים דברים ואתה נהיה כל כך רגוע ושלו.&nbsp;</p> <p>אילולא זה עלה כל כך הרבה הייתי הולך שוב אבל אני ממש לא רוצה להכביד על ההורים. זו גם הסיבה שהפסקתי ולא שלכאורה "אני לא צריך את זה כבר הכל בסדר את לא רואה?!".</p> <p>-</p> <p>לפעמים אני לא יודע מה אני. אני פשוט לא יודע אם אמשיך ככה, אם אגדל. הכל כל כך לא נכון, כל כך לא טוב ורע. לא רוצה. פשוט לא רוצה. רוצה להיעלם. להיוולד מחדש, להיות אדם אחר, לא טוב לי; רע לי מר לי בפה בגוף בחיים.</p> <p>-</p> <p>הדבר הטוב היחיד שהיה לי היום היא מלאני ספקה</p> <p><iframe src="http://www.youtube.com/embed/9alAuYr2g_8" width="420" height="315" frameborder="0"></iframe></p> <p>שתעבור כבר ההרגשה הזאת, בתקווה בשבוע הקרוב</p></div>Sat, 29 Dec 2012 18:16:00 +0200nobody@israblog.co.il (Dotzi)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=803310&blogcode=13612279http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=803310&blog=13612279http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=803310&blogcode=13608909<div align="right" dir="rtl"><p><span style="font-size: small;">נתחיל בזה שאיכשהו מצאתי את החימר הזה לשיער והצלחתי לעצב אותו ממש טוב מה שהעלה לי ממש את הביטחון + אני הולך להסתפר מחר ובתקווה זה ישנה אותי עוד יותר.&nbsp;</span></p><BR><p><span style="font-size: small;">-</span></p><BR><p><span style="font-size: small;">ידידה טובה שלחה לי אתמול הודעה בפייסבוק,&nbsp;</span>"אם יש מישהו&nbsp;שאני מכירה אותו די הרבה זמן&nbsp;והוא נראה לי טיפוס טוב כזה צדיק&nbsp;ואני די סומכת עליו&nbsp;אבל הוא הביא אותי למצב שאני מפחדת ממנו,&nbsp;להתרחק?"&nbsp;</p><BR><p><span style="font-size: small;">עניתי לה שבחיים לא תשתמש באינטואיציות כדי לנתק קשרים. זה טיפשי. היא לא אלוהים ולא יודעת הכל.</span></p><BR><p><span style="font-size: small;">התחלתי יותר לגשש והתחלנו יותר ויותר לדבר ואז הכל התבהר - ילד אחד מהכיתה שלה סיפר לה שהוא עישן ג'וינט והוא בכללי מעשן ושותה. היא אחת כזו שאוהבת כאלה דברים, להתנסות ולתפוס ראש והכי להשתגע אבל בקטע טוב ומאוזן. ובדיוק כזה אני.</span></p><BR><p><span style="font-size: small;">זה הגיע איכשהו למצב שסיכמנו שנדבר איתו על זה (מסתבר שבשישי תגיע ה"אספקה" והוא ישיג לנו) ושבשישי אני הולך להביא קגלביץ' וכמה סיגריות ונשב אני והיא באיזו גינה.</span></p><BR><p><span style="font-size: small;">אויי אני לא יכול לחכות פשוטט הולך להיות אגדי. סוף סוף מישהו זורם, מישהו שלא פוחד, זה הגיל אנשים!!! למה רק אני מרגיש ככה?</span></p><BR><p><span style="font-size: small;">זה הגיל לטעות! זה הגיל להתנסות! לעשות! לא להסתגר וללכת על שברי ביצים.</span></p><BR><p><span style="font-size: small;">מקווה שאחרי שנשתחרר קצת אולי גם נתנשק. הלוואי</span></p><BR><p><span style="font-size: small;">מה שבטוח אני מחכה לסופ"ש הזה.</span></p><BR><p><span style="font-size: small;">במילה אחת -</span></p><BR><p><span style="font-size: large;"><strong>אגדי</strong></span></p><BR><p><span style="font-size: large;"><strong><img src="http://25.media.tumblr.com/tumblr_mapw7khz4G1reeryvo1_500.gif" alt=""><br><br></strong></span></p></div>Wed, 26 Dec 2012 20:48:00 +0200nobody@israblog.co.il (Dotzi)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=803310&blogcode=13608909http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=803310&blog=13608909http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=803310&blogcode=13599419<div align="right" dir="rtl"><p>אוח... כמה אפשר לחכות ולחכות</p> <p>בא לי משהו רציני, איכותי&nbsp;</p> <p>ומיום ליום נראה שאי אפשר למצוא אותו במציאות של היום, במדינה הזאת...</p> <p>אין מילים</p> <p><iframe src="http://www.youtube.com/embed/pFwDUlNkrlc" width="560" height="315" frameborder="0"></iframe></p></div>Wed, 19 Dec 2012 16:16:00 +0200nobody@israblog.co.il (Dotzi)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=803310&blogcode=13599419http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=803310&blog=13599419http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=803310&blogcode=13593846<div align="right" dir="rtl"><p><span style="font-size: small;">נמאס מתחושת הבדידות הזו; רוצה כתף תומכת; כשאפול, כשאשמח, כשסתם ארצה לפרוק - יהיה לי.</span></p><BR><p><span style="font-size: small;">משהו רציני, תומך, אוהב.</span></p><BR><p><span style="font-size: small;">למה כל כך קשה למצוא? הרי כולנו רוצים את אותו הדבר.&nbsp;</span></p><BR><p><span style="font-size: small;">ואולי אני לא עושה נכון? מתסגר ובררני? אמביוולנטי?</span></p><BR><p><span style="font-size: small;">כן. לאחר הרבה זמן של מדיניות פוליטיקלי קורקט אני מוכן להודות. כן.</span></p><BR><p><span style="font-size: small;">זה אני.</span></p></div>Sat, 15 Dec 2012 16:05:00 +0200nobody@israblog.co.il (Dotzi)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=803310&blogcode=13593846http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=803310&blog=13593846http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=803310&blogcode=13592624<div align="right" dir="rtl"><p>וואו, כמעט ושכחתי מהמקום הזה.</p> <p>הרבה דברים השתנו מאז. בעיקר הסביבה החיצונית.</p> <p>ועם זאת, הריקנות נשארה בעינה.&nbsp;</p> <p>לעיתים תוקפות אותי מחשבות סרק חולניות, כאלו שגורמות לך לרעוד מבפנים. משאירות שובל של ריקבון וחוסר טעם לחיים.</p> <p>גורמות לך לחשוב שלא תגדל להיות אותו רופא דגול שאתה כל כך חולם עליו; תגדל לרוצח, לפסיכופט, לחולה, לפושע נפשע.</p> <p>אני קורא בימים אלו "החטא ועונשו"; מי שמכיר את הדמות הראשית יודע כמה חולנית ומעוותת היא. אז איך מפרק לפרק אני מזדהה עמוקות בה?</p> <p>אני מפחד. ואין לי אף אחד.</p> <p>לפעמים, לפעמים - זולגות פנימה מחשבות-פטור לכל הדבר. למה שאשאר פה? אני יכול לגמור הכל בכמה שניות, בכמה דקות.&nbsp;</p> <p>התחבטויות פנים קשות ומצלקות. מה לעשות? לאן אפנה?</p> <p>אני רואה את עצמי הולך במנהרה אשר בקצהּ מתנוסס זרקור אור שמח. הולך, והולך והולך והולך... והדרך עוד ארוכה; מרגישה אינסופית.</p> <p>מיום ליום, משעה לשעה, משנייה לשנייה, מרגיש אני כיצד שעון-החול מתרוקן, הזמן שלי נגמר, נפסל מהעולם. אין אושר, הדרך איננה אלא הזיה. לשווא ללכת, לנסות למצוא אותו.&nbsp;</p> <p>מאחל לכולכם למצוא את האושר שלכם; את פינת האור שבחייכם. אל תמעיטו בדבר, הרי הוא נדיר בימים אלו.</p> <p>חג שמח&nbsp;</p> <p><iframe src="http://www.youtube.com/embed/OltcXMV-9Vk" width="560" height="315" frameborder="0"></iframe></p></div>Fri, 14 Dec 2012 18:25:00 +0200nobody@israblog.co.il (Dotzi)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=803310&blogcode=13592624http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=803310&blog=13592624http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=803310&blogcode=13534776<div align="right" dir="rtl"><p><span style="font-size: small;">כבר לא כותב</span></p> <p><span style="font-size: small;">כבר לא אוכל</span></p> <p><span style="font-size: small;">כבר לא שותה</span></p> <p><span style="font-size: small;">כבר לא נושם</span></p> <p><span style="font-size: small;">רק רוצה להישאר בבית, להתרפק על כוס נס חמה וסיגריה אומללה</span></p> <p><span style="font-size: small;">עזבו לימודים&nbsp;</span></p> <p><span style="font-size: small;">עזבו חברים</span></p> <p><span style="font-size: small;">השניים לא קיימים&nbsp;</span></p> <p>&nbsp;</p> <p><span style="font-size: medium;">דיכאון אומלל שמפלס דרכו בהמון ומוביל אחריו רבים, אין טעם לחיים</span></p> <p><span style="font-size: small;">מחפש את אותה אש שתצית אותי מחדש, תעיר אותי לחיים</span></p> <p><span style="font-size: small;">היש זו המצית?&nbsp;</span></p> <p>&nbsp;</p> <p><span style="font-size: small;">כרטיס טיסה מישהו?</span></p></div>Thu, 01 Nov 2012 20:51:00 +0200nobody@israblog.co.il (Dotzi)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=803310&blogcode=13534776http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=803310&blog=13534776http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=803310&blogcode=13522754<div align="right" dir="rtl"><p><span style="font-size: medium;">מאז ומתמיד הייתי הבחור שהיית רואה בצד הכיתה מנופף במחברות וספרים<br />בתקווה כושלת לצנן את גופו המיוזע.</span></p> <p><span style="font-size: medium;">לעולם לא ייחסתי לדבר חשיבות, כלומר לא באמת חשבתי שזו איזו הפרעה או<br />דבר שצריך להפריע לי ולטפל בה. אבל מאז שהצטרפתי בחזרה לעסק הספורט, ובקביעות תופס<br />אוטובוסים מעיר אחת לאחרת ומגיע לאימון אינטנסיבי בהתעמלות, אתה כן מתחיל לראות את<br />ההבדלים עם האחרים. אתה כן מתחיל להתמלא בבושת פנים כשאותה חולצה שעטתה על עצמך לפני<br />מספר דקות, כבר מרופטת ושופעת כתמי זיעה שהיו מביישים גם את גדולי המתעמלים. &nbsp;</span></p> <p><span style="font-size: medium;">ואל תבינו אותי לא נכון, לא רק אחרי אימונים מתישים שכאלה אני גומר<br />במצב הזה. לא ולא, גם בדרך הקצרה בת עשר הדקות לבית ספר, בבוקר שמש קלה, כן, גם אז<br />אני מוצא עצמי מגיע לכיתה וקצה פאות השיער רטובות קלילות.</span></p> <p><span style="font-size: medium;">כן, בכללי הדבר לא מפריע. אבל כשמתחילים להעיר לך שאתה מזיע כי אתה<br />צריך להרים מישהו או אתה צריך להחליף חולצות ולדאוג כל פעם למלאי של דאודורנט<br />וכבוד עצמי, כן, זו בעיה.</span></p> <p><span style="font-size: medium;">אל תחשבו שהמטרה בפוסט הזה היא לפרוק גחמה של נערה מתבגרת. לא.</span></p> <p><span style="font-size: medium;">המטרה היא מה עשיתי אחר כך. נתחיל בכך שפרצתי בחקר על התופעה. הזעת<br />יתר, פתרונות, תכשירים, "אנטי פרספירנט?" ואת הרשימה המלאה תמצאו באינטרנט...</span></p> <p><span style="font-size: medium;">ואז עלה השם, "אנהידרול פורטה". שם פשוט, משמעות גדולה.<br />אלומיניום כלוריד. נשמע חמוד? אז זהו שלא. כן, יש האומרים כי זה מסרטן אבל כמובן<br />שאני לא אמנע מעצמי פתרון יעיל שכזה על אף חסרונותיו הרבים. מריחה קלה בלילה,<br />שטיפה בבוקר, שני לילות ברציפות ושניים לא. תופעות לוואי: גרד ואודם. "אבל<br />שווה את זה.</span></p> <p><span style="font-size: medium;">טוב, בוקר, מתעוררים, ואמא מקבלת את הבשורה: "אנהידרול פורטה, 60<br />שקלים, סופר פארם".</span></p> <p><span style="font-size: medium;">כשקיבלתי את החבילה, נתקפתי שמחה למראה הבקבוק רול-און הקטן שמחולל את<br />הקסם. ויודעים מה, לא אלך סחור וסחור, ישר ולעניין.</span></p> <p><span style="font-size: medium;">לילה ראשון, מריחה קלה וזהירה על הבטן. פעל יופי, אני חושב. לא ששמתי<br />לב, כי לא היה אימון.</span></p> <p><span style="font-size: medium;">כעבור שני לילות של הפסקה, כששמתי שוב, החלטתי לשים גם על הגב.</span></p> <p><span style="font-size: medium;">ביקשתי מאחותי למרוח לפני שיצאה, ואכן עשתה את הדבר. מיד לאחר מכן<br />התמלאתי גרד עצבני, כזה שלא מרפה. ועם כל כוח הסבל שלי, והניסיון התמים להתעלם<br />ולהמשיך בשיעורי בית בכימיה, לא יכולתי! פשוט התגרדתי&nbsp; והחלטתי להתקלח שוב. אכזבה.</span></p> <p><span style="font-size: medium;">יום למחרת, ועד היום יש לציין, עדיין מגרד לי כשאני לובש חולצה בדקות<br />הראשונות.</span></p> <p><span style="font-size: medium;">ואני חושב לעצמי... תראו מה אנחנו עושים לעצמנו. ראו מה החברה גורמת<br />לנו. תראו.</span></p> <p><span style="font-size: medium;">עד כדי כאב, עד כדי סבל, עד כדי שאתה במודע מורח על עצמך חומר כימי<br />מסוכן, בתקווה שיפתור בעיה קלה. כן. זה הדור שלנו.</span></p> <p><span style="font-size: medium;">ואני תוהה, לו היה אחרת; לו היינו חברה שלא מבקרת את האחר, מתחשבת<br />ומנסה להבין את הצד השני. כי אני יודע בוודאות, שלא הייתי אומר את מה שהם אמרו.&nbsp;</span></p> <span style="font-size: medium;"><br /></span> <p><span style="font-size: medium;">בבקשה, תתחילו לשים לב למה שאתם מוציאים את הפה, כי את התוצאה, אתם לא מרגישים.</span></p></div>Tue, 23 Oct 2012 21:15:00 +0200nobody@israblog.co.il (Dotzi)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=803310&blogcode=13522754http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=803310&blog=13522754http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=803310&blogcode=13474970<div align="right" dir="rtl"><p><span style="font-size: large;"><span style="font-family: arial;">אימא מורידה מוטיבציה, חברים מאכזבים. לאן אפנה?</span></span></p> <p><span style="font-size: large;"><span style="font-family: arial;"><br /></span></span></p> <p><span style="font-size: large;"><span style="font-family: arial;">מהרגע שיצאתי מבטן אמי, או יחי ההבדל הקטן - עוד בלידה, מיהרתי וניסיתי לעשות כמה שיותר.</span></span></p> <p><span style="font-size: large;"><span style="font-family: arial;">התרוצצתי בבטן והסתובבתי פעמים רבות כל כך עד אשר החבל הסתבך לי מסביב לצוואר וכמעט נחנקתי אלמלא ביצעו ניתוח קיסרי.</span></span></p> <p><span style="font-size: large;"><span style="font-family: arial;">כן, עוד אז ניסיתי לתפוס מרובה.</span></span></p> <p><span style="font-size: large;"><span style="font-family: arial;">עוד כשהייתי קטן, תפסתי.</span></span></p> <p><span style="font-size: large;"><span style="font-family: arial;">&nbsp;התעמלות. אני זוכר איך קפצתי מקבוצה לקבוצה - לכיוון למעלה. לא הפסקתי לתרגל בבית ולהתלהב מהתחביב החדש. עברו שנתיים ומשום מה פרשתי.</span></span></p> <p><span style="font-size: large;"><span style="font-family: arial;">הייתי אז בן 4. מספר שנים לאחר מכן, הצטרפתי לחוג מרופט בהנהגת המורה לספורט שהיה לי, ולולא חברים קראו לי - לא הייתי הולך.</span></span></p> <p><span style="font-size: large;"><span style="font-family: arial;">הדבר החזיק כשנתיים. בעקבות הדבר, החלטנו לצאת מאותו חוג אומלל ולהתקדם ברמה.</span></span></p> <p><span style="font-size: large;"><span style="font-family: arial;">אותו מאמן, אלוף ישראל דאז, שאימן אותי כשהייתי קטן, ניהל חוג. הצטרפנו ועשינו תורנויות הורים בהסעות לשכונה האחרת. תוך חודשים הבנו שגם חוג זה לא היה רציני.</span></span></p> <p><span style="font-size: large;"><span style="font-family: arial;">היינו באותה שעה עם ילדים קטנים שבקושי הגיעו לרמה שהיינו בה בכיתה ג'.</span></span></p> <p><span style="font-size: large;"><span style="font-family: arial;">לא פה נגמר החוסר מקצועיות - האימון היה פעם בשבוע, 45 דקות ואם הצלחנו כמה פעמים להתחנן למאמן שישאיר אותנו עוד כמה דקות - שעה.</span></span></p> <p><span style="font-size: large;"><span style="font-family: arial;">לאחר שנה ויתרנו. </span></span></p> <p><span style="font-size: large;"><span style="font-family: arial;">כעבור מספר שנים, חטיבה, הצטרפתי בחזרה לצופים בכיתה ט'. <br /> נהפכתי למדריך. תפסתי.</span></span></p> <p><span style="font-size: large;"><span style="font-family: arial;">סוף ט' - קורס 60. מימשתי את אהבתי לרפואה והצטרפתי למד"א.</span></span></p> <p><span style="font-size: large;"><span style="font-family: arial;">תפסתי.</span></span></p> <p><span style="font-size: large;"><span style="font-family: arial;">כיתה י' - </span></span></p> <p><span style="font-size: large;"><span style="font-family: arial;">התחלתי מד"א, והתחלתי להדריך. </span></span></p> <p><span style="font-size: large;"><span style="font-family: arial;">תפסתי.<br /> הלכתי למיונים לפרויקט עמיתי דילר, התקבלתי.</span></span></p> <p><span style="font-size: large;"><span style="font-family: arial;">תפסתי. </span></span></p> <p><span style="font-size: large;"><span style="font-family: arial;">בוא בעת, חבר שידל אותי ללכת לאימון בהדר יוסף. האימון היה בצפון ת"א. נסיעה ארוכה. הלכנו לשיעור ניסיון, ואחרי שהיינו צריכים להתמקח עם נהג מונית לאחר הליכה של ק"מ וחצי ברחובות צפון ת"א בשעה 11, שיסיע אותנו ב90 שקל במקום ב-120 אחרת היינו צריכים לקחת רכבת לדרום ת"א ו... אתם יודעים מה יכל לקרות.</span></span></p> <p><span style="font-size: large;"><span style="font-family: arial;">אמרתי לעצמי שלא נחזור לשם. ואכן קרה הדבר.</span></span></p> <p><span style="font-size: large;"><span style="font-family: arial;">ביררתי לגבי אימון בחולון.</span></span></p> <p><span style="font-size: large;"><span style="font-family: arial;">הלכתי עם חבר. נסיעה שדורשת מעט לעומת הנסיעה ההיא לצפון תל אביב. הליכה קצרה מהבית, לתפוס קו, לרדת, ללכת עוד כמה דקות ולהגיע לאולם.</span></span></p> <p><span style="font-size: large;"><span style="font-family: arial;">הגענו כדי שיבחנו אותנו. צירפו אותנו לנבחרת, שלקחו מקום 4 בעולם.</span></span></p> <p><span style="font-size: large;"><span style="font-family: arial;">הכי גבוהה שם.</span></span></p> <p><span style="font-size: large;"><span style="font-family: arial;">המאמן לקח אותנו לצד ואמר לנו שאנחנו טובים. אבל, יש המון פערים להשלים. </span></span></p> <p><span style="font-size: large;"><span style="font-family: arial;">הגענו ממש על הקשקש. עוד שנה ולא יכולנו שלהיכנס, שהרי מגיל 16 רק הטובים יכולים להתחרות.</span></span></p> <p><span style="font-size: large;"><span style="font-family: arial;">"אתם רוצים תחרותי?", שאל. "כן." ענינו בפה אחד.</span></span></p> <p><span style="font-size: large;"><span style="font-family: arial;">האימון הוא כל השבוע מלבד יום רביעי. "מעולה! בדיוק באתי להגיד שיש לי מד"א ביום רביעי..." צעקתי בעוז.</span></span></p> <p><span style="font-size: large;"><span style="font-family: arial;">"רגע... יש לי גם צופים בשלישי ושישי..." התחלתי להגיד.</span></span></p> <p><span style="font-size: large;"><span style="font-family: arial;">לבסוף התברר שאנחנו באים לארבע פעמים בשבוע. ראשון, שני, חמישי ושישי. אימון 4 שעות.</span></span></p> <p><span style="font-size: large;"><span style="font-family: arial;">תפסתי.</span></span></p> <p><span style="font-size: large;"><span style="font-family: arial;">-</span></span></p> <p><span style="font-size: large;"><span style="font-family: arial;">החלטתי לפרוש מדילרים. </span></span></p> <p><span style="font-size: large;"><span style="font-family: arial;">חזרתי הביתה ומסע הקמפיין והשכנועים החל.</span></span></p> <p><span style="font-size: large;"><span style="font-family: arial;">אימא צווחת ונמאס לה. הרי מאז ומתמיד, כל שבוע, כל יום, הייתי מגיע עם רעיון חדש.</span></span></p> <p><span style="font-size: large;"><span style="font-family: arial;">"תיאטרון!" "דילרים!" "פרויקט או"ם!" "התעמלות!" "אקסבוקס!" "מחשב!" "אייפון!" "ארה"ב!" "חיות! (כל הסוגים שיעלו לכם לראש) והרשימה עוד ארוכה...</span></span></p> <p><span style="font-size: large;"><span style="font-family: arial;">אח אמא... לו ידעת כמה אני מבין אותך.</span></span></p> <p><span style="font-size: large;"><span style="font-family: arial;">המחנכת לשעבר שולחת...</span></span></p> <p><span style="font-size: large;"><span style="font-family: arial;">"מה אימון? השתגעת? תלמד מנסיוני...</span></span></p> <p><span style="font-size: large;"><span style="font-family: arial;">תפסת מרובה - לא תפסת!</span></span></p> <p><span style="font-size: large;"><span style="font-family: arial;">מתגעגעת, תבוא לבקר..."</span></span></p> <p><span style="font-size: large;"><span style="font-family: arial;">"אני יודע, אגיע ביום ראשון/שני", בליבי ידעתי שהדבר לא יקרה. על אף כל הגעגועים והצורך לדבר ולהתייעץ עם האישה המדהימה הזאת.</span></span></p> <p><span style="font-size: large;"><span style="font-family: arial;">והמחשבות... והחברים... וכולם, אבל כולם, חוץ מאחד.</span></span></p> <p><span style="font-size: large;"><span style="font-family: arial;">אני. </span></span></p> <p><span style="font-size: large;"><span style="font-family: arial;">אומרים את אותו הדבר.</span></span></p> <p><span style="font-size: large;"><span style="font-family: arial;">ואני תוהה...</span></span></p> <p><span style="font-size: large;"><span style="font-family: arial;"><br /></span></span></p> <p><span style="font-size: large;"><span style="font-size: x-large;">תפסתי מרובה?</span></span></p></div>Sat, 22 Sep 2012 23:29:00 +0200nobody@israblog.co.il (Dotzi)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=803310&blogcode=13474970http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=803310&blog=13474970http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=803310&blogcode=13464699<div align="right" dir="rtl">d</div>Sun, 16 Sep 2012 11:29:00 +0200nobody@israblog.co.il (Dotzi)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=803310&blogcode=13464699http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=803310&blog=13464699