http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=8004תרפיה.heCopyright 2026 איש עם מגירה. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=8004http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=8004&blogcode=10384814<div align="right" dir="rtl">הייתה זו אולי השכחה אולי שכרון החושים כך או כך בעיניה הצוחקות מצאתי נחמה.   הייתה זו אולי הכמייה העצורה אולי הכפור באחיזתה הרפה מצאתי משען.   היה אולי הלבד אולי הביחד במילותיה הפזורות מצאתי אמת. היה זו אולי הפחד <p class=</div>Mon, 05 Jan 2009 22:15:00 +0200nobody@israblog.co.il (איש עם מגירה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=8004&blogcode=10384814http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=8004&blog=10384814http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=8004&blogcode=10384793<div align="right" dir="rtl">בנפש חצויה וראש צלולנפרד אני בזאת מכל אשר לא היה לי.   נושק לשלום לאידיאות המצוירות בגיר על אבנים מסותתות   מוחק במחי יד פנטזיות בציורי חול הטובעים באדמה   נושף עלי ענן עשן מפני צבעי רוחי הניתזים לכל עבר   <p class="Mso</div>Mon, 05 Jan 2009 22:13:00 +0200nobody@israblog.co.il (איש עם מגירה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=8004&blogcode=10384793http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=8004&blog=10384793http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=8004&blogcode=10344924<div align="right" dir="rtl">פעימות הלבהנשמעות למרחקכמטחים המכים על השמשהרעידות של כפורהפוערות תהוםבין העור לבחוץחיוכים ריקיםהנדמים תוך רגעומכבים תקווה עצורהפעם אחר פעםריטוט המלל הבלתי-פוסקהמהדהד בתוך ריקשלא תוכל למלאוכמיהה תהומית למגעשאינו מרפהמישותך העזובהוהאנשים כולםפזורים בכל עברבלתי מושגיםועמך, רק השקטשלא תדע להפריךולילות תכולים אינסוףכעיני אשה רחמניהרחוקהמציצות אליך מן האופק. מה אכזרית היא הבדידות. </div>Sat, 27 Dec 2008 22:53:00 +0200nobody@israblog.co.il (איש עם מגירה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=8004&blogcode=10344924http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=8004&blog=10344924http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=8004&blogcode=9719451<div align="right" dir="rtl">ראיתי מרחוקניבטות מן האופקכפות רגלייךהמטפפותצעד אחר צעדבתוך משיכות מכחול ארוכותעלי כתם שמשבחזיתו של בד פרוםואני, שאחזתי בך פעםאת כסות עינייך לא הסרתיוהותרתי את חום לבך מטלטלאנה ואנהכחומר ביד היוצרוכעת, בידייך אתידיים נוגותהמלטפות ברוךאת סימני המכחולעל פתחי הדלתות הדהוייםהיכן שמכה השמש. <b</div>Sat, 09 Aug 2008 15:41:00 +0200nobody@israblog.co.il (איש עם מגירה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=8004&blogcode=9719451http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=8004&blog=9719451http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=8004&blogcode=8640192<div align="right" dir="rtl">בפנים ערוכות לקבל את שיוליד יום בגו זקוף וצעד בטוח אלך-נא מפני עברי ואל עבר הלא-נודע בתקווה כי תיפרס בפניי הדרך בתפילה כי אמצא בה סיבה לעמוד בפנים בטוחות ובגו זקוף בפני.</div>Fri, 15 Feb 2008 18:33:00 +0200nobody@israblog.co.il (איש עם מגירה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=8004&blogcode=8640192http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=8004&blog=8640192http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=8004&blogcode=8640151<div align="right" dir="rtl">באצבעות ארפרף בשיערך בידיעה ברורה שאוליד תגובה מסגירה חיוך המספר אינטימיות או ניד קפוא, הזועק חוסר הבנה באצבעות ארפרף על פני ידך ממתין בציפייה דרוכה לאחיזה חמה או תזוזה סתורה באצבעות ארפרף על תווי פנייך בעדינות אין קץ בתקווה כי יוקירו לי פישוק שפתיים קל של הנאה חתולית, מהולה ברגש עז בחשש שישיבוני, בקימור קר של זרות באצבעות ארפרף בחלומותיי על פני גופך במגע אינסופי המסגיר חיבת אין-קץ. </div>Fri, 15 Feb 2008 18:25:00 +0200nobody@israblog.co.il (איש עם מגירה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=8004&blogcode=8640151http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=8004&blog=8640151http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=8004&blogcode=8558809<div align="right" dir="rtl">הכרנו בגלגול קודם. נתקלתי בה שוב, במרחב הוירטואלי. חמודה. מסקרנת. שונה מאד מכל המצטיינים שמסביב. קצת קשקושים, צינית-תמימה עם הומור כובש משהו. נראה היה שהיא משתפת פעולה. נראה כמו התחלה של מפלט. שנפגש? יש סיבה, היא שואלת? לא עניתי, שהבדידות מתחילה להכאיב, שהסביבה מתחילה לשעמם, ושבשבוע האחרון דמיינתי נשיקות רכות, על שפתיה של נערה ג'ינג'ית, שתויה קלות, ברחוב צדדי בדרום תל-אביב.נתתי הסבר מלומד, ועשיתי אחורה פנה. אחד אפס למציאות.</div>Sun, 03 Feb 2008 00:29:00 +0200nobody@israblog.co.il (איש עם מגירה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=8004&blogcode=8558809http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=8004&blog=8558809http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=8004&blogcode=5559751<div align="right" dir="rtl">כזה אני, מלנכולי, מנותק חברתית, מפגר במלאכה. אך שקוע, כבימי ילדות, בתוך ספר, בתוך הסיפורים המופלאים הקמים לחיים מן האותיות. שווה להתאמץ ולהעמיק ב"החיים, הוראות שימוש" של פרק. למרות שהתחלה זה הרגיש קצת too much, וחשתי כאילו היומרנות היא שמובילה אותי הלאה, איפשהו במאה העמודים השניים, התחלתי ליהנות ממש, ולהיות, כרגיל, מוקסם מחדוות הסיפור של פרק, מן הדמיון העצום, וממה שהייתי מכנה אקזיבטנציאליזם אסטטי" - התיאור הכמעט-אובססיבי והמרתק של החפצים הסתמיים, מהם עשויים חיינו. והנה, שוב מאוחר, וכאב הראש לא ירפה מחר בבוקר, בשעה מוקדמת, עת אשוט אל המלאכה. שוב, סוף שבוע בו לא התקדם דבר, שרציתי שייעשה. לא יודע אם החדווה הילדותית הזו היא הנאה, מקלט, או סתם תחליף, לדברים שאינם. היום קיבלתי שיחה מחו"ל. "עודך בלבנו, מצפים לך בכל עת". מחמם את הלב. ואת, הכיצד איני בלבך עוד? "אני מתאמצת מאד לשכוח אותך, ולפעמים גם מצליחה. אתה צריך לנסות גם כן" אמרתי לך, שלפני שאשכח, אשנא. זה הולך ונבנה, אך הלהבות עודן קטנות. הזמן, אני מניח, ילבה את האש. </div>Sun, 31 Dec 2006 01:27:00 +0200nobody@israblog.co.il (איש עם מגירה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=8004&blogcode=5559751http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=8004&blog=5559751http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=8004&blogcode=5508126<div align="right" dir="rtl">אני זוכר היטב, את הערב בו נפגשנו. סוף הקיץ, 1998. את עצמי, לקראת גיל 15, בסופו של תהליך שינוי, מן הילד האוטסיידר, לבחורצ'יק נוטף גבריות. מכנסי ג'ינס לפי צו אופנת השכונות, חולצה ששרווליה המגוגלים מגלים קיבורת מוגזמת טיפה, שרשרת זהב (עדיין?). דיבור ערס-פואטי, "נגוע", מסתער ומתקיף במטרה להוכיח דבר מה. נראה שזנחתי אז לחלוטין את הפוזה האינטליגנטית, אבל המטען התרבותי, לא דעך לגמרי. ואת, נערה גבוהה וצנומה יחסית, בסוודר אדום צמוד (מה באמת קרה לו מאז?), שיער ארוך ודיבור גברי, בטוח, שמאוחר יותר לקח לי המון זמן להתרגל אליו, למצוא את יסודותיו במאבק של חריגות שניהלת פעם (והמשכת לנהל, עד אשר נטמעת כיום, כנראה, בהמונים). סוג של יופי לא מודע, אני מניח. לא שכחתי, כי הסכמתי עם נערת החן שהייתה שם בסביבה, כי את ממש יפה. והרי אנחנו יודעים שלא היית הטיפוס שלה, אבל בכל זאת, הותרת רושם, כתמיד. בגאווה סיפרת לי אז על מערכת יחסים סוחפת. בדיעבד, הסתבר שהוא היה פשוט זבל, אבל כנראה, שכשאני גיליתי את גבריותי, גם את גילית, חרף החזות הסותרת משהו, את נשיותך, בדרך ניסוי ותהייה. אני זוכר שלקחתי או</div>Sat, 23 Dec 2006 12:10:00 +0200nobody@israblog.co.il (איש עם מגירה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=8004&blogcode=5508126http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=8004&blog=5508126http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=8004&blogcode=5464289<div align="right" dir="rtl">ממרום שנותיי, אין לי אלא להגיע למסקנה, שאני לא מחזיק כיום, אף לו בקשר חברתי אחד משמעותי. דווקא יש לי המון חברים ומכרים, המון פנים שמחות לפגוש באופן אקראי, או מכוון, לשתף בחוויות, באופן חופשי. אבל שום דבר סדור, מבוסס, כרוך בשלשלאות, או בברית דמים. די מוזר לי כל העניין, ולא יותר מדי נעים. מצד שני, אין לכחד, כי אני מופנם ובררן, עסוק בכלל ועסוק בעצמי, ויכולתי כנראה גם אחרת. מצד שלישי, אף שיכולתי אחרת, וכנראה אף רציתי, במידה מסוימת, זה לא קרה. יש לזה הרבה הסברים, חלופיים ומצטברים. מסוג הדברים, שאני נוהג לחשוב שבעתיד, אלבן עם פסיכולוג. בינתיים אני נותר תוהה, והזמן חולף. </div>Sun, 17 Dec 2006 00:50:00 +0200nobody@israblog.co.il (איש עם מגירה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=8004&blogcode=5464289http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=8004&blog=5464289