http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=790821heCopyright 2026 סקארלט מאנטו.. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=790821http://f.nanafiles.co.il/upload/Xternal/IsraBlog/21/08/79/790821/misc/24938512.pnghttp://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=790821&blogcode=14934477<div align="right" dir="rtl">אז ישראבלוג באמת מת, זו לא בדיחה. זה עצוב לי יותר ממה שאני יכולה לומר כאן. יש לי (או היו לי) כמה בלוגים, לפחות 5-6 במרוצת השנים. זה האחרון שפעיל. אין מה לעשות, פרובקציות עובדות. הראשון נפתח כשהייתי בכיתה ו' לערך. תאמינו לי, זה היה מזמן. הלוואי שזה לא היה קורה. זה יותר מידי. יותר מידי זכרונות, יותר מידי אנשים, יותר מידי דברים. אמרתי לכם כבר שהכרתי מכאן כמה אנשים, לא? הבחור ההוא מפלורנטין עם הקעקועים, שאני ממשיכה להתעסק בו אפילו שאני כבר לא צריכה, כנראה שלא הייתי יודעת עליו בכלל אם לא ישראבלוג. את אחת מהחברות הכי טובות וותיקות שלי הכרתי כאן. וכל המפגשים והכל? פאק, לא ידעתי שאני כזאת סנטימנטלית. מצאתי את הפלטפורמה ההאחרת ההיא שחברה שלי סיפרה לי עליה, אבל היא נראית כמו אתר שנבנה בתחילת שנות האלפיים (לא שזה לא) וזה מבאס לי את הצורה. אבל היא גם הכירה שם מישהו... מעניין, איך נאמר. לא שאני מחפשת להכיר, כן? הכרתי מספיק ועכשיו אני מסובכת עד מעל הראש עם זה. עולות בי כל מיני מחשבות בעקבות ולאחר המעבר. אני מסתבכת עם העבר שלי ועם המיניות שלי. אני מתה מפחד מהמחשבה שהזין של חבר שלי יהי</div>Sat, 09 Dec 2017 17:22:00 +0200nobody@israblog.co.il (סקארלט מאנטו.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=790821&blogcode=14934477http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=790821&blog=14934477http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=790821&blogcode=14925972<div align="right" dir="rtl">אז מה אני אגיד לכם חברים, הרבה השתנה מהפעם האחרונה שעידכנתי. אני אתחיל מהסוף. אני והבחור מבאר שבע חזרנו. מה זה חזרנו? אנחנו הולכים להתחתן ולהביא ילדים ולקנות בית והוא יקנה לי ג'יפ לבן (עוד לא החלטתי של איזה חברה. המלצות יתקבלו בברכה). בנתיים אנחנו רק עוברים לגור יחד, אבל זה בדרך. הוא יודע. הרבה בעיות בחיים שלי נפתרו מתוך כך, כמובן. אבל אין עשן בלי אש וכנראה בגלל זה אני כותבת פה. יש מקום יותר מעניין מישראבלוג? כי אמנם זה הבית, אבל דיי מת פה. חברה שלי אמרה שכן. היא כותבת שם ולא מוכנה לגלות לי.</div>Fri, 20 Oct 2017 17:26:00 +0200nobody@israblog.co.il (סקארלט מאנטו.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=790821&blogcode=14925972http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=790821&blog=14925972http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=790821&blogcode=14883591<div align="right" dir="rtl">אתם זוכרים את כל הפוסטים שכתבתי כאן לפני כמה שנים על כמה שאני לא שונאת גברים למרות כל הדברים שהם עשו לי? אז... שיח פמיניסטי הצליחו . אני שונאת גברים. לא סובלת את ההתנהגות שלהם ולא את איבר המין שלהם. שתי המסקנות האלה הוסקו ממקרים שונים לחלוטין, דרך אגב. אז כמו שצינתי לפני כמה פוסטים, התחלתי עבודה חדשה. אני ממש אוהבת אותה. אני חושבת שמעולם לא אהבתי עבודה, בטח לא ככה. אחרי הכל, אני באה מהצבא. ובעבודה החדשה הזאת, אני מתלבשת יפה. ממש יפה. אז כל גבר בן 40+ חושב שנכון להזכיר לי כמה אני יפה. או לשאול על הקעקוע שלי. או באופן כללי לבהות בי. דיי. איכס. לך. המראה שלי כמובן לא פסח על עובדי המקום והסביבה, ויצא שאיכשהו חילקתי את המספר שלי לשני בחורים שונים. אני לא יודעת להגיד לא לגברים. האחד, חמוד ממש אבל(!) הכל ממש מוזר איתו. הוא בדואי. חצי. בסדר, זה מספיק. אני למדתי כבר לא להכניס ראש בריא למיטה חולה בקטע הזה. הוא בן 30, שזה ממש גבולי. והוא גרוש+1 שזה הדיל ברייקר. חבל. השני, חנון מוזר שביקש ממני היום את המספר שלי בפתק שהוא כתב בפלאפון(??). מרוב מבוכה נתתי לו. כוסעמק. ובקשר לזי</div>Tue, 28 Mar 2017 23:16:00 +0200nobody@israblog.co.il (סקארלט מאנטו.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=790821&blogcode=14883591http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=790821&blog=14883591http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=790821&blogcode=14880660<div align="right" dir="rtl">אתם מכירים את הקול המרוצה הזה שגברים עושים כשהם מורידים מבחורה את הבגדים ומגלים בידיוק את מה שהם רצו לראות? אז אני רגילה לקול הזה. אני אוהבת אותו. אני הכי אוהבת אותו כשהוא קם לעשן סיגריה או פשוט להתרחק ממני לרגע כי צריך לנשום גם והוא מעיף מבט מהספה ורואה אותי במיטה שלו וזה מדהים. אז גמרתי חברים. מחיאות כפיים לבחור. באמת. חתן השמחה הוא בעל הקעקועים המכוערים. אני לא יודעת להגיד אם אנחנו יוצאים או לא, כי אני לא בטוחה שאני רוצה או לא. בגדול, תפסתי אותנו בידיים קצת ובאתי אליו ביום רביעי הקודם. כאילו עברתי לגור בת"א, ג'יזס. ניהלנו שיחת יחסינו לאן בלי שהיו יחסינו. בלי שאין. החדירו לי מחשבה לראש, שהוא מאוד מזכיר את אחד החברים הראשונים שלי, מגיל 17 -18. הוא הדבר שאני מתביישת בו הכי הרבה. אז... המחשבה הזאת דיי מורידה לי. אפילו אם לוקחים בחשבון את סיפור הגמירה והכל. אני מעריכה את כח הסיבולת שלו. היו כמה לילות ארוכים מאוד דרך. אני חושבת שלסמים הייתה תרומה לעניין, משום שלא הצלחתי להגיע לשיא הזה בפעם הבאה שנפגשנו. זה קצת מאכזב אותי, אבל זו כבר התקדמות. בכל אופן, הפסקתי לספור אחרי הפ</div>Wed, 15 Mar 2017 17:19:00 +0200nobody@israblog.co.il (סקארלט מאנטו.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=790821&blogcode=14880660http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=790821&blog=14880660http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=790821&blogcode=14876916<div align="right" dir="rtl">הדייט המושלם: הולכים לבר קוקטיילים האהוב עליי, הבעלים מאוהב בי ואני במקום. יש שם אננס מקורמל! אח"כ - פיצה ובירה. ואז - "רוצה לעלות אליי לפייסל?" ברור. אני מורידה נעליים, מרגישה בנח. מעשנים, שותים עוד בירה, שומעים מוזיקה. הוא שם לי ביונסה. 2 שירים! אני שמה רגליים עליו. התחלתי להרגיש לא טוב, הוא הכין לי תה. הסיבולת שלי היא אפסית. הוא נישק אותי והתבייש כמו ילד. התמזמזנו קצת על הספה. עברנו למיטה. הלכנו לישון. הוא נתן לי בגדים שלו. הרגשתי בנח איתו. הוא חייך כשגילה שאני יפה גם בבוקר. קפה, וצריך לצאת כי בטעות התמזמזנו 3 שעות ועכשיו הוא מאחר לעבודה. נשיקה בתחנת אוטובוס והוא נסע. ואז הכל הדרדר. לא מבינה מה קרה שם. אני שונאת כשזה קורה. כשאני לא מבינה. זה לא עוזב אותי. אני חייבת להבין. טוב נו, במילא הקעקועים שלו היו ממש מכוערים. הכרנו בכלל מישראבלוג, אתם יודעים? לא הייתי סקרלט, אבל הוא היה דיי מפורסם. שדים מהעבר. אז הדבר האחראי לעשות אחרי זה היה לצאת עם האשכנזי. הוא באמת בחור להביא להורים. נושק ל-30, סרן במיל', תואר שני במדעי המחשב, חובב צילום וציפורים. אין לו רכב!!!! אז</div>Tue, 28 Feb 2017 00:24:00 +0200nobody@israblog.co.il (סקארלט מאנטו.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=790821&blogcode=14876916http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=790821&blog=14876916http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=790821&blogcode=14874030<div align="right" dir="rtl">יש מצב שמשהו טוב קורה, אבל אני לא רוצה לפתוח את הפה שלי עדיין. פשוט... אתמול היה טוב. בידיוק כמו שרציתי. בכל אופן, בואו נחזור לדבר הפחות טוב שקרה לי השבוע. מתי שכתבתי את הפוסט האחרון עוד לא עיכלתי מספיק מה שקרה באמת. אז מה שקרה באמת זה חרא. אפשר בבקשה להעביר לילה אחד בלי שמישהו ישים את היד שלי על הזין שלו כל 5 דק' כי "הוא מרגיש בודד"? או שלא יתווכח איתי על זה שאני לא גומרת מחדירה? הזין שלך לא מחולל קסמים גבר! רוב הנשים לא גומרות מחדירה. ואם אתה חושב שכל אחת שהיית איתה עד עכשיו גמרה, הרבה עבודה יש לפנינו. ולא זה לא. גם אם אנחנו משחקים קצת ביחסי שליטה ואגרסיביות. במיוחד אם אנחנו משחקים במשחקי שליטה ואגרסיביות. אין לי כח לחזור על זה 5 פעמים ולדחוף אותך ממני. ואפשר שתחמיא לי קצת? תגיד שאתה משתגע מהגוף שלי, מהריח שלי... שמתת לראות אותי כבר, שאתה שמח שנפגשנו. אה וכוסעמק, אם השעה כבר 6 בבוקר אז אני מעדיפה להשאר לישון. לגרנד פינאלה דיממתי מהאף. חברה שלי אמרה לי שאני צריכה לצאת לעוד דייט דחוף כדיי לא לפתח פוסט טראומה.</div>Fri, 17 Feb 2017 17:53:00 +0200nobody@israblog.co.il (סקארלט מאנטו.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=790821&blogcode=14874030http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=790821&blog=14874030http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=790821&blogcode=14873415<div align="right" dir="rtl">רציתי פרחים. לא קיבלתי פרחים. התכנון המקורי היה ללכת להשתכר עם חברה כמיטב המסורת, אבל היא הבריזה לי לטובת האקסית לה. הבחור עם הקוקו, שלצורך העניין נקרא לא י', זכר דווקא. לא מסעדה, לא שוקולדים ולא פרחים. טוב, לא הפרחים שהתכוונתי אליהם. הוא ייבש אותי שבועיים עד עכשיו. דיברנו אבל לא נפגשנו. עברתי כבר על כל קשת הרגשות שקיימת. הייתי מאוהבת בו, חרמנית, משועממת, פלרטטנית, כועסת, עצובה, מאוכזבת, עצבנית... מה לא. אני לא יודעת מה זאת המשמעת המפגרת הזאת שיש לו, אבל תקופת המבחנים הזאת לא באה בטוב. פשוט, זה הקול שלו. זה עושה לי משהו. קול נמוך עם אנחות כאלה בסוך משפט. אוי אלוהים. אני ממש אוהבת שמדברים אליי מלוכלך. בקיצור, לוקחת חזרה את כל מה שאמרתי על שריפות קטנות. היה בסדר לכל היותר. אני לא מבינה איך האקס גרם לגוף שלי לעשות דברים שאחרים אפילו לא חלמו עליהם. זה מתסכל. אולי אני אשכב עם האקס וזהו? אני מחפשת מישהו שיעריץ את הגוף שלי. שיהיה קשוב לכל עווית ונשימה וגניחה. לא יודעת מה ציפיתי מבחור עם זקן וקוקו. אני צריכה לחסום אותו. ולדעת עם מי לצאת. ולנושא אחר - אפשר לדעת מה נסגר עם כל ה</div>Wed, 15 Feb 2017 12:57:00 +0200nobody@israblog.co.il (סקארלט מאנטו.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=790821&blogcode=14873415http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=790821&blog=14873415http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=790821&blogcode=14871701<div align="right" dir="rtl">יצאתי איתו כשהייתי מאוד צעירה. לא קטינה, אבל מספיק צעירה בשביל שהקשר הזה יהיה מעוות. עכשיו כשאני חושבת על זה, המשפט הזה מאוד מייצג ככל שזה נוגע למערכת היחסים שלנו. לא לא חוקי, אבל ממש על הגבול. בגלל זה אני כ"כ מבולבלת. לא יודעת בידיוק במה להאשים אותו. והאם בכלל. הקשר בינינו נותק בכעס, אני כבר לא זוכרת על מה בידיוק. אבל אתמול הוא כתב לי "רציתי ולקחתי את מה שרציתי". המשפט הזה היווה טריגר עבורי. כי ככה בידיוק זה היה. הוא באמת "לקח", וזה תמיד היה מה שהוא רוצה. הוא היה אומר לי בידיוק כמה לשתות כדיי שאהיה שיכורה מספיק בשביל לשחרר קצת אבל לא מספיק שיכורה כדיי לטעון שזה היה ניצול.הוא אמר שאף פעם לא אמרתי לא. אבל אמרתי, אני זוכרת. בוודאות אמרתי לא. ואולי לא אמרתי? הוא היה שולח לי תמונות של איבר המין שלו. מעולם לא ביקשתי תמונות כאלה, מעולם לא רציתי לקבל אותן. זה היה דוחה אותי. זה קרה יותר מפעם אחת, הוא לא הפסיק אחרי הפעם הראשונה. הייתי קופאת. לא נותנת לו לגעת בי. נוגעת בו כדיי שהוא יעזוב את הגוף שלי בשקט. אז בעצם רציתי, לא? אני זוכרת פעם אחת שכן רציתי שהוא ייגע בי. והוא נגע. וזה היה נעי</div>Wed, 08 Feb 2017 11:41:00 +0200nobody@israblog.co.il (סקארלט מאנטו.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=790821&blogcode=14871701http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=790821&blog=14871701http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=790821&blogcode=14870942<div align="right" dir="rtl">אולי אני עושה רומנטיזציה להכל בראש שלי, אבל אני לא מפסיקה לחשוב על האקס שלי. אני לא מתגעגעת אליו במובן הקלאסי של המילה, אלא פשוט תוהה אם מחכה לי עוד משהו כזה. אולי בזבזתי את כל ההקצאות שלי? אני זוכרת שבהתחלה לא רציתי אותו, ואז דיברנו בטלפון. באותה שיחה אני כבר הזמנתי אותו לצאת. והיה כיף בדייט, למרות שהוא היה אז משהו שעוד לא כ"כ הבנתי. והוא לא התאים את עצמו אליי. היינו כ"כ צעירים כשיצאנו... ועם זאת, היה את הפרש הגילאים המטורף שלנו. אם הייתי שומעת על זה עכשיו מהצד, זה היה גורם לי להרים גבה. איתו לא. הוא דיבר על סקס ונהג עם רגל שמאל על הכסא. זה עיצבן אותי עד כדיי טירוף. ואז הוא שם יד על הצוואר שלי. כשדיברנו על זה לא מזמן, כשישבנו לבירה, הוא אמר שהכל היה הרבה פחות תמים ממה שאני זוכרת. לפני הפגישה ז"א. זה נשמע מתאים לי. לשגע אותו לפני שבכלל פגשתי אותו. אני לא יודעת, מאז אותה שיחת טלפון הייתי כולי שלו. אני זוכרת שיצאתי במקביל עם דושבאג קלאסי כזה - אופנוען, שרירי, מקועקע עם פטבול. ולא יכולתי להפסיק לחשוב עליו. הבנתי את זה נתתי לזה לעטוף אותי. וויתרתי על כל השאר. אמרתי לו את זה למ</div>Sun, 05 Feb 2017 10:29:00 +0200nobody@israblog.co.il (סקארלט מאנטו.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=790821&blogcode=14870942http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=790821&blog=14870942http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=790821&blogcode=14870252<div align="right" dir="rtl">אז אתמול יצאתי לדייט נוסף. גילוי נאות: אני לא יודעת איך לא להיות שרמוטה. הלכנו לראות סרט בלית - ברירה כזה כי היה קר מידי לעשות משהו אחר. וגם ביטלנו כבר פעמיים אז לא נעים בפעם השלישית. ברגע שנכנסתי לאוטו קיללתי. כוסעמק. אני נמשכת אליו. אני נמשכת אליו ברמה הכי בהירה שיש. הילדה הפריקית בת ה-15 שאני באמת, מתחת לכל הבלונד והשעון היקר והאיפור המושקע, קפצה במקום ומחאה כפיים. אני נמשכת אליו. כוסעמק. זה משהו שחשדתי בו שיקרה, אבל לא הייתי בטוחה. הוא רזה. קצת יותר גבוה ממני, אבל רזה. הזקן המטופש הזה. השיער המטופש הזה עם החצי קוקו למעלה. שרשראות מטופשות. סקיני ג'ינס!! ואני נמשכת אליו. הוא עמד קצת קרוב מידי לפני שבנינו משיכה מספקת וזה גרם לי להרגיש מוזר. ודיבר קרוב מידי. לא סירבתי לבוא אליו כשהוא הציע הפעם. קורה שם משהו מוזר עם המגורים שלו, אבל עזבתי את זה. התמזמזנו כמו חולי נפש. הילדה בת ה-15 שבתוכי שמחה. היא יצאה קצת החוצה, לא יודעת. פתאום התביישתי. אני לא יודעת אם זה בגלל שהייתי מסטולה מהתחת, או עייפה, או שזה פשוט היה הוא, אבל היה משהו ממכר במגע שלו. הוא היה שונה, פחות אגרסיבי ממה שאני</div>Thu, 02 Feb 2017 16:12:00 +0200nobody@israblog.co.il (סקארלט מאנטו.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=790821&blogcode=14870252http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=790821&blog=14870252