<?xml version="1.0" encoding="windows-1255"?><rss version="2.0"><channel><title>שוליים רחבים</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=790133</link><description></description><language>he</language><copyright>Copyright 2026 timor negev. All Rights Reserved.</copyright><image><title>שוליים רחבים</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=790133</link><url></url></image><item><title>16/03/12</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=790133&amp;blogcode=13116674</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;מאולץ מאופק ולא מספק. &quot;כן, אני פה בג&apos;רמייה, תבואו, אני מחכה.&quot;הוא מסובב את תכולת הכוס הגבוהה, מסחרר קצת את הטובורג שלו ולוקח גמיעה עמוקה מהזהוב העמוק הזה. ההוא ממש מזכיר את הסולן של הלהקה הזו נו.. בשילוב עם השחקן הזה נו.. מה שמזכיר לי את הלר. הלר. טוב הלר זה הלר וקלר זה קלר ואכזבה זו אכזבה. אולי זו הייתה החלטה טובה. פאק איט אני אף פעם לא אדע וטוב שכך. בינתיים הידיעה העכירה לי את החיים. שיט איפרתי על עצמי שוב, אני באמת לא יודע לאפר, היא כבר הסבירה לי איך לעשות את זה. מניחים את קצה הבוער על קצה המאפרה ומתופפים קלות. היא חוזרת בהידוס אלגנטי ונשי, עקבים גבוהים מזמש שעדיין לא לגמרי התרגלה אליהם, גרביונים שחורים חצי שקוף, חולצה מודרנית מבד מבריק ומשוחרר, חצאית גבוהה ושחורה. הכול מוקפד מלבד קצות האצבעות שמבצבצים מהם פיסות עור קטנות מזדקרות מצידי הציפורניים לצד פצעים ורודים וחשופים. &quot;חזרתי,עמדתי במשימה.&quot; חיוך גדול מרוח על הפרצוף שלה, &quot;יפה, כבר חשבתי שטבעת באסלה.&quot; קצת קשה לנו ביחד לאחרונה, כבר לא זורם כמו שהיה פעם, אני רק מקווה שהיא לא מאשימה את עצמה. זה מן משהו שקיים באווירה אבל לכול אחד מאיתנו&lt;/div&gt;</description><pubDate>Sat, 17 Mar 2012 23:03:00 +0200</pubDate><author>timornegev@gmail.com (timor negev)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=790133&amp;blogcode=13116674</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=790133&amp;blog=13116674</comments></item></channel></rss>