http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=789392הבל הבלים, אמר קוהלת, הבל הבלים! הכל הבל.heCopyright 2026 אגרסיות. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=789392http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=789392&blogcode=14952974<div align="right" dir="rtl">גיאוגרפיה?! באמת? זה מה שבחרת לעשות עם החיים שלך? היו לך כ"כ הרבה הבטחות, בשביל מה עבדת כ"כ קשה? אף פעם לא ידעתי להחליט. אני לא אדם מאמין אבל תמיד האמנתי שהאינטואיציה היא שמובילה. הרי שום דבר נורא כ"כ לא יכול לקרות. הכל לטובה, לא? כל דרך היא דרך נכונה, כי היא הדרך שבה החיים שלי מובילים. דברים יסתדרו כי הם פשוט מוכרחים. ואז היה את את היום ההוא בגרנד קניון. אתה ואני מצוידים בכובעים ומים, יורדים למטה. בכל צעד הרגשתי את הראש שלי מתנקה, הופך ממש ללבן. המחשבה היחידה שעוברת לי בראש היא הידיעה שאצטרך לעלות אחר כך את הכל בחזרה, אבל זה לא מנע ממני להמשיך ולרדת, להרגיש כל וריד ווריד ברגל ואת הברכיים מתקפלות, מידי פעם להרים את הראש ולנסות לתפוס את העוצמה של המקום הזה שאני כלום בתוכו. בסוף העלייה הייתה קשה, אבל כל כך מספקת. באיזשהו שלב עם הקושי הגדול הגוף הפסיק להרגיש ופשוט התרגל לכאב, התרגל לדופק, לקושי. בכל פעם כשחשבתי שהגענו כבר לפסגה התבדתי, אבל זה היה בסדר, כי נשמתי, ואסור להפסיק. ואז, כשסוף סוף הגענו לפסגה הגיעה השקיעה. השקיעה בגרנד קניון היא משהו אחר, כולם אומרים, הזדמנות</div>Wed, 23 May 2018 02:04:00 +0200nobody@israblog.co.il (אגרסיות)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=789392&blogcode=14952974http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=789392&blog=14952974http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=789392&blogcode=14950611<div align="right" dir="rtl">הם מציגים את עצמם כחנונים בנפש בלי הרבה מאוד ניסיון במין משותף אבל מספיק ניסיון עם יד ימין שכבר הספיקה להשיג כמה וכמה יעדים מרשימים בחייה. מוכנים לקשר רציני עם בחורה בוגרת ואינטלקטואלית מספיק שתמלא את החלל הבודד של החיים ותשתבץ להם במשבצת הפנויה של כעזר פמניסטי כנגדו. הם ישווקו את עצמם כמאסטרים בתיאוריות הלשון המסובכות ביותר בין הרגליים שלך ורק יבקשו שתחייכי כשהם טומעים את הראש שלהם עמוק ועמוק יותר כנגדך, תחזיקי את ראשם בחוזקה ותבהירי להם מי המין הנבחר. הם יתענגו עלייך כמו זיגוג של עוגת בוטיק בחלונות ראווה בפריז ולא ימהרו לשטוף אותך מעצמם כשתחזרו- את לחייך המלאים והם- לחייהם המלאים רק בך.הם מגיעים, בדרך כלל, בתקופות השמנות ביותר שלך. אולי כי החיים לימדו אותם להתפשר, או אולי כי המודל שלהם לאישה חזקה שולטת מצויידת בשומנים שמוכיחים לעולם שהיא לא צריכה להתקפל לרצונותיו השטחיים ושיש לה מספיק מה להציע מעבר.הם רק רוצים עוד, עוד עוד. עוד שיחות, עוד הודעות, עוד מפגשים, עוד שירי אהבה. עוד אישור שהם מה שהם תמיד חלמו להיות- כנועים.הם יגרמו לך להרגיש האישה הכי סקסית בכל חדר, שראויה לכך שכל גבר שיהי</div>Thu, 03 May 2018 04:00:00 +0200nobody@israblog.co.il (אגרסיות)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=789392&blogcode=14950611http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=789392&blog=14950611http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=789392&blogcode=14870102<div align="right" dir="rtl">מה אני כבר יכולה לעשות? אי אפשר לשנות אופי</div>Wed, 01 Feb 2017 21:39:00 +0200nobody@israblog.co.il (אגרסיות)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=789392&blogcode=14870102http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=789392&blog=14870102http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=789392&blogcode=14868035<div align="right" dir="rtl">בבה"ד 1 היה איתי בצוות מישהו שקראו לו עומר, הוא לא היה החכם הכי גדול והיה לו את הקול הכי מעצבן בעולם אבל היה בו חן. נורא סבלתי לאורך כל התקופה הזאת. הייתי פסיבית וחיכיתי שזה יגמר. אנשים עצבנו אותי ובלעתי הכול. ניסיתי למצוא חן. היה איזה שיעור אחד שעשינו שיחת צוות סוערת על כמה שאנחנו לא מגובשים כקבוצה ואני לא פציתי פה. לפחות לא במובן של להגיד משהו עקרוני. הוא הסתכל עליי לאורך כל השיעור, שהיה כולו בישיבה מזרחית על הרצפה האפורה של המקום הנורא הזה, ובסופו הוא לקח אותי הצידה ואמר לי- ממש בנזיפה-"רואים עלייך הכל דרך העיניים. הכל. אני רואה כמה את מסתירה, תפסיקי. תבטאי את זה". ומאז כל יום אותו דבר. הוא היה נוזף בי על זה שאני לא מביעה את עצמי החוצה. רק דרך העיניים בצורה לא רצונית. והוא קרא אותי באופן מדויק. הוא ידע מתי אני שונאת, מתי אני מזלזלת, מתי אני מסכימה לחלוטין עם משהו שנאמר, מתי אני רק רוצה ללכת לבכות להורים שלי בטלפון. היה לו את הכשרון הזה או אולי רק את העניין להביט ולהבין מה עובר על האדם שמולך, שזה נדיר. לא לקחתי אותו ברצינות יותר מידי, כי הרעיון של מישהו שיודע אפילו עשירית ממה עובר לי</div>Sun, 22 Jan 2017 23:27:00 +0200nobody@israblog.co.il (אגרסיות)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=789392&blogcode=14868035http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=789392&blog=14868035http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=789392&blogcode=14862290<div align="right" dir="rtl">האישה באוטובוס אמרה לי שלא מתאים לי להיות עורכת דין, שאני עדינה מידי אבא אומר שזה בול אני והכי מתאים לי בעולם השאלה מי מכיר אותי יותר טוב? רמז: האישה באוטובוס</div>Wed, 28 Dec 2016 16:45:00 +0200nobody@israblog.co.il (אגרסיות)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=789392&blogcode=14862290http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=789392&blog=14862290http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=789392&blogcode=14861474<div align="right" dir="rtl">למה בקרים ממשיכים לקרות</div>Sun, 25 Dec 2016 10:06:00 +0200nobody@israblog.co.il (אגרסיות)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=789392&blogcode=14861474http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=789392&blog=14861474http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=789392&blogcode=14861353<div align="right" dir="rtl">"עומד לי כל השיעור בגללך. אני לא מצליח להתרכז" הרמתי את העיניים מהפלאפון והסתכלתי לכיוון שלו. המבט שלו כבר חיכה שם בציפייה לתפוס את עייניי, ללכוד את מבטי בחיוך שובב ועיניים נוצצות שרק גרמו לי להסמיק. סימנתי לו עם השפתיים "די!" במין חיוך מטיף וחזרתי להביט על הלוח, שכבר הספיק להתמלא בעוד מידע שלא הייתי נוכחת עבורו. קורס של פאקינג 7000 שקל, תתרכזי!. המורה המשיכה להסביר על האנולוגיה באופן שהיה ברור לי בצורה מחשידה. אם זה ברור לך מידי- את טועה, אמרתי לעצמי. אבל זה לא הזיז לי במיוחד באותו הרגע. כל מה שיכולתי לחשוב עליו הסתכם בזקפה שלו. מחכה לי שם מתחת לשולחן ומתגרה בי, מסתתרת בקצה השני של הכיתה ורחוקה מידי מאיפה שהיא באמת צריכה להיות. כתבתי את מה שהמורה הכתיבה. הכתב שלי נזרק לכל הכיוונים כמו כתב של ילדה בת שמונה, לא יכולתי להקפיד על כתיב יפה של בחורה כרגע. עוד רטט בפלאפון. "אני מרגיש אותך רועדת מפה". איך הוא יודע? אני משתגעת. החלטתי לא לתגמל התנהגות כזאת במבט חוזר ולהמשיך לכתוב. ליתר בטחון הסתכלתי מסביב לראות אם מישהו שם לב. לא. כולם בשלהם. זה רק בראש שלך. הוא בראש שלך. </div>Sat, 24 Dec 2016 21:41:00 +0200nobody@israblog.co.il (אגרסיות)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=789392&blogcode=14861353http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=789392&blog=14861353http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=789392&blogcode=14860091<div align="right" dir="rtl">אני כמארחת ביציאה מהמסעדה: ביי.. תודה יום טובלקוח: בבקשה!!!! וואלה לא יודעת מה הייתי עושה בלי הטובה האדירה הזו שעשית לי כשבאת לאכול במסעדה</div>Mon, 19 Dec 2016 15:34:00 +0200nobody@israblog.co.il (אגרסיות)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=789392&blogcode=14860091http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=789392&blog=14860091http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=789392&blogcode=14859917<div align="right" dir="rtl">- העבודה שלי- שאין לי פוני יותר- הקשר שלי עם אמא- לדעת בוודאות שביום שבת אני בבית ולא בהגנת ישובים בטיזינבי- שאני מתכננת לעצמי את הזמן- הלימודים- ששחק ושקז פה איתי </div>Sun, 18 Dec 2016 20:19:00 +0200nobody@israblog.co.il (אגרסיות)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=789392&blogcode=14859917http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=789392&blog=14859917http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=789392&blogcode=14859800<div align="right" dir="rtl">אני.צריכה.זין</div>Sun, 18 Dec 2016 08:55:00 +0200nobody@israblog.co.il (אגרסיות)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=789392&blogcode=14859800http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=789392&blog=14859800