http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=789318קולנוע, הוצאת קיטור וקטעים קצריםheCopyright 2026 קולטר. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=789318http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=789318&blogcode=14062856<div align="right" dir="rtl">לקח לי זמן להבין מה בדיוק כאב לי בגוף. פעם זה היה הרגליים. אחר כך הייתי בטוחה שזאת הזרוע. אך מסתבר, אחרי הכול שמה שבאמת כאב לי היה הלב, יש שם חור- מבינים? חור שלא מפסיק לגדול. אני קוראת לו בדידות. </div>Wed, 12 Mar 2014 22:42:00 +0200nobody@israblog.co.il (קולטר)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=789318&blogcode=14062856http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=789318&blog=14062856http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=789318&blogcode=14057485<div align="right" dir="rtl">אני רוצה להגיד לך שאת טובה מספיק אני רוצה להגיד לך שיום אחד מישהו יאהב אותך ומישהו יחבק אותך ומישהו יאחוז בך כ"כ חזק מאהבה שלא תרגישי שום דבר אחר חוץ מפרפרים. ואני יודעת שאת לא מאמינה לי אבל באמת את מיוחדת, את אחות קטנה, את נפש גדולה, את יפה מבפנים ובחוץ והחוכמה שלך נדירה בדיוק כמו החיוך הזה שלך. יום אחד תיראי את זה, לא כמו שאני רואה את זה עכשיו אבל יום אחד באמת תראי ותפסיקי לעוור את עינייך, יום אחד תגידי לעצמך שאת טובה מספיק ואז לא אצטרך להגיד לך את זה שוב ושוב בזמן שהדמעות יורדות. אני אוהבת אותך. </div>Wed, 05 Mar 2014 23:49:00 +0200nobody@israblog.co.il (קולטר)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=789318&blogcode=14057485http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=789318&blog=14057485http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=789318&blogcode=14049260<div align="right" dir="rtl">לפעמים אני רוצה לחבק את כולם, ליצור מן מעגל שימנע מהרע להיכנסאבל אז;אז אני מבינה שזרועותיי לא מספיק ארוכות וכוחותיי לא מספיק גדולים בשביל לעטוף, בשביל לשמש שמיכה לחלומות שבורים.לפעמים אני רוצה לחבק את כולם רק בשביל לשכוח את הצורך בחיבוק לעצמי.לפעמים אני רק עם עצמי, רק עם עצמי עד שההרגשה כבר מקבלת טעם של תרופה מרה.אני כ"כ בתוך עצמי שאני לא רואה אף אחד אחר אך בכול זאתאני רוצה לחבק את כולם ולהגידאתם לא לבד אני פהאיתכם ועם עצמי גם יחד.</div>Sun, 23 Feb 2014 17:13:00 +0200nobody@israblog.co.il (קולטר)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=789318&blogcode=14049260http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=789318&blog=14049260http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=789318&blogcode=14047994<div align="right" dir="rtl">לפעמים אני שואלת את עצמי אם הכול שווה את זה; לפעמים אני שואלת את עצמי האם היה שווה לי לחכות לך, להתאמץ, לתת ללב שלי להיחבט כמה שיותר בשביל ההתייחסות שלך, לפעמים אני שואלת את עצמי האם היה שווה לבזבז את כול הכסף הזה על משהו שעושה טוב לכמה רגעים, לפעמים אני שואלת את עצמי איך אני ארגיש כשאבין שהקידומת ששיניתי, שמספר השנים בחיי גדל, איך ארגיש כשאבין שהן לעולם לא יחזרו? לפעמים אני שואלת את עצמי האם אני באמת מבינה שהחיים דוחפים אותי קדימה בעוד עיניי ממשיכות להביט לאחור? לפעמים בשבוע הזה ביום הזה בשעה הזאת בדקה הזאת אני רוצה תשובות. </div>Sat, 22 Feb 2014 01:50:00 +0200nobody@israblog.co.il (קולטר)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=789318&blogcode=14047994http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=789318&blog=14047994http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=789318&blogcode=14044263<div align="right" dir="rtl">אהבתי אותך כמו שכול אהבה טהורה מתחילה.הבטתי לך בעיניים וחשבתי שזה נהר, נהר שיחבק אותיעד שאגיע למעוז חפצי.חשבתי ששפתייך יוכלו להיות עננים שבהם אנוחכשאצטרך מחסה.חשבתי שהשער שלך זה שדה, שדה שבו ארוץ כדי להיותחופשיה.אך ראשך כבל אותך ואני איתך נכבלתי ביחד, ניסיתילהגיד לך איפה המפתח אך לא הסכמת לשמוע.וכול פעם שהחבל מתהדק אני זועקת מכאב,אני זועקת שתשמע את קולי בהמון השתיקה והצרחות גםיחד של נשים שזרקת הצידה, של גברים שבהם לא נתת אמון.הלוואי ויום אחד תחווה את זה, הלוואי ויום אחד עיניים של זר יהיו לך עונגשפתיים של זר ישמשו ביתושיער, שיער ייקח אותך לכול מקום שתרצה.</div>Mon, 17 Feb 2014 02:13:00 +0200nobody@israblog.co.il (קולטר)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=789318&blogcode=14044263http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=789318&blog=14044263http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=789318&blogcode=13938326<div align="right" dir="rtl">אני לא יודעת מה הבלוג הזה בשבילי עדיין. זאת אומרת, הוא היה פה במשך תקופה ופרקתי בו כמה דברים שלא רציתי להגיד בקול לאף אחד מלבד כמה זרים באינטרנט אבל בכול מקרה- - אני חושבת שאני רוצה לעשות בו משהו בעל משמעות מלבד מקום מפלט כאשר אני מרגישה רע. אולי אני אפילו אקח אותו, את הבלוג הזה שיש בו כ"כ הרבה מילים מתקופות מלנכוליות ואהפוך אותו לדבר טוב. חשבתי האמת שזה יהיה ממש כיף לעשות לי איזה "מסע". הרי צברתי פער מבני גילי (חרדות, דיכאון, ישיבה בבית במשך שנה וחצי בלי לעשות כלום) וחשבתי שזה יהיה נחמד באיזשהו דרך לנסות להקטין אותו. אני עכשיו מולכם חותמת על הסכם בלתי נראה ביני לבין עצמי שאומר את הדבר הבא: "כול יום (חוץ מימים שאני עובדת) אני מחויבת לעשות דבר אחד מתוך ה-רשימה". מהי ה-רשימה? הרשימה היא רשימת של כול הדברים שלא עשיתי ואני רוצה לעשות. יש בתוך הרשימה דברים טיפשים ופשוטים, דברים מאתגרים, דברים מפחידים. למה זה יועיל? קודם כול , בימים שאני לא עובדת זה יתן לי משהו לעשות מאשר סתם לשבת בבית. דבר שני, זה יעזור לי לאט לאט להיפטר אפילו עוד יותר מהחרדה החברתית ותחושת התסכול. ודבר אחרו</div>Mon, 14 Oct 2013 16:07:00 +0200nobody@israblog.co.il (קולטר)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=789318&blogcode=13938326http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=789318&blog=13938326http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=789318&blogcode=13927868<div align="right" dir="rtl">בדיוק היום, ברגע זה הזמנתי כרטיסים לפסטיבל סרטי נשים 2013 ברחובות. האמת היא שאני ממש מתרגשת ללכת לשם בסוף אוקטובר גם כאישה צעירה וסקרנית וגם כיוצרת קולנוע עתידית בישראל. עצם זה שמתרחש פסטיבל סרטים שהפוקוס שלו הוא על סרטי נשים, המיעוט בתחום הזה בעיניי הוא מדהים. כילדה אני זוכרת שראיתי הרבה סרטים שאף פעם לא יכולתי באמת להתחבר אליהם ; אהבתי אותם מאוד אבל לא יכולתי להתחבר אליהם ורק לפני כמה שנים שמתי לב לבעיה שהייתה לי. ברוב הסרטים שראיתי הדמויות הראשיות תמיד היו בנים, אולי מלבד כול הסרטי נסיכות של דיסני- אבל אני לא מדברת על גילי 6, 7, 8. אני מדברת על תחילת הנעורים, 11-12, תחילת הגיל המבלבל הזה שרצית שיהיה לך דמות לחיקוי. הדמות שאני מצאתי הייתה ליירה מהסרט "מצפן הזהב" (2007). זה היה סרט פנטזיה עתיר אפקטים שמתאר את מסעה של ילדה אמיצה שעושה הכול בשביל להציל את חברה הטוב ביותר ובדרך מגלה הרבה דברים שלא ידעה גם על העולם וגם על עצמה. אפילו שהסרט הזה היה בדיוני לחלוטין הדמות הזאת קצת עזרה בדרך מוזרה משלה להתמודד עם הרבה דברים שקרו לי. אני חושבת שצריך ליצור עוד דמויות נשיות חזקות בקולנוע שיתנו</div>Thu, 03 Oct 2013 12:01:00 +0200nobody@israblog.co.il (קולטר)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=789318&blogcode=13927868http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=789318&blog=13927868http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=789318&blogcode=13924641<div align="right" dir="rtl">במשך שנים, באופן שיטתי הרסתי כול קשר שהיה לי. האמת היא שלא רציתי אף אחד. רציתי משהו ספציפי שלא היה לכן - - הייתי כ"כ עסוקה בלהחזיר אותו חזרה שלא היה אכפת לי לשים זין על כולם. המטפלת שלי אמרה לי שכשאתה בדיכאון אתה פשוט מתרכז ב- "אני" שלך ולא בלמשל "אני אחות", "אני בת", "אני חברה". אני מניחה שעכשיו יש לי הרבה מה לתקן כי עכשיו נשארתי רק עם ה"אני" שלי ופתאום הדבר הזה שהיה כול עולמי מרגיש לא מספק. אני רוצה להיות חברה של, והבת של, והאחות של ואולי אני אפילו רוצה קשר זוגי. דבר שבכלל לא דמיינתי שארצה. חשבתי שזה קשה מדי, ההכלה הזאת של מישהו אחר, חח שהוא לא אני. כן הייתי די כלבה אנוכית אבל אני לא יודעת מאיפה להתחיל.. אני לא יודעת איך אני מניחה את הלבנה הראשונה בבניין. אני לא יודעת איך להגיד לאנשים שאני מוכנה לתת יותר מעצמי בשבילם, אני לא יודעת איך להגיד שאני באמת רוצה להיות שם בשבילם ולהיות חלק מהחיים שלהם שוב. לאחרונה שמתי לב שאני באמת מתחילה להקשיב לאנשים, בתקופת הדיכאון שלי רציתי רק להשמיע ופתאום אני מוצאת את עצמי שותקת ומקשיבה הרבה יותר. זה מדהים כמה אתה יכול להרגיש טוב רק בלהקשיב לצחו</div>Sun, 29 Sep 2013 21:25:00 +0200nobody@israblog.co.il (קולטר)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=789318&blogcode=13924641http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=789318&blog=13924641http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=789318&blogcode=13861495<div align="right" dir="rtl">אם הייתם אומרים לי לפני חודש שאני אהיה מאושרת, אפילו קצת, הייתי אומרת שזה לא הגיוני. אבל עכשיו, עכשיו זה בסדר וזה מתאים. עכשיו אני לא כותבת פה הרבה כי אני מניחה שאני עסוקה מדי בשביל לחשוב דברים עצובים. עכשיו סבתא שלי אמרה לי שאהבה שלה אליי ענקית וזה גרם לי לחייך כי אף אחד בחיים לא אמר לי את זה. עכשיו , זה מרגיש טוב. </div>Sat, 27 Jul 2013 17:07:00 +0200nobody@israblog.co.il (קולטר)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=789318&blogcode=13861495http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=789318&blog=13861495http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=789318&blogcode=13822578<div align="right" dir="rtl">אף פעם לא הייתה לי בעיה עם סרטי גיבורי על- זאת אומרת - - עד השנה. לא היה לי אכפת שזה תמיד נגמר ב- "הטובים מנצחים", "הרעים מפסידים", "הבן מציל את הבת", "הרגע הזה שאתה לא בטוח אם הגיבור על באמת יכול לנצח למרות שדוגרי זה דיי ברור שהוא יתגבר על הכול וינצח". לא היה לי אכפת כי זה בידור להמונים, לא אמור להיות לך ממש אכפת כול עוד יש אנשים יפים, סיפור מגניב ולא מציאותי והרבה אקשן. אבל עכשיו עם כול האטרף הזה של הגיבורי על אני מתחילה קצת להתעצבן ואפילו לפקפק באהבה שלי לסרטים האלו. סרטי גיבורי העל הכי בולטים שיש לנו בקולנוע הם - "סופרמן" (כמובן משנות ה-70 עם כריסטופר ריב), כול הבאטמנים ( עם מייקל קיטון, ואל קילמר וג'ורג' קלוני ), אקס מן (עם יו גקמן, האלי ברי ועוד), ספיידרמן (עם טובי מגוויר וקריסטין דאנסט) וכמובן טריילוגית באטמן של כריסטופר נולן. אה, וכן כול האוונגרס האלו של מארוול - ת'ור, איירון מן, הענק הירוק, קפטן אמריקה, הנוקמים וכדומה..... (כדומה מציין את סרטי ההמשך שמתוכננים להם) מהי תופעת סרטי גיבורי העל? התופעה הזאת מדברת על לפחות 20 סרטים בעשור האחרון של סרטי אולפנים מפוצצים שמד</div>Fri, 21 Jun 2013 13:51:00 +0200nobody@israblog.co.il (קולטר)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=789318&blogcode=13822578http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=789318&blog=13822578