http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=788334והעולם יעמוד ויחכה.heCopyright 2026 numbrella. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=788334http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=788334&blogcode=13886030<div align="right" dir="rtl"><p>היום גיליתי שאני כנראה הרבה יותר חולה ממה שנטיתי לחשוב. בעודי מתבגרת היו לי מערכות יחסים דמיוניות לחלוטין בראש.</p> <p>בזבזתי שנים של לבטים על שום-דבר.</p> <p>שרפתי את עצמי לשווא.</p></div>Wed, 21 Aug 2013 03:06:00 +0200nobody@israblog.co.il (numbrella)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=788334&blogcode=13886030http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=788334&blog=13886030http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=788334&blogcode=13878560<div align="right" dir="rtl"><p>אוגוסט, חם.</p> <p>כל מה שחי בטבע מתקפל ומתחבא בצל, נמצא בין הסדקים, בתוך מחסה. נמלט מפני קרני השמש השורפות של המזרח התיכון.</p> <p>והנה אני, בתוך בועת האנוש שלי, עם ההמצאות והתחכומים של ציויליזציה בת אלפי שנים - פורחת, מחוץ לטבע ההוא, ובתוך טבע אחר.</p> <p>יש חיים בפנים, הם שורצים. בתוך הבתים, ועם כבלי טלפתיה בינהם, מתרחשת פעילות מוחית רבת עצמה.</p> <p>ואני נוירון אחד בתוך ענן גדול, שעל פני השטח נראה מת אך אינו.</p></div>Tue, 13 Aug 2013 17:36:00 +0200nobody@israblog.co.il (numbrella)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=788334&blogcode=13878560http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=788334&blog=13878560http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=788334&blogcode=13875508<div align="right" dir="rtl"><p>הדברים לא &nbsp;יהפכו להיות טובים פתאום כי החלטתי ככה. יש דברים שצריכים שינוי.</p> <p>קודם כל מתחילים ממה שעקרוני; קובעים מטרות - אלה אבני הבניין של ההצלחה.</p> <p>משם ממשיכים למה שניתן להקריב. בונים סדר עדיפויות - מה פחות חשוב, מה יותר. על מה לא ניתן להתפשר.</p> <p>על מה כדאי, לפחות כיום. על מה עומדים החיים, מה הבסיס שלך.</p> <p>ברגע שמבנה זה מצטייר בראש ומוכנים להודות שכך זה, ומרגישים קצת גאווה על שאני יותר מוכרת לעצמי -&nbsp;</p> <p>מהנהנים הנהון קטן ומתחילים בעבודה.</p></div>Sat, 10 Aug 2013 15:11:00 +0200nobody@israblog.co.il (numbrella)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=788334&blogcode=13875508http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=788334&blog=13875508http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=788334&blogcode=13753902<div align="right" dir="rtl"><p>רשימה בשבילי:</p> <p>&nbsp;</p> <p>לאפות עוגת גבינה</p> <p>להרוויח כסף</p> <p>לחזור לאומנות</p> <p>לאהוב את עצמי</p></div>Mon, 22 Apr 2013 19:19:00 +0200nobody@israblog.co.il (numbrella)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=788334&blogcode=13753902http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=788334&blog=13753902http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=788334&blogcode=13704478<div align="right" dir="rtl"><p>אני בחיפוש חוזר אחר האותנטיות. מנסה להרגיש את מה שאני מרגישה, מנסה להגיד את מה שאני חושבת... וזה יוצר הרבה סערות. מן הסתם, מהם חששתי. אני בטח המטופלת שתחפוץ לרצות תמיד את הדמות המטפלת שלי, וכנראה שהרבה מכך גם בחיי הפרטיים. אני מנסה לרצות לא רק דמויות סמכות אמיתיות, אלא במקרים שכאלה לא בנמצא אני יוצרת אותם באנשים אחרים, לפחות כשהסיטואציה לא נהפכת למוזרה מידי. אני מחפשת אחר השלמה, אני מחפשת שיגידו לי כמה אני טובה, שיעודדו אותי. </p> <p>אבל אז בא משבר כלשהו, אני מקבלת כאפה מהחיים - זה לא כמו שחשבת ואין כאן יותר אף אחד שיחייך אלייך. זה לא שאת לא בסדר, תמשיכי להיות כפי שמרגיש לך טבעי ושימי זין על השאר, שהם יתאימו את עצמם אלייך. חוץ מזה, שאחרת זה לא אותנטי, וזיוף - מריחים מרחוק.</p> <p>&nbsp;</p> <p>עם הרבה מאוד מחשבות והמון ביקורת וספקות קיום אני עושה אהבה, ומצליחה להנות ממנה. אבל אני מרגישה ריקנות באופן כללי. ממי שאני, מהעייפות שהמחשבות גורמות לי להרגיש. מההפסקות בנות החצי שעה שבין ההרצאות, מהרוטינה הזו של לצאת מחדר אחד ולהכנס לחדר אחר, לשמוע, לכתוב, להנהן בהשראה ואחרי רגע לשכוח - כי מה אני אעשה עם זה? את מי זה בכלל מעניין ומה זה כל יפי הנפש האלה?</p> <p>אני רוצה ללמוד תכלס - החלקים הגסים של האדם, המשאלות הכמוסות, אתגר פחד המוות, כלכלה עולמית, רעב בסין, חכמת חיים - הדברים האמיתיים.</p> <p>ולא להתעסק בקקי. </p> <p>באיזשהי מידה אני זאת שמכינה את המנה ככה - לא קוראת את המאמרים, לא מתעניינת מעבר. פתאום הייתה איזו מילה מעניינת בהרצאה שהקשב שלי הופנה אליה - והופ! אני נדלקת.</p> <p>אבל חוץ מזה... אני עם דאגות אחרות - מה יהיה איתי, מה אני רוצה לעשות בחיים, איזה חוסר צדק מתרחש לקרובים אליי, איך אני מרגישה סיפוק.</p> <p>הדרמה האנושית שלעולם לא פג תוקפה - אני לא מרוצה. משהו חסר. זה לא איך שדמיינתי.</p> <p>כמה מרמור.<br /></p> <p>&nbsp;</p></div>Wed, 13 Mar 2013 20:27:00 +0200nobody@israblog.co.il (numbrella)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=788334&blogcode=13704478http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=788334&blog=13704478http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=788334&blogcode=13615003<div align="right" dir="rtl"><p>אני יושבת במיטה עם הלפטופ על רגליי בערב של השנה החדשה, וחושבת כיצד אני אסכם את השנה שלי.&nbsp;</p> <p>ובכן, שנת 2012 הייתה בסימן של שינויים גדולים בחיים שלי: באמצע ינואר השתחררתי מהצבא, מתקופה משמעותית בחיי, שלכשעצמה כללה שינויים רבים.</p> <p>עברתי מהבית של ההורים, התמודדתי עם כניסה לעולם "המבוגרים" הגדול והבלתי סלחן. מקום בו צריך לעבוד בשביל לקבל כסף, וצריך להחליט מה עושים עם שאר הזמן. את שלושת החודשים הראשונים הקדשתי אך ורק לפסיכומטרי, אח"כ חברת קידום חטפה אותי אליה וניסיתי את מזלי בשוק העבודה, שהתברר כאכזרי במבט ראשון. התפטרתי, מצאתי עבודה משרדית ועבודה בבית קפה זנוח שמאופיין בצוות עובדים כמעט כולו בנות אתיופיות.</p> <p>נאלצתי תוך כדי לבצע החלטה - מה אני עושה הלאה - האם אני מתחילה ללמוד (היה לחץ מאוד גדול מההורים) או מתחילה לחפש עבודה עם התחייבות, משרה מלאה שבה אשתקע. לא ידעתי מה לעשות, וכמעט החלטתי לדחות את הלימודים בשנה ולעשות קורס מקצועי כלשהו שיתן לי עבודה מתגמלת. הלכתי לאיבוד מרוב רעיונות והחלטתי ללכת על תכנית קרובה למקורית, אך הייתה בעיה: מה ללמוד! לא התקבלתי לאף אחד מהמקצועות אותם חשקתי בזמנו, והחלטתי לעשות שוב פסיכומטרי. במקביל, נרשמתי לאוניברסיטה ללימודי ביולוגיה-כימיה, במטרה לצבור קורסים ללימודי רפואה, ואולי לשפר בגרויות שאת שלרמתן אגיע בכל מקרה באוניברסיטה, כך שיחסכו לי גם דמי קורסי ההכנה לבגרות (סכומים מטורפים). בתוך הבלאגן הזה של שאיפות שאין לי מושג כיצד לממש, עזבתי הכול ונרשמתי לחוג לסוציולוגיה ופילוסופיה. סתם, כי זה מה שהרגיש לי נכון. החלטתי לוותר בינתיים על תחילת הדרך המפרכת של לימודי רפואה, ושיניתי את העדפתי לפסיכולוגיה.</p> <p>הבעיה הפעם הייתה, שלא יכולתי להתקבל לאותה השנה כיוון שציון הפסיכומטרי חזר רק באוקטובר.&nbsp;</p> <p>כך ביליתי את שנתי בהתנדנדות הולכת וחוזרת בין תחומים שונים, התלבטויות שונות. במהלכה התחלתי טיפול פסיכולוגי שהספקתי לעזוב כבר מפאת חוסר בזמן ואמצעים.</p> <p>הייתה לי שנה קשה ללא ספק, הרבה מאוד זמן לא יצאתי לבלות, הכרחתי את עצמי לעבוד קשה למען מטרותיי. זה הפך אותי לנוירוטית, לאנטיפתית לפעמים, לחרדה. &nbsp;אבל אני לא רואה שום דרך אחרת לחיות את חיי, חוץ מליפול ולקום וחוזר חלילה.</p> <p>אני בטוחה שגם עכשיו אני מבצעת מגוון רחב של טעויות - בניהול הזמן שלי, בניהול הכספי שלי, בהתנהגות שלי בחברה, בהרגלי האכילה, בזה שאין לי כח לפעמים לצחצח שיניים לפני השינה - כל אלה יתנקמו בי עוד. אבל מאידך, אני לא מעשנת, אני מקבלת כסף עבור עבודות הדורשות סוג של מקצועיות: ניהול עובדים, הוראה, ציור. אני רוצה לפתח את עצמי, לעסוק בדברים שאני אוהבת, להתקדם ולהרגיש טוב עם עצמי. יש לי בן זוג אוהב (שחולה כרגע :( , ואני מודה ליקום על כך. אלה זמנים קשים, שישתלמו בבוא היום.</p> <p>שתיהיה שנה טובה מהקודמת, שסוף העולם יסמן את סופם של הדברים הרעים, ותקופה חדשה תבוא.</p> <p>ושניהיה מבורכים.</p></div>Mon, 31 Dec 2012 17:25:00 +0200nobody@israblog.co.il (numbrella)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=788334&blogcode=13615003http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=788334&blog=13615003http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=788334&blogcode=13577701<div align="right" dir="rtl"><p>השתחררתי קצת מהלחץ, מצד אחד אבל הגברתי אותו מהצד השני.</p> <p>נגמר הפסיכומטרי, הראשון ואז השני, נגמרה תקופת ההתנה, החודש הראשון ללימודים עבר. אפילו כבר די התרגלתי לשיעורים האקדמיים ולסיכומים מהירים של דברי המרצה.</p> <p>יש לי קצת בלגן בבית, והפסקתי את הפגישות עם הפסיכולוגית, התפטרתי מהעבודה במשרד (כי היא לא הביאה לי הרבה כסף וגזלה זמן רב בנסיעות).</p> <p>ואני מוצאת את עצמי נותנת שיעורים פרטיים לילדים ביסודי ובחטיבה, עוברת על החומר זריז במהלך היום לקראת חלקם, ולאחרים צריכה למצוא שיטות להשתלמות זריזה להוראה מתקנת.</p> <p>אני מרגישה שאני מממשת את עצמי, לפחות נמצאת בהתחלה של המימוש. תראו אותי - מקבלת כסף עבו כישור מיוחד שיש לי, או נסיון שרכשתי.</p> <p>אמנם זה לא מאמר שכתבתי לעיתון ארצי, או ציור שמכרתי לגלריה פרטית, או פגישת טיפול מקצועית. אבל זו בהחלט התקדמות ממכירת גלידה (שלא הכנתי).</p> <p>מאוד חשוב לי להרגיש שהדבר שאני עושה הוא מיוחד, והעבודה שלי מבטאת אותי, והביטוי הזה נדרש ע"י אחרים. משמע - אני יכולה לעזור עם היחודיות שלי.</p> <p>זו הרגשה נפלאה. החיבור לתלמיד, הברק בעיניים כשנופל האסימון והילד מבין &nbsp;משהו, נלהב, סקרן לגבי העולם. &nbsp;ההרגשה הזו היא קצה קרחון ההארה, לפי דעתי.</p> <p>&nbsp;</p> <p>בנוסף, אני נחפפתי לאחרונה למנהלת משמרת בבית הקפה שבו אני עובדת בסופי השבוע. אני מרגישה, כאמור, התקדמות, גם אם קטנה, אל עבר ייחוס כלשהו שימצא חן בעיניי. אני צוברת תעוזה לעמוד ולהכריז על עצמי.</p> <p>לפעמים לא. עוד יש על מה לעבוד. לא ברור לי עתידי המקצועי עד תום, אבל אני נרגשת לקראת המסע.</p> <p>(מה שלא אומר הרבה, כי שתיתי שתי כוסות קפה הרגע ואני קצת ב"היי").</p> <p>&nbsp;</p> <p>הלימודים כבדים לעיכול, אך לא קשים ברמת ההבנה. פותחים את הראש ומעלים המון שאלות. יוצא לי להיות יותר מבולבלת ממה שהייתי קודם. המון חומר קריאה שאני רוצה לכסות. בא לי לקחת ספידים ולשרוף לילות על הדברים האלה. אני מקווה לסיים את המירוץ האדיר הזה כי יש המון מה לדעת ואני מרגישה שאין מספיק זמן.</p> <p>&nbsp;</p> <p>אני רוצה להרגיש יפה יותר. לאמן את הגוף שלי, לשמור על קיבה קלילה, ללבוש בגדים סקסיים.</p> <p>ועוד, הייתי רוצה להיות קרובה יותר למכרים והמכרות שלי - חדשים וישנים כאחד. אבל אלה כבר - בהזדמנות. יש לי המון עבודה!&nbsp;</p></div>Mon, 03 Dec 2012 21:01:00 +0200nobody@israblog.co.il (numbrella)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=788334&blogcode=13577701http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=788334&blog=13577701http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=788334&blogcode=13541569<div align="right" dir="rtl"><p>אני לא עידכנתי הרבה-מאוד זמן, וכמות התכנים כאן עומדת ביחס הפוך לשינויים המתחוללים בחיי.</p> <p>קודם כל, התחלתי ללמוד באוניברסיטה - ומי היה מאמין שאני צועדת בבניין הפקולטה למדעי החברה והרוח. כשדימיינתי את עצמי רוכשת השכלה גבוהה, בתור ילדה, הייתי חושבת על עסקים, טכנולוגיה, או מחקר הרפתקני (חקר הים או ארכיאולוגיה), אבל מעולם לא חשבתי שאשלב את שני החוגים שאולי הכי פחות פרטיים שרק יכולתי למצוא, כאילו הוריי בורגנים מן השורה.</p> <p>שנית, לפני תחילת הלימודים שלי, בן זוגי היקר ארז איתי מזוודות ויחד טסנו (!) לאילת. צברנו חוויות רבות - בינהן נעימות כמו צלילה עם דולפינים, וכאלה שפחות, ושהיינו שמחים לוותר עליהן לו יכולנו לבחור זאת מראש, כמו טיסה הלוך ושוב מאילת וחזרה לתל אביב מבלי לנחות, כיוון שהייתה תקלה בבלמים של המטוס.</p> <p>ולנושאים שמחים יותר - לראשונה בחיי יש לי מחשב משלי שהוריי קנו לי לכבוד תחילת הלימודים, ואני עדיין מסתגלת לרעיון :)</p> <p>&nbsp;</p> <p>ישנם גם שינויים קטנים יותר, אך עם לא פחות השפעה. בכללי, חיי נראים אחרת - מהתיכון, מהצבא, וגם מהתקופה האחרונה.</p> <p>הם לא קלים, נוספו לי דאגות רבות, אך אני יכולה לומר בשמחה שהטוב גובר על הרע, ושעיסוקיי הרבים (לימודים, עבודה, הבית, הזוגיות) מחזקים אותי ומבגרים אותי.</p> <p>יש לי הרבה רעיונות חדשים - דרכים לממש את עצמי. אני רואה הזדמנויות בכל מקום.</p> <p>אני מאמינה בעצמי יותר - ראיתי שאתגרים חדשים ניצבים לפניי ואני עומדת בהם נהדר, אני משווה את עצמי שכבת גילי (או שכבת הסטטוס שלי) ואני רואה שאני בין המובילים. זו הרגשה טובה שלא הייתה לי קודם, אני לא יודעת אם אובייקטיבית צדקתי אז, היום, או בשניהם, אבל אני מרגישה בלהבה חדשה שבוערת בי ואיזה כיף זה לחייך.</p> <p>&nbsp;</p> <p>&nbsp;</p></div>Tue, 06 Nov 2012 20:20:00 +0200nobody@israblog.co.il (numbrella)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=788334&blogcode=13541569http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=788334&blog=13541569http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=788334&blogcode=13469460<div align="right" dir="rtl"><p>אני מרגישה לפעמים שכל תנועה שלה מנסה להכשיל אותי, שהיא מקללת אותי, רוצה לראות אותי נופלת. משחקת איתי בתחרות ואני כל הזמן מפחדת שאני מאבדת את הפער.</p> <p>זה מה שהיא בטח רוצה. ואני שונאת אותה על זה אבל לא יכולה להפסיק לחשוב עליה.</p> <p>זה כמו מלחמה קרה. ואני מרגישה שאני מפסידה, מאבדת מיתרוני, מאבדת מכוחי, העולם סוגר עליי ואני נכנעת.</p></div>Wed, 19 Sep 2012 14:24:00 +0200nobody@israblog.co.il (numbrella)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=788334&blogcode=13469460http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=788334&blog=13469460http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=788334&blogcode=13469452<div align="right" dir="rtl">אני. אכולת. קנאה. פאק.</div>Wed, 19 Sep 2012 14:17:00 +0200nobody@israblog.co.il (numbrella)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=788334&blogcode=13469452http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=788334&blog=13469452