http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=786921מה שהיה בילדותנו מה שהפכנו להיות תקוות גדולות נשאה הרוח חזרה שלכת זיכרונות heCopyright 2026 פרובוקטיבית. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=786921http://f.nanafiles.co.il/upload/Xternal/IsraBlog/21/69/78/786921/misc/24685196.jpeghttp://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=786921&blogcode=14067191<div align="right" dir="rtl"><p>אם היה לי רק עוד חמש דקות עם סבא... אם היה לי את האפשרות לדבר איתו, לספר לו כל מה שסיפרו לי עליו...</p> <p>איך שהוא שרד את המלחמה העצמית שלו בסרטן..כל מה שראיתי... סבא נפטר ביום ראשון..בפורים... &nbsp;אומרים שזה היום הכי קדוש בשנה .. אולי הוא סבל כל כך הרבה זמן כדי למות דווקא בפורים!&nbsp;</p> <p>&nbsp;</p> <p>סבא שלי היה איש גדול מהחיים...! מהאנשים ההם שאין בהם כל רוע... &nbsp;הלב שלו היה כל כך רחב ופתוח וגדול</p> <p>ברגע שהודיעו לי שהוא נפטר לא הצלחתי להפסיק את הדמעות..</p> <p>&nbsp;</p> <p>ובעוד כמה שעות תתחיל ההלוויה...</p> <p>&nbsp;</p> <p>קשה להאמין ..קשה לעכל</p></div>Tue, 18 Mar 2014 10:09:00 +0200nobody@israblog.co.il (פרובוקטיבית)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=786921&blogcode=14067191http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=786921&blog=14067191http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=786921&blogcode=14052009<div align="right" dir="rtl"><p>הם מדברים בלי סוף, אומרים שזה הרגעים האחרונים שלך... ואני לא מוכנה להתקרב.. לא רוצה לזכור אותך רזה וחלש.. לא רוצה לראות אותך ככה..</p> <p>זה קשה... המוות קרוב זה נוראי, אני מפחדת לראות את אמא נשברת, ואת דודה שלי בוכה.. אף פעם לא ראיתי את דודה שלי בלי חיוך..</p> <p>אולי כי תמיד היא כל כך שמחה לפגוש אותנו...</p> <p>&nbsp;</p> <p>סבא שלי הגיבור, אני מאמינה שיש לך עוד זמן, למרות שהכל נראה כל כך רע.. אני מאמינה שיש עוד קצת זמן! אני מעריצה את כל המשפחה שלי על ההירתמות והתמיכה, לא חשבתי שנתגבש כל האחים למצוא לך הוספיס.. קראתי על זה קצת,</p> <p>&nbsp;</p> <p>אומרים שזה התחנה האחרונה לפני המוות...</p> <p>&nbsp;</p> <p>אני לא בטוחה שאנחנו מוכנים לשלוח אותך לתחנה האחרונה...</p></div>Thu, 27 Feb 2014 12:58:00 +0200nobody@israblog.co.il (פרובוקטיבית)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=786921&blogcode=14052009http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=786921&blog=14052009http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=786921&blogcode=14034778<div align="right" dir="rtl"><p> <object width="182" height="150" data="http://www.youtube.com/v/qBFmtlMDcpY" type="application/x-shockwave-flash"> <param name="src" value="http://www.youtube.com/v/qBFmtlMDcpY" /> </object> </p> <p>&nbsp;</p> <table style="width: 100%;" border="0" cellspacing="0" cellpadding="0"> <tbody> <tr> <td> <table style="width: 100%;" dir="rtl" border="0" cellspacing="0" cellpadding="3"> <tbody> <tr> <td class="artist_normal_txt" style="text-align: right;" width="350" valign="top"> <p><span class="artist_lyrics_text"><span style="font-size: x-small;"><strong>היי שקטה, עכשיו הכל בסדר <br />אפילו המחנק עומד להשתחרר <br />זה לא הגיהנום ובטח לא גן עדן <br />זה העולם שיש ואין עולם אחר. <br /><br /></strong>היי שקטה כאילו אין בך דופי <br />כאילו האוויר נותן לך הגנה <br />כאילו הצרות כבר מתגבשות ליופי <br />כאילו מעפר פורחת שושנה. <br /><br />היי שקטה כמו לא עברת אף פעם <br />כמו לא היית צרימה בנוף המטופח <br />כמו ראית כף יד בתוך אגרוף הזעם <br />כמו אלומת האור הנה מצאה אותך. <br /><br />היי שקטה כאילו אין בך דופי... <br /><br /></span><span style="font-size: x-small;"><strong>היי שקטה, כמה אפשר לשטוח <br />את הפגיעות מבלי לחשוש מהשפלה <br />כאילו הפגיעות עצמה היא סוג של כח <br />כאילו השלווה היא חוף הבהלה. <br /><br /></strong>היי שקטה כאילו אין בך דופי...</span></span><span style="font-size: x-small;"> </span></p> <p><span style="font-size: x-small;">&nbsp;</span></p> <p><span style="font-size: small;">פשוט לקחת אוויר... עכשיו יהיה יותר טוב</span></p> <p><span style="font-size: small;">עכשיו חייב להיות הרבה יותר טוב...</span></p> <p><span style="font-size: small;">&nbsp;</span></p> <p><span style="font-size: small;">צריך להיות שקטה, הכל יהיה בסדר...</span></p> <p><span style="font-size: small;">אפילו המחנק עומד להשתחרר!</span></p> <p><span style="font-size: small;">&nbsp;</span></p> <p><span style="font-size: small;">זה לא הגהינום ובטח לא גן עדן...</span></p> <p><span style="font-size: small;">&nbsp;</span></p> <p><span style="font-size: small;">זה פשוט העולם שיש- כרגע אין עולם אחר</span></p> </td> <td style="text-align: center;" width="100" valign="top"> <table style="text-align: left; width: 99px;" border="0" cellspacing="0" cellpadding="3"> <tbody> <tr> <td><span style="font-size: x-small;">&nbsp;</span></td> </tr> </tbody> </table> </td> </tr> </tbody> </table> </td> </tr> <tr> <td style="text-align: left;" dir="ltr"> <p style="text-align: right;">&nbsp;</p> </td> </tr> <tr> <td>&nbsp;</td> </tr> </tbody> </table></div>Wed, 05 Feb 2014 11:41:00 +0200nobody@israblog.co.il (פרובוקטיבית)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=786921&blogcode=14034778http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=786921&blog=14034778http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=786921&blogcode=14003912<div align="right" dir="rtl"><p>בשנה שעברה נדהמתי לראות איך בית הקברות מתרוקן משנה לשנה...אני זוכרת שאת אמרת לי שאת שמה לב לזה גם... כל המשפחה שלכם הייתה שם..ומעטים קרובים מאוד שכבר לא הצליחו לבוא...עד שנה שעברה לא פספסתי יום שנה אחד..שמונה שנים. אותו תאריך. בבית קברות! &nbsp;שמים עוד אבן קטנה על הקבר..מסתכלים שוב ושוב לא מעכלים אחרי שמזמן מזמן כבר עיכלנו..ולעוד רגע אחד בוכים שוב...אחרי שכבר מזמן הצלחנו לנגב את הדמעות...! השנה גם אני לא הצלחתי להגיע...לא חשבתי על זה..לא התעסקתי בזה...אבל לרגע אחד שהתחיל לכאוב לי הראש בעבודה..הלכתי לשתות מים..ואז כשהייתי לבד פתאום חשבתי... אתה באמת לא פה... ועבר עוד שנה...וגם בשנה הבאה לא תהיה פה...בעצם, אתה לא תהיה פה אף פעם...</p> <p>&nbsp;</p> <p>אנחנו נמשיך לבכות מידי שנה למשך יום אחד בלבד..והדמעות והעצב הזה ילכו ויפחתו..וכך גם האנשים שיעמדו סביב הקבר ביום השנה... הזמן ימשיך לרוץ ואתה? אתה תמיד תישאר בן 19...&nbsp;</p> <p>&nbsp;</p> <p>כשאחיך הקטן הגיע לגילך כולם אמרו כמה שזה מוזר כמה שזה לא הגיוני...ועכשיו גם התאומים כבר עקפו אותך...גם אני כבר עקפתי... משום מה תמיד בזיכרון שלי אתה תהיה הרבה יותר גדול...</p> <p>&nbsp;</p> <p>אחיך כבר נשוי ומצפה לילד...אחיך השני מתגייס לטייס ביום רביעי הקרוב..ואתה בן 19...</p> <p>&nbsp;</p> <p>כל כך הרבה כבר השתנה פה...כלום לא נשאר אותו דבר ..הבית שלך ..החדר שלך...הכל כבר לא מזכיר את מה שהיה פה פעם..אבל התמונה בראש היא ברורה..זה אתה..ואתה מחייך בה!</p> <p>&nbsp;</p> <p>אני מנסה לחשוב על מציאות שבה אתה עוד חי כאן ונמצא ממש בנינו..היית צריך להיות בן 28 או 29... בטח היה לך כבר משפחה וילדים כי היית ממש בנוי לזה...</p> <p>&nbsp;</p> <p>כל כך הרבה היה כבר משתנה פה...</p> <p>&nbsp;</p> <p>זה הגורל שהחליט שאתה הרבה יותר תועיל מלמעלה..ולנו מה נשאר... לבכות פעם בשנה סביב הקבר..להיזכר בבחור המדהים שהכרנו...</p> <p>&nbsp;</p> <p>ולשמור את כל מה שלמדנו ממך... עד השנה הבאה...</p></div>Sun, 29 Dec 2013 19:42:00 +0200nobody@israblog.co.il (פרובוקטיבית)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=786921&blogcode=14003912http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=786921&blog=14003912http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=786921&blogcode=13996127<div align="right" dir="rtl"><p> <object width="325" height="250" data="http://www.youtube.com/v/D5E33lMhEFs" type="application/x-shockwave-flash"> <param name="src" value="http://www.youtube.com/v/D5E33lMhEFs" /> </object> </p> <p>&nbsp;</p> <p><span style="font-size: medium;">את מאז ומתמיד , את <br />אפילו בימים שכמעט נכנעת <br />בסופו של דבר נשארת <br />אפילו בימים שהכל נגמר <br />את תמיד נשארת את <br />את מאז ומעולם את <br />אפילו כשהיה קשה לזכור <br />בסופו של דבר את זכרת <br />אפילו כשגירשנו מעט את האור <br />בסופו של דבר את הארת <br />את החיים שלי באור כזה שמח <br />שמאיר בי גם הרבה דברים טובים <br />בעצמי בעצמך <br />עכשיו הכל סביבך מאיר <br /><br />כן את, כל הזמן פשוט, את <br />אפילו כשהיה קשה לזהות <br />אני זיהיתי מיד שזאת את <br /><strong>אפילו כשהפכת למשהו אחר <br />בסופו של דבר היית את <br /></strong>שהארת את החיים שלי <br />באור כזה שמח <br />שמאיר בי גם הרבה דברים טובים <br />בעצמי בעצמך <br />עכשיו הכל סביבך מאיר <br /><br />את החיים שלי <br />באור כזה שמח <br />שמאיר בי גם הרבה דברים טובים <br />בעצמי בעצמך <br />עכשיו הכל סביבך מאיר</span></p> <p><span style="font-size: medium;">&nbsp;</span></p> <p><span style="font-size: medium;"><br /><img src="http://f.nanafiles.co.il/upload/Xternal/IsraBlog/21/69/78/786921/posts/27865334.jpg" alt="" width="300" height="300" /><br /></span></p></div>Fri, 20 Dec 2013 11:50:00 +0200nobody@israblog.co.il (פרובוקטיבית)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=786921&blogcode=13996127http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=786921&blog=13996127http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=786921&blogcode=13995321<div align="right" dir="rtl"><p><span style="font-size: x-small;">הנה שאלה שמלווה אותי המון לאחרונה-</span></p> <p>&nbsp;</p> <p><span style="font-size: small;"><strong>אז מה עם שנה הבאה?</strong></span></p> <p><span style="font-size: small;"><strong>&nbsp;</strong></span></p> <p><span style="font-size: small;"><strong>יש תוכניות?</strong></span></p> <p><span style="font-size: small;"><strong>&nbsp;</strong></span></p> <p><span style="font-size: small;"><strong>טיול בחו"ל, לימודים.. השלמת בגרויות?</strong></span></p> <p><span style="font-size: small;"><strong>&nbsp;</strong></span></p> <p><span style="font-size: small;"><strong>מועדפת? </strong></span></p> <p><span style="font-size: small;"><strong>&nbsp;</strong></span></p> <p><span style="font-size: small;"><strong>אז מה תעשי עם הזמן הפנוי?</strong></span></p> <p><span style="font-size: small;"><strong>&nbsp;</strong></span></p> <p><span style="font-size: x-small;">בשיא הכנות? אני לא יודעת!!! אני באמת באמת באמת לא יודעת...</span></p> <p><span style="font-size: x-small;">&nbsp;</span></p> <p><span style="font-size: x-small;">כבר שנתיים שאני קמה בעיר זרה, שהפכה להיות כל כך לא זרה, שותה קפה במרפסת ומביטה מקומה חמישית על הבוקר של כל העוברים, סיגריה סנדוויץ ועפה לאוטובוס, מגיעה עושה קצת צחוקים עם הצוות מקבלת את הילדים והולכת הביתה, יושבת עם חברים, רואים תוכניות... שוב יוצאים, מגיעים לדירה בשתיים בלילה ועפים לישון... ואז זה חוזר על עצמו..</span></p> <p><span style="font-size: x-small;">&nbsp;</span></p> <p><span style="font-size: x-small;">כבר שנה וחצי שימשכו לשנתיים שזה היומיום שלי, שזאת המציאות שלי... שאני לא חושבת על שום דבר מעבר...</span></p> <p><span style="font-size: x-small;">&nbsp;</span></p> <p><span style="font-size: x-small;">ופתאום המציאות מחייבת אותי להתחיל לחשוב...מה לעשות עם עצמי איפה להיות מאיפה אני יוציא מעצמי הכי הרבה שאוכל.. מה יותר חשוב לי מה פחות חשוב לי..</span></p> <p><span style="font-size: x-small;">&nbsp;</span></p> <p><span style="font-size: x-small;">לא הספקתי למצמם אתמול היה לי בת מצווה ופתאום אני בת 21!</span></p> <p><span style="font-size: x-small;">&nbsp;</span></p> <p><span style="font-size: x-small;">ואנשים שואלים.. על בסיס כמעט יומי.. מה יהיה איתי, מה התוכניות, ואני נכנסת למירוץ סביב הזמן, סביב החברים שכבר החליטו מה יעשו ... סביב עצמי...</span></p> <p><span style="font-size: x-small;">&nbsp;</span></p> <p><span style="font-size: x-small;">אני חוזרת לצפון...</span></p> <p><span style="font-size: x-small;">&nbsp;</span></p> <p><span style="font-size: x-small;">זה מה שאני עונה בנתיים..</span></p> <p><span style="font-size: x-small;">&nbsp;</span></p> <p><span style="font-size: x-small;">מה אני יעשה שם? לא יודעת, מקווה שארוויח קצת כסף, החלום הוא לנסוע לחו"ל.. אבל יש מחוייבויות לפני.. אז אני מניחה שאקח כמה קורסים ואסגור כמה פינות...</span></p> <p><span style="font-size: x-small;">&nbsp;</span></p> <p><span style="font-size: x-small;">גאד, אין לי מושג איך עושים את זה...</span></p> <p><span style="font-size: x-small;">&nbsp;</span></p> <p><span style="font-size: x-small;">עד עכשיו למדתי לעשות פשוט מה שאומרים לי, איך קופצים ראש לעולם של מבוגרים שרק אתמול היה נראה במרחק שנות אור ממני?</span></p> <p><span style="font-size: x-small;">&nbsp;</span></p> <p><span style="font-size: x-small;">אבל מה שלא אבחר לעשות, וגם אם החיים יקחו אותי למקומות רחוקים ממני,</span></p> <p><span style="font-size: x-small;">&nbsp;</span></p> <p><span style="font-size: x-small;">אני מקווה להיות מאושרת...</span></p> <p><span style="font-size: x-small;">&nbsp;</span></p> <p><span style="font-size: x-small;">זה מה שאני רוצה לענות להם,... שבשנה הבאה אהיה מאושרת... ובצפון..</span></p></div>Thu, 19 Dec 2013 10:45:00 +0200nobody@israblog.co.il (פרובוקטיבית)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=786921&blogcode=13995321http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=786921&blog=13995321http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=786921&blogcode=13867120<div align="right" dir="rtl"><p><span style="font-size: small;"><span style="font-family: Tahoma;">כל החיים שאנחנו מבקשים להיזכר ברגעים היפים ביותר שלנו אנחנו מתמקדים בהתחלות.. מספרים על הפעם הראשונה בה למדנו לדבר, איך המילה אבא התגלגלה על הלשון והרגשנו הכי מאושרים בעולם, על הפעם הראשונה בה נסענו באוטובוס ועלינו לכיתה א'... על הפעם הראשונה בה התחילו לפרוח להם פצעי הבגרות, הנשיקה הראשונה.. החבר הראשון...</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="font-family: Tahoma;"><br /></span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="font-family: Tahoma;">תמיד נאחזנו בהתחלות חדשות, ברגעים הכי ראשוניים בהם עוד לא הכרנו את הצער... בהם הוא לא היה קיים עדיין....</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="font-family: Tahoma;"><br /></span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="font-family: Tahoma;">אתם יודעים מתי אנחנו מפסיקים להאחז ברגעים הראשוניים? ברגע שאנחנו מתחילים לאבד.... כשכל מה שנשאר לנו מהדברים או מהאנשים היקרים לנו ביותר הופך לזיכרון, לאבק גדול מאוד של כלום... למשהו הכי פחות מוחשי שקיים...</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="font-family: Tahoma;"><br /></span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="font-family: Tahoma;">זיכרון...</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="font-family: Tahoma;"><br /></span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="font-family: Tahoma;">ברגע שאנחנו צריכים לספר על רגע מסויים שלא יחזור.. אנחנו נאחזים ברגעים האחרונים...ברגעים בהם עוד היה לנו את אותו הדבר.. אם במקרה שלך זה עיפרון המזל.. או במקרה שלי זה חבר הכי טוב...</span></span></p> <p><span style="font-size: small;"><span style="font-family: Tahoma;"><br /></span></span></p> <p><span style="font-family: Tahoma;"><br /></span></p> <p><span style="font-size: medium;"><span style="font-family: Tahoma;"><br /></span></span></p> <p><span style="font-size: medium;"><span style="font-family: Tahoma;">אז עכשיו אני יושבת כאן, מריצה לעצמי את הרגעים היותר יפים שלנו יחד ועולה לי בראש התמונה האחרונה.. הפעם האחרונה בה היינו יחד ישבנו על הספה בסלון ושיחקנו קלפים במשך שעות, וצחקנו.. צחקנו על הכל.. צחקנו לפחדים בעיניים, צחקנו על הרגעים הקשים, על ההתמודדות המחשלת, עלייך עליי...</span></span></p> <p><span style="font-size: medium;"><span style="font-family: Tahoma;"><br /></span></span></p> <p><span style="font-size: medium;"><span style="font-family: Tahoma;">על הכל!</span></span></p> <p><span style="font-size: medium;"><span style="font-family: Tahoma;"><br /></span></span></p> <p><span style="font-size: medium;"><span style="font-family: Tahoma;">אני חושבת שזאת הפעם היחידה שנאחזתי בפעם האחרונה ולא בפעם הראשונה..</span></span></p> <p><span style="font-size: medium;"><span style="font-family: Tahoma;"><br /></span></span></p> <p><span style="font-size: medium;"><span style="font-family: Tahoma;">ואני חושבת שאני כם יודעת למה אנחנו לא נתפסים לפעמים האחרונות...</span></span></p> <p><span style="font-size: medium;"><span style="font-family: Tahoma;"><br /></span></span></p> <p><span style="font-size: medium;"><span style="font-family: Tahoma;">אולי זה פשוט כי קצת קשה לנו לקבל את זה שהם אחרונות!</span></span></p></div>Fri, 02 Aug 2013 00:19:00 +0200nobody@israblog.co.il (פרובוקטיבית)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=786921&blogcode=13867120http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=786921&blog=13867120http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=786921&blogcode=13851427<div align="right" dir="rtl">אנחנו יושבים במעגל הילדים על הספות ואני והמדריך השני על הכיסאות שמונחים מולם...ממש בעוד רגע אני אתחיל לדבר על הנושא שאולי כולנו היינו מעדיפים לשכוח...כולנו היינו מעדיפים להאמין שאולי הוא לא קיים..הרוע הבלתי נתפס הזה,שכולנו אחרי הכל מכירים אותו ממש טוב.. &nbsp;הפגיעות הפיזיות בין הורים לילדים..אני יושבת מול קבוצה של 9 ילדים, לרובם עבר לא פשוט..לחלקם מצפה עתיד ממש לא פשוט..ואנחנו מעדיפים לשתוק..להעלים עין...לא לכאמין שבאיזשהו מקום זה גם חלק ממיו..גם האחריות שלנו...! אנחנו יושבים ומדברים על הנושא... ברוב השיחה השתתפו באופן פעיל רק שתיי בנות, ילד אחד התהפך על הספה..יכולתי להרגיש בשתיקה שלו כמה שהמילים שלי חודרות עמוק כמו סכין בצוואר! לרגע אחד שהפנתי אליו את השאלה הוא שתק...לא מוכן לשתף לא מוכן להגיב... לא התווכחתי איתו לרגע...כשיצאתי מהשיחה בתחושה של סיפוק ושביעות רצון..שכל מה שרציתי שייאמר נאמר ובצורה הטובה ביותר...ולאחר שהילדים יצאו מושכלים ומבינים עכשיו מה הזכויות שלהם ואיפה נחצה קו אדום הרגשתי ילדה... הרגשתי ילדה אחת שאצלה המילים לא חלפו ברגע שפתחנו את הדלת .. ילדה שהשתתפה באופן פעיל בשיחה ודאגה לגונן כל פעם מחדש על הוריה "בבית שלי ההורים אוהבים אותי..הם מעולם לא יפגעו בי...אמא שלי כל הזמן אומרת לי כמה שאני חזקה" זה נכון מאוד..את באמת חזקה..וזה נכון שההורים שלך אוהבים אותך יותר מהכל..וזה לא את, את בכלל לא אשמה...שברגע שאבא שלך מאבד השתונות הוא פשוט מאבד את זה...ואת חזקה, כי את מצליחה לראות את אמא שלך חוטפת מכות ונשברת מול העיניים שלך..ואת לא נשברת לרגע... ! תראו, ההורים שלהם אוהבים אותם... כל הילדים בקבוצה שלי זה ילדים שזוכים למשפחה אוהבת אבל רובם לא זוכים למשפחה מכבדת...למשפחה ששומרת על גבולת וזכויות הילד! ובסוף היום..כשאני זאת שיוצאת מהדלת אחרונה..אני הזכרת בשיר ששר אריק אינשטיין, ונזכרת שבסוף היום כולנו ילדים של החיים...והם? הם במיוחד! הילדים האלה מקבלים בבית יחס שהם כלום..יחס שהם לא שווים כלום וכדי להיות שווים הם חייבים להתאמץ...ובגלל זה אנחנו פה..גם אם בשביל הילדים האלה ספציפית זאת אני בשביל ילד אחר זה אתה... אנחנו פה כדי להראות להם שגם אם הם ילדים של החיים...לחיים אכפת מהם מאוד!! כי אסור לנו לתת למצב כזה לקרות שילד רק רוצה חיבוק ואין מי שייתן..</div>Wed, 17 Jul 2013 14:14:00 +0200nobody@israblog.co.il (פרובוקטיבית)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=786921&blogcode=13851427http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=786921&blog=13851427http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=786921&blogcode=13812163<div align="right" dir="rtl"><STRONG><SPAN style="TEXT-DECORATION: underline">פיליפ היקר,</SPAN></STRONG> <P>מעולם לא הכרתי אותך, אבל אני מלאה חרטה...על כך שחיים של ילד נקטפים מתוך יאוש, מתוך רגע קטן של טיפשות תסכול וחוסר אונים...</P> <P>מתוך חוסר ידיעה איך באמת אפשר להתמודד עם הכעס...</P> <P>&nbsp;</P> <P>עברו שנתיים, מעטים האנשים שלא הכירו אותך ושמך עדיין מתגלגל להם על הלשון..! </P> <P>היינו צריכים כחברה ישראלית לקחת את המוות שלך כלקח,</P> <P>&nbsp;</P> <P>אבל זה לא קרה..</P> <P>&nbsp;</P> <P>נערים ימשיכו להסתובב ברחובות ולשתות עד דמעות, חוסר האונים יופיע שוב, ולצערי, לצערינו הכל יחזור על עצמו&nbsp;שנית..</P> <P>&nbsp;</P> <P><STRONG>אבל זה יכול להיות אחרת...</STRONG></P> <P>&nbsp;</P> <P>לא פעם אני שואלת את עצמי מה היינו יכולים לעשות אחרת.. רק כדי שביום שאחרי היינו מתנהגים קצת שונה..</P> <P>כי אני יודעת שיום אחרי הרצח שלך היו איי שם במקום אחר בארץ ילדים מתוסכלים לא פחות</P> <P>&nbsp;</P> <P>וכל יום במקום מסויים בארץ, ואם לא אז בעולם יש נערים ששותים ומאבדים כל היגיון...</P> <P>&nbsp;</P> <P>ברור לי שזאת בעיה ואני עדיין לא מצליחה להבין של מי..</P> <P>&nbsp;שלנו- כחברה מקולקלת, בדור קצת עקום</P> <P>או של המדינה- שלא מטפלת היטב במקרים כמו אלו..!</P> <P>&nbsp;</P> <P>פיליפ, אם לרגע היינו מפעילים את ההגיון, גם אתה.. כמה רגעים לפני, אם היינו מודעים קצת יותר לסכנות, אז היינו מבינים שהחיים יכולים להיקטף ברגע.. ולא חסרים כאלו רגעים לצערינו..</P> <P>&nbsp;</P> <P>אם כל נער היה חושב עלייך רגע לפני כל מסיבה, המציאות שלנו, אולי אפילו רק פה בישראל הייתה נראית אחרת,</P> <P>ואנחנו היינו חיים פה בשלווה</P> <P>&nbsp;</P> <P><STRONG>בידיעה שהיום אפשר ללכת לישון בשקט.. היום לא תהיה מסיבה, היום לא תהיה עוד קטטה.. ומחר- ....</STRONG></P> <P><STRONG>מחר גם הוא יחיה!</STRONG></P> <P>&nbsp;</P> <P><IMG style="PADDING-BOTTOM: 8px; PADDING-RIGHT: 8px; PADDING-TOP: 8px" id=il_fi alt="" src="http://www.nrg.co.il/images/archive/300x225/1/333/707.jpg" width=300 height=225></P></div>Wed, 12 Jun 2013 09:58:00 +0200nobody@israblog.co.il (פרובוקטיבית)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=786921&blogcode=13812163http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=786921&blog=13812163http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=786921&blogcode=13761700<div align="right" dir="rtl"><p><span style="font-family: arial; font-size: small;">&nbsp;</span>ההרגשה הזאת.. שהכל גדול עלי, ששום דבר לא באמת מתאים לי... הנה, אני נכנסת שוב לדיכאון.</p> <p>&nbsp;</p> <p>אני צריכה אותך, אבל לא את מי שאתה עכשיו...</p> <p>&nbsp;</p> <p>אני צריכה את מי שהיית1 אני צריכה את מי שהכרתי.. אני צריכה את החבר הכי טוב שלי שיהיה ה בתקוה המחורבנת הזאת...</p> <p>&nbsp;</p> <p>ואני לא אומרת לך את זה.. כי זה הדבר האחרון שאתה צריך לשמוע... לא טוב לך שם.. אני יודעת את זה, וזה לא באמת משנה מה תגיד .. כי לא טוב לך שם, אתה צריך לצאת החוצה.. אתה צריך להתאמץ.. לא בשבילי בשבילך.</p> <p>&nbsp;</p> <p>אבל אתה לא יודע בכלל עד כמה אני צריכה אותך, את הבנאדם היחיד שיודע למה באמת באמת כואב לי, למה באמת באמת רע לי...</p> <p>תל אביב גדולה עלי1 תל אביב ממש ממש גדולה עלי אבל אני פוחדת לעזוב, העיר הזאת ממכרת, אני פוחדת להישאר פה גם אחרי שנה הבאה.</p> <p>&nbsp;</p> <p>ואני צריכה אותך...</p> <p>&nbsp;</p> <p>כי רק אתה מבין את המשמעות של הכותרת של הקטע</p></div>Mon, 29 Apr 2013 14:27:00 +0200nobody@israblog.co.il (פרובוקטיבית)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=786921&blogcode=13761700http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=786921&blog=13761700