http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=786490שלום, שמי הדס, נערה מתבגרת בגיל 16. הבלוג שלי משלב דברים על החיים (המאוד לא משעממים) שלי ודברים פרי דמיוני- סיפורים קצרים, שירים ואף פאנפיקים, רובם על הארי פוטר. אשמח אם תכנסו, תקראו ותגיבו, אני בטוחה שלא אשעמם אתכם...heCopyright 2026 הדסוו. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=786490http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=786490&blogcode=13099406<div align="right" dir="rtl">ושוב, הזפאנדום הוא הארי פוטר, כך שמי שלא מכיר לא יכול להבין... והדירוג הוא G; תמים ביותר. אין אף מערכת יחסים; ג'ן. אשמח לת"ב :) - היה זה ערב חמים למדי בעיצומה של חופשת הפסחא. מרבית התלמידים חזרו לביתם בחופשה. המעטים שנשארו לא נסעו משום שהוריהם נסעו בחג, או משום שפשוט אין להם הורים לחזור אליהם. הייתה זו שעת דמדומים. המעטים שנשארו בטירה היו בעיצומה של הסעודה. כולם, חוץ מאחד; נער זעיר, תלמיד שנה רביעית, ישב לבדו מול האח בחדר המועדון של בית סלית'רין. הנער נראה נינוח, ועל פניו הייתה הבעה מתוחכמת. חזותו של הנער דמתה לזה של טום רידל הבן, הקוסם האמיץ ששבה את לב כל הבנות כולן בצורה כל-כך יוצאת דופן, אך בתוך-תוכו התחוללה סערה חזקה שאיש לא שיער, אפילו לא הוא בעצמו. שמו המלא של הנער היה טום ואנדרולו רידל. לא רחוק משם, במערה חבויה בלב-ליבה של העיירה הוגסמיד, שכן אדם בעל מראה תמים למדי. חזותו הייתה מוגלגית בצורה יוצאת מן הכלל, ואף שרביט לא הזדקר מכיסו. בעיניי כל אדם שפוי האיש נראה רגיל לגמרי. בעיניי הקוסמים קצת פחות; הוא היה סקיב. איש לא ידע ואיש לא שיער שישנו כיס צפון בנ</div>Sat, 10 Mar 2012 23:09:00 +0200hadasus123@walla.com (הדסוו)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=786490&blogcode=13099406http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=786490&blog=13099406http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=786490&blogcode=13095408<div align="right" dir="rtl">רציתי להציג לכם פיקצר שכתבתי. הז'אנר הוא הארי פוטר. חובה לקרוא את הארי פוטר כדי להבין את הפיקצר. תהנו, אשמח לתגובות, הערות, הצעות לשיפור וכו'. - מדאם רוזמרטה לא הופתעה כשהזוג לונגבוטום ובנם הזעיר נכנסו לבר וביקשו ממנה שני כוסות של בירצפת. סוף סוף, לאחר שנים מספר בהן כל העולם- הקוסמים והמוגלגים כאחד- היה נתון תחת חסדיו המרושעים של הקוסם האכזר ביותר בכל ההיסטוריה, הקוסם שאין אומרים את שמו, הפחד הגדול נמוג כלא היה. פרנק לונגבוטום לקח לעצמו ערב חופש היום, ערב שהלונגבוטומים היו זקוקים לו בהחלט; מלבד ההריון שהתיש את אליס, עבודתם המרובה של שני ההילאים הייתה רבה ביותר בתקופה האחרונה. הבירצפת הוגשה לזוג ולפעוט הזעיר. השנים ישבו והחזיקו ידיים, תינוקם משתובב בין זרועותיו העדינות של אימו לבין השולחן הבוהק מרוב ניקיון. "התגעגעתי לערב שכזה." הודתה אליס והביטה בבנה השובב שניסה ללגום מכוס הבירצפת שלה. פרנק חייך כשהביט באשתו הזורחת בנוגה בהירה, דבר שלא קרה כבר זמן רב. "הערב עוד ארוך, יקירתי." חיוכו של פרנק התרחב. "מה אתה זומם?" היא שאלה בסקרנות, הפתעה וסיפוק יחד. פרנק חייך, אך לא השיב</div>Thu, 08 Mar 2012 21:05:00 +0200hadasus123@walla.com (הדסוו)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=786490&blogcode=13095408http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=786490&blog=13095408http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=786490&blogcode=13079014<div align="right" dir="rtl">האם את מאמינה בגורל, מזל או כח עליון?בכולם.יש לך חפץ כלשהו כמו קמע, שנותן לך מזל טוב?לא..איך נראה יום שיש לך בו מזל טוב?יום שבו הכל מסתדר ונראה מושלם, יום שבו אני מאושרת.</div>Tue, 28 Feb 2012 08:58:00 +0200hadasus123@walla.com (הדסוו)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=786490&blogcode=13079014http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=786490&blog=13079014http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=786490&blogcode=13078985<div align="right" dir="rtl">אל תשאלו למה, אבל קיבלנו תעודות רק אתמול. ממש התאכזבתי מהתעודה שלי; יש בה שני 60, ואפילו לא מאה אחד. הממוצע 79 :&lt; סתם באתי לפרוק ולשתף אתכם בזה, קוראיי היקרים והאהובים. אני חייבת להשתחרר מהעצבות שנחתה עליי עם התעודה, ואם יש דרך לעשות זאת- הרי זו הדרך. המשך שבוע טוב, הדס :)</div>Tue, 28 Feb 2012 08:39:00 +0200hadasus123@walla.com (הדסוו)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=786490&blogcode=13078985http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=786490&blog=13078985http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=786490&blogcode=13076516<div align="right" dir="rtl">*הבהרה-כל הקטע הוא פרי דמיוני בלבד, ולא מעבר לכך.~שקט, דממת מוות. השקט שלפני הסערה. אפילו הגשם פסק, והרוח נרגעה לרגע.נדמה שכל העולם עוצר את נשמתו, צופה במתח בדרמה שתתחולל בקרוב.אני שומעת פסיעות, פסיעות שזיהיתי בקלות-הפסיעות שלו.לגמתי מיד את כל המים בכוסי.אני עוצמת את עיניי, ואז פותחת אותן בדיוק כשנשמעה חבטה בדלת וזו נפתחה בין מיד."איך את מעזה!" הוא שאג, רוקו נוזל מפיו.אני שותקת ומתכווצת במקומי, מנסה למחוק את הבעת הגועל שהתפשטה על פני למראה רוקו הנוטף על הרצפה המבריקה."איך את מעזה?" הוא שאג שוב והרים את ידו.טעם מתוק וסמיך בפי בישר לי שיורד לי דם מהשפה. היא צרבה לי. רציתי לצרוח, אך פחדתי ממנו.בלעתי את רוקי בשקט."אני אהרוג אותך!" הוא צרח והכה אותי שוב, הפעם בידי הימנית.אחזתי בידי הבריאה בזו המדממת, עיני דומעות מכאב אך קולי לא נשמע.הוא תפס בדבר שהיה קרוב אליו ביותר- פסל החרסינה שקיבלתי מחברה ליום ההולדת- וניפץ אותו על הקיר.הדבר הבא היה בקבוקון של קרם, שפגע בכוס שבידי וניפץ אותה לרסיסים.כעט שתי ידי מגואלות בדם, דמי שלי."אני ארצח אותך!" הוא שוב צורח, ואני יודעת שהוא מתכוון לכך.אלוהים, שמישהו</div>Sun, 26 Feb 2012 21:54:00 +0200hadasus123@walla.com (הדסוו)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=786490&blogcode=13076516http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=786490&blog=13076516http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=786490&blogcode=13076511<div align="right" dir="rtl">"מצטער." הוא אמר חרש את מילת הפרידה שנאמרה ברכות אך הרסה את חומות ליבי ללא אזהרה.הרמתי את ידי כדי ללטפו,כדי לנשוף קלות בעורפו כפי שנהגתי לעשות פעמים רבות, אך הוא התרחק ממני וידי שהונפה צנחה באיטיות."אבל&hellip;" לחשתי, מנסה לעצור את הדמעות המאיימות לפרוץ לחופשי ולהישפך כמבול של צער ברחבי החדר. הוא מפרש את דמעותיי לא נכון. הוא לא יודע ש&hellip;"זאת לא את&hellip;" הוא לחש בקול קר, מנותק. הוא לא יודע כמה הוא טועה. פתחתי את פי, אך המילים לא יצאו; גרוני היה יבש. הבטתי בפעם האחרונה בעיניים הירוקות והשיער הבהיר, הפרוע. כשהוא הבחין בשתיקתי הוא יצא בצעדים מהירים מחדרי, טורק אחריו את הדלת.סקרתי את חדרי שנראה לי קודר יותר מתמיד; הקירות הצבועים בצבע הוורד החביב עלי נראו דהויים וצבעם החביב נראה כשכבת אבק אפרפרה; מיטתי שהייתה לרוב מוצעת ומסודרת להפליא הייתה כעת מבולגנת; הארון הכהה כמו לבש פני מפלצת; בכל מקום בספרייה נתגלו ניצוצות ממנו כזיכרונות האחרונים- דברים שהוא כתב, מתנות שהוא הביא&hellip; אפילו ריח הבושם שלו התפשט בחדרי. מהמראה הזעירה השתקפו אליי זוג עיניים אדומות ודמעה אחת ויחידה בכל לחי. דמעה</div>Sun, 26 Feb 2012 21:52:00 +0200hadasus123@walla.com (הדסוו)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=786490&blogcode=13076511http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=786490&blog=13076511http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=786490&blogcode=13076506<div align="right" dir="rtl">בכל יום בשעות הערב המוקדמותעולה לו זרקור בשמיםפעמים דק יותר, פעמים עבהאך תמיד תמיד מרהיב ויפה.משתרע הזרקור על שדות ועמקאורו כחול וחיוור, אור נגהמאיר הוא בחן את השמים כמחווהאציל וגאה המשדר רוגע ושלווה.בכל יום בשעות הערב המוקדמותעולה לו זרקור בשמיםכל העוברים ושבים עוצרים ומביטים-אם תשתדל תוכל אף אתה לראותו באחד הימים.</div>Sun, 26 Feb 2012 21:49:00 +0200hadasus123@walla.com (הדסוו)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=786490&blogcode=13076506http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=786490&blog=13076506http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=786490&blogcode=13076501<div align="right" dir="rtl">יום ועוד יום, שעה ועוד שעההעולם משדר אווירה של שגרהעוד יום לימודים, עוד יום עבודהחייך חולפים במהירות, ללא הפוגההשגרה מתמשכת, אך יש רגע בודדרגע ביום, רגע מאושר שלא תחליפו באחר-כשעובר אתה ברחוב הסמוך לביתך,צופה אתה במחזה מיוחד-בכל עונות השנה, בשעת הדמדומיםהעצים כולם מעוטרים בציפורים מצייצות.קול הציוצים נשמע למרחקים,אתה מבחין במאות ציפורים המצייצות בצמרת.אתה עוצם את עיניך, עוצם ונרגעכל כאב שחשת נעלם, הזמן כמו קופא.הציוצים נותנים לך כוחות חדשים,הם שולפים אותך מהשגרה למספר רגעים.אינך יודע מה מושך את הציפורים לאותם עצים,אינך יודע, ומעולם לא תדע,אך יודע אתה מה מושך אותך לשם-דרך הציפורים, דרך הרוגע והשלווה.</div>Sun, 26 Feb 2012 21:47:00 +0200hadasus123@walla.com (הדסוו)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=786490&blogcode=13076501http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=786490&blog=13076501http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=786490&blogcode=13076499<div align="right" dir="rtl">השעה שעת לילה מאוחרת, הרחוב דומםפנסי הרחוב דולקיםפה ושם פנס כבה, האורות מתעמעמיםאך דבר אינו מתנועע בחוץ, מלבד העצים.מבעד לשמים הכהים מנצנצים כוכביםאף הם אור בהיר מפיציםהירח מחייך בשקט אי-שם במרומיםממתיק הוא את חלומות הילדים.בכל דממה דקה וללא מחיאות כפייםכוכב אחד נופל נוטש את השמייםומחר בבוקר כשהשמש תזרח ותשלח קרנייםילד אחד יבחין בכוכב הנח לו בשלווה בין כפות הידיים.</div>Sun, 26 Feb 2012 21:46:00 +0200hadasus123@walla.com (הדסוו)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=786490&blogcode=13076499http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=786490&blog=13076499http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=786490&blogcode=13076497<div align="right" dir="rtl">קייט צעדה ברחוב באיטיות ובשקט. מזג האוויר היה סגרירי- רגיל לעונה- והשעה הייתה שעת לילה מאוחרת. הרחוב היה שומם מלבדה; האוכלוסייה כאן לא אוהבת חיות, קייט ידעה, כך שאפילו כלב לא ינבח עליה. קייט אהבה לחזור בדרך זו הביתה. היא אהבה את השקט הטהור שהצליל את מחשבותיה.לפתע, ללא אזהרה, השמיים התכהו. רוח כבדה החלה לנשוב ונטיפי גשם עבים למדי זלגו מן השמיים, כמנהג כל לילה בחודש האחרון.קייט חשה שעוקבים אחריה, אך פסלה את חששותיה בטענה שהכל הינו פרי דמיונה בלבד ושהעצים שזזים מפאת הרוח ומביטים בה בדממה אילמת, העצים ותו לא.אך דבר לא הרגיע אותה, והיא החישה את צעדיה, להוטה לשוב הביתה מהר ככל האפשר, לשוב לאביה שוודאי מצפה לבואה.לפתע האיר ברק את השמיים ולשנייה בודדה הוטל אור על הרחוב. קייט גילתה שהיא אכן צדקה, היא איננה לבד. הרחוב כולו היה שומם, אך מטרים ספורים לפניה ארב לה איש שלא הספיקה לזהות אותו בשניית האור החטופה. קייט ננטעה במקומה, תוהה מה יקרה במידה ותמשיך.ברק שני הכה את השמיים ויחד איתם את ליבה של קייט; היא ראתה את פניו של האנס שארב לה, האנס הבריון שחור-השיער. קייט זכרה היטב את האנס ובין רגע שנאה קרה</div>Sun, 26 Feb 2012 21:45:00 +0200hadasus123@walla.com (הדסוו)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=786490&blogcode=13076497http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=786490&blog=13076497