<?xml version="1.0" encoding="windows-1255"?><rss version="2.0"><channel><title>Broken Wings</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=786172</link><description>You were only waiting for this moment to arise




</description><language>he</language><copyright>Copyright 2026 Learn To Fly. All Rights Reserved.</copyright><image><title>Broken Wings</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=786172</link><url></url></image><item><title></title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=786172&amp;blogcode=13254843</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;וואי אני נטשנית O.ם

ל&quot;ג בעומר היה נחמד שכזה. הייתי במדורה עם חברים שלי, ועוד כמה בנות שיכולות להיות די בסדר אם הן לא היו נדבקות אליי ולחברות שלי בכל שנייה ביום, אבל ניחא, הייתי עם החברים שלי בעיקר. המדורה שלנו הייתה די גדולה בערך בשתי שניות הראשונות, אבל אז מה שבנינו נפל והיא נעשה ממש נמוכה שכזו XD בכל מקרה, הוספנו לה קרשים כל הזמן. היה איזה קרש אחד ממש ממש מגניב, כמו המקלות האלה של הנינג&apos;ות, שלא נתתי להם להכניס למדורה בגלל מגניבותו הנינג&apos;אית. קראתי לו בוב  (אבל בסוף הייתי צריכה לוותר עליו &amp;gt;: ).
אז בקיצור, היה ממש כיף השנה. הגעתי למסקנה שאני די מחבבת את ל&quot;ג בעומר, אפילו שהוא גורם לכל כך הרבה נזק לסביבה. יש משהו נורא מהפנט באש D:&lt;/div&gt;</description><pubDate>Thu, 10 May 2012 19:22:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (Learn To Fly)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=786172&amp;blogcode=13254843</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=786172&amp;blog=13254843</comments></item><item><title>יום הזכרון לשואה ולגבורה</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=786172&amp;blogcode=13218252</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;יום הזכרון לשואה ולגבורה הוא יום חשוב. הוא מזכיר לנו את מה שהעם היהודי עבר, את הרצח של שישה מליון מאיתנו, את העובדה שגם הניצולים עברו לא מעט, אפילו אם הם לא מתו. הוא מזכיר לנו את ההתעללות, ההשפלה, העינויים והמוות שלהם. מין הראוי שנכבד אותו. אבל לא, מסתבר שיש ילדה אחת בכיתה שלי, נקרא לה א&apos;, שמרגישה עצבנות על יום השואה כי &quot;היום הזה מאוד מדכא אותי&quot;. א&apos; טוענת, בנוסף לכך, שצריך לוותר על הטקסים לזכר השואה, ולוותר על הקטעים שמספרים דברים של ילדים שמתו בשואה, כי זה מעציב אותה. אתם מסוגלים להבין איזו חשיבה אנוכית זאת?!? שישה פאקינג מיליון יהודים מתו, בעינויים, בדרכים משפילות, בדרכים מכאיבות, בדם קר, וכל מה שהיא מסוגלת לחשוב עליו זה שהטקסים מדכאים אותה? א&apos; אומרת שלדעתה צריך לעשות דברים אחרים כדי לזכור, להעביר אותם בצורה &quot;נחמדה&quot; יותר. אז נחשי מה? אין דרך נחמדה יותר לספר את זה, כי מה שקרה היה נורא, ואין שום דרך טובה להציג את זה. אז קשה לך להתמודד עם זה, לאף אחד מאיתנו לא קל. אני הייתי על סף דמעות בטקס. אבל אני מתכוונת להקשיב לכל טקס, כי אם אני לא אדע את זה, גם הדור הבא לא, ואם כולם ישכחו, מי יודע,&lt;/div&gt;</description><pubDate>Thu, 19 Apr 2012 15:53:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (Learn To Fly)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=786172&amp;blogcode=13218252</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=786172&amp;blog=13218252</comments></item><item><title>עולמות</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=786172&amp;blogcode=13206027</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;הו, הנה אתה בלוגי היקר. הזנחתי אותך לאחרונהXD

לפני שלושה ימים הייתי בעולמות. זה כל כךךךךךך פאקינג אדיר. זה העולמות השני שלי נראלי (אם לא מחשיבים את האייקון, שזה קצת דומה לעולמות אבל לא בדיוק), והוא היה ממש מגניב. הלכתי לחידון של הארי פוטר, שאמנם לא השתתפתי בו אבל הוא היה מגניב והייתי עם חברים ופשוט צחקנו מכל דבר, ואחרי זה הלכתי להרצאה ממש מגניבה על מעריצים מטורפים של הארי פוטר. לא קניתי הרבה (&amp;gt;:), אבל יש לי תליון מגניב של הבזינגה של שלדון שאמנם צריך תיקון, אבל זה פשוט להדביק וזהו ועלה רק 5 שקלים במקום 35, אז טוטאלי וורס איטD:
בכל מקרה, אם לא הבנתם את זה עוד קודם, ממש נהנתי בעולמות, ואני ממליצה לכולכםםםםםםםםםםםם ללכת לעולמות בפסח הבא&amp;lt;:

עוד יומיים יומולדת FUCK YEAH!
מה כדאי לי לבקש?&lt;/div&gt;</description><pubDate>Thu, 12 Apr 2012 15:37:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (Learn To Fly)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=786172&amp;blogcode=13206027</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=786172&amp;blog=13206027</comments></item><item><title></title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=786172&amp;blogcode=13174642</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;החלטתי שאני בנאדם אופטימי יותר. אז מהיום אל תצפו לפוסטים דכאוניים וממורמרים (טוב, אולי לפעמים)!


הידעתם? פרינדס לא משודר רק בתשע, אלא גם בארבע חמישים! זה אומר 
שהטלוויזיה לא תפוסה שאני רוצה לראות פרינדס!@$@#%#$%#$%^#$^#$^#$^
וזה נורא נורא משמח &amp;lt;:
אנשים, המלצה שלי, לכו תראו פרינדס D:

לוגו חדש! ווהו! קולולולוש! עיצבתי בעצמי, כבוד &amp;lt;:
אם היה לי יותר כוח, הייתי גם מוסיפה דמות, אבל היות ואין לי ממש כוח להתחיל לגזור, תאלצו להתמודד עם זה

רציתי להראות לכם את הציורים שלי מהסטודיו, אבל ישרא המטומטם כנראה לא רצה, אז לא הצלחתי אפילו לשמור את זה &amp;gt;:
לא נורא, פעם הבאהD:&lt;/div&gt;</description><pubDate>Mon, 26 Mar 2012 21:33:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (Learn To Fly)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=786172&amp;blogcode=13174642</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=786172&amp;blog=13174642</comments></item><item><title></title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=786172&amp;blogcode=13141679</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;היה לנו היום מעיין פעילות המירוץ למיליון ברחבי כל העיר, ואני גאה לומר שרצתי (כמעט) את כל המסלול (ברור שאני צריכה ללכת מידי פעם. אתם יודעים, אני בכל זאת אנושית) בניגוד לשתי הבנות האחרות שהשתרכו קצת מאחור שהיו איתי בחוליה. למרות שלא הגענו מקום ראשון מהכיתה (הפרש של פאקינג 10 דקות), זה נורא נחמד לגלות שאני בכושר ואני רצה לא רע בכלל, במיוחד יחסית לשנה שעברה, למרות שבפועל רוב היום אני על 9גאג 24\7. OH WELL, כל עוד אני מסוגלת לרוץ אני יכולה לחזור ל9גאג שלי, אז הורייז! D:

אנשים (מעטים מאוד שכנראה לא נכנסים לבלוג הזהXD), למישהו קישורים לצפייה ישירה בפרקים של פרינדס (באמת לא אכפת לי איזהXD) שהם לא ממגהוידיאו ז&quot;ל והם כן עם תרגום (מאותגרת אנגליתית שכמותי... למרות שאני יכולה לראות בלי תרגום, אבל זה הרבה יותר נוח עם XD)&lt;/div&gt;</description><pubDate>Fri, 23 Mar 2012 22:44:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (Learn To Fly)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=786172&amp;blogcode=13141679</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=786172&amp;blog=13141679</comments></item><item><title>מזל רע</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=786172&amp;blogcode=13097145</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;אנג&apos;י הייתה גוש מהלך של מזל רע. לפחות ככה תיארו אותה. אנג&apos;י לא הייתה
 בחורה מגעילה, או מרושעת. היא הייתה שקטה וקצת ביישנית, ובסך הכל די 
נחמדה. אבל הייתה לה בעיה של מזל רע. זה לא היה סתם מעט מזל רע מידי פעם, 
המזל הרע עקב אחריה לכל מקום שהיא הלכה, והגיע בכמויות גדולות יותר במיוחד 
בימים שהיא הזדקקה לו הכי פחות, כיאה למזל רע. האנשים שמסביבה לאט לאט החלו
 לקלוט את המזל הרע שהיא מביאה. היא נסתה להסתיר, להסביר, לתרץ, אבל בסופו 
של דבר אפילו הטיפשים שבהם יכלו להבין את זה. לא עבר הרבה זמן, והם העיפו 
אותה מהחברה, בודדו אותה, נטשו אותה להתמודד עם הבעיות שלה לבד. ואנג&apos;י, 
אנג&apos;י מעולם לא התכוונה לפגוע באף אחד. המזל הרע לא היה באשמתה. היא לא 
רצתה אותו, היא אפילו נסתה לסלק אותו, אבל הוא נשאר.ואז, יום בהיר אחד,
 הם הפסיקו להתעלם ממנה. בהתחלה אנג&apos;י הייתה מאושרת. היא לא הייתה רגילה 
לתשומת לב. אבל לאחר זמן מה אנג&apos;י הצליחה להביט מבעד לעדשה שמראה לה רק את 
מה שרצתה לראות, והצליחה להבין מה הם עושים. האמת היא שהם פשוט שיחקו בה. 
הם השתמשו בה בתור תוכנית נקמנית לפגוע באחר, והעבירו אותה מהאח&lt;/div&gt;</description><pubDate>Fri, 09 Mar 2012 21:18:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (Learn To Fly)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=786172&amp;blogcode=13097145</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=786172&amp;blog=13097145</comments></item><item><title>נמאס לי ממנו.</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=786172&amp;blogcode=13082888</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;נמאס לי שהוא בכל מקום, שלמרות שהוא לא איתי בכיתה אני צריכה לראות אותו גם באנגלית ובמתמטיקה.נמאס לי לראות אותו מחייך, צוחק, מדבר איתם, בדיוק כמו שהוא היה מדבר איתי.
נמאס לי שהוא עובר על פניי, וכלום, אני לא קיימת, כאילו הוא לא מכיר אותי בכלל. כאילו לא היינו ידידים כל כך טובים בתחילת שנה, עד שהוא החליט שאני לא מספיק טובה בשבילו והתחיל להתעלם ממני.
נמאס לי שאני זוכרת כל פרט ופרט, והוא כנראה כבר שכח הכל.
נמאס לי שלי אכפת כל כך ממנו, ולו כנראה כבר לא אכפת ממני.
נמאס לי שרק לי כואב.&lt;/div&gt;</description><pubDate>Thu, 01 Mar 2012 12:57:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (Learn To Fly)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=786172&amp;blogcode=13082888</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=786172&amp;blog=13082888</comments></item><item><title></title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=786172&amp;blogcode=13077428</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;אתמול כתבתי פוסט ארוך ומושקע ומעט פריקתי, וישרא מחק לי אותו, אז אני נורא מעוצבנת. אבל מכיוון שאני עצלנית, אני אוותר על להקליד אותו מחדש. אז דמיינו לכם פוסט ארוך ומושקע ופריקתי. נכון שהוא מוצלח? D:
-
עכשיו אני מקשיבה לA Little Piece of Heaven *-*
אני לא חובבת גדולה של אוונגד סבנפולד, אבל באמת שזה אחד השירים הטובים, אני ממש אוהבת אותו ובאמת שכדאי לכם לשמוע אותו. אם אנחנו כבר בהמלצות, כדאי לכם ממש לראות את גאווה ודעה קדומה. זה אחד הסרטים הבאמת טובים שראיתי, והוא הביא אותי למסקנה שאני חייבת לקרוא את הספר. (ד&quot;א, מי שקרא או ראה את הסרט\ספר - יש לכם מושג מה השם הפרטי של מר דארסי? כאילו, לא יכול להיות שקוראים לו דארסי דארסי, זה יכול להיות ממש עצוב אם זה נכון).





אוףףףף יש לי דלקת עיניים ומגרד לי בעיניים כל הזמן, ואני גם מצוננת מאוד. ארגגג, למה הגורל חייב להתאכזר אליי ככה?
נראלי אני אפרוש לקרוא שוב ארטמיס פאול. ספר טוב. קראתי את 1-4, אני צריכה להשיג את החמישי. אבל במחשבה שניה, ממש אינלי כוח לקום מהכיסא. עצלנית, כבר אמרתי?


&lt;img src=&quot;&lt;/div&gt;</description><pubDate>Mon, 27 Feb 2012 16:42:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (Learn To Fly)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=786172&amp;blogcode=13077428</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=786172&amp;blog=13077428</comments></item><item><title></title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=786172&amp;blogcode=13039219</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;כן, אני יודעת שאני מחליפה בלוגים כמו נעליים ואז נוטשת, גם אם אתם לא יודעים את זה.
אבל ככה אני. אתם תשרדו^^
-

כואב לי.
נמאס לי לאהוב את אנשים הלא נכונים, אלה שלא אוהבים אותי חזרה, להתאהב בהוא שחושב שאני רק ידידה טובה שלו ובהוא שהיה פעם ידיד כל כך טוב ופתאום הפסיק לדבר איתי כאילו אני סתם אשפה מלוכלכת. אני מרגישה שכולם משחקים בי כמו בובה על חוטים, וזורקים אותי שהם מוצאים משהו יותר טוב לעשות. אבל גם בתור בובה על חוט יש לי רגשות מסוימים, ואני לא אוהבת להזרק שוב ושוב על ידי אנשים שחשבתי שאוהבים אותי. ורק לי זה כואב, הם ממשיכים בשלהם, לא אכפת להם. ואני? אני רק רוצה שהם ישרפו, שיכאב להם בדיוק כמו שכואב לי. אבל לא כואב להם, ואני ממשיכה לראות אותם בבית ספר, לראות איך שהם לא שמים עליי, כאילו הם לא יודעים מי אני. וכל מה שאני רוצה לעשות עכשיו זה לברוח, לברוח מהכיתה שאני שונאת, לברוח מהשכבה שאם זה היה תלוי בי הייתי כבר הייתי נפטרת מרובה, לברוח מהמקום הזה שאני כל כך מזויפת בו. הדבר היחיד שמחזיק אותי שם זה כמה חברים טובים, מדהימים, שאני אוהבת כל כך, ואיתם אני יכולה להיות אמיתית קצת. אבל מה אם אנ&lt;/div&gt;</description><pubDate>Sat, 04 Feb 2012 21:15:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (Learn To Fly)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=786172&amp;blogcode=13039219</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=786172&amp;blog=13039219</comments></item></channel></rss>