http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=785882heCopyright 2026 הסוד של מארלי- סיפור בהמשכים. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=785882http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=785882&blogcode=13501483<div align="right" dir="rtl">"אבא?" שואלת הנערה הבלודינית בקול דק, כשהיא נכנסת לבקתה. "אבא?" היא חוזרת על שאלתה, בקול רם יותר. היא מחפשת אחרי אביה הזקן ברחבי הבקתה הצנועה, אך לא נמצא לו זכר. מארלי מניחה שהוא יצא לדוג או לצוד, ומחליטה להירגע. היא צועדת לעבר מחסן האוכל. באמת אין שם אוכל, סיבה טובה לצאת להביא. עיניה הכחולות תרות ברחבי החדר בחיפוש אחר החתלתולה שלה, אביגייל. היא מחליטה לחזור לרחבי הבקתה, אולי אביגייל מסתתרת שם. היא מתיישבת על ארגז, שכנראה מוכר לכם כספה. יללה ספק מפחידה וספק חמודה נשמעת ברחבי החדר, החתלתולה הקטנה צועדת פנימה על כפותיה הקטנטנות. מארלי מרימה את החתולה לזרועותיה ומלטפת את ראשה, החתולה מחליפה את היללות בגרגורי הנאה. "ילדה טובה, אביגייל." אומרת מארלי בקול דק, תוך ליטופים רציפים ומחזוריים על גבה וראשה של החתולה. החתולה קופצת מבין זרועותיה ומסיירת ברחבי הבקתה, אף על פי שמכירה אותה מצוין. מארלי חשה לא בנוח, היא רגילה שאביה נמצא בסביבה. היא מחליטה לצאת לחפש אחריו, אולי בדרך גם תפגוש בחברה, טומי הצ'יפמאנק החמוד, ורובר הדוב השמנמן. היא הולכת לחדרה הצדדי והצנוע, ומחפשת את תרמילה. כשהיא מוצאת אותו,</div>Tue, 09 Oct 2012 12:21:00 +0200nobody@israblog.co.il (הסוד של מארלי- סיפור בהמשכים)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=785882&blogcode=13501483http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=785882&blog=13501483http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=785882&blogcode=13499938<div align="right" dir="rtl">סיפור חדש בקרוב (:</div>Mon, 08 Oct 2012 15:01:00 +0200nobody@israblog.co.il (הסוד של מארלי- סיפור בהמשכים)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=785882&blogcode=13499938http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=785882&blog=13499938http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=785882&blogcode=13263021<div align="right" dir="rtl"> אנג'למנסה לבעוט את הזאב מעליו בכל כוחו אך ללא הצלחה. אני מנסה להצטרף ולעזור לו. הזאב שורט את לחיי ודם מחל לנטוף מן הפתח, רוב בגדיי היקרים כבר קרועים לגזרים.אני מתבוססתבדם. בכוחות משותפיםאנחנו בועטיםאת הזאב מעלינו, אל מחוץ לאוהל, והוא בורח אל שאר להקתו. מכנסיו של אנג'ל קרועים והוא נותר בבגדים תחתונים בלויים בלבד. פניו חבולים וידיו ורגליו מלאות שריטות. מבלי להגיד מילה, תופס אנג'ל את סנטרי בחוזקה ומרים את פניי בארבעים וחמש מעלות.הוא בוחןאת השריטה הארוכה לאורך פניי. העיניים שלנו נפגשות, סומק קל עולה בלחיי, וגם בלחייו. הוא משחרר מצווארי. "זאב מטופש." אומר. "כן."אני מסכימה. אני מביטה סביבי, האוהל קרוע כולו ומכוסה בדמנו, דם טרי וקר. דמעה זולגת לאורך לחיי ומותירה אחריה שובל, שובל מלוח של כאב וסבל. "אל תדאגי." הוא אומר וקוטף עלה רטוב מאחד העצים. הוא אוחז בסנטרי באותו האופן, מפתיע אותי בנימוסו, שנפל עליו לפתע פתאום, מפני שלפני שעות מספר אכל כחיה. הוא מנגב את הדם ואת הדמעות מפניי בעזרת העלה, אמנם התחושה איננה נעימה, אך לראות את אנג'ל משקיע סבלנות וזמן בכדי לנקות את חבלותיי זה מאורע מרגיע כל</div>Tue, 15 May 2012 15:39:00 +0200nobody@israblog.co.il (הסוד של מארלי- סיפור בהמשכים)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=785882&blogcode=13263021http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=785882&blog=13263021http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=785882&blogcode=13257998<div align="right" dir="rtl"> "לנשק אותך?" אני שואלת בהיסוס, מקווה שהתבדח עמי ושלא התכוון לכך ברצינות. "כן" עונה כריס בחיוך רחב, "לנשק אותי. לא סתם על הלחי, כאן" אומר וטופח בשתי אצבעות על שפתיו. "בדיוק על השפתיים." "ניק, למה אתה עושה לי את זה?" אני שואלת בחוסר סבלנות. "כי נתת לי לרקוד סלואו עם ג'ני. עכשיו נשקי אותי כבר, קייט." אומר כריס, גם הוא חסר סבלנות. אני רוכנת ונושקת לשפתיו לשבריר שנייה. אני מתנתקת ממנו בזריזות וקמה ממקומי. "תודה, ולהתראות." אני מסננת מבעד ללסתות נעולות וחוזרת אל האוהל הכתום שבלט אליי מן המרחק. אני משתחלת אל תוך שק השינה שלי ושוקעת בשינה עמוקה. ביום המחרת המורה מודיעה שאנחנו צריכים להעביר את האוהלים ליער עקב שינוי בלוח הזמנים. היא הורתה לכולם לפרק את אוהליהם, ושכשנגיע ליער נרכיבם מחדש. לילי ואני פירקנו את האוהל ביאוש ותחבנו את חלקיו אל תוך התיק שלהם שייכים. לאחר שכולם פירקו את האוהלים המורה הורתה לכולם ללכת לכיוון צפון מזרח ולהמשיך ישר עד שנראה את היער. כולם החלו ללכת בצעדים קטנים ועייפים אל עבר היער, ושסוף כל סוף הגענו כולם היו במצב של אפיסת כוחות. בכוחות אחרונים אני ולילי הרכבנו מחדש</div>Sat, 12 May 2012 16:53:00 +0200nobody@israblog.co.il (הסוד של מארלי- סיפור בהמשכים)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=785882&blogcode=13257998http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=785882&blog=13257998http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=785882&blogcode=13252894<div align="right" dir="rtl"> "היי! קייט!" צועקת חברתי, לילי, כשהילקוט על גבה ומעירה אותי מחלומותיי. "כן?" אני אומרת בקול שעדיין אינו מחובר למציאות במלואו. "תתעוררי, אנחנו צריכים לעלות לאוטובוס, הוא תיכף יוצא." אומרת לילי ואני מצייתת בהקשבה. ילדים רבים שואלים לשלומי ואני מפזרת חיוכים. לא ידעתי מהיכן הגיע אליי מצב הרוח הטוב הזה. בדרך כלל התעלמתי מהשאלות הללו. אני ולילי מתיישבות זו לצד זו במושבי האוטובוס הקשים. הבנים שהתיישבו מאחורינו בועטים בכיסאותינו. עצביי נמתחים יתר על המידה, ואני מסתובבת לעבר הבנים, וארשת פנים עצבנית וחסרת סלבנות עולה על פניי. הבנים מצחקקים ומביטים זה בזה במבטים משועשעים. אני מגלגלת עיניים. "מאוד בוגר, בנים." אני מסננת ומבט ארסי משתקף בעיניי הירוקות. הם משתתקים מצחקוקם. "עכשיו די." אני אומרת וזוקפת אצבע באזהרה. אחד הבנים מהנהן ואחריו גם השני. חיוך מתוק עולה על שפתיי בעודני מסתובבת חזרה לעבר לילי ומתחילה עמה שיחה. "לאן מטיילים השנה?" אני שואלת בשיעמום. "לאיזה יער, אני לא בדיוק עיינתי בברושור שחילקו לנו." אומרת לילי ומותחת את המסטיק הורדרד שבפיה בעזרת אצבעה. אני מעווה את פניי להבעה נגעלת ומ</div>Wed, 09 May 2012 16:16:00 +0200nobody@israblog.co.il (הסוד של מארלי- סיפור בהמשכים)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=785882&blogcode=13252894http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=785882&blog=13252894http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=785882&blogcode=13219957<div align="right" dir="rtl">נשכתי שפה סדוקה בעוד היידן מתרחק ממני. דמעה זלגה לאורך הלחי שלי. הרגשתי ידיים קטנות ועדינות חובקות אותי מאחור. הסתובבתי לעבר הדמות החובקת. "היילי, בוקר טוב." אמרתי ופרעתי את שיערה השחור בידי. "בוקר, ולרין. מה קורה עם היידן?" אמרה היילי בקול מלגלג. "מה מהקטע הזה ראית?" אמרתי בפליאה והיילי חייכה חיוך ערמומי. "מהנשיקה שלכם עד לנאום של היידן." אמרה היילי וחייכה בעונג. "היילי, תפסיקי לרגל. זו תכונה חזקה שלך." אמרתי בקול יבש. "זו לא אשמתי. הדיבורים שלכם העירו אותי, ואז המזמוזים." "היילי, אם לא היית האחות הקטנה שלי, הייתי מרביצה לך." "וזה הנשק הסודי שלי." אמרה היילי במסתוריות והתרחקה ממני. נכנסתי אל האוהל ונשכבתי על המזרון, שרועה במחשבות. מדוע היידן מרוחק כל כך פתאום, הוא כל כך קריר אליי לפתע. חשבתי וקילפתי בעזרת שיניי חלקים מהעור הסדוק על שפתיי. לא טוב לי איתו, הוא מרוחק ממני, וגם הרבה יותר מבוגר ממני. הוא עני, ולא נוח לי בחברתו. הוא גורם לי להרגיש יותר מדיי חשש שאני לצדו, למרות שהאהבה שלי אליו גדולה מכל. הרהרתי. עצמתי את עיני השורפת ושקעתי בדממה. הרוכסן של האוהל נפתח והיידן השתחל פנ</div>Fri, 20 Apr 2012 15:52:00 +0200nobody@israblog.co.il (הסוד של מארלי- סיפור בהמשכים)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=785882&blogcode=13219957http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=785882&blog=13219957http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=785882&blogcode=13213920<div align="right" dir="rtl">"ולרי? את ערה? חדר האוכל נפתח סוף סוף, ולא צריך לאכול יותר מהאוכל שהבאנו." לחש היידן וטלטל את גופי. "בוקר טוב." אמרתי והוא חייך, אני חייכתי חזרה ונתתי לו נשיקה קטנה על שפתיו. הוא החזיר לי נשיקה ויצאנו יד ביד מתוך האוהל. הערנו את החניכות בכדי ללכת לחדר האוכל. הסביבה עדיין הייתה מושלגת מאוד. עשינו את דרכנו בשלג הלבן והקפוא אל חדר האוכל. לקחנו מגשית וחיכינו בתור. כשהגיע תורנו עמדנו אל מול 'בופה' גדול, שנכללו בו שלל מאכלים כמו שניצלים, אורז, סלט, עוף, קציצות, מרק, פסטה ועוד. לקחתי מנה קטנה של סלט ולידה קצת פסטה וחיכיתי שהאחרים יסיימו את תורם. בזמן שהאחרים עמדו בתור תפסתי לנו שולחן. כשהיידן והחניכות סיימו לקחת אוכל מהבופה כולנו התיישבנו לאכול.יללות זאבים נשמעו למרחקים, והיילי נתקפה חרדה. "ולרי... אני מפחדת..." מלמלה היילי ועברה מקום לשבת על ידי. "אל תדאגי, מתוקה. אני אשמור עלייך מכל משמר." אמרתי וליטפתי את הלחי שלה בידי העטופה בכפפה. היידן אמר שהוא הולך להביא לי קפה חם. הודיתי לו בנשיקה על הלחי והוא הלך אל שולחן הקפה. הבנות אכלו מבלי להשמיע ציוץ, וכשסיימו לאכול פינו את צלחותיהן אל תוך פ</div>Mon, 16 Apr 2012 21:24:00 +0200nobody@israblog.co.il (הסוד של מארלי- סיפור בהמשכים)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=785882&blogcode=13213920http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=785882&blog=13213920http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=785882&blogcode=13209260<div align="right" dir="rtl">התעוררתי למחרת הבוקר. אפי נזל. היידן התעורר אף הוא, מטושטש למדיי מקורי השינה. "בוקר טוב, נסיכת האגדות." איחל לי בחיוך רחב ונתן לי את כל השמיכה. התעטפתי בשמיכה וחייכתי. "בוקר טוב, נסיך האגדות." השבתי לו וחיקיתי את נימת קולו. הוא צחקק ולבש מעיל תרמי בכדי להתחמם. הוא זרק גם לי אחד והחזרתי לו את השמיכה. שמתי גם אני את המעיל התרמי וחבשתי כובע צמר שלקחתי עמי במזוודה שלי. יצאנו החוצה. המחנה היה מכוסה שלג. החניכות החלו לצאת מתוך האוהלים, לבושות חם. גם היילי יצאה ורצה היישר אליי כדי להצמד אליי בחיבוק. החלטנו לערוך את הפעולה שתיכננו לבנות בשלג. ישבנו כולנו על השלג הרך, שיחקנו, לימדנו אותן ערכים, והעיקר צחקנו איתן. ובסוף הפעולה אפילו הסכמנו לערוך איתן קרב כדורי שלג. לאחר שהפעולה הסתיימה היינו צריכים לפנות למקלחות לפעם הראשונה במחנה. היידן איחל לנו להתראות ופנה למקלחות הבנים, ובינתיים אנחנו פנינו למקלחות הבנות. כולנו נכנסנו אל המקלחת בבגד ים, חפפנו את הראש ושטפנו את גופנו מן הלכלוך שהצטבר עליו בפרק הזמן במחנה. לאחר שסיימנו להתקלח פגשנו את היידן וכולנו הלכנו לאוהלים. היידן ואני היינו באוהל והתחלנ</div>Sat, 14 Apr 2012 10:30:00 +0200nobody@israblog.co.il (הסוד של מארלי- סיפור בהמשכים)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=785882&blogcode=13209260http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=785882&blog=13209260http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=785882&blogcode=13203675<div align="right" dir="rtl">"כן..." מלמלתי והכנסתי את האוזניות אל אוזניי. השמעתי מוזיקה מרגיעה בעוצמה גבוהה בכדי לא לשמוע את צעקות הילדים הצועקים באוטובוס. הנסיעה הייתה מרגיעה. היידן לא ניסה לדבר עמי שנית במהלך כל הדרך. כאשר הגענו אל היער בו היינו צריכים להקים את המחנה, יצאתי יחד עם היידן והחניכות שלו בכדי להקים את האוהלים במקום שתוכנן לנו. תכננו שכל זוג בנות יהיו באוהל. הבנות התחלקו לזוגות ועזרנו להן להקים את האוהלים. החלטתי לעזור להיילי, בזמן שהיידן עזר לכמה ילדות אחרות. לאחר שסיימנו להקים את האוהלים פרקנו את כל התיקים והציוד שלנו בתוכם. האוהל המשותף שלי ושל היידן היה הגדול מכולם. אוהל עצום, רחב, בעל מקום רב לחפצינו. היידן הצליח להכניס לשם את המזרן המתנפח שלו והציע שנישן על המזרן הגדול יחד. הנהנתי להסכמה בהיסוס. יצאנו עם הבנות להדרכה קטנה על החוקים ביער. היידן ערך לנו גם סיור ברחבי היער. הוא הראה לנו היכן ממוקמים השירותים הכימיים, היכן ממוקמות המקלחות, והיכן התחנות של המחנה. אחר כך כולנו התפזרנו אל האוהלים. אני והיידן היינו צריכים לתכנן לבנות את הפעולה הראשונה שלהן במחנה. תיכננו כמה משחקים ולאחר שסיימנו, ישבנו</div>Wed, 11 Apr 2012 11:33:00 +0200nobody@israblog.co.il (הסוד של מארלי- סיפור בהמשכים)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=785882&blogcode=13203675http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=785882&blog=13203675http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=785882&blogcode=13201858<div align="right" dir="rtl">הנושאים שבחרתי בשביל המשימה הם: מוות. יריות. עיר. חיבוק. בריחה. יער. תיהני. ברחתי אל עומק העיר בחשש. אמילי רצה בדיוק מאחוריי, אוחזת בידי ומסרבת לעזוב. היא הביטה אחורנית, אל העיר שלנו, מבט אחרון. היינו צריכים לצאת. סירנות המשטרה נשמעו מאחורינו. יריתי בכמה חלונות באמצעות האקדח שלי כדי להסיח את דעתם. וזה עבד כמו שעון. רצנו כמה שיותר מהר אל מחוץ לעיר. רצנו ורצנו ללא דקת מנוחה, עד שבאופק המתינה לנו עיר שונה, ככל הנראה אחת משכונות העוני. "נכנסים?" שאלה אמילי, אך דעתי הוסחה במבט אל העיר. "אוליבר? נכנסים?" "כן. נכנסים." אמרתי ולחצתי על ידה בידי. ביד השנייה האצבע שלי הייתה מוכנה מראש על ההדק. מי יודע מה יפגשו עיננו בשכונת העוני הזאת. הלכנו בדממה דרך הסמטה אשר מובילה אל שערי העיר. שערים עשויי פלדה מחלידה. אנשים רבים שלבושים בבגדים קרועים ומוכתמים, לעתים בדם ולעתים בשמן מכונות, היו שם והביטו בנו נכנסים. רבים נעצו בנו מבטי קנאה, בבגדינו הנקיים, בנעלינו המצוחצחות. אמילי הייתה נראית מפוחדת. הנחתי לה להצמד לגופי כדי שתרגיש מוגנת בחיקי. סירנות נשמעו למרחוק. המשטרה הצליחה למצוא אותנו. רצנו ברחבי</div>Tue, 10 Apr 2012 11:12:00 +0200nobody@israblog.co.il (הסוד של מארלי- סיפור בהמשכים)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=785882&blogcode=13201858http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=785882&blog=13201858