http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=78434לפנק, לפנק.heCopyright 2019 ש. כהן מזגנים. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=78434http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=78434&blogcode=10996378<div align="right" dir="rtl"> אוח גוזלים, התגעגעתי. אמסטרדם הייתה מופלאה. עדיין יש לי אמנזיית אלמנה לבנה, ומלבד פלאשבקים שתוקפים אותי מדי מספר שעות (ברובם אני אוכלת) רוב הזמן אני סתם ממלמלת "היה מאלף" ושולפת ראייה בצורת אקסס קטן שרכשתי לעצמי. סמים קלים בצד, אני לא מעשנת סיגריות רגילות כבר כמעט חודשיים, מה שמעמיד בסכנה את כל הבגדים המהממים שקניתימH&amp;M .בינתיים אני נכנסת אליהם, אבל יהיה עצוב מאוד אם מלתחת הקיץ האייטיזית להפליא שרכשתי בכלום כסף תלך לעזאזל. עכשיו למשל תחבתי גופיית סבא פסים לתוך חצאית מיני שחורה פלוס נעלי עקב סגולות. גוד, אם הייתי יכולה הייתי יוצאת עם עצמי. נוט טו סלף – עדיין אין לי אאוטפיט הולם לחתונה של שרוני. <P class=MsoNormal dir=rtl style="MARGIN:</div>Wed, 24 Jun 2009 20:29:00 +0200nmotek@gmail.com (ש. כהן מזגנים)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=78434&blogcode=10996378http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=78434&blog=10996378http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=78434&blogcode=10920553<div align="right" dir="rtl">וואו. יוני. הצפירה העירה אותי באחת עשרה בבוקר. הלומת שינה נעמדתי לצד המיטה, כיבדתי את זכרם של ששת המיליונים וחזרתי לישון עד שתים עשרה וחצי. קפה וחצי ושתי עוגיות ללא סוכר לאחר מכן כבר הייתי בדרכי לחדר הכושר (ראיתי שם השבוע סרט לא רע למרות שהוא עם כריסטיאן בייל המחרוד, "אקוויליבריום"). אקיצ, פעם הייתי צועדת 40 דקות במהירות 6, היום אני כבר על חמישים במהירות 7, וכל עשר דקות רצה במשך דקה. בסך הכל 23 ימים ללא עישון, אני לא מצליחה יותר מזה. אחר הצהרים הלכתי לעודפים של נעמה בצלאל, אני צריכה שמלה לחתונות, אבל לא התעלפתי שם על שום דבר במיוחד, ובשביל להוציא 600 שקלים אני צריכה ממש לאבד את ההכרה. אחר כך קניתי שני ספרים ועבדתי בבית עד הערב. בקרוב ארכוש כרטיסים לפט שופ בויז. שבוע נחמד בסך הכל. האלרגיה כמעט עברה, ראיתי כוכב נולד עם תום (אני עם לירן דנינו), אהבו את הטסט שכתבתי, יש לי חברים שדואגים לי גם כשאני נובחת עליהם כי אני לא מעשנת, ולמעשה אם היו לי חיי מין הכל היה קסום, אבל במקרה מופרך כזה לא הייתי צריכה ללכת לפסיכולוגית ואז מי היה אומר לי שיש לי שיער נהדר? הא? אני לא מחליפה מחמאות על שי</div>Wed, 03 Jun 2009 04:05:00 +0200nmotek@gmail.com (ש. כהן מזגנים)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=78434&blogcode=10920553http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=78434&blog=10920553http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=78434&blogcode=10895102<div align="right" dir="rtl"> לא יכולה לפבלש כיאותאבל על מנת שלא תהיו במתח, אעדכן אתכם במתרחש בחיי המשביזים באמצעות טוויטרים! כמה מודרני: *לא מעשנת. לא קל אבל עומדת בזה. שוקלת 64.9 נכון להיום לפי משקל של דודה מלכה. *מפציעה בסדרה של דודה מלכה. יוצאת קצת פרחה. מתרגשת. פרק ראשון מטריף. *אופציה לעבודה חדשה ומהממת (שתביא אותי לשיא של שלוש עבודות! שואפת לחמש), מתרגשת מאוד, הולכת להשקיע בטסט. *טסט, כתבה ומדור בשלושה ימים, לא יהיה קל. לילות לבנים. בע. *אל תתקשרו אליי, אין לי זמן ולא אענה. אין טעם, באמת. *התקפי אלרגיה קשים, חדר מיון, כדורים ורופאים.היום כבר יותר טוב. קוקסטא טיפלה בי יפה. *עוד שבועיים וחצי לאמסטרדם. עד אז - שבועות, יומולדת לקוקס, חתונה, עבודה עבודה עבודה. *אוהבת: הפייק טוויטר של יאיר לפיד, "פעם בחיים" ירושלים, פניסטיל ג'ל, הפסיכולוגית שלי, התיק החדש והמהמם שלי מבלו בירד. *ההיי לייט של היום: מחמאה ממרינה מקסימיליאן בלומין (כוסית אש) על הקעקוע שלי. זהו לבינתיים, אם יהיה לי עוד אוסיף מאוחר יותר. עכשיו הולכת לראות את הסדרה החדשה של עירית לינור. לא, לא מרצון. אראה גם מסודרים</div>Tue, 26 May 2009 20:40:00 +0200nmotek@gmail.com (ש. כהן מזגנים)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=78434&blogcode=10895102http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=78434&blog=10895102http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=78434&blogcode=10871085<div align="right" dir="rtl"> חגיגות 80 לסבתא, כולל אולם ומצגת וכל מיני דברים אשכנזיים. היה נחמד, רק שבשקף הראשון במצגת היה צילום של תעודת הלידה שלה והתברר שהיא בת 81. לא נורא, הגיל לא באמת חשוב, זה הקונספט של הזיקנה והקרבה ההולכת וגדלה למוות שמנחה אותנו בחיים. היא שמחה מאוד. אכלתי רק ירקות חיים. גאווה. לא מעשנת שמונה ימים. גם לא ישנה. קצת בעייתי כל העסק הזה,אמנם הזייבן מעולה ולא בא לי לעשן לוכסן לאכול שאלו שני הדברים שפחות או יותר בנו את האישיות שלי, אבל אני גם לא מצליחה לישון. אני מתהפכת על משכבי ללא הרף וכלום לא עוזר, לא שוט או שניים, לא מדיטציה, לא קריאה נמרצת של "עיין ערך אהבה". כבר שבועיים מאז שהתחלתי לקחת את התרופה שאני ישנה שלוש ארבע שעות בלילה, גג, ומרגישה מאוד היפרית רוב הזמן. מישהו יודע אם מסתגלים לזה בסוף או שמתים מחסך בשינה? כי כרגע נראה לי שאמשיך עם הכדור את כל שלושת החודשים המותרים. אני מתה על הפסיכולוגית שלי. יש לנו בונדינג שזה משהו. מעניין אם אני אעשה עליה טרנספר או איך שלא קוראים לדבר הזה שבסופו אני תולה לה ארנב מחוץ לבית והיא שולחת אותי לפסיכולוג אחר. בינתיים אני רק מיבבת כל הזמן, שזה מקסים</div>Tue, 19 May 2009 21:43:00 +0200nmotek@gmail.com (ש. כהן מזגנים)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=78434&blogcode=10871085http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=78434&blog=10871085http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=78434&blogcode=10845902<div align="right" dir="rtl"> לכו לקנות את "החמישית של צ'ונג לוי" מאת יואב אבני. זה לא פוסט שיווקי, אוקיי? תרגיעו. זה רק פוסט שדוחק בכם ללכת לקנות משהו. לא, אני לא מקבלת על זה שום תמורה (אם כי ייתכן ואעלה את הנושא עם הגורמים המתאימים), רק פרגון ממני לחבר טוב, ולא על פארש. יכול להיות שחלקכם קראתם את ספרו הראשון והנפלא - "שלושה דברים לאי בודד", ואם לא אז אולי הוא סתם נשמע לכם מוכר מהמבצעים ב"צומת" (שני בשקל! שלושה ונשתעל עליכם בקופה! רביעי וקופון למחבת!), ואם גם זה לא, אז כשאתם הולכים לקנות את "החמישית של צ'ונג לוי" אתם יכולים לרכוש גם אותו (שני בעשרים שקלים!). זה סיפור על טיפוס, למעלה, לא המחלה. טיפוס של צ'ונג לוי אבל בעיקר שלי. בספר הראשון זכיתי להקדשה בעט, בשני אני כבר בתודות, בשלישי אהיה גם אבל במקום מכובד יותר. כשאני חושבת על זה לפעמים, נדמה לי שכבר בנוכחי הייתי צריכה להיות במקום מכובד יותר, אבל אני לא אתן לזה לפגוע בחברות שלנו. את יואב את אני מכירה בערך שנת</div>Tue, 12 May 2009 22:15:00 +0200nmotek@gmail.com (ש. כהן מזגנים)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=78434&blogcode=10845902http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=78434&blog=10845902http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=78434&blogcode=10814575<div align="right" dir="rtl"> נפצח בשאלה טכנית – האופיס האחרון, משום מה תמיד אני צריכה לעשות "הסר רווח אחרי פסקה" במסמכי וורד, איך עושים יהיה תמיד נטול הרווח המעצבן? למה לי רווח בכלל? כבר התרגלתי להפסדים. ונמשיך במבוכה. יום שישי בבוקר קמתי בידיעה מוחלטת שיום ראשון, התפחלצתי מכך שאין לי זמן לעבוד כמו שצריך ואפילו כבר סיימתי מדור, הפעלתי פרוצדורת "התחמקות מכמה שיותר משמרות שבועיות" ותכננתי לסור לספינינג, ואז שאמא שלי התקשרה ובישרה לי שהיא מבשלת דגים ושאני באה לארוחת ערב וגם השותפה מוזמנת ושתהיה שבת שלום. וואי. העצמאות הזאת עשתה לי ימים ביזאר. אמנם הייתה מסיבית מאוד מוצלחת שהסתיימה בלי הנג אובר בכלל, תודות למנהג גמיעת המים שסיגלתי לעצמי, אבל בימים של דיאטה חמורה השגרה חשובה מאוד וכל חריגה ממנה היא עינוי. טוב לא ממש עינוי, נגיד עינויון כזה. אוקיי, אתם מכופפים את זרועי, קיורטוש. <SPAN lang=HE style="</div>Sun, 03 May 2009 23:08:00 +0200nmotek@gmail.com (ש. כהן מזגנים)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=78434&blogcode=10814575http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=78434&blog=10814575http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=78434&blogcode=10775871<div align="right" dir="rtl"> מהאוטובוס שכמעט דרס אותי לא נותר סימן מלבדפצע מכוער במרפק, שפוסי טוענת שיהפוך לצלקת סקסית עד מאוד. אני מאמינה לה. מעברי חצייה עדיין נראים לי מרתיעים לפרקים, אבל אני יכולה כבר לחצות אותם בלי להתאבזר לפני כן באוזניות, אמ.פי, והסאונדטרק של "חנות קטנה ומטריפה" שתמיד מוצא את דרכו המשונה אליי ברגעים הקשים. אני מניחה שאת ההיי לייט של השבוע, שהיה עמוס למדי בכל מיני סגירות מוקדמות ומשמרות מטרידות, אני יכולה לסכם בתערוכות הגופות, שהדבר הרע היחידי שיש לי להגיד עליה הוא שהיא מוצגת בחיפה. אמנם נסענו ביום השואה, נתון מעודד תמיד, ועוד עם חברה משובחת שכללה את פוסי, הנסיכה, קוקס ואני, וגם עצרנו בדרך לארוחת בוקר מפעימה ומפכפכת, ועדיין. מכריי כבר מודעים לפוביית הנסיעות לוכסן טיסות לוכסן כל דבר שכולל ישיבה ארוכה באמצעי ניוד מרובה אנשים שלי ובכלל, מה קשור חיפה? והמדעטק הזה ששיבצו בו את התערוכה, פוי, איזה מקום של חנאג'ים שוחרי מדע. אבל רגע, תערוכת הגופות. השלט שפותח אותה, שאפשר לתמצת א</div>Thu, 23 Apr 2009 15:37:00 +0200nmotek@gmail.com (ש. כהן מזגנים)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=78434&blogcode=10775871http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=78434&blog=10775871http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=78434&blogcode=10747166<div align="right" dir="rtl"> כמו בכל שנה, ניצלתי את חול המועד כדי לטבוח באיקאה. יש משהו בחנות העל הזאת שגורם לי לתעב אותה בדיוק במידה הנכונה. מן דחייה משיכה שכזאת, תמיד ארצה להגיע לשם, זה תמיד נראה לי נחות. הג'אנק פוד של הרהיטים. ברור שהייתי מעדיפה בהרבה לאפסן בבית איזו פיסת ווינטג' עבשה שליקטתי בעמל בחושה ביפו, עם פיתוחים מוזרים ואווירה של חו"ל או של פעם או של מחר. גם סתם להתהדר במציאות שוק אקלקטיות היה יכול להיות נחמד, או בנגיעות סות'ביס במליון כסף ודוגמת עכביש משובץ זרקונים שתלוי על הקיר ולא חשוב כמה הוא דוחה, הוא נראה כמו משהו שלאף אחד אחר אין. משהו עם אופי, לא זבל רב פעמי שגררנו על הגג של האוטו כדי להחליף עוד שנתיים בזבל אחר. אבל אין לי מוטיבציה, והאופי שלי כבר מזמן מתקבל בקטלוגים בדואר ככה שאין לי בעיה גם להכניס אותו לאריזה שטוחה. וחוץ מזה אצלנו, במילייה שלי אם יורשה לי לאמץ אחד, זה מקובל. כשנכנסים לבית של חברים מיד יש את הקריצה הקטנה הזאת ושאלת ה"איקאה, נכון?" הרטורית, הרי גם לי יש, אני מזהה את הספרייה הזאת ממרחק אז אל תשחקו אותה נגרייה יוקרתית ברשפון. המשכילים, כמו שותפתי למשל, גם יגידו "דגם קלימנטה</div>Wed, 15 Apr 2009 14:46:00 +0200nmotek@gmail.com (ש. כהן מזגנים)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=78434&blogcode=10747166http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=78434&blog=10747166http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=78434&blogcode=10719282<div align="right" dir="rtl"> אני לא יודעת למה פסח הוא כזה חג עם מקל בתחת ולא יכול להיות כמו שבועות החמוד והקליל והטעים, אבל על זה נפלנו ועם זה ננצח. אז ככה זה הולך לקרות: אחייאסוף אותי מדירתי. כיאה לטכנאי הכבלים שהוא, זה יקרה מתישהו בין אחת עשרה לשש, אז להיות מוכנה כי לא משנה מתי אתקשר הוא בדרך. נסיעה של 20 דקות שתלווה כפי הנראהבשיחותמאופקות בינינו ואינטרקציה נמרצת ביני ובין הכינים שלאחרונההתגלו על ראשו. נגיע לביתגדול ומפואר בו שוכנים חברים של הוריי איתם אנחנו עורכים את הסדר, ושם נתאחד עם שושלת כהן מזגנים הענפה והאיכותית.אנחנונהיה חמישה, הם עשרה. אבללמרות הנחיתות המספרית נרגיש שידינו על העליונה, מכיוון שהם אשכנזים ולכןהאוכל שאמא שלי תביא יהיה יותר טעים. הסדר יערך כהלכתו, מלבד החמץ שכפי הנראה יהיה נוכח על השולחן משום שכולנו אוהבים לטבול אותו ברוטב של הדג. הבדיחות הצפויות - עשרת המכות (כינים וכו') פלוס משחקי מילים על ז'רגון החג הייחודי. נמוך, נכון, וזה ידרדר עם עליית מפלס היין. היין - בוטיק.קריאת ההגדה - בתורות. בתורי - רשע פלוס שירים. לאחר שלב האוכלאחד המסוביםיתעקש להמשיך לקרוא את ההגדה, אבל הוא יאבד את ה</div>Wed, 08 Apr 2009 12:11:00 +0200nmotek@gmail.com (ש. כהן מזגנים)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=78434&blogcode=10719282http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=78434&blog=10719282http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=78434&blogcode=10713748<div align="right" dir="rtl"> הלוואי ולפני מחזור הייתי משתתקת במיטה מרוב כאבי בטן כמו כל האנמיות האלה עם החוליות החלשות, אבל לצערי אני פשוט מבואסת תחת. אני מניחה שארבעת פרקי "עמוק באדמה" שראיתי ברצף לא היו בדיוק ההאפי פיל לה נזקקתי. אבל מכיוון שאני יצור מודחק יותר מפרויד עצמו, גם הדיכאון שלי - כך כבר למדתי לזהות אם כי זה לא ממש מועיל – מופיע יותר בצורת זעם, מה שמסלים כמובן לפני מחזור, שהוא גם ככה תקופה כלבתית, מרושעת וקלישאתית. חוסר סבלנות ופרצי רשעות כלפי כל הסובבים אופפים את הילתי הזדונית ויוצאים בעיקר על שותפתי, שכל חטאה הוא שהיא מנסה להיות נחמדה אליי ולקנות לי פסטרמה. היא במאניה ואני בדיפרסיה, ואין דבר יותר מרתיח מלראות אדם מפזז בעליזות סביבך כשהדבר היחידי שמתחשק לך הוא להעלות את עצמך באש. סליחה, קוקסי, סליחה. אני בקושי עובדת. הבוס הסקלרוטי שלי לקח ברצינות את בקשתי לעבוד בחצי משרה, והוריד אותי לרבע. אלוהים, משעמם לי. משעמם לי כל כך שכל דבר שמופיע באופן מטושטש בשדה הראייה הפגום שלי מיד נתקל במחסום ה – "אפשר לאכול את זה?" לא. "אז אפשר להרביץ לזה?". אני צריכה להיאבק כדי לשמור על 18-20 נקודות ביום, ולצאת מהמיטה</div>Tue, 07 Apr 2009 00:32:00 +0200nmotek@gmail.com (ש. כהן מזגנים)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=78434&blogcode=10713748http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=78434&blog=10713748