http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=784163heCopyright 2026 סוֹפי. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=784163http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=784163&blogcode=14869499<div align="right" dir="rtl">שלא אלייך אני מתגעגעת, אלא למי שהיית פעם. לא רק למה שהיית עבורי, אלא לבנאדם שהיית בעולם הזה. בנאדם טוב, ומצחיק, וכנה, ואוהב, אחד כזה שבחיים לא היה פוגע בי. בנאדם שאוהב מכל הלב, שהולך אחרי האמת שלו לא משנה. אני חושבת שאפילו הייתה בך מין תמימות ואמונה שלמה באהבה בכל מחיר, ואני תוהה אם אני זו שקלקלה אותך. ואני חושבת שבעיקר אני בודדה נורא. שכל מה שאני רוצה זה מישהו לחבק בלילה במיטה, מישהו לפרוק בפניו את המשקולות שיושבות לי על הלב ומונעות ממני לנשום כמו שצריך, מישהו שילטף אותי ברוך וילחש לי שהכל יהיה בסדר. פעם הייתי מצקצקת על אנשים כאלה, היום אני יודעת שכולם ככה. נמאס לי להילחם בזה ולהתעקש שאני לא כמו כולם. אני כן. כולנו כן. לא משנה כמה קשוחים וציניים אנחנו- הביקוש לאהבה לא יגמר לעולם. ומאז שהתקשרת הפיתוי בלתי אפשרי. הרי אם לא היית מתקשר, אם לא היית מציע את האופציה הזאת, האגו שלי בחיים לא היה נותן לי לשקול את המחשבה להתקשר אלייך. אבל עכשיו אני שיכורה וחרדתית ועצובה נורא, וכל מה שבא לי זה מישהו שילחש לי מילים נעימות וירגיע אותי, ואתה יודע לעשות את זה כל כך טוב. </div>Mon, 30 Jan 2017 00:07:00 +0200nobody@israblog.co.il (סוֹפי)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=784163&blogcode=14869499http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=784163&blog=14869499http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=784163&blogcode=14866490<div align="right" dir="rtl">ככה השיר אומר, אבל מצד שני רק אהבה לא תספיק. כל פעם שאני מצליחה סוף סוף לנשום בלעדייך, אתה מגיח לחיי וגורם לריאות שלי להתרוקן מאוויר. אמא אומרת שאולי זה כן שווה להילחם על זה, שאולי זה לא באמת סתם. אני ידעתי לאורך כל הדרך שאנחנו לא באמת סתם, אבל לך היו היסוסים. ועכשיו אתה חוזר כרגיל, מגשש ושואל, אולי הפעם זה יהיה אפשרי? אולי כשאני אחזור מהטיול, אולי כשאעבור לבאר שבע? אבל אתה לא מבין שאתה תמיד תמצא מה לא בסדר, אתה תמיד תמצא סיבות לברוח כשקשה, אתה תמיד תאכזב אותי. "האם מוטב לאחוז בטוב ולאבד אותו, או שמא מוטב שלא יהיה כלל שלך מלכתחילה?" תשובה לשאלה הזו עדיין אין לי, אבל מצד שני אני יודעת שרק אהבה לא תספיק. חודש וחצי לטיסה, החרדות בשיאן. מניחה שהפסיכומטרי בדרך לא עוזר להן...</div>Sun, 15 Jan 2017 23:13:00 +0200nobody@israblog.co.il (סוֹפי)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=784163&blogcode=14866490http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=784163&blog=14866490http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=784163&blogcode=14848981<div align="right" dir="rtl">לפני שנה ושלושה חודשים כתבתי פה עליו. כמה חודשים אחרי שנפרדנו, והיינו בנתק עם הודעות בודדות מצידו, מהצד השני של כדור הארץ. בפוסט ההוא כתבתי נורא יפה על איך אני אהיה חזקה, איך אני לא סמרטוט ושהוא לא שווה את זה. בפועל חזרנו ונפרדנו מאז בערך 10 פעמים. נכון השטות הזאת שאומרים על למידה מטעויות? איכשהו זה לא תקף עלי. כל פעם מחדש. כמה פאטתי אפשר להיות? מסתבר שמלאאאא אבל אני חושבת שעכשיו זה באמת הסוף. הוא עבר דירה ולומד באוניברסיטה, אני השתחררתי מהצבא ועוד מעט טסה. והחיים כאילו בהתקדמות אבל תאכלס אני צועדת במקום. והשיגרה הזאת שוחקת לי את הנשמה, והחרדות מרעילות את הלב. ובא לי מישהו שיעיר לי קצת את הלב, שינקה משם את שכבת האבק, אולי יחטא כמה צלקות. אבל מצד שני לא בא לי להעמיק את אותן צלקות, או ליצור חדשות- ואלה סכנות ממשיות כשמעירים לך את הלב. קראתי את הפוסט מינואר אחרי הפרידה הראשונה, ופתאום הרגשתי את אותו כאב כמו אז. אני זוכרת איך התפרקתי לחתיכות, איך כאב נוראי השתלט על כל פינה בלב. ולא ששכחתי את הכאב, זה פשוט התעמעם. כל פרידה מחדש כאב, עד שכבר לא. עד שבהאמת ובתמים שכחתי למה התאהבתי</div>Thu, 03 Nov 2016 20:01:00 +0200nobody@israblog.co.il (סוֹפי)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=784163&blogcode=14848981http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=784163&blog=14848981http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=784163&blogcode=14379299<div align="right" dir="rtl">הוא כל כך שונה ממך. האצבעות שלו בשיער שלי, מושכות אותו קלות בזמן שהנשיקות שלו פרועות ומלוות בנשיכות קטנות. הוא מרתק אותי למיטה בטובענות חסרת רחמים, בקשיחות שכל כך רציתי פעם שתיהיה לך. אבל דווקא באותו הרגע אני מתגעגעת לנשיקות המתוקות שלך, שמתחילות מהצוואר ומגיעות לאוזן, למרות שאתה יודע שזה מחרפן אותי. פתאום המגע העדין שלך חסר לי, למרות שפעם כל מה שרציתי זה שתיהיה קשוח יותר איתי. וכשזה נגמר, אני לא מסוגלת לשכב לידו. לא מסוגלת להסתכל עליו, לא סובלת את הנשיקות הקטנות שלו, שמתעדנות בזמן שהוא מלטף אותי. אני לא יכולה לעשות את הטקס הזה אחרי הסקס, שמתכרבלים ומתנשקים ונוגעים אחד בשניה בעדינות בלתי נסבלת. לא יכולה לשאת מגע עדין שהוא לא שלך. אבל איזה עוד ברירה יש לי?</div>Sat, 12 Sep 2015 18:51:00 +0200nobody@israblog.co.il (סוֹפי)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=784163&blogcode=14379299http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=784163&blog=14379299http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=784163&blogcode=14374771<div align="right" dir="rtl">מה יקרה: אתה תחזור. בקרוב, מתישהו, אתה תחזור. ואתה תתקשר אליי, והלב שלי יצנח לשמיים והבטן תתכווץ. אתה תגיד שהתגעגעת, חסרתי לך. שאתה חייב לראות אותי ולדבר עליי, עליינו. אני אציע בית קפה, אתה תציע את הבית שלך. אז ניפגש אצלך, ונדבר. אתה תגיד שאתה עדיין אוהב, אני אשתוק. תגיד שוב שהתגעגעת, שחשבת עליי כל הזמן, שאין אף אחת כמוני בכל ארצות הברית. אני אשתוק עם דמעות בעיניים. אתה תגיד שאתה רוצה לחזור, שהפעם זה יהיה אחרת, ששנינו למדנו וההפרידה הזו עשתה לנו רק טוב. אתה תבקש ממני להגיד מה אני חושבת. אני אגמגם בהתחלה, ואז אגיד שגם אני התגעגעתי. שהיה לי קשה, אבל הזמן הזה עשה גם לי טוב. שמצאתי את עצמי אחרי שאיבדתי אותי איתך. אתה תקטע אותי ותגיד שאתה שמח שמצאתי את עצמי שוב, שהרגשת שרע לי, ושאתה רואה שטוב לי עכשיו. אני אהנהן ואשתוק. אתה תגיד שהיה קשה בגלל הצבא, בגלל שבכיתי כל היום. ואז תגיד שבגלל זה אתה רוצה לנסות שוב. אני בהתחלה אתנגד, ואז אביט לך בעיניים ואסכים. ואתה תנשק ותקח אותי למיטה, לא לפני שתשאל אותי אם שכבתי עם מישהו בזמן שלא היית פה. אני אגיד שרק אחד, ואתה תסתכל עליי בפרצוף עקום. אני אפחד לש</div>Mon, 31 Aug 2015 01:05:00 +0200nobody@israblog.co.il (סוֹפי)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=784163&blogcode=14374771http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=784163&blog=14374771http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=784163&blogcode=14374288<div align="right" dir="rtl">הפעם הראשונה שראיתי אותה אחרי שהכל נגמר הייתה, איך לא, בכניסה לבית כנסת. המון לבוש בשחור ולבן כיסה את המקום, כולם כל כך זהים אחד לשני שאמלא ההבזק הכחול של עינייה לא הייתי מבחין בה. אני חושב שאני יכול לזהות את העיניים שלה בכל מצב, כחול כזה צלול שלרגע אתה בטוח שאתה מביט בפיסות שמיים שנפלו. היא, כמוהם, לבושה בחולצה לבנה שכלאה את עצמות הבריח המתוקות שלה, השרוולים עד מפרקי ידייה העדינים וחצאית שמשפשפת את הריצפה. ידייה אוחזות בספרון קטן ומצמידות אותו בלא משים לחזה כאילו הוא מקור כוחה. השיער האדמוני הפרוע שלה, שריחו תמיד הזכיר לי ריח של תותים וקיץ, השיער היפה הזה שלה שדמה לצבען של שקיעות חורפיות, זה שיכולתי לשחק בו שעות, אסוף עכשיו לפקעת אדוקה.היא פשוט עמדה לה שם, עדינה וענווה משוחחת עם כמה בנות שנראות כמו שיבוט עלוב שלה עם החולצות הסגורות והחצאיות המגוחכות. כל המראה הזה גרם לי פרץ צחוק, למרות שבאותו רגע הייתי בערך הבנאדם הכי עצוב בעולם. ובאותה שנייה של הצחקוק הבלתי נשלט עלתה ברוחי דמותה כמו שאני זוכר אותה, בגופיה וג'ינס, יושבת הפוך על הספה בבית שלי כשרגליה מונפות באוויר, שיערה נשרך על הריצפ</div>Sat, 29 Aug 2015 23:24:00 +0200nobody@israblog.co.il (סוֹפי)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=784163&blogcode=14374288http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=784163&blog=14374288http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=784163&blogcode=14361809<div align="right" dir="rtl">אין לך זכות לשלוח לי הודעות. במיוחד לא כשאתה במרחק מיליון קילומטרים ממני, ביבשת אחרת עם בחורות אחרות. אני כבר לא שלך יא חתיכת זין, תרפה ממני. אתה לא יכול לשלוח לי פתאום תמונה של משהו שהזכיר לך אותי, לא איכפת לי כמה זה שרף לך כשראית את זה. כי כל דבר שני מזכיר לי אותך, תמיד שורף לי. הזיכרון שלך מבעבע בי כל הזמן, כמו טיפה של חומצה על הלב. תעזוב אותי, אלוהים תעזוב אותי כבר. כל הודעה כזאת לוקחת אותי עשרה צעדים אחרונה, וכל צעד קדימה חותך ומייסר. נמאס לי להיות על הקרשים בגללך, נמאס לי לחשוב עלייך גם אחרי שלושה חודשים. נמאס לי לדמיין מה הייתי אומרת לך אם היית פה, נמאס לי לחשוב איך אפשר היה לתקן אם היינו נותנים לזה עוד צ'אנס. אבל אין מצב לעוד צ'אנס, גם אם תחזור ותרצה; גם אם תרד על הברכיים ותתחנן, כי אני לא הסמרטוט שלך. וככה הייתי במערכת יחסים הזאת, סמרטוט רצפה עלוב, מתי שנוח לך אתה מרים ומשתמש, וכשנמאס אתה זורק. מרוב שהקשבתי לך לא הקשבתי לעצמי, ומרוב שאהבתי אותך שכחתי מי אני. </div>Fri, 31 Jul 2015 20:02:00 +0200nobody@israblog.co.il (סוֹפי)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=784163&blogcode=14361809http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=784163&blog=14361809http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=784163&blogcode=14356221<div align="right" dir="rtl">בגלל שקיוויתי שככה יכאב פחות, שאולי ככה אני אצליח לשכוח אותך. אבל גם זה לא עזר, ובאמצע עלית לי למחשבות. וזה מוזר שאחרי שנה וחצי מישהו אחר שהוא לא אתה נוגע בי. זה שונה ולא אותו הדבר, אין את החיבור הזה, שאי אפשר להסביר במילים, אי אפשר להסתכל אחד לשני בעיניים ולהגיד "אני אוהב אותך", הנגיעות צורמות יותר והנשיקות מרגישות זיוף. אמרת לי פעם, בהתחלה, שסקס מאהבה זה הדבר הכי טוב שיש, ואני לא הבנתי כי עד אותה נקודה הסקס היה חסר אהבה אבל עדיין כיף. ורק עכשיו אני מבינה שזה לא רק כיף תשוקה וחרמנות. ובא לי להקיא מעצמי כשאני קוראת את השורות האלה. כי עד לפני שנה וחצי לא הייתי כזאת, רגשנית ודביקה ואיכסית. הכל מרגיש כמו זיוף מאז שהלכת, שלושה חודשים עברו ואתה עדיין עמוק בראש ובלב. אלוהים תצא משם כבר.</div>Sun, 19 Jul 2015 14:52:00 +0200nobody@israblog.co.il (סוֹפי)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=784163&blogcode=14356221http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=784163&blog=14356221http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=784163&blogcode=14281357<div align="right" dir="rtl">המקלדת שלי מעלה אבק, תרתי משמע. רוב הזמן אני בבסיס, ועד שאני בבית אין לי זמן לבזבז על המחשב. לא נורא, עכשיו התפנה לי קצת זמן. ב24.3.14 כתבתי פה "רק עכשיו עצרתי לחשוב רגע ולנסות להבין מה לעזאזל אני עושה פה, ופשוט אין לי מושג. ברור שעכשיו הכל פרפרים וקשתות בענן, אבל מתישהו זה ישתנה והוא יעזוב ואני אדפק, אז למה לי בכלל לעשות את זה?" והנה, ב23.1.15 זה קרה, הנבואה התממשה. וזה כאב שלא חוויתי אף פעם, חור גדול בתוך הלב שלי שהולך איתי לכל מקום. והרי ידעתי שזה יקרה מתישהו, אז למה? למה אני על הקרשים? למה זה כואב כל כך? למה נתתי לעצמי להיכנס לזה? למה למה למה הוא עשה את זה? והוא חסר לי כל כך. כל דבר מזכיר לי אותו- גלידה תות, חמניות, שוק הפשפשים, חומוס... הוא בכל מקו ואני לא חושבת שאני אוכל להרפות. ואני מתה להתקשר אליו. 8 ימים מאז הפעם האחרונה שדיברנו ואני מרגישה שאני נשרפת מבפנים. אני רוצה שהוא יספר לי איך עבר עליו היום, מה שלו דבש ועל מה הוא רב הפעם עם המפקד שלו. ואז אחרי שהוא ידבר אני אספר לו על היום שלי, ועל כמה שאני מתגעגעת ושאני מתה לחזור כבר הביתה, ומה נעשה בסופש ולאיפה נצא. וא</div>Wed, 11 Feb 2015 01:16:00 +0200nobody@israblog.co.il (סוֹפי)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=784163&blogcode=14281357http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=784163&blog=14281357http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=784163&blogcode=14147889<div align="right" dir="rtl">אז הטירונות והקורס נגמרו והתחלתי את הסדיר, ואני רק חושבת על לחזור למקום ההוא מחר ואני מתחילה לבכות. לא מצליחה לעצור את הדמעות. גם כשהוא היה פה ושכבנו במיטה, ברגע שהמחשבה על מחר התגנבה למוחי התחלתי לבכות כמו ילדה קטנה. אני לא רוצה לחזור לשם, אני לא רוצה להיות איתן בחמל כל היום, אני לא רוצה להרגיש כמו אוויר 24/7, אני לא רוצה לעשן כמו קטר מהעצבים והעצב. אני רק רוצה להישאר איתו במיטה.אני לא יכולה להיות שם שבועיים, לא יכולה לעשות 11-3. אני אמות מכאב ובדידות וגעגועים. לא יכולה להפסיק לבכות.</div>Sat, 28 Jun 2014 15:03:00 +0200nobody@israblog.co.il (סוֹפי)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=784163&blogcode=14147889http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=784163&blog=14147889