http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=784070לחיות כל רגע כך שישאיר זכרונות טובים, לא?!heCopyright 2026 skittle. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=784070http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=784070&blogcode=13445409<div align="right" dir="rtl"> כדי לאבד את הדרך מספיק לקבל החלטה אחת לא נכונה. לקחת את הפניה הלא נכונה. אבל אם את (או אתה), מקבלי החלטות גרועות סדרתיים, היכולת לחזור ולמצוא את הדרך קטנה באופן משמעותי. אני מהסדרתיים. פעם אחר פעם בחירות לא נכונות. בחירות מה לעשות בצבא. בחירות מה לללמוד אחרי הצבא. בחירת מקום עבודה. ונכון שבכל פעם שבחרתי, חשבתי שזאת ההחלטה הנכונה. כל אדם שבוחר לעשות משהו, או שלא לעשות משהו (גם הבחירה לא לעשות משהו, היא בחירה) עושה זאת כי הוא חושב שהוא עושה את הבחירה הנכונה. אף אחד לא מחליט לבחור באפשרות הרעה מבין האפשרויות שעומדות בפניו. אם מישהו בוחר בכל זאת באפשרות שנראית גרועה, הוא עושה זאת כי בטווח הרחוק הוא חושב שזה יועיל לו. בכל מקרה, נקלעת לסטואציה. לימודים. מקום עבודה. וחשבת שיש יותר טוב. אפשר שזה יהיה יותר מענין. אפשר שהתנאים יהיו יותר טובים. אפשר שהתמורה תהיה יותר גבוהה. זה לא בשמיים. לאחרים יש כזה. וחשבת שגם אתה אתה יכול. אז לא. מסתבר שזה לא ככה. ומבחירה לבחירה התרחקת מדרך המלך, ונקלעת לכל מיני שבילים נידחים, שבילי עפר, שלא מובילים לשום מקום. תכל'ס. זה לא כ</div>Sun, 02 Sep 2012 11:49:00 +0200nobody@israblog.co.il (skittle)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=784070&blogcode=13445409http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=784070&blog=13445409http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=784070&blogcode=13406080<div align="right" dir="rtl"> הייתי רוצה אובססיה למשהו להיות כל היום וכל הלילה שקוע במשהו בנסיון להשיג אותו במרדף אחריו עם מאמצים ומחשבות על איך להשיג לכוון כל פעולה ופעולה להשגת המטרה מישהו פה יודע איך מפתחים אובססיה? זה ענין של החלטה? </div>Wed, 08 Aug 2012 10:01:00 +0200nobody@israblog.co.il (skittle)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=784070&blogcode=13406080http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=784070&blog=13406080http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=784070&blogcode=13267168<div align="right" dir="rtl"> יום חמישי 09:30 שני עובדי נקיון של העיריה עוצרים את רכב טאטוא הרחובות ליד גן השעשועים, וכך כשהרכב עובד ומשמיע רעש מחריש אזנים, פורשים לארוחת בוקר פסטורלית על ספסל בגן השעשועים. 40 דקות מאוחר יותר, אחד העובדים מסיים את ההפסקה וחוזר לרכב הרועש. המנוע עדין פועל. 14:30 הילדה ישנה צהריים. עובד בנין מגיע במאזדה 6 לאתר הבניה ברחוב. הוא צופר כמה צפירות, ככה כדי שאחד מהפועלים באתר הבניה יפתח לו את השער. הילדה מתעוררת מהצפירות. המידען ממוקד 100 של המשטרה אומר שודאי שאסור לצפור בין שתיים לארבע. אבל, שוטר לא ראה את ביצוע העבירה, אז אפשר להגיע לתחנה ולהגיש תלונה. אולי הנהג יקבל קנס. 15:50 הגנן בבית המשותף מפזר לו עלים עם מפוח. עננים של אבק ממלאים את האויר. "אתה יודע שאסור להתשתמש במפוח לפי החוק?", הגנן אוסף את הכלים והולך לרכב, תוך שהוא פולט "נו השאלה היא למה קוראים מפוח". 01:25 אוטובוס של אגד עוצר לו לצד הכביש. הנהג לא מכבה את המנוע. וגם לא נראה שהוא עומד להמשיך בנסיעה בזמן הקרוב. את הרעש מחריש האזניים שומעים גם בתוך הבית עם חלונות סגורים. המדינה הופכת למקום וולגארי, קולני ורו</div>Fri, 18 May 2012 01:50:00 +0200nobody@israblog.co.il (skittle)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=784070&blogcode=13267168http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=784070&blog=13267168http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=784070&blogcode=13267156<div align="right" dir="rtl"> גאונות היא גאונות היא לקחת מתיקות עוקצנות דביקות מעוף קצת זמזום קצת ריקודים קצת פסים ולדחוס הכל ביחד בדבורה קטנה. דבורים. פשוט גאוני.</div>Fri, 18 May 2012 01:47:00 +0200nobody@israblog.co.il (skittle)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=784070&blogcode=13267156http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=784070&blog=13267156http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=784070&blogcode=13259106<div align="right" dir="rtl"> נניח שאפשר היה בזמן אמת, להגיד לשודד הבנק (או כל פושע אחר, בעת ביצוע הפשע), מה העונש שצפוי לו כשיתפס. נניח שלבנק היתה מערכת עם מצלמה שמצלמת את הפשע, מחייגת אוטומטית למשטרה, התובע המשטרתי היה רואה את השודד דורש את הכסף באיומי אקדח, ומאשר בזריזות הגשת כתב אישום. בלחיצת כפתור נוספת השופט היה שולח לסניף הבנק את גזר הדין שצפוי לשודד. הפקידה היתה חוזרת אל השודד עם הכסף, ובדרך מצרפת לו את גזר הדין. השודד עדיין היה לוקח את הכסף, או מסתפק בנסיון לשוד? ברור שכשמישהו מבצע פשע, הוא לא חושב על להתפס. השאלה היא האם כשהעונש מוחשי יותר, הדבר מרתיע? האם היה הבדל אם מעל הפקידה בבנק היה שלט שמכריז כי העונש על שוד בנק הוא 5 שנות מאסר? האם היה הבדל אם בפאבים היה רשום לצד האיסור על מכירת אלכוהול לאנשים מתחת לגיל 18 העונש הכרוך בזה? </div>Sun, 13 May 2012 03:16:00 +0200nobody@israblog.co.il (skittle)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=784070&blogcode=13259106http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=784070&blog=13259106http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=784070&blogcode=13257042<div align="right" dir="rtl"> שקרים בטלויזיה. שקרים באינטרנט. שקרים היו עוד לפני המצאת הכתב. עוד כשהאדם הקדמון צייר במערה שלו את עצמו כאילו הוא צד עדר כבשים שלם (כשבפועל הוא תפש כבשה אחת, וגם היא צולעת). שקרים. שקרים זה כשאומרים משהו שהוא בניגוד למציאות עובדתית. שקרים לא צריכים להיות מתוך כוונה רעה. אחרי שהבנת שסיפור הציד שלך לא מרשים מספיק ("ואז הכבשה האימתנית נהמה עלי"), אתה מוסיף "היו שם עוד מספר כבשים נוראיות". כדי לשקר צריכה להיות תקשורת. וצריך להיות אינטרס כדי לשקר. וצריך לחשוב שהשקר ישיג את המטרה. חיות משקרות? </div>Fri, 11 May 2012 23:45:00 +0200nobody@israblog.co.il (skittle)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=784070&blogcode=13257042http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=784070&blog=13257042http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=784070&blogcode=13099425<div align="right" dir="rtl"> אין לי מספיק זמן. החיים קצרים מידי. כשאתה מתחיל להבין מה חשוב באמת, ואיך דברים עובדים, זה תמיד מאוחר מידי. אתה מסתכל אחורנית, אתה מסתכל קדימה. עוד 30 שנים עד לגיל הפרישה. העור יהפך חרוש קמטים. השרירים ילכו וייחלשו. השיער ילבין. הזיכרון יבגוד. הראיה תחלש. יום אחד המוות ידפוק בדלת, כמו רכבת תחתית שעוצרת בתחנה, ותהיה חייב לעלות. ואתה, מה. במקום לנצל את הזמן הכי טוב שאפשר, אתה מתבטל בכתיבת שטויות באינטרנט. אחרי זה תתלונן שלא הספקת. </div>Sat, 10 Mar 2012 23:13:00 +0200nobody@israblog.co.il (skittle)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=784070&blogcode=13099425http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=784070&blog=13099425http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=784070&blogcode=13091361<div align="right" dir="rtl"> עוד כשהייתם מחולקים בשני מקומות נפרדים, ולפני שנפגשתם, חלק משמעותי מאוד מהעתיד שלכם נקבע. הייתם ביצית גנדרנית, ותא זרע שמכשכש בעליזות. העובדה שהתאחדתם, התרביתם, ובסוף הגחתם לאויר העולם לא הוסיפה מקריות. הגנים אותם גנים, הסביבה אותה סביבה. אם לא נולדתם למלך ומלכה, כנראה שגם לא תסיימו את החיים ככאלה (קרוב לודאי שתפתחו הרגלים כמו של הורים שלכם (אכילה, למידה, עבודה, פנאי, חוג חברים...), ותסיימו את חייכם כשאתם דומים להם להפליא) נניח שיום אחד החלטתם לקרוא תיגר על הגורל שלכם, ולקפוץ החוצה מהמסלול שלכם. להצטרף לקרקס נודד, לפרוש מחיי החברה ולהפוך לנזיר, לעשות כל דבר אחר שייחשב פתאומי, מפתיע, ויגרום לאנשים להרים גבה. אה. זה לא יקרה. יש כל מיני מדענים שאומרים שההנחה שהאדם הוא ראציונלי היא מוגבלת, ומצביעים על כל מיני כשלים קוגניטיביים. אבל האמת היא שאלה זוטות. אנשים לא קמים יום בהיר אחד ומתנערים מכל הרקע שלהם, והולכים לטפל ברעבים באפריקה. מי מספיק מטורף לעזוב הכל, לשם איזו הרפתקאה, ובלי שום סימן מוקדם? מילא אם היית יפה נפש ידוע בציבור. או אז, האכלת רעבים היתה התפתחות טבעית בחיי</div>Tue, 06 Mar 2012 15:01:00 +0200nobody@israblog.co.il (skittle)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=784070&blogcode=13091361http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=784070&blog=13091361http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=784070&blogcode=13091268<div align="right" dir="rtl"> נניח שאתם מתאווים למשהו. משתוקקים. עורגים. כמהים. מתים. אתם צריכים בדיוק כזה. או מאוד דומה לו - רכב מדגם מסוים, אנג'לינה ג'ולי, בראד, דירת גג, בגדי מעצבים. כל יעד נכסף אחר. לא מדובר, חלילה, בערגה קצרת טווח ("אני מתה לגלידת צלפים בשמנת"). כמיהה ארוכת טווח. משהו שתמיד מרחף אי שם ברקע, ושפועלים להשיג אותו. משקיעים כדי להשיג אותו. חוסכים כסף. משתדלים. מתפללים. מתאמצים. כמה פעמים בחיים אנחנו רודפים אחרי משהו, או מישהו - הצלחה, פרסום, כסף?! ובסוף. ומה אם אותו המשהו בכלל לא כזה מלהיב, ומיוחד, ומציאה גדולה? מה אם השקענו שנים כדי להשיג אותו? (למשל, השקענו שנים בלימודי רפואה, ואחרי שנה כרופאים הבנו שהשעות לא משהו, ושעיקר העבודה היא להסתכל לתוך אנשים חולנים, מקומטים, ומתלוננים. ככה, העברנו חיים שלמים, או חלק משמעותי בהם, ברצון עז למשהו, ובסוף הסתבר לנו שזה לא מי יודע כמה. או אולי, דברים שרואים משם, לא רואים מכאן. מה אם היה מישהו בא ואומר לנו "תשמע, היה לי כזה, באמת. זה לא כזה להיט וספה 150. זה רועש, וקר בחורף". האם היינו מוותרים על החלום? או שרובנו היינו צריכים לחוו</div>Tue, 06 Mar 2012 13:52:00 +0200nobody@israblog.co.il (skittle)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=784070&blogcode=13091268http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=784070&blog=13091268http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=784070&blogcode=13089595<div align="right" dir="rtl"> נניח שבוע בלי תקשורת. בלי טלויזיה. בלי אינטרנט. בלי עיתונים. בלי סלולר. בלי טאבלט, בלי שמאבלט. איך היינו נראים? שבוע בלי שביתות, שערוריות, מחירים, שחיתויות, ריאליטי, היסטריה תורנית, אסונות... שבוע עם משפחה, חברים, טיולים, ספרים. מה עוד הייתם עושים? איך הייתם מעבירים את היום בעבודה? איך הייתם מעבירים את הערב בבית? את סוף השבוע? (ונניח שבמהלך השבוע הזה הייתם מגיעים לתחנת דלק, ורואים שמהחיר הוא 8 ש"ח לליטר (ונניח שאתם יודעים בדרך כלל מה המחיר לליטר), ושלמלא דלק עולה לכם הפעם 10-12 ש"ח יותר. אממממ. סו וואט. כנראה שלא הייתם שמים לב בכלל. אולי זאת הסיבה שמעלים את המחיר ולא קורה כלום. בשיטת הסלאמי). </div>Mon, 05 Mar 2012 10:43:00 +0200nobody@israblog.co.il (skittle)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=784070&blogcode=13089595http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=784070&blog=13089595