http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=782842החיים.תיכון.אוכל.חוסר בטחון עצמי. עוד משהו?heCopyright 2026 newme?. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=782842http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=782842&blogcode=13900415<div align="right" dir="rtl">ממש תחילת שנה טובה. ממש חג שמח. אני רוצה למות. נמאס לי מהכל כבר. אני חתיכת פרה שמנה ומכוערת. שכולם במלא דוחפים לאחור ומנסים להעלים. רבתי עם ההורים שלי בארוחת החג אצל סבתא. היה לי קשה להתמודד עם הסיטואציה של אנשים רבים סביבי ולאכול. ואמא שלי ציפתה ליותר מידי ממני. ורבנו. וגם בבוקר רבנו. והיה חרא ומעצבן ואני לא הפסקתי לבכות כל היום. אז הלכתי לבית של חברה שלי, שעזרה לי המון להתמודד עם הכל והייתי לצידי תמיד. היה לי כיך ושכחתי מדברים. אבל אז אמא רצתה שאחזור הביתה ולא רציתי והיא ישר התחילה לצעוק עלי. רבנו שוב והפעם בגדול. אבא שלי התערב וחפר לי והיא אמרה דברים מגעילים שאני בלל לא רוצה לחשוב עליהם. נשארתי אצל חברה שלי והם לקחו אותי משם בערב. מאז אני לא מפסיקה לבכות. אני מסתכלת על עצמי במראה וכל מה שאני רואה זה שומנים. שומנים גדולים ומכוערים. אני רואה את כל האוכל שאכלתי בתקופה האחרונה. אני רואה את כל הגועל נפש שבי. אני לא מצליחה להרים את עצמי למעלה ולהתרכז בדברים. רע לי מאוד ואני לא יודעת איך להתמודד עם כל זה. הם לא מקלים עלי הם רק מכבידים וקשה לי להתמודד עם זה שאני לבד. אני לא רו</div>Thu, 05 Sep 2013 22:06:00 +0200nobody@israblog.co.il (newme?)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=782842&blogcode=13900415http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=782842&blog=13900415http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=782842&blogcode=13895019<div align="right" dir="rtl">אז שוחררתי מבית החולים ביום שני האחרון אחרי 4 שבועות אשפוז.היה קשה, היה מתיש, היה חוויתי, אבל בקיצור למדתי שם הרבה דברים.הבנתי שהחיים תלוים בי, וההורים יכולים לכפות עלי דברים אבל בסוף זה החיים שלי ואני רק פוגעת בהם.יש לי שנה אחרונה לטפל בעצמי לפני שאני יהפוך לחוקית ועצמאית ואז אני יצטרך להיות מטופלת במסגרות אחרות קשות יותר.הבנת באשפוז מי החברים שלי, הבנתי שרוצים לטובתי כי באו המון לבקר אותי, כל המטפלים שלי מהמרפאה שלי באו ודאגו.קיבלתי שם יחס מדהים מהרופאים והאחיות ואפילו עיצבתי את החדר שלי עם חברותי.הזונדה הייתה לי מאוד קשה והעליה במשקל והאכילה היו אחד האתגרים שעברת בחיים.אבל זה השתלם, לא עליתי הרבה במשקל והיו הרבה תנודות במשקל אבל עכשיו מחוץ לאשפוז אני אמשיך להלחם.אני יוצאת לדרך חדשה ומאוד קשה, שאני הולכת לטפל בעצמי לאט לאט, בלי לרוץ אבל גם בלי ליפול יותר מידי.יש לי המון תמיכה ואני הולכת להשתמש בה.הכל מאוד קשה לי נפשית ויש לי עומס בהכל, מבחינת בית הספר שעכשיו חזרנו לשם, מבחינת חברות, מבחינת משקל, מבחינה משפחתית.ומבחינה גופנית שעדין קשה לי מאוד לתפקד.. אומנם פחות מלפני האשפוז אבל הגוף</div>Fri, 30 Aug 2013 23:06:00 +0200nobody@israblog.co.il (newme?)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=782842&blogcode=13895019http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=782842&blog=13895019http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=782842&blogcode=13868020<div align="right" dir="rtl"> אני מאושפזת עם זונדה... הייתי באשפוז יום בתחילת שבוע והיה לי מאוד קשה להתמודד עם כל זה.. סירבתי לאכול ומנהלת המחלקה ניסתה לשכנע אותי מיליון פעם ולא הסכמתי וירדתי במשקל 2 קילו. אז היא התחילה לאיים עלי שהיא תערב עובדת סוציאלית שתהרוס לי את החיים ותיקח את האחראיות לבית משפט שיחליטו מה לעשות איתי.. או שאני יתאשפז עם זונדה. ידעתי שהמשפחה תהרס עם בית משפט, אז הלכתי על הזונדה. אז זה כבר לילה רביעי שלי פה.. חברות שלי ביקרו אותי אתמול ושלשום, קישטנו את החדר שלי והן נתנו לי כוחות. קשה לי עם הזונדה ואני לא יודעת איך להתמודד עם זה. והביאו לי גם תפריט לאכול וזה קשה :( לא יודעת כמה זמן אני יהיה פה ומה המשקל שאני יגיע אליו :( אני מפחדת. </div>Fri, 02 Aug 2013 22:47:00 +0200nobody@israblog.co.il (newme?)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=782842&blogcode=13868020http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=782842&blog=13868020http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=782842&blogcode=13857257<div align="right" dir="rtl">שבוע שעבר היה שבוע די טוב.עליתי במשקל אז ההורים שלי שמחו. היה לי יומים של יום הולדת, בראשון חברות שלי באו אלי והכנו יחד קאפקיקסים, וביום שאחריו חברה שלי ואמא שלי הכינו לי מסיבת נסיכות.כל חברותי באו בשמלות והבנים עם חליפות, כל הבית היה מלא בבלונים ורודים וקישטוים ורודים והיה מהמם.באו המון חברים שלי. לבשתי שמלה יפה בצבע קרם והרגשתי יפה.ממש נהנתי למרות שהיו רגעים של קצת דאון. לא הפסקתי לרקוד, והיתי ממש קרובה לחברה שלי כל הערב, באמת רק שהיא הייתה שם, חיבקה והראתה האהבה, זה עשה לי את כל היום הולדת, השאיר אותי יציבה ושמחה. היא עזרה לי המון.היא אפילו עזרה לי לטעום מהעוגה שהכנתי, והיא יצאה באמת טעימה. שכבות שכבות של ורוד.אבל השבוע הזה נגמר והתחיל בשקילה, וירדתי את כל מה השעלתי שבוע שעבר.אז רבתי שוב עם ההורים והתחיל המתח לקראת שבוע הבא. אשפוז יום. אני הולכת לבדיקות וראיון עם המנהלת שם, ונראה מה יהיה. הפסיכולוגית של המרפאה שלי בקשה שאלך עם ראש פתוח.אבל אין מצב שאני נשארת שם.במיוחד שיום אחר כך לחברה שלי יש יום הולדת ואני מתכננת כמה דברים.אוף אני בלחץ מטורף וחוסר אנרגיות.השמלה שלבשתי (לא מרוצה כל</div>Tue, 23 Jul 2013 00:22:00 +0200nobody@israblog.co.il (newme?)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=782842&blogcode=13857257http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=782842&blog=13857257http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=782842&blogcode=13847400<div align="right" dir="rtl">ריבים לא פוסקים עם ההורים על אוכל. דכאון מחברות שלי, באסה ומלא ימי הולדת. עבודה וחולשה נוראית..אבל בסופו של דבר לא נחתי יותר מידי השבוע. ביום חמישי הלכתי עם חברתי לחגוג את הימי הולדת שלנו בקניון. באנו במטרה לקנות לה בגדים כי אני קניתי יותר מידי בזמן האחרון. נכנסנו לH&amp;M ולקחנו כל אחת 8 בגדים ונכנסנו לתאי מדידה למדוד. חצי מהבגדים שלקחתי היו גדולים עלי. וככל שאני מודדת עוד שמלה או עוד מכנס נופל לי האסימון לאט לאט שאני באמת רזה. ואולי יותר מידי. ראיתי את העצמות מכל מקום אפשרי. וכן. מאוד אהבתי את זה... וגם לא הרגשתי שזה לא מספיק רזה. אבל קול אחר אמר לי שאני נראת חולנית וזה לא טוב. חברה שלי הסתכלה עלי בשוק. בסוף בגלל חוסר בתקציב לקחתי 2 שמלות שאחת מהן היא צמודה ואני בחיים לא לובשת שמלות צמודות.אחר כך הלכנו לאכול במסעדה והיה כל כך קשה לבחור מה לאכול. כל דבר היה לי קשה בגלל הקלוריות בזה. היא התחרפנה ממני. אתמול יצאתי לחגוג יום הולדת של אותה חברה ולבשתי את השמלה הזאת. הכנתי לה עוגה מדהימה עם 3 קומות, מלאמלא שוקולד וקצפת. (שלא אכלתי) אמרתי להורים שלי מראש שאני לא בטוח יחזור הבי</div>Sat, 13 Jul 2013 23:06:00 +0200nobody@israblog.co.il (newme?)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=782842&blogcode=13847400http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=782842&blog=13847400http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=782842&blogcode=13843480<div align="right" dir="rtl">בתקופה האחרונה בעיקר בבוקר הגוף שלי ממש חלש ואין לי כוח לזוז ואני רועדת בקטע נוראי. כשהייתי בבית פשוט הלכתי לישון אבל עכשיו בעבודה אני לא מצליחה לעשות כלום ואני מרגישה שאני עומדת להתעלף כל הזמן.. אז היום אכלתי בעבודה. ואכלתי יותר מידי. יש לי רגשות אשם מטורפים. אנשים נכנסו למטבח בזמן שאכלתי ודיברו איתי והרגשתי נורא. אני כל כך לא רוצה להקיא.. לא פה. לצהריים ראיתי שאמא שלי הכינה פסטה והיא תהיה בבית כדי לאכול איתי..אני ממש מפחדת לאכול את זה! ואני לא יוכל להגיד לנ שאני לא רוצה כי היא תכעס. אוף אוף אוף. אני מפחדת שעליתי במשקל. אני מפחדת לראות עליה ביום ראשון בשקילה!</div>Wed, 10 Jul 2013 11:45:00 +0200nobody@israblog.co.il (newme?)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=782842&blogcode=13843480http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=782842&blog=13843480http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=782842&blogcode=13840867<div align="right" dir="rtl">קשה.שבועות קשים מאוד עוברים עלי.. קשים בעיקר נפשית. אני ממש לבד, אין לי פסיכולוגית ואין לי שום חברה לדבר איתה. אין דבר כזה חברות, אסור לסמוך על אף אחד.. כולם יפגעו בך בסופו של דבר. המשפחה שלי מחזיקה בקושי בגלל כל הסיפור של האשפוז והירידה במשקל והחרא. תוצאות של המיון האחרונות היו לא משהו.. סוכר וברזל ממש נמוכים והגוף שלי מפריש דברים לדם שמסוכנים. הדיאטנית אמרה שאני לא יחזיק עוד הרבה מחוץ לבית חולים ובמיון הבא אני כבר ישאר. אז אני יהיה חייבת לעלות ולא לרדת. פח. האמת שהגוף שלי ממש חלש. יש לי רעידות וחולשות נוראיות בעיקר ב11 בבוקר, אני ישנה כל היום ואפילו אין לי כוח לשבת מול המחשב. אבל עכשיו התחלתי לעבוד אז אולי זה ייתן בי כוחות לזוז קצת. עוד שבוע וחצי יום הולדת.. שונאת ימי הולדת. אין לי עם מי לחגוג כמו שצריך אף פעם וזה מיותר. הלוואי ופעם אחת אני באמת ייהנה מהיום הולדת. שהרבה אנשים יבואו, יחבקו ויאהבו.</div>Sun, 07 Jul 2013 23:24:00 +0200nobody@israblog.co.il (newme?)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=782842&blogcode=13840867http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=782842&blog=13840867http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=782842&blogcode=13830751<div align="right" dir="rtl">אני חייבת עזרה.אם יש פה מישהי/מישהו שהיה באשפוז יום או באשפוז ד בשניידר..איך הלך שם ומה בדיוק עוברים שם?אני באמת ישמח לשיתוף פעולה..תודה רבה!</div>Sat, 29 Jun 2013 00:19:00 +0200nobody@israblog.co.il (newme?)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=782842&blogcode=13830751http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=782842&blog=13830751http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=782842&blogcode=13829641<div align="right" dir="rtl">מיון רביעי, עוד ירידה של חצי קילו. אני די חסרת אונים. ההורים שלי חסרי אונים. ולחוסר מזלי אמא שלי באה לשקילה הפעם.. והמיון היה סיוטי. לא דיברנו כל ה4 שעות שהיינו שם. וכשחזרתי הביתה קיבלתי צעקות נוראיות, הלכתי לישון העירו אותי ושוב צעקו עלי. אני רוצה להעלם. קשה לי מידי. הם לא שומעים אותי. אמא שלי מדברת אלי בלי כבוד בכלל, מלגלגת עלי ומדברת אלי מגעיל. אבא שלי עצבני. אי אפשר לדבר עם אף אחד. אני בלי פסיכולוגית וגם הם, ורואים שזה משפיע אלינו. הסבל חזר לבית. אין לי עם מי לדבר ואיפה לבכות. אני לא יכולה לסמוך על אף חברה שלי, כל אחת והסיבות שלה ואני מתמודדת עם הכל לבד. ממש לבד. לא הרשו לי לצאת אתמול מהבית, והיום אמא נשארה איתי בבית. כשהם פה אני אוכלת כפול ממה שהתרגלתי לאכול, כואבת לי הבטן ואני רוצה להקיא. והם לא מבינים, לא מקשיבים. רק אשפוז בראש שלהם, רק זה. לא אכפת להם ממה שאני מרגישה ומתמודדת איתו. מה שכן, הכדורים ממש עוזרים. אני פחות חרדתית, יותר אדישה, עם יותר מצב רוח ואומץ להגיד דברים.. זה נחמד בערך.</div>Thu, 27 Jun 2013 23:11:00 +0200nobody@israblog.co.il (newme?)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=782842&blogcode=13829641http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=782842&blog=13829641http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=782842&blogcode=13817802<div align="right" dir="rtl">הייתי היום אצל פסיכיאטר צה"ל שקבע שאני לא כשירה לשירות צבאי. ועל פי מה הוא החליט את זה?! על פי מסמכים. הוא רואה שהמצב השתפר ושהכל בסדר. אבל הוא וצהל מעדיפים לשחרר כדי שהם לא יצטרכו להתמודד עם דברים. זבלים כאלו. אני כל כך מצטערת על כמה דברים שאמרתי. אם הייתי יודעת שזה מה שיקרה בסוף, הייתי עושה הכל כדי להסתיר את המחלות. אנורקסיה ופגיעה עצמי. אלו הבעיות שלי. זה מה שהפסיכולוגית שלי כתבה להם במכתב.ניסיתי לדבר ללב שלהם, להסביר להם שזה חשוב לי להתגייס ולהיות כמו כולם. אבל כמו טמבלים הם קוראים רק מסמכים. בכיתי. אמרו לי ללכת להתנדבות צה"ל. שזה שירות שיותר יתאים לי.. אז הלכתי לבדוק את הנושא הזה. אבל לא בטוחה שגם לשם יקבלו אותי בגלל הבעיות האלו. אני לא מאמינה שאני פרופיל 21. אני פרופיל 21. אוףףףףףףףףףףףף.</div>Sun, 16 Jun 2013 23:50:00 +0200nobody@israblog.co.il (newme?)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=782842&blogcode=13817802http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=782842&blog=13817802