http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=782713heCopyright 2026 D.S - "שונים" סיפור בהמשכים. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=782713http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=782713&blogcode=13009470<div align="right" dir="rtl"> פרק 4: כבר עבר שבוע מאז, מאז אותו היום של האודישנים. בזמן הזה גם עשו אודישנים לבנים, לתפקיד של רומיאו. את השבוע הזה מאי העבירה אצלי מידי יום בשידורים חוזרים של "האלופה" ובאכילה מרובה של שוקולד וחטיפים למינהם. מאי וג'וני מאוד התקרבו בשבוע הזה. למרות שאני לא ממש בעד כל ההתקרבות הזו, בכל זאת, אני בסך הכל אחותו הקטנה ואני לא יכולה למנוע ממנו וכמובן ממנה להתקרב ולהכיר אחד את השני קצת יותר. מאי היתה נורא מתוחה במשך כל השבוע, כל צלצול במהלך השבוע הקפיץ אותה, כל טלפון שהיה היא פשוט קיוותה שזאת גאיה שרק מחכה לבסר לה שהיא התקבלה לתפקיד. ________________________________________________________________________________________ צלצול הפלאפון שלי העיר אותי משנתי, הסתכלי בשעון שמונח של השידה הקטנה- 7:15. אויש נו אני צריכה כבר לקום לבית ספר. "הלו?" עניתי בעייפות אל תוך הפלאפון. "דניאלללל!!" שמעתי צעקה גדולה שחדרה לי עמוק אל תוך האוזן. "מפגרת! מה יש לך על הבוקר?" אמרתי בעצבים. זאת היתה מאי. "התקבלתי!" צעקה. "דיי!! ידעתי שתתקבלי! אין עלייך!" קפצתי ממיטתי בהתרגשות. "סתם לא.. לא התקבלתי.."</div>Sat, 21 Jan 2012 13:18:00 +0200nobody@israblog.co.il (D.S - "שונים" סיפור בהמשכים)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=782713&blogcode=13009470http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=782713&blog=13009470http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=782713&blogcode=12989244<div align="right" dir="rtl"> היי חברים, בפרק הקודם קיבלתי ההערות לגבי הצורה של הכתיבה, זאת אומרת אם לכתוב את הפרק ככה, לדוגמא- (אני:".....") או לכתוב את הפרקים כמו בפרק הראשון. אני אשמח אם תכתבו לי בתגובות מה עדיף ואיך יותר נוח לכם לקרוא. חשבתי שיותר נוח לקרוא ככה (איך שפרק 3 כתוב) אבל אני מבטיחה שאם זה בכל זאת לא מסתדר בעין אז אני ישנה את זה. בכל אופן, את פרק 3 כבר כתבתי באותה צורה שבה כתבתי את פרק 2 אז אם תכתבו לי שצריך לשנות את זה אני ישנה בפרק 4 :) ועכשיו לפרק 3 (: פרק 3: אני ויונתן נכנסנו לבית הספר וראינו תור ענק של תלמידים, הטור הוביל הישר אל חדר המופעים של בית ספר, שם כנראה האודישנים. לא באמת האמנתי שכולם ירצו לשחק בהצגה הזאת. ראיתי את מאי באמצע של הטור, מחזיקה בידה את הטקסטים וממלמת לעצמה כל מיני דברים. "מאי.." אמרתי לה והיא הרימה את הראש מהדפים. "היי מה קורה?" אמרה בשמחה ונתנה לי נשיקה בלחי. אני- "בסדר. מתי תורך?" מאי- "אין לי מושג, זה יכול לקחת שעות" אני- "מסכנה שלי.. איזה מזל שפטרתי את עצמי מלעמוד בתור הזה." מאי- "יש לך שיעור?" אני- "אני חושבת שכן. יש שיעור רגיל לאלה שלא באודישנים" מא</div>Wed, 11 Jan 2012 15:39:00 +0200nobody@israblog.co.il (D.S - "שונים" סיפור בהמשכים)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=782713&blogcode=12989244http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=782713&blog=12989244http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=782713&blogcode=12980861<div align="right" dir="rtl">את הפרק הראשון של "שונים" העלתי אתמול. היום אני כבר מעלה את הפרק השני כי הוא כבר נכתב. רציתי להגיד תודה על כל התגובות של הפרק הראשון. מי שנמצא כאן וקורא את הסיפור בבקשה שיגיב, זה באמת מאוד מאוד חשוב שאני ידע מה אתם חושבים על הסיפור שלי. אם יש דברים לשפר זה גם טוב. ביקורת בונה זה מעולה ;) תכתבו כל מה שאתם חושבים. והנה הפרק השני. קריאה מהנה (: פרק 2: אני ומאי יצאנו למסדרון הענקי של בית הספר. הוא היה כל כך גדול שביום הראשון לתיכון לא ידענו אפילו איך למצוא את הכיתה, זה היה כל כך מצחיק. "את באה אליי?" שאלתי את מאי. "לא יודעת.. לא נראה לי" אמרה מאי. "נו מאמי תבואי! יהיה כייף!" עשיתי פרצוף מתחנן. "אבל אני כבר ממש מתנחלת אצלך וחוץ מזה אני גם צריכה ללמוד את הטקסט למחר" "נו אז מה.. תבואי..אני יעזור לך, נציק ליונתן?" העלתי אפשרות נחמדה והיא צחקה ואמרה "טוב נו, אם זה להציק ליונתן החתיך אז בסדר" "מפגרת" אמרתי. בדרכנו לשער בית הספר ראינו את יונתן. "היי, סיימת ללמוד?" שאלתי אותו בחיוך. "כן.. מזמן. חיכיתי לך" אמר לי. אני- "מה קרה? שכחת את הדרך הביתה ג'וני?!" אני ומאי צחקנו. יונתן-</div>Sat, 07 Jan 2012 12:15:00 +0200nobody@israblog.co.il (D.S - "שונים" סיפור בהמשכים)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=782713&blogcode=12980861http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=782713&blog=12980861http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=782713&blogcode=12979237<div align="right" dir="rtl">מוזר לי קצת להיות פה שוב.. בישרא.את הפרק שאתם עומדים לקרוא, הפרק הראשון של "שונים" כתבתי לפני שנתיים. נכון שזה נשמע מוזר אבל באמת שהוא נכתב לפני שנתיים ועכשיו אני פה כדי להמשיך את הסיפור שלי.כמובן ששיפצתי את הפרק קצת. אז שתהיה קריאה מהנה (:פרק ראשון:"נו אמא אני יאחר בגללה! אמר יונתן לאימו בפה מלא בקורנפלקס"אני אלך להעיר אותה" השיבה אמא.<p style="margin-top: 0px; margin-right: 0px; margin-bottom: 0px; margin-left: 0px; padding-top: 0px; padding-right: 0px; paddin</div>Fri, 06 Jan 2012 13:38:00 +0200nobody@israblog.co.il (D.S - "שונים" סיפור בהמשכים)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=782713&blogcode=12979237http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=782713&blog=12979237