http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=782088רצה את מירוץ החיים, מנסה שלא להתייאשheCopyright 2026 That Just Me. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=782088http://f.nanafiles.co.il/upload/Xternal/IsraBlog/88/20/78/782088/misc/24430334.jpghttp://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=782088&blogcode=13077259<div align="right" dir="rtl">סליחה שלא הייתי פה הרבה זמן, הייתי עסוקה בכתיבת ספר. כדאי לי להעלות אותו לכאן?</div>Mon, 27 Feb 2012 15:12:00 +0200nobody@israblog.co.il (That Just Me)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=782088&blogcode=13077259http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=782088&blog=13077259http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=782088&blogcode=13065505<div align="right" dir="rtl">אתה מת. אתה מת בידיעה שנגמר הכל, שלא תוכל לחזור אחורה. זהו, הגיע הרגע שכולם מפחדים ממנו. הנפש שלך יוצאת מהגוף שלך. מופיעות לפניך מדרגות לבנות וארוכות שאתה לא יודע לאן הן מובילות. המדרגות נראות כענן לבן אחד גדול. אתה עולה למעלה, ואחרי 2000 מדרגות שעלית בהן, אתה עומד על מין ענן, שבקצוותיו יש 2 דלתות, כל אחת בקצה אחר. אתה לא יודע איזו דלת מובילהלגןעדן,ואיזולגיהינום.ואזבאמלאך,שנראהכמורוח,הואכולו לבן. גופו מזכיר בן אדם, אבל הוא לא בן אדם. הוא עומד בין 2 הדלתות, ומעלעל באיזשהו ספר, שבו כתוב מה מעשיך הרעים, ומה הטובים. אי אפשר לראות מה כתוב בספר, גורלך תלוי במה שעשית כל השנים האלה בהם היית באדמה, ואתה יודע שזה הרגע בו אתה מועמד לדין. יש דממה. אף אחד לא מדבר. אחרי השמלאך מסיים לקרוא בספר הוא מצביע על אחת הדלתות, בלי מילים. אתה פותח את הדלת, ומסתנוור מכמות אור לבנה עצומה, כמו מין פלאש כזה. לאחר מכן, כשאתה מתאושש, אתה שם לב שאתה נמצא במקום ענקי, שנראה כמו מדבר בלי חול. נדמה כאילו חזרת לכדור-הארץ. זה כמו לגלות עוד כוכב עליו יש חיים, שבעצם הרבה ממכריך עברו לגור בו. המקום הזה פשוט שומם. השמש הקופחת</div>Mon, 20 Feb 2012 09:55:00 +0200nobody@israblog.co.il (That Just Me)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=782088&blogcode=13065505http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=782088&blog=13065505http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=782088&blogcode=13065453<div align="right" dir="rtl">חלמתי שאני וחברה שלי בתוך בניין גבוה, בחדר שאין בו כלום. חברה שלי שמחה כזאת, והיא אומרת לי שהיא רוצה להתאבד, ואין שום עצב בעיניה. עובר חודש (לא בחלום), היא באמת רצתה להתאבד. (היא עדיין רוצה). חלמתי במשך כמעט חודש שלם שאבא שלי, אחיות שלי ואני נוסעות באוטו שלו בסמטה חשוכה ואז פתאום נגמר הכביש ואנחנו נופלים למטה. תמיד התעוררתי בגלל החלום הזה באמצע הלילה. ובאמת אחרי תקופה אבא שלי, אחיות שלי ואני עשינו תאונה. סבתא שלי רצתה לקרוא לבן שלה ע"ש סבא רבא שלי ז"ל, ואז סבא רבא שלי מצד סבא נפטר, והוא רצה לקרוא לילד על שמו. סבתא שלי הייתה בהריון, והיא חלמה שמלאך נותן לסבא שלי תינוק והיא מתחננת שיתן לה גם תינוק. יום אח"כ הודיעו לה שיש לה תאומים. אמא שלי חלמה שסבא שלי ז"ל בא אליה בחלום ואומר לה לא להתחתן עם אבא שלי (יום לפני החתונה). היא לא הקשיבה לו, ובסופו של דבר הם התגרשו. רק אני שמה לב למשהו פה? השתגעתי. אז מה?</div>Mon, 20 Feb 2012 08:53:00 +0200nobody@israblog.co.il (That Just Me)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=782088&blogcode=13065453http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=782088&blog=13065453http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=782088&blogcode=13058780<div align="right" dir="rtl">זה כזה מעצבןן שהוא לא "שם עליי" את תראי שביום מהימים זה יגיע... זה לא יגיע.. אוף אני לא מסוגלת להפסיק לחשוב עליו יואוו... הוא כזה חתיך אני מחכה לו ליד הברזיה כדי לראות אותו... אני לא יודעת במי לבחור , בו או בערן... כן... נמאס לי לשמוע את השטויות השטחיות שלה. "יואו, הוא כזה מושלמי...", "יהודה לוי יהודה לוי בלה בלה..", "אוף, לאבא שלי ואמא שלי אין כסף את לא מבינה? איך אני אלך למפגשים החברתיים?!" וכל שאר ה"הא ודא" האלו שהיא מטיחה בי כל שיחה. נמאס לי לשמוע את הבכיונים שלה על כל שטות, ועל הבנים שהיא "מתאהבת" בהם כל שני וחמישי. בעצם, היא אף-פעם לא שאלה עליי שום דבר. היא לא יודעת עליי כלום. 'אכפת לך שאחותי איימה להתאבד? לא ראית שאני מבואסת? על הסוד הענקי שאני צריכה להסתיר? שאחיות שלי כמעט עזבו את הבית? שאבא שלי הפסיק לשלם מזונות ואני לא יודעת איך נחיה מהיום למחר? שאבא שלי רוצה שאני אעיד בבית-המשפט?. טוב, אני לא מצפה ממך שתביני או שיהיה לך אכפת. הרי הראש שלך כל-כך עסוק בלבחור בין גיא לערן, לא?'</div>Thu, 16 Feb 2012 15:13:00 +0200nobody@israblog.co.il (That Just Me)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=782088&blogcode=13058780http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=782088&blog=13058780http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=782088&blogcode=13053914<div align="right" dir="rtl">לפני כמה ימים הייתי אצל "חברה" שלי.התכוונתי ללכת הביתה, אז אמרתי לה שתלווה אותי קצת. ב-2 מטר שהיא הלכה איתי (ואני באמת מתכוונת ל-2 מטר), הספקנו להחליף מילה או שניים.היא: "איך קר לי!"אני: "לי לא. חח (:"-שתיקה, מביך.-היא: "טוב, אני חושבת שאני אלך הביתה. את לא מפחדת ללכת לבד?" (השעה היתה 9 בלילה.)אני: "מה יש לי לפחד? רחוב, קצת אור פנסים, אנשים, כלבים בתים, את יודעת, יישוב."היא: "בדיוק, רחוב, אנשים... טוב, אז כאן דרכינו נפרדות, ביי" והלכה במהירות, בפחד.ואז הבנתי, שכן, כאן בישראל, המקום שלו ציפינו שנים על-גבי שנים ובו כולנו יהודים, צריך לפחד ללכת ברחוב. אני מצטערת להגיד את זה, אבל הגענו למצב ממש עצוב.</div>Mon, 13 Feb 2012 15:09:00 +0200nobody@israblog.co.il (That Just Me)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=782088&blogcode=13053914http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=782088&blog=13053914http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=782088&blogcode=13053898<div align="right" dir="rtl">חזרתי לבלוג, טוב, מה לעשות, אני צריכה להתפרק מכל הסביבה המגעילה הזאת איכשהו.האמת, כל התקופה הזאת הייתה עלייה משמעותית בשבילי. ולא, אני לא מתכוונת שפתאום הכל נהיה ורוד, אלה הבנתי עוד רובד מהדברים שכנראה, משום מה, הייתי צריכה משקפיים בשביל לראות אותם. והמשקפיים היו התקופה הזו.נמאס מהשגרה בזאת כבר, נמאס.שליש מהיום שלנו הולך על שינה. חצי ממה שנותר מתבזבז על לימודים, או עבודה. רבע מתבזבז על לימודים, מבחנים. אם יש עבודות, אז לרבע נוסף בונוס של שמינית. שעה מהזמן שאנו ערים מתבזבז על אכילה. ואז מותרים לנו עשר דקות חופשיות אותן אנחנו מבזבזים על הפייסבוק. לכן אני בעד לעשות שיעורים בכיתה, ולהתחיל לחיות ת'חיים קצת, אנחנו לא מעריכים את הדברים הנפלאים שאנחנו ממש לא מנצלים בעולם הזה.</div>Mon, 13 Feb 2012 14:59:00 +0200nobody@israblog.co.il (That Just Me)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=782088&blogcode=13053898http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=782088&blog=13053898http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=782088&blogcode=13003901<div align="right" dir="rtl">פתחתי פייסבוק לבלוג כדי שתוכלו לדבר איתי חופשי DD: http://www.facebook.com/profile.php?id=100003397239604 באמת שאני מאשרת את כולם. אני לא מבטיחה שאני אהיה שם 25 שעות ביממה, אבל מתי שאוכל אכנס. אז.. זהו.</div>Wed, 18 Jan 2012 14:58:00 +0200nobody@israblog.co.il (That Just Me)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=782088&blogcode=13003901http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=782088&blog=13003901http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=782088&blogcode=13003839<div align="right" dir="rtl">תראו, תראו כמה נפלא מה שיש, דשא ירוק, עצים שנותנים לך צל, הרים אינסופיים שנותנים לך תחושה של חופש.. יש פירות, ירקות, באמת מכל טוב, עצים,חיות, משפחה, אפשרות להביא ילדים, יש לנו נשמה, חיים, רגשות, ואנחנו לא מודים על כלום! לא על הבריאות, לא על החוכמה, לא על האפשרות להיות מאושרים. גם אם הרגשות שיש לנו כואבים, אנחנו צריכים להודות להשם שנתן לנו בכלל להרגיש. גם אם המשפחה שלנו לא שלמה, צריך להודות שיש לנו אותה בכלל. ועל הבריאות שלנו. ועל זה שאנחנו בכלל לוקחים חלק בעולם הזה! מכירים את התחושה שכשאתה מתעלף וקם אח"כ- זה מרגיש שנייה גם אם זה היה שנתיים? אין תחושה בין העילפון לקימה נכון? זה מה שהיה קורה אם היינו מתים. או אם לא היינו נולדים. אין תחושה. אז אנחנו צריכים להגיד תודה בכלל, שמישהו נתן לנו את הזכות להשתתף בדבר הכל-כך גדול הזה שאי אפשר בכלל להבין. צריך להודות על כל נשימה, אז ברגע זה, אני רוצה להודות לאלוקים על הכל. ה כ ל . </div>Wed, 18 Jan 2012 13:56:00 +0200nobody@israblog.co.il (That Just Me)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=782088&blogcode=13003839http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=782088&blog=13003839http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=782088&blogcode=13000264<div align="right" dir="rtl">חלמתי משהו מוזר הלילה, לא חלום רגיל, באמת שלא, והוא גרם לי להרגיש איזושהי תחושה שקשה לי להסביר, בכל זאת אני אנסה. זה היה חלום מעניין.מה חלמתי:אני בגילי עכשיו. [אני בחטיבת ביינים, לא ביסודי או תיכון]. הכל רגיל ונורמאלי והשגרה משעממת, הילדים הם לא הילדים שאני מתחברת אליהם, הם יותר מידי קופצניים, יותר מדי צעקניים. שגרה רגילה-בקיצור.אני הולכת לישון. הכל רגיל עד עכשיו...ואז אני קמה בבוקר. לבית הקודם שלי, באזור של הווילות בישוב שלי. (טוב כל הישוב שלי זה ווילות חוץ מהמקום שאני גרה בו...) אני הולכת לשטוף פנים ואני רואה שאני עצמי בגיל 8.!אני הולכת לבי"ס, היסודי, כאילו הכל רגיל, אמא שלי מתייחסת אליי כמו שהיא התיחסה אליי בגיל שמונה, הכל מתנהל כפי שהתנהל פעם... אמא שלי מחבקת אותי ושולחת אותי לבי"ס. אני הולכת לבי"ס והמורה הקודמת שלי [היא לא באמת המורה הקודמת שלי! זאת דגנית מהשמינייה.. וזה היה מוזר ברמות] נמצאת שם ומתייחסת אליי כאילו הכל רגיל ואני תלמידה שהיא אוהבת... חברה טובה שלי לשעבר שאהבתי לשחק איתה מאוד, אבל עכשיו היא לא חברה שלי מתייחסת אלי כאילו אני החברה הכי טובה שלה.. ואני כאילו שחכתי שאני</div>Mon, 16 Jan 2012 14:51:00 +0200nobody@israblog.co.il (That Just Me)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=782088&blogcode=13000264http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=782088&blog=13000264http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=782088&blogcode=12993125<div align="right" dir="rtl">איזה כיף להגיע לסוף-השבוע המיוחל. להתאוורר קצת בבית לבד מכל המחשבות, מכל השטויות של בי"ס. לישון עד מאוחר ולחלום שהמציאות טובה יותר ממה שנדמה, או לחלום על דברים בלתי אפשריים. לנצל את השעות של הבוקר בשביל לפנק את עצמך ולא לפתוח את הבוקר לחוץ. לפתוח דף חדש, של שבוע חדש, טוב יותר ממה שהיה ולנסות כל הזמן להשתפר! בכלל, להנות מהחופש הקצר מידי הזה בשביל לעשות משהו שאתה אוהב, שכיף לך לעשות, ולא להיות מקובע בתוך לימודים! נתתי רק עוד נקודת מבט על סוף-השבוע, ואני בטוחה שסופ"ש הזה יהיה מצוין :) [מי היה מאמין שזה הפוסט האופטימי הראשון שלי?] סופ"ש מעולה לכולכם, נצלו את הזמן להתרעננות. להתראות ביום ראשון :)</div>Fri, 13 Jan 2012 10:37:00 +0200nobody@israblog.co.il (That Just Me)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=782088&blogcode=12993125http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=782088&blog=12993125