http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=7797זהו בלוגי. heCopyright 2026 killer Queen. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=7797http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=7797&blogcode=9265808<div align="right" dir="rtl">היו מאשימים אותי בהזנחה.כרגע אני בחופש הגדול של החיים.משקפי שמש, בקבוק שלוף.לא מתה על העבודה שאני עובדת בה, ולא כ"כ מוצאת את עצמי,אבל לפחות יש לי כיוון אחד בחיים- חלוםחיי- ללמוד וטרינריה.אתחיל ללמוד שנה הבאה, בחו"ל, כנראה באירופה, כנראה בצ'כיה. הייתי שמחה ללמוד במקומות אחרים, אבל פשוט אין לי כסף.חבר שלי שלומד מדעי החיים (מה שאני הייתי לומדת אם הייתי בוחרת ללמוד בארץ), הביא לי ספר ענק בביולוגיה.התחלתי לקרוא כדי להטמיע את המושגים בראש טוב טוב. זה כ"כ מעניין, במיוחד אבולוציה. אני לא מבינה אנשים שעדיין מאמינים בבריאה.הרי יש לכם הוכחות מול העיניים, פשוט תפקחו אותן. תלמדו, תחקרו, תקראו. פעם אנשים האמינו שאלוהים ברא את כדור הארץ במרכז היקום, וכשבא קופרניקוס ואמר להם שכדור הארץ מסתובב סביב השמש הם חשבו שהוא כופר! אחרי 500 שנה אין בנאדם בעולם שחושב ככה, אז אולי בעוד 500 שנה אנשים יבינו שהבריאה זו אגדה נחמדה כמו תיבת נוח. בינתיים מסתובבים אנשים שממשיכים לחשוב שהעולם קיים 5,000 שנה, למרות שיש להם הוכחות שהוא קיים מיליארדי שנים, ואני מודה שזה מרתיח אותי. בעיניי זה כ"כ חשוב לשאול ולדעת, אני מעריצה</div>Wed, 28 May 2008 15:18:00 +0200marat_shmelo@walla.co.il (killer Queen)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=7797&blogcode=9265808http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=7797&blog=9265808http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=7797&blogcode=7805465<div align="right" dir="rtl">אני מודה. את הקטע הבא כתבתי למקום אחר שהוא לא ישראבלוג. כן, אני קצת בוגדנית, אבל לבלוג שלי יש פינה חמה בלב, ורציתי לתת לו קצת יחס. בתוקף תפקידי בצבא בתור מש"קית ת"ש, שעושההמון ביקורי בית, ועוד נמצאת בבסיס פתוח, אני נאלצת להשתמשהרבה בתחבורה ציבורית. ביום רגיל, ללא ביקורי בית, אני נוסעתלפחות בארבעה אוטובוסים. אני כבר למעלה משנה וחצי בשירות, והספקתי לצבור חוויות נסיעה רבות.לפניכם10 הדברים השנואים עלייבתחבורה ציבורית: 1. כשהאוטובוס מפוצץ כולו, איןאף עמוד פנוי להחזיק,אנשים כברמרוחים על הדלתות, והנהג מחליט שיהיה מצחיק אם הואיעצור ויעלה עוד אנשים. 2. כשזקנים קמים מהמושב שלהם עשר דקות לפני התחנה שלהם, ומתחילים לפלס את דרכם לדלת, דוחפים בהיסטריה בעודםצורחים "סליחה!!", כאילו האוטובוס יחטוף אותם ליעד הסופי שלו. 3. כשאני יושבת במושב ליד החלון, ואני צריכה לקום לתחנה שלי, ולידי יושב מישהו. אנשים מתורבתים לרוב קמים לרגע, על מנת לתת לי לעבור בביטחה, אך במקרה שלי- הם תמיד יישארו לשבת, וכדי לא להיות חצופים לגמרי, הם יזיזו קלות את הברכייםשלהםלכיוון המעבר, ויגרמו לי לקפץ מעליהםכאילו היית</div>Wed, 31 Oct 2007 21:42:00 +0200marat_shmelo@walla.co.il (killer Queen)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=7797&blogcode=7805465http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=7797&blog=7805465http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=7797&blogcode=6402101<div align="right" dir="rtl">אתמול הגיע אליי חייל בן 27, נשוי, שהצבא גייס אותו בכוח לאחר שסיים את הלימודים בישיבה.יש אצלי עוד חייל כזה, בן 26, נשוי, ועם ילדה בת שנתיים.מצחיק. בגיל שבו צריך להתחיל לפתח קריירה, להרוויח מספר אלפים טובים בחודש, לנהל מערכת יחסים בוגרת עם אישה, ואפילו עם ילדים, מגייסים בנאדם לשירות חובה.והם מקבלים יחסים דומה מאוד ליחס של חיילים אחרים בני 19. הם צריכים לתת דין וחשבון על כל דבר שהם עושים, לעשות תורנויות, לבצע תפקיד שלא באמת מעניין אותם, ואחר כך להגיע הבייתה ולהקשיב לאשה שלהם בוכה שאין להם מספיק כסף לשלם חשבון חשמל ושהבת שלהם חולה.בחלקי נפלה ההזדמנות לעזור להם, עם המצב הכלכלי, ולשחרר אותם הבייתה כשהבת חולה, אבל באמת שזה נראה לי אבסורדי.לפעמים יש דברים שהם ממש דפוקים במערכת.לפני כחצי שנה בערך הגיע חייל לבסיס שלי (שנמצא באיזור המרכז, נחשו איזה) שמתגורר בקריית שמונה.אני משרתת בבסיס פתוח, של יומיות, כלומר ג'ובניקים.לחייל הזה לא היה שום מקצוע שמקשר אותו לבסיס, למעשה לא היה לו שום מקצוע.למה לשבץ אותו לעזאזל לבסיס הזה?!כמובן שעזרתי לו, ועכשיו הוא משרת קרוב לבית, ובתודה הוא הגיע והביא לי מתנה מקור</div>Tue, 01 May 2007 20:15:00 +0200marat_shmelo@walla.co.il (killer Queen)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=7797&blogcode=6402101http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=7797&blog=6402101http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=7797&blogcode=6029743<div align="right" dir="rtl">אחרי שיורד הרבה גשם, והעננים מתחילים קצת להתפזר,הכוכבים בשמיים נוצצים ממש חזק. כאילו גם אותם הגשם שטף.</div>Wed, 14 Mar 2007 21:40:00 +0200marat_shmelo@walla.co.il (killer Queen)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=7797&blogcode=6029743http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=7797&blog=6029743http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=7797&blogcode=5543097<div align="right" dir="rtl">חבל שאני לא כותבת פה יותר. הכתיבה משחררת, והתקופה האחרונה הייתה זקוקה לפריקה על גבי כתב. כל יום אניפוגשת מישהו שבור. אנשים שכבר אין להם קליפות, אנשים נואשים, פושעים, חולים, עניים. ולפעמים ההכרה שאני לא סופרמן מכה בי. היא חיבקה אותי. מעולם לא נפגשנו לפני, ואפילו לא דיברנו לפני. אבל הבעל שלה אלכוהליסט ומכה, הבן שלה, החייל, עזב את הבית, כי הוא לא יכל לסבול את הצרחות בבית, כל הכסף מהעבודה של הבעל הולך לאלכוהול והיא נמצאת בחובות ומינוסים. הבן שלה אילץ אותה לבחור- אני או הוא. והיא בחרה את בעלה. בעברית הרצוצה שלה, וברוסית המעטה שלימדתי את עצמי הבנתי שמה לעשות, הם עולים חדשים, והבעל מפרנס. חייל לא מביא הרבה כסף הבייתה. והיא בוכה בוכה בוכה. לפני שיצאתי, ליטפתי לה את הזרוע, והיא פשוט פרשה את הזרועות וחיבקה אותי. אני חשבתי שאני מפתחת לעצמי עור עבה. חשבתי שלבכות מביקור בית זו פריבילגיה של צעירות. אבל ברגע שיצאתי מהדלת הרשתי לעצמי. כי אין שום דבר שאני יכולה לעשות בשביל האישה הזו. כי אני רק יכולה לעזור לבן שלה החייל, שהתמונה שלו מונחת במסגרת ליד הטלוויזיה. יש כאב בכל מקום. יש קושי</div>Thu, 28 Dec 2006 18:47:00 +0200marat_shmelo@walla.co.il (killer Queen)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=7797&blogcode=5543097http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=7797&blog=5543097http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=7797&blogcode=4789725<div align="right" dir="rtl">אני מדמיינת את עצמי מטיילת ברחוב כשצמודה אליי הלברדורית בננה שלי, כשהיא עוצרת מידיי כמה דקות, מריחה איזה שיח או בוהה בחתלתול סומר. אני עוצרת לדבר עם זרים שיהפכו להיות חברים. אנחנו מדברים בשפה זרה. אני מחליטה הפעם לעשות את העיקוף מסביב לגשר, ואני מושכת את הבננה ואנחנו מגבירות את הצעדים שלנו. אני אחזור לדירה הקטנה שלי, אשתה הפוך, אדליק סיגרייה בחלון, ואצעק בשפה זרה לשכן שלי. הוא מגיח עם תחתונים ומדליק גם הוא. אני נחה שעה-שעתיים, מתקשרת להומו המצחיק שלי, ואנחנו קובעים שהוא אוסף אותי מהמסעדה ואנחנו יוצאים לפאב החדש שהוא הכיר. אני מקבלת ממש הרבה טיפים, ואפילו מספר טלפון מישראלי שהגיח משומקום. בפאב יש מוסיקה שאני אוהבת, ומשקאות ממש טובים, ואני מחליטה לפנק את עצמי עם הטיפים שקיבלתי. בבוקר אני מתקשרת הבייתה ומספרים לי שהשכנה של צבי עברה לגור איתו, והוא אפילו חזר לבשל,ושלאה ועוזי ממש מרוצים בבית החדש שלהם,בשבת בבוקר עוזי מכין שקשוקה, ולאהחותכת קלה מתוקה, והם יוצאים למרפסת ומדברים ומקשיבים, ונזכרים בזמנים הקשים ההם,והם כל הזמן נאנחים וחושבים "תאר לעצמך שעדיין היינוצריכים לעלות 4 קומות!". וירין</div>Sun, 03 Sep 2006 21:11:00 +0200marat_shmelo@walla.co.il (killer Queen)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=7797&blogcode=4789725http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=7797&blog=4789725http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=7797&blogcode=4584095<div align="right" dir="rtl">באוטובוס לרכבת פגשתי מישהו שהיה איתי ביסודי ובתיכון ומעולם לא דיברנו. פתאום המדים מורידים מחיצות, ונפרדנו לשלום. איחלתי לחייל בהצלחה. כשחיפשתי את הבית של צ'אקי, נעזרתי ברוסי חביב שביקשתי את הכוונתו. מזל שידעתי קצת רוסית. הוא מאוד שמח כשאמרתי לו שאני יודעת קצת רוסית, והתחיל לדבר הרבה הרבה הרבה. אבל הבנתי. בעיקר כשהוא הורה את היד שלו קדימה. האמא בכתה. היא דואגת לבן שלה, אבל זה גם עניין של כבוד. היא לא רוצה לראות אותו, לא רוצה לדבר איתו, היא אפילו לא הולכת לבקר בבית של הבן הבכור שלה, כיוון שצ'אקי מתגורר שם עכשיו, והיא לא רוצה להיתקל בו. הבית היה ישן ומתפרק. הרבה תמונות ישנות של החבר'ה מאתיופיה. במקרר היו רק שני סירים ומיץ אשכוליות של פריגת. באוטובוס חזרה לרכבת איש אחד שלף פלסטר והושיט לי אותו בהתלהבות. הוא קלט את הפצעים שיש לי ברגל מהסנדלים. הפצעים כבר הגלידו, אבל לא יכולתי לסרב. מה גם שהוא מכר את הפלסטר הזה ממש טוב "הוא נגד מים, נגד חול ונגד זבובים". כןכן, מסתבר שישנם זבובים רשעים בעולם, שזוממים על פצעים מגלידים. האמת? אחלה פלסטר. אבל בכל זאת החבאתי את הרגל השנייה שפצועה בדיוק באותו מ</div>Tue, 08 Aug 2006 18:53:00 +0200marat_shmelo@walla.co.il (killer Queen)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=7797&blogcode=4584095http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=7797&blog=4584095http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=7797&blogcode=4410711<div align="right" dir="rtl">תקשיבו, ותקשיבו לי טוב. בין: "כשתיהיי גדולה כבר לא יהיה צבא" לבין: מלחמה מתחוללת בדיוק כשאני חיילת, זורמים הרבהההה מאודמים.</div>Sun, 16 Jul 2006 21:22:00 +0200marat_shmelo@walla.co.il (killer Queen)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=7797&blogcode=4410711http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=7797&blog=4410711http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=7797&blogcode=4162745<div align="right" dir="rtl">כשיצאנו מבני ברק, מבולבלות ותמהות מביקור הבית שלא צלח (מקרה של חייל שלא ראה את הוריו מאז שהיה בן חצי שנה, וכל התחקיר שעשינו התגלה כלא מוצלח כשהסתבר לנו משכנה זקנהשההורים כבר גרושים, ולא גרים כברשנים ארוכותבבניין בו ביקרנו), הסתכלתי סביב סביב על הפלנטה האחרת בה נסענו. לבוש אחר, חנויות אחרות, נערות בגילי לבושות סוודרבחום העז,מסתובבות עם עגלות תינוקות כשאני מסתובבת עם המדים שלי, ואני היא זו שמושכת את תשומתהלב שלהן. הדבר הכי טוב שיצא מה"ביקור" הלא מוצלח הזה היה השם הכי מצחיק של מסעדת מזון מהיר סינית/תאילנדית שראיתי: עקיבא פקין. תהיו חייבים להודות שהשם הזה מעלה לכם מחשבות כמו קניידעלך בתוך הנודלס שלכם.</div>Tue, 13 Jun 2006 16:43:00 +0200marat_shmelo@walla.co.il (killer Queen)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=7797&blogcode=4162745http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=7797&blog=4162745http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=7797&blogcode=3953612<div align="right" dir="rtl">איזה כיף זה כאב פיזי. כל הפה שלי צורח מכאבים ואני לא יכולה לאכול, וכל מה שאני צריכה לעשות זה לקחת שני כדורים ולשתות מים. אני צריכה עוד הרבה כאב פיזי שישכיח ממני את הענן השחור שמכסה אותי. היא מתה. ככה, סתם. והלב שלי נשבר לרסיסים מיניאטוריים שמשתלחים באיברים אחרים בגוף שלי. וכל מה שאני רוצה לעשות, זה להעביר את הימים בלבכות עליה. אבל אף אחד לא רוצה להיות עם מישהו שבוכה כל היום. אז מצאתי שיטה. אני אומרת לעצמי "היא לא מתה. היא לא מתה. היא לא מתה". אבל הענן הזה. הוא מגיח פתאום משומקום גם כשאני חושבת שההכחשה עבדה ואני שמחה. אני לא יודעת איך ממשיכים הלאה. ואני שונאת יותר מידיי את איך שהחיים שלי נראים. והכי אני שונאת לקום בבוקר. </div>Sun, 14 May 2006 13:21:00 +0200marat_shmelo@walla.co.il (killer Queen)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=7797&blogcode=3953612http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=7797&blog=3953612