http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=778069זהו מחסן המחשבות שלי, ברוכים הבאים!heCopyright 2026 בבושקה המאלפת. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=778069http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=778069&blogcode=14306180<div align="right" dir="rtl">תכף יוצאת שבת ואני תוהה אם לשלוח לו הודעה.. ממתי הפכתי להיות ב14 שבחור מסובב לה את הראש?!זהו, אני עוברת לצאת עם בנות, זה יהיה יותר קל..</div>Sat, 04 Apr 2015 19:03:00 +0200ayelet.shani@gmail.com (בבושקה המאלפת)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=778069&blogcode=14306180http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=778069&blog=14306180http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=778069&blogcode=14305890<div align="right" dir="rtl">אירוניה זה לנסות לשכוח את הג'ינג'י הנכה רגשית שמשגע אותך ע"י לקרוא ספר, ואז לגלות שהדמות הראשית בספר מאוהבת בג'ינג'י נכה פיזית. די כבר ג'נין אתה מוכן להפסיק לשמור שבת ולתת לי תשובה??</div>Fri, 03 Apr 2015 23:50:00 +0200ayelet.shani@gmail.com (בבושקה המאלפת)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=778069&blogcode=14305890http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=778069&blog=14305890http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=778069&blogcode=14305759<div align="right" dir="rtl">פריקה מילולית אני צריכה אוזן קשבת שלא תהיה מכורה. אבל כל אוזן בעיר או לטובתי או חירשת. הנמל שחיפשתי סגור והמטענים לפריקה נישאים בלב עד שאדמם עצמי למוות בדיו של שורות מאשימות אני צריכה מישהו לדבר איתו שיבין אותי. לא יודעת אם זה אפשרי בכלל.</div>Fri, 03 Apr 2015 17:00:00 +0200ayelet.shani@gmail.com (בבושקה המאלפת)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=778069&blogcode=14305759http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=778069&blog=14305759http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=778069&blogcode=14305691<div align="right" dir="rtl">החלק האהוב עלי בספר הוא המשפט פתיחה. כל סופר בוחר להשתמש בו כראותעיניו. אני בעצמי אף פעם לא מצליחה להמציא משפט פתיחה מוצלח. כל משפט נראה לימאולץ או בנאלי. בגלל זה בדרך כלל אני פשוט לא טורחת לכתוב. אבל הפעם אני לא באמתיכולה להחזיק את המחשבות מלזלוג למקלדת. את מבינה בוודאי שעניינים של הלב הם דברמסובך. והם דבר יותר מסובך כשהתמימות שלך כבר הלכה לאיבוד.אני כבר יודעת ומודעת לעובדה, שלעולם לא תהיה לי מערכת יחסיםנורמאלית. אולי אני פשוט מבקשת יותר מידי? מה אני מחפשת בכלל במערכת יחסים? שיהיההחבר הכי טוב שלי, שיהיה נאמן ויהיה מעניין איתו. עד היום לא הצלחתי למצוא בן אדםשענה על שלושת הקריטריונים. בהתחלה הם ברחו לי, כי סמכתי על האנשים הלא נכונים. אחרכך הם לא היו החברים הכי טובים שלי ובסוף האחרון פשוט לא עניין אותי. נשאלת פההשאלה – האם אני מתפשרת? האם אני לא מאמינה לעצמי?ג'נין אמר לי שאני הרבה יותר שברירית בעיניו אחרי מה שסיפרתי לו עלהאקסים. אני לא שברירית. אני לא עדינה ואני לא סדוקה. אני אילת, אותה אילתשהתמודדה עם הכל ויצאה בסדר פעם אחר פעם. אני עליתי מהבורות שחפרתי לעצמי בלי עזרהשל אף אחד. אנשים במ</div>Fri, 03 Apr 2015 14:46:00 +0200ayelet.shani@gmail.com (בבושקה המאלפת)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=778069&blogcode=14305691http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=778069&blog=14305691http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=778069&blogcode=14305485<div align="right" dir="rtl">אני הולכת לסכם את השבוע האחרון בצורה שלא שמה זין על אפחד. כי מי כבר קורא כאן אם לא עדכנתי מאז שנכנסתי למכינה?אני בבעיה, אני בבעיה גדולה.הרוסי ואני נפרדנו אחרי שנה וחודש, פרידה שאני יזמתי והייתה בשבילי הקלה עצומה. עם כל האהבה שהייתה ביננו זה פשוט לא הספיק, לא רק שזה לא הספיק גם היה חסר ביננו המון כנות בנוגע לתחושות ורגשות. בקיצור, אחרי חודש שלם שאני כל הזמן מבולבלת ולא יודעת מה לעשות נפרדנו. זה היה קשה להגיע להחלטה הזו והייתי צריכה לעשות את זה קודם. אני סתם משכתי חודש כי עמדתי בקצה של צוק וסירבתי לקפוץ עד שלא הייתה לי כל ברירה. אז בשבת בערב, אחרי שישנתי אצל הרוסי והיה לי מזעזע, התקשרתי אליו ואמרתי לו שאני רוצה שניפרד. הוא קיבל את זה יפה, ידע שזה יבוא בקרוב. זה קשה לסיים מערכות יחסים בטוב, כי זה לא פיצוץ, אתה לא יודע בוודאות של ממש אם לזרוק או לא. שנה זה הרבה זמן, מערכת יחסים הופכת להרגל. אבל אחרי חודש שלם שההחלטה נמצאת אצלי בידיים ואני מתחבטת בה החלטתי להיפרד. אין טעם לחזק מערכת יחסים שאני רואה לה סוף והוא לא. אני לא רוצה שיגדל את הילדים שלי, והוא רצה שנתחתן.. אז זהו סיימנו.הייתי במכינה</div>Thu, 02 Apr 2015 23:26:00 +0200ayelet.shani@gmail.com (בבושקה המאלפת)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=778069&blogcode=14305485http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=778069&blog=14305485http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=778069&blogcode=14189871<div align="right" dir="rtl">הנה אני מתחילה, הנה זה מגיע. אני עדיין מחכה שהמחנכת שלי מכיתה ו' תעיר אותי באמצע שיעור, ואז אגלה שהכל זה רק חלום ואני עדיין ביסודי. הייתי היום במכינה, פגישה עם כולם. סדנאת היכרות עם ה53 ילדים נוספים שיהיו איתי. שמתי את התיק בדירה. כל מה שנשאר הוא שיגיע יום ראשון ואצא לטיול המכינתי. אמאל'ה איזה פחד! לא מאמינה שאני עוד כמה ימים יוצאת מהבית! זה הדבר הכי הזוי שיש. אתמול לרוסי ולי היה חצי שנה. הלכנו לספא וזה היה הדבר הכי מביך שיש בעולם, אבל מצד שני גם הכי כיף שיש. היה אחד הימים הטובים שהיו לי בזמן האחרון. ובבוקר הספקתי לבקר במבשרת חברה טובה שלי וגיליתי שאחותה הגדולה וחבר שלה נפרדו אחרי 4.5 שנים.. הייתי בהלם. הם הזוג הכי יציב שאי פעם הכרתי והם נפרדו סתם ככה. כנראה שאין חוקיות למערכות יחסים.. ועכשיו צריך ללכת לישון כי ב8 בבוקר אני צריכה לתת לכלב תרופה :\ אז לילה טוב אילת</div>Fri, 29 Aug 2014 01:21:00 +0200ayelet.shani@gmail.com (בבושקה המאלפת)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=778069&blogcode=14189871http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=778069&blog=14189871http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=778069&blogcode=14181302<div align="right" dir="rtl">כולנו יכולים להיות האיש הרע, הבן אדם הזה שהבטחנו שלעולם לא נהיה. למרות שלא האמנתי שאני מסוגלת לעשות את זה למישהו, גם אני יצאתי המכשפה הרעה. זה קרה עם המוזיקאי ואני מתחרטת על כל רגע ורגע שבו לא הייתי מודעת להתנהגות שלי. גרמתי לו עוול ואני האשמה היחידה והבלעדית. האכלתי אותו אשליות מבלי להבין את ההשלכות שלהן. כשאח שלי היה בתיכון, הוא היה בתוכנית של לימודים הומאניים ושם הוא פגש את אנה. אנה היא הבחורה המושלמת, גם אופה וגם יפה, נחמדה ומעניינת. אח שלי והיא הפכו לידידים טובים ואיך שלא הוא גם התאהב בה. אח שלי היה מאוהב שנה שלמה באנה באופן קשה ונהגנו לדבר על זה. דיברנו על המצב הזה שבו לאנה יש חבר והיא עדיין נותנת לאח שלי את האשליות האלה שהם יכולים להיות ביחד. אני יודעת שאנה אחלה גברת והיא לא הבינה ממש מה היא עושה לאח שלי, אבל עובדה שבמשך שנה שלמה הוא לא יכל לחשוב על אף אחת חוץ ממנה. אח שלי ואנה עדיין חברים טובים, אבל היום הוא יודע להיזהר מהדברים שגרמו לו ליפול שבי אחריה. היא הייתה היחידה שהוא חשב עליה, היחידה עליה דיבר. הוא חלם על חתונה איתה וילדים, והיה מאוהב בה בכל ליבו במשך שנה תמימה ואני</div>Fri, 15 Aug 2014 13:47:00 +0200ayelet.shani@gmail.com (בבושקה המאלפת)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=778069&blogcode=14181302http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=778069&blog=14181302http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=778069&blogcode=14180405<div align="right" dir="rtl">והיא גם נתנה לי תרגילים לבנות!! אומייגוד כל כך מתרגשת ומפחדתתת!! חחח ומתנהגת כמו בת 14 &gt;&lt;אבל עדיין, כל כך שווה את זה! לא יכולה לחכות!</div>Wed, 13 Aug 2014 23:47:00 +0200ayelet.shani@gmail.com (בבושקה המאלפת)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=778069&blogcode=14180405http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=778069&blog=14180405http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=778069&blogcode=14178593<div align="right" dir="rtl">לכל החברים שלי יש סיקרט ורק לי אין כי הטלפון שלי טיפש מידי. מזל שיש לי את הבלוג אז ישלי סיקרט משלי. ורציתי לשתף בסוד שיש לי ואני קצת מתביישת בו. וזה די דפוק שאני מתביישת בדבר הזה ושזה בכלל סוד.. אבל עם הסביבה שיש לי היום זה ישאר סוד לעוד הרבה זמן. אני אילת ואני אוהבת את הגוף שלי! הנה הוצאתי את זה החוצה. אני אוהבת את הגוף שלי גם בימים שהשיער לא מסתדר, המותניים נפוחות, את הורידים הבולטים ברגליים, את השערה הזו בברך שמסרבת לרדת, את הצלקת הבולטת ברגל שאף פעם לא תעלם, את הסימני מתיחה, את החצי קוביה בבטן שאף פעם לא תתפתח לשתיים, את השערות על הבוהן שאלוהים יודע איך הן הגיעו לשם, את השרירים שלי שלא אוהבים לעבוד לפי הספר, את הגבות שלא צריכות סידור ואת האף היפה. אני אוהבת את עצמי, במשקל 67 קילו. ומהיום אני מפסיקה לשקר לעצמי. אני אוהבת את הפגמים שלי באותה מידה שאני אוהבת את המעלות שבי. ובסביבה שלי זה לא מקובל, לא מקובל לאהוב את עצמך. תמיד יש פגם, תמיד יש משהו לשפר. ואני רוצה לשפר, אבל לא בגלל שאני מכוערת אלא בגלל ענייני בריאות. <span style="font-fami</div>Sun, 10 Aug 2014 23:50:00 +0200ayelet.shani@gmail.com (בבושקה המאלפת)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=778069&blogcode=14178593http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=778069&blog=14178593http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=778069&blogcode=14172961<div align="right" dir="rtl">אתמול חגגתי עם המשפחה 18, והיה ממש כיף. הרוסי היה אצלי וראיתי משפחה שלא ראיתי הרבה זמן. אבל היה לי קשה. זה היום הולדת הראשון שאח שלי הגדול פספס. אני מבינה שהוא לא ממש יכל להגיע בגלל צה"ל, אבי הוא היה כל כך חסר. החלק שהכי הכי נהנתי בו היה כשהתקשר לאחל מזל טוב. הוא אפילו ציין שהתקלח לכבוד החגיגה. וזה היה כל כך מבאס, כל כך מתסכל לחגוג בלעדיו. אני על סף דמעות כל הזמן, אני דואגת לו ללא הפסקה והוא ממש חסר לי. אני מקווה שהוא בסדר ושיחזור בקרוב.. אנחנו כנראה לא נטוס לאירלנד כי לא ישחררו אותו, ואת השבועיים חופש שלי לפני המכינה אני הולכת לבלות בלשמור על האחים שלי. אולי אנסה להוציא מזה קייטנה כי כרגע זה הפתרון הכי טוב שיש לי. עוד יומיים מסיימת את הקורס מדריכים! כל מה שבא לי זה לישון. לישון ולהתעורר כשהוא יחזור. הפרידה מהקן אכזבה אותי, הם פשוט לא התייחסו אל ילדים שכן עשו המון (אהמ אני וכתם במצח) והתייחסו לאנשים שלא היו הרבה, זה היה מבאס. אתה משקיע ועוזר ונותן ונותן ולא מבקש שומדבר בתמורה ואז מגלה שכולם זוכרים את אלה שלא היו. איזה מבאס זה. היה עדיף שאדלג על האירוע הזה ואלך לישון קצת. הארוחה</div>Sat, 02 Aug 2014 17:51:00 +0200ayelet.shani@gmail.com (בבושקה המאלפת)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=778069&blogcode=14172961http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=778069&blog=14172961