http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=777242"אל תחכי למשהו שנגמר כי גם אם הוא יחזור הוא לא יחזור למה שהוא היה .."heCopyright 2026 ילדה רעה מבית טוב. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=777242http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=777242&blogcode=12917251<div align="right" dir="rtl">יקר שלי, הרבה דברים יושבים לי על הלב.. הרבה דברים שאף פעם לא יצא לי לומר לך. שנייה לפני שאני הולכת, דקה לפני שאני אורזת תיק ונוסעת הרחק מפה.. רציתי רק להגיד מילה אחת, ת ו ד ה. תודה על שחיבקת ואהבת מכל הלב, תודה על האהבה והעזרה שתמיד הענקת ושאהבת בלי סוף .. תודה שלימדת אותי מהי אהבה ונישקת אותי כמו שרק אתה יודע .. ו.. תודה ששברת לי את הלב ... תודה ששברת אותו לרסיסים וכשלאט לאט עם כל דמעה שירדה אספתי כל חתיכה והרכבתי אותה חזרה בתוך הלב השבור שלי, והצלחתי באמת להבין מה אני שווה.. בזכותך. הצורה שפגעת בי הייתה הדבר הכי כואב שאי פעם מישהו עשה לי, התחושה הכי כואבת שהרגשתי, תחושה שאני לא מאחלת לאף אחד בכל העולם. הרייקנות שהייתה בי מילאה אותי, זה שלא היית יותר בתוך החיים שלי.. חלל ריק השארת מאחור ואף אחד את המקום שלך לא הצליח למלאות. חשבתי שגמרנו, לתמיד. המשכתי הלאה עם כל הפצעים, ולא גירדתי אותם ולא פתחתי... אבל בכל זאת נשארו הצלקות. למה? כולם אמרו שהמשכתי האלה, אבל עמוק בתוכי ידעתי את האמת המרה.. אתה עדיין בליבי, חרוט</div>Tue, 06 Dec 2011 17:52:00 +0200nobody@israblog.co.il (ילדה רעה מבית טוב)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=777242&blogcode=12917251http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=777242&blog=12917251http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=777242&blogcode=12911388<div align="right" dir="rtl">הזיכרון שלי ממך הוא הטעם האחרון .. הדבר היחיד שאני מצליחה לזכור מפעם, מהתקופה שלי איתך , איך שהייתה מגן עלי מהכל, מחבק אותי חיבוק גדול שלא נגמר האנרגיה שלך הייתה בשבילי משענת של הגנה מהעולם אתה גרמת לי לחשוב שאולי בכל זאת יש עולם טוב יותר מעבר לכל הגועל שעוטף אותו שאולי בכל זאת אנשים טובים, ושאין ממה לפחד .. נתת לי סיבה לקום כל בוקר ולחייך . אבל טעיתי שנתתי לזה לקרות .. כאב עצום של לדעת שכל כך הרבה דברים שיכלת למנוע אותם קרו , בזמן שאתה חיית בכיפה ורודה והייתה בטוח שהכל טוב ויפה . אולי היה לי נוח איתך , אבל טוב זה לא היה רק רע , חוסר תועלת .. אבל בכל זאת אהבת אותי , אני יודעת. זה היה הדדי ..זה היה תמים. אהבה תמימה וקטנה שלא ניזונה מכלום חוץ מעצמה .. ניצוץ של רגע שלאט נעלם , וכשאין כבר במה לאחוז נאלצים לעזוב וכך נגמר הסיפור .. היה טוב. &</div>Sun, 04 Dec 2011 17:18:00 +0200nobody@israblog.co.il (ילדה רעה מבית טוב)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=777242&blogcode=12911388http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=777242&blog=12911388http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=777242&blogcode=12901016<div align="right" dir="rtl">הלילה מלפנינו,כל השאר מאחורינו,החושך הוא מר,אבל זה מה שנשאראל תוך השקט בוהים,אל החושך,אל האפלה, מחכים לסימן לניצוץ של אהבהתשוקה, אהבה חבויה .. משהו תמים ומתוק שיקח אותנו רחוק ..אבל דבר לא בעניינו .יושבים שניים, בתוך האפלה,ללא קול, וללא כל סיבה ..מחכים לסימן אחרון שיבוא,אבל החושך גבר,וזה מה שנשאר ,רסיסים של תקווה שמתאדים אט אט ..עולים למעלה בקלילות עם הרוחלא משאירים שום סימן .תם הזמן.ושוב אני לבד , בחושך המר .. זה מה שנשאר....<span style="background-colo</div>Tue, 29 Nov 2011 16:15:00 +0200nobody@israblog.co.il (ילדה רעה מבית טוב)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=777242&blogcode=12901016http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=777242&blog=12901016http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=777242&blogcode=12897667<div align="right" dir="rtl">שוב בדיכאון.. שוב עצובה.. שוב מרגישה את אותה החולשה .. אני רוצה אהבה. התמכרתי אליה, אני ניזונה ממנה.. היא שהחזיקה אותי היא שנתנה לי סיבה לקום כל בוקר ולהנות מהחיים .. אני עכשיו לובשת את הסוודר האדום שאיתי הביא לי. הוא דיי מזעזע,אני מודה, אבל תמיד ריגש אותי</div>Sun, 27 Nov 2011 20:36:00 +0200nobody@israblog.co.il (ילדה רעה מבית טוב)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=777242&blogcode=12897667http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=777242&blog=12897667http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=777242&blogcode=12893181<div align="right" dir="rtl"> ושוב אני מוצאת את עצמי יושבת מול המחשב הקטן שלי בחושך עם תריסים מוגפים שחוסמים את האור. אני שוב מוצאת את עצמי מדוכאת, בלי כל טעם לחיים, בלי תאבון ושום רצון לצאת מהבית לאור. ושוב אני חוזרת אחורה וחושבת על אותו היום .. היום הראשון שבו הרגשתי ניצוץ קטן שנתן לי שמץ לאהבה. הניצוץ הראשון שגרם לי להרגיש את אותם פרפרים בבטן, את אותה התמכרות לתחושה שכולם תמיד דיברו עלייה.. פעם ראשונה שהבנתי מה זאתא ה ב ה הרבה זמן עבר מאז.. אבל הכאב תמיד נשאר, הוא היה הראשון שלימד אותי לאהוב כמו שאהבתי אותו, הראשון שלימד אותי את תשוקותי</div>Fri, 25 Nov 2011 16:44:00 +0200nobody@israblog.co.il (ילדה רעה מבית טוב)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=777242&blogcode=12893181http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=777242&blog=12893181