http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=772674heCopyright 2026 The-Last-One. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=772674http://f.nanafiles.co.il/upload/Xternal/IsraBlog/74/26/77/772674/misc/24216950.jpghttp://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=772674&blogcode=14318674<div align="right" dir="rtl">מחשבות מטופשות של סוף יום לא נותנות לי להירדם.</div>Wed, 29 Apr 2015 03:54:00 +0200nobody@israblog.co.il (The-Last-One)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=772674&blogcode=14318674http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=772674&blog=14318674http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=772674&blogcode=14318673<div align="right" dir="rtl">מחשבות מטופשות של סוף יום לא נותנות לי להירדם.</div>Wed, 29 Apr 2015 03:54:00 +0200nobody@israblog.co.il (The-Last-One)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=772674&blogcode=14318673http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=772674&blog=14318673http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=772674&blogcode=14276264<div align="right" dir="rtl">כל יומיים אני בוכה. ניסיתי להבין באמת מה קורה איתי. להריץ את רצף האירועים. שלושה מקרי מוות בחצי שנה האחרונה. אני חיה בפחד תמידי שמישהו שחשוב לי ימות. אני לא מצליחה להתנתק מזה. אני כל כך מפחדת..מפחדת שיבגדו בי,שיאכזבו,שילכו מפה לנצח וישאירו אותי לבד. אני לא יודעת מה אני צריכה לעשות כדי להפסיק לפחד ככה. אני לא מפחדת למות. אף פעם לא באמת פחדתי. אני כן מפחדת שמי שמסביבי..מי שאני אוהבת..ילך. אני לא יעילה בשום מקום. לא בלימודים, לא בעבודה, לא בקשרים חברתיים. ניתקתי קשרים ואנשים כןעסים עליי בצדק. אני מרגישה שחלקים בי נופלים ואני מתעקשת להישאר לעמוד ולהרים את מה שנופל. להדביק בסלוטייפ לבנתיים. לתת לזמן לאחות את כל הכאבים ואת התחושות שלא עוזבות אותי. אני מפחדת להישאר לבד. בניתי חומות , ורק אנשים מסויימים נמצאים בתחומן. מה אני צריכה לעשות כדי להפסיק לפחד ככה ? כל פעם שיש מלחמה אני נכנסת לסטרס תמידי. למרות שגם בלי זה , כרגע , אני נמצאת בסטרס תמידי. נדמה שלאנשים שחשובים לי יש נטייה להרס עצמי. אני מפחדת. הבנתי את זה. אני בוכה כי אני באמת מפחדת. זה פחד שנבנה חצי שנה. בהדרגה. אבל עכשו.. עכשו ה</div>Sat, 31 Jan 2015 23:40:00 +0200nobody@israblog.co.il (The-Last-One)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=772674&blogcode=14276264http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=772674&blog=14276264http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=772674&blogcode=14203649<div align="right" dir="rtl">בשדה זהוב מחיטהישבה לה בנוחות אשה.היא הביטה לשמיים , ספרה ענניםנהנתה מחיוכם של הפרפרים.חושבת על רגעים שננצרו בזכרונהמתוך אין ספור רגשות שצברה.האשה כסופת השיער ישבה וספרה רגעיםנהנתה מחיוכם של המלאכים.ובשדה אפור מכאבישבה נערה לבנה שבורת לב.ופניה חיוורות ומתותרזות ומלוחות.יודעת שאינה מוכנה היא לעמוד לבדה בעולם,מנסה להבין איך היא מכולםנבחרה להיות האחת הנפגעת , שלא מרגישה.מן הדם הזולג לעבר אורות אחרונים גיששה.וכך שתי נשמות, באותה השקיעההתעופפו לעבר מקום שאין בו רעאו טוב.באותו השדה , האפור והזהובברגשות מעורבים להתחלות חדשותידעתי שאין בי פחד לטעות.</div>Sun, 21 Sep 2014 22:51:00 +0200nobody@israblog.co.il (The-Last-One)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=772674&blogcode=14203649http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=772674&blog=14203649http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=772674&blogcode=14172431<div align="right" dir="rtl">מחזיקים קרוב , כדי לא לאבד. לפעמים זה נדמה שככל שקרוב, כך יותר בטוח, אבל האמת היא שאין כך הדבר. לפעמים מחזיקים כל כך קרוב, מבלי לשים לב מאבדים אחיזה, והתחושה כל כך משכרת ומבלבלת ולא תמיד מספיקים לאחוז בחזרה.האמת היא שנורא קשה לי לכתוב בימים האחרונים, יש לי כל כך הרבה מה להגיד ואני לא מצליחה לבטא את עצמי. המציאות הזאת קשה, וכמעט כולם, במודע או לא במודע, רוצים לברוח ממנה. רק רוצים לחיות בשקט. אף אחד לא נולד כדי למות, או כדי להיות הסמל הלאומי, הרצון לשרוד הוא אינסטקטיבי לגמרי. רוצים לחיות.</div>Fri, 01 Aug 2014 21:26:00 +0200nobody@israblog.co.il (The-Last-One)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=772674&blogcode=14172431http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=772674&blog=14172431http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=772674&blogcode=14029863<div align="right" dir="rtl">שכאלה . אחת מתוך ההמון הממהר לעיסוקיו. אבל כשיש לי זמן , אני מהלכת בין כולם כמו זרה מוחלטת. מביטה לעבר השמיים , לעננים , מחייכת לעצמי . הכל כל כך יפיפיה היום . שלא יהיה ספק , זהו יום גרוע מבחינת יחסי אנוש , אבל הכל שם , תמיד אמיתי כל כך..הפרחים , העצים , הציפורים .. השמש. אני מרגישה כל כך חלשה בזמן האחרון..פיזית ונפשית. אני תמיד עייפה , לא משנה כמה אני ישנה . אין לי חשק להבין אנשים , לחשוב עליהם . אני פשוט מחייכת חיוך קטן והולכת . לא מחפשת משהו להאחז בו , אני פשוט עומדת , ואני אשאר לעמוד . אני אצליח לעשות הכל , אני יכולה .</div>Thu, 30 Jan 2014 00:15:00 +0200nobody@israblog.co.il (The-Last-One)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=772674&blogcode=14029863http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=772674&blog=14029863http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=772674&blogcode=13993160<div align="right" dir="rtl">קצת מרגישה בודדה . אבל אני יודעת שאני מתבודדת באופי שלי . אני מעדיפה ללכת לאיזה פינה ולקרוא ספר , מאשר לשבת ולדבר עם מישהו חתיך. אני יודעת שאני לא מאפשרת לאנשים להתקרב אליי יותר מידי . אני יודעת שהם יאכזבו אותי בסוף . לא משנה אם זה עוד חודש או 5 שנים , בסוף זה יקרה . הם לא יעשו את זה בכוונה בהכרח . אולי זה פשוט יקרה , כי כשאני מתקרבת אני יותר רגישה . אני חושבת שאני לא מצפה לכלום , ואז בום . פגיעה ישירה . כשאני חושבת שלא ציפיתי ומתאכזבת .. זה פשוט יותר מתסכל . אני מרשה לעצמי להתקרב יותר מידי , בלי לשים לב עד כמה אני קרובה . אני משתדלת להפסיק עם זה , והנה אני משלמת את המחיר . אני כן מוקפת באנשים . רובם פשוט לא משדרים איתי על אותו גל . היה לי יותר קל להתמודד עם זה אם הייתי בורחת . אבל אני לא . אני מוכנה להתמודד עם זה . אני מודעת לעצמי , למעשים שאני עושה . לפעמים אני מרגישה שאני מביאה המון נזק לאנשים שמכירים אותי ואני מתרחקת מהם . אני מבינה שאולי ככה אני פוגעת בהם יותר , אבל זהו , זאת הפגיעה האחרונה . אני לא עצובה . אני סתם מרגישה בודדה . וזה הגיוני . </div>Mon, 16 Dec 2013 18:07:00 +0200nobody@israblog.co.il (The-Last-One)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=772674&blogcode=13993160http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=772674&blog=13993160http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=772674&blogcode=13990665<div align="right" dir="rtl">הייתה הפסקת חשמל היום , וכל הבית היה מואר בנרות . כל המשפחה נראת בגוון רומנטי לאור נרות , ודחינו ארוחה משפחתית למחר בצהריים . העדפתי לחזור הביתה ברגל . הלכתי לי עם מטריה ומגפיים , ירד ברד . הושטתי את היד שלי קדימה , וכדורי ברד גדולים מצאו את דרכם כל הדרך למטה אל כף היד הקפואה שלי . ברד טבעי בטעם מים . חייכתי לעצמי כמו ילדה טפשונת , משאירה עקבות על הברד . זה כל כך מדהים . אחר הצהריים יצאתי שוב לטייל קצת . האדמה נראת לבנה , כאילו יש שלג . אלו ערמות של ברד , בכל מקרה תענוג לעיניים :) אז אני נושמת אוויר צח , שומעת המון מוזיקה , קוראת המון ספרים . אני מרגישה שלווה ומאושרת . יש עומס בלימודים כמובן , אבל אני כבר לא נלחצת כמו פעם . פשוט לומדת . לפעמים מצליחה , לפעמים לא , המוטיבציה שלי כרגע לא נמצאת בכלל אבל אני משתדלת לא להישאר במקום יותר מידי זמן . לא מפסיקה להתאמן , ולא מפסיקה לחייך .הבנתי משהו שהייתי צריכה להבין מזמן . תמיד חיפשתי את חברה שלי . הכרנו מאז הגן , ופתאום היא נעלמה לי . הייתי נשענת עליה , שופכת באוזניה את כל מה שעובר עליי . כשהיא הלכה נשענתי על החבר שלי (שהיה אז) , וכ</div>Fri, 13 Dec 2013 20:57:00 +0200nobody@israblog.co.il (The-Last-One)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=772674&blogcode=13990665http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=772674&blog=13990665http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=772674&blogcode=13987130<div align="right" dir="rtl">המורה שלנו לאזרחות יצאה לחופשה לאחר שהיא ילדה תינוק קטן לעולם . אז היום הגיעה מורה מחליפה , ובתור שיעור היכרות היא שאלה את השם של כל אחד , ומה הוא חושב על החברה הישראלית . אנשים עצבניים , בית , חסרי נימוס , חסרי תרבות , פלאפל , אנחנו .. ועוד מילים שעלו בפי ילדי הכיתה . המורה אמרה לנו שלא נחשוב . שנגיד ישר מה שאנחנו מרגישים , מה שעולה לנו מהקרביים . ישר הרגשתי שאנחנו עצלנים . לא בקטע של קשה לקום בבוקר .. אנחנו דיי עצלנים . אנחנו יכולים שעות לכתוב ולהתלונן על המצב במדינה , אבל בפועל לא לעשות כלום . נכון , היו את המחאות , אנשים סוף סוף יצאו להפגין . לפעמים זה מרגיש כאילו זה לא עזר , אבל זה כן אומר משהו חיובי עלינו . בכל אופן , ככה אני מרגישה . כחברה .. אולי ככה זה ברוב החברות בעולם , אנשים צריכים מנהיג שידחוף אותם . לא רק מנהיגים שיודעים לכתוב יפה בפייסבוק . כאלה שגם יודעים להוביל לשינוי , למרד . אנחנו חברה שורדת . חברה עייפה . ככה מרגישים בעיר . כולם ממהרים , כולם עייפים .. במרדף אחרי כסף כדי לשרוד את החשבונות . אולי במקומות אחרים זה מרגיש אחרת , אני לא יודעת , אבל פה זה ממש מורגש .</div>Mon, 09 Dec 2013 17:43:00 +0200nobody@israblog.co.il (The-Last-One)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=772674&blogcode=13987130http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=772674&blog=13987130http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=772674&blogcode=13959491<div align="right" dir="rtl">רצתי בין בניינים ברחובות חשוכיםמצאתי את האורות כשהירח מעליי . רצתי בכל כוחי הרוח בפניילא ידעתי לא יודעת לאן . הרוח משתוקקת להעביר אותי באצבעותיה החמקמקות אבל המשכתי לרוץ והצלחתי להגיע .</div>Thu, 07 Nov 2013 17:18:00 +0200nobody@israblog.co.il (The-Last-One)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=772674&blogcode=13959491http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=772674&blog=13959491