http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=772040heCopyright 2026 התגברות-סיפור בהמשכים.. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=772040http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=772040&blogcode=12939081<div align="right" dir="rtl">היי לכם &hearts; שישי בבוקר שלא לומדים בו זה כייף חיים, ולכן אני מעלה פרק אני מודה לכם על התגובות, אתם מדהימים! אם אתם קוראים, תגיבו, זה באמת מעלה חיוך אצל הכותב (: אני לא אחפור עוד הרבה. מקווה שתאהבו ותהנו מהפרק פרק שביעי, הַתְחָלָה סטיב התיישב על ברכיו סמוך לאחותו, הוא צפה בה בחוסר אונים, מקווה שהמבטים המנחמים שלו ירגיעו אותה ויתנו לה מעט נחת. "אני באמת לא מבין למה את בוכה עליו," הוא אמר את מה שעלה במחשבותיו. "אני לבד עכשיו," ליסה קברה את פניה בידיה והמשיכה לתת לדמעות לזלוג. "עדיף לך להיות לבד מאשר להיות איתו!" נשם עמוקות, מנסה להרגיע את כעסו, לסטיב זה נראה משונה, איך היא יכולה לאהוב כך אדם שעשה לה כל-כך הרבה רע. "זה לא נכון. הוא אהב אותי," ליסה התעלמה מדבריו והמשיכה בשלה. "אני לא חושב שככה מתנהגים כשאוהבים," הוא חיבק את כתפייה, מנסה להרגיע את בכייה. "תפסיק לדבר ככה, אני מוכנה שהוא יחזור עכשיו," ענתה לו, עיניה ננעצו בעיניו כסכינים. ליסה הרגישה צורך לפגוש אותו שוב, ברגע שבו החיסרון של דמותו החל להפוך למורגש, הייתה מוכנה לוותר על כל החופש שניתן לה בתמ</div>Fri, 16 Dec 2011 12:04:00 +0200nobody@israblog.co.il (התגברות-סיפור בהמשכים.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=772040&blogcode=12939081http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=772040&blog=12939081http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=772040&blogcode=12931169<div align="right" dir="rtl">היי כולם רציתי להודות על התגובות, זה היה נחמד ביותר ואני מקווה שזה ימשיך כך אנחנו מתקרבים בצעדי ענק אל סוכות, שזה דבר נחמד בפני עצמו, סופסוף חופש! כפי שאתם יכולים לראות, יש עיצוב חדש שהוכן ע''י Olsen Help &amp; Designs וזהו, מקווה שתאהבו ותהנו מהפרק &hearts;&hearts; פרק שישי, שׁוּב בְּיַחַד "ליסה, את מוכנה לצאת?" דיאנה הסתכלה בביתה, מבחינה איך בכל יום מחדש מצבה משתפר במקצת. אומרים שהזמן מעביר ומשפר הכל, למרות שהיה לליסה קשה להאמין באמירה, היא הוכיחה את עצמה. "אני חושבת שכן," היא ענתה בחשש והתקרבה בצעדים איטיים אל דלת הבית. "יופי, כי אני מוכנה," דיאנה חייכה אל ביתה חיוך מעודד ונשקה לראשה. מאז היום בו נתפס פיטר עבר כמעט חודש וליסה למדה איך להתמודד עם עצמה ועם הסביבה החדשה שנוצרה לה. דיאנה התאמצה במטרה לעזור לליסה וויתרה מעט על ההתבודדות שהייתה שרויה בה לאורך זמן רב לפני כן. "את בטוחה שזה הזמן המתאים?" ליסה שאלה, אינה בטוחה עד כמה אימה מתכוונת לדבריה. "בטח, אין כמו שופינג לשיפור מצב הרוח, לא כך?" דיאנה צחקה ונכנסה אל המכונית הישנה. "כנראה," מלמלה, הי</div>Sun, 11 Dec 2011 20:18:00 +0200nobody@israblog.co.il (התגברות-סיפור בהמשכים.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=772040&blogcode=12931169http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=772040&blog=12931169http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=772040&blogcode=12916832<div align="right" dir="rtl">היי לכם ברגעים אלו ממש אני כותבת את סופו של הסיפור, מבטיחה שההמשך הולך להיות נחמד ביותר אגב, אם אתם קוראים, אל תשכחו להגיב! אני רואה הרבה כניסות והרבה כאלה שנרשמים למנויים ומספר התגובות יורד, כך שזה קצת מבאס, הגיבו נא ועכשיו, לפרק, מקווה שתאהבו ותהנו ממנו &hearts; פרק חמישי, בואי אמא "ליס, אולי תפסיקי כבר לבכות?" סטיב צנח על הספה, מסתכל על ליסה כשמבט מודאג על פניו. עברו שלושה ימים מאז שפיטר נלקח והדבר היחיד שעשתה בימים האלו היה לשבת על אותה הספה, כמעט בלי לזוז, ולבהות ברצפה. בכל רגע נתון ניסה אחיה להחזיר אותה אל מסלול החיים, לשכנע אותה שיותר טוב שהוא כבר לא כאן, אבל ליסה התעלמה באופן כולל מכל דיבורי אחיה ומלבד לשתות ולאכול מעט מהמזון שהביא לה בכל יום, היא בחרה לא לעשות דבר. "את רוצה שאני אקרא לאמא?" שאל, גורם לליסה להרים את מבטה ולהביט בפניו מזה זמן רב- אמה של ליסה וסטיב הייתה מרחוקת מהם, באופן נפשי הרבה יותר מאשר באופן פיזי. מאז שנכנסו לחובות היא הסתגרה, נכנסה לדיכאון עמוק והפסיקה לחיות חיים נורמטיביים של אישה, וכיוצא בזאת גם של אמא. ליסה נגבה את דמ</div>Tue, 06 Dec 2011 14:57:00 +0200nobody@israblog.co.il (התגברות-סיפור בהמשכים.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=772040&blogcode=12916832http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=772040&blog=12916832http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=772040&blogcode=12905290<div align="right" dir="rtl">שלום כולם &hearts; אני יודעת שאני לא מעלה פרקים בקצב מהיר במיוחד, אבל אין לי זמן לקרוא אותם קריאה שניה+ כך שהעניין קצת מעכב בכל אופן, אני מעלה עכשיו את הפרק הרביעי (שהוא לא אהוב עליי במיוחד) ומקווה שתהנו ושלא תשכחו להגיב פרק רביעי, מַטָּרָה משפחתו של דיימון ישבה כולה סביב שולחן העץ הגדול והמאסיבי שעמד במרכז ביתם הענק. אף אחד לא עיכל, לא רצה לעכל, את הידיעה שהועברה אליהם מספר שעות לפני. דיימון זכר בבירור איך נכנס לתוך ביתו וכולם ישבו בשקט, בסריקה מהירה של השותפים הבין שכולם מלבד אביו נמצאו בבית באותם הרגעים. הוא הרגיש איך ברגע אחד הצבע אוזל מפניו, איך כל המחשבות נעלמות מראשו, מלבד אחת. דיימון לא ידע בפירוש למה ליבו וראשו צעקו יחד, אך ידע שמשהו קרה, משפחת רוז מעולם לא התאספה בשעה כזו של היום. כשראה את אמו מתייפחת, דבר שנראה עבורו כגרוע ביותר, הבין ללא כל צורך במילים את הנורא מכל, מישהו פגע באביו בצורה שגרמה לו לאבד את חייו. "בוא הנה, תתקרב, דיימון." אימו הרימה את מבטה אליו ופתחה את ידיה במטרה לחבק אותו, במשך כל חייו חיכה לחיבוק ממנה, ודווקא עכשיו, כשהוא הגיע,</div>Thu, 01 Dec 2011 20:31:00 +0200nobody@israblog.co.il (התגברות-סיפור בהמשכים.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=772040&blogcode=12905290http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=772040&blog=12905290http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=772040&blogcode=12896961<div align="right" dir="rtl">שלום! הנה אני כאן, עם הפרק השלישי בידיי קיבלתי 100 במת' ו93 בכימיה, כך שאני יותר ממאושרת (; אני מודה לכן על התגובות, על אף שאני רואה שהרבה נכנסים ואני מניחה שגם קוראים (או לפחות, לפי הסטטיסטיקות, נכנסים לפרקים הקודמים) וזה יהיה מגניב אם תגיבו שאתם קוראים, זה יהיה יותר מנחמד. אז, הנה הפרק! תהנו &hearts; פרק שלישי, פחד ליסה התקדמה לכיוון אחיה, בורחת מהבחור שזה עתה החמיא לה. על גופה עוד הונחה השמלה והנעלים שנעלה נקשו ברעש על רצפת הפרקט. "אני לא חושבת שמצאתי משהו," היא הסתכלה עליו במבט רציני. "זה מדהים, ליס!" סטיב הסתכל עליה במבט מופתע, בוחן את מראהּ השונה. "זה סתם, אני אלך עכשיו, אחליף חזרה לבגדים שלי," ליסה מלמלה. "את נשארת עם השמלה הזו, את יפה בה כל-כך," קבע, עיניו נצצו בהתרגשות. "סטיב, זה לא נתון לויכוח, אני מחזירה אותה עכשיו," הפנתה אליו את גבה. "בבקשה, תני לי לקנות לך אותה," אמר בקול מתחנן, כזה שידע שלא תוכל להתנגד לו. "ממש מצחיק. גם אני יכולה לבכות שאני לא רוצה אותה כדי שתוותר," היא הדגישה את התנגדותה. "אתה מסכים שאני אקנה לה את השמלה?" הבח</div>Sun, 27 Nov 2011 15:09:00 +0200nobody@israblog.co.il (התגברות-סיפור בהמשכים.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=772040&blogcode=12896961http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=772040&blog=12896961http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=772040&blogcode=12887274<div align="right" dir="rtl">היי לכם (: אני רוצה להודות לכן (אפשר לעבור ללכן?) על התגובות בפרק הקודם, זה היה יותר ממשמח עבורי. מעבר לכך, אני אשמח לקרוא הערות בנושא התוכן, וגם בנוגע לכל דבר אחר שתרצו לומר, הסיבה העיקרית שבגללה אני מפרסמת את הסיפור היא להשתפר, ורק בעזרת תגובות בונות אני אוכל להצליח, על אחריותכם הוספתי רשימת קבועים, כך שאתן יותר ממוזמנות לבקש להצטרף, תקבלו גם לינקוק וגם הודעה על כל פרק חדש שיעלה. אני יכולה לכתוב עוד שעה, אבל הפרק יותר חשוב. רק דבר אחד לפני, אני לא ממש אוהבת את הפרק הזה, אני חושבת שבהמשך הסיפור הופך לבאמת מעניין, עכשיו זו סתם התחלה כזאת. פרק שני, לְהַכִּיר בֶּאֱמֶת דיימון שכב במיטתו, נסער מאירועי האתמול. השעה הייתה כעת לפנות בוקר, וכל משפחתו כבר שקעו בשינה עמוקה. הוא נזכר איך זיהה את הפרצוף הרצחני של הבחור שרץ אחריו, ואיך אותו אחד הופתע כשראה אותו נכנס אל מכוניתו יוקרתית, ללא ספק תהה מדוע אדם כזה מסתובב כך במקום נטוש כזה. דיימון זכר בבירור, איך האדרנלין הציף את גופו, איך הרגיש למשך זמן קצר שחייו בסכנה, ובעיקר זכר את הרצון העז שלו לרוץ ולהציל את עצ</div>Tue, 22 Nov 2011 15:48:00 +0200nobody@israblog.co.il (התגברות-סיפור בהמשכים.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=772040&blogcode=12887274http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=772040&blog=12887274http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=772040&blogcode=12880229<div align="right" dir="rtl"> אחרי תהיות והתלבטויות רבות, החלטתי שגם זמני הגיע, והנה אני פה, פותחת בלוג סיפורים. אני אפרסם עכשיו את הקדמה ואת הפרק הראשון, בתקווה שתגיבו, תעירו ותאירו הקדמה- לליסה היו חיים שנועדו לכישלון, היא נולדה למשפחה ענייה, וכל חייה הייתה צריכה להילחם בכדי להמשיך ולחיות. כאשר יום אחד אחיה מחליט לעשות מעשה, חייה מקבלים תפנית מפתיעה. היא מקבלת תקווה חדשה, סיכוי חדש להתגבר על העבר הרודף ללא הפסקה, ומתחילה בניסיון למצוא לעצמה מסלול בטוח. את דרך הארוכה והקשה, עובר איתה לא אחר מאשר דיימון רוז, הבן של אריק רוז, אחד מעורכי הדין המצליחים ביותר במדינה. אך אל תתנו לציפוי המתוק להטעות אתכם, הרי לא כל הנוצץ זהב הוא. האם אפשר להתנתק מהעבר ולהתחיל חיים חדשים? זאת כבר לגמרי התגברות. פרק ראשון, לִבְרוֹחַ דיימון בהה בעיניים גדולות בהשתקפותו. הוא ישב במכוניתו יוקרתית, אחת כזו שגורמת לאנשים לסובב את מבטם ולנסות לזהות את האדם שנמצא מאחורי החלונות המושחרים. הוא נשם עמוקות ונכנס אל תוך בניין המשרדים הגדול. לאחר שפתח את דלת הברזל הגדולה, שעמדה בשורה מלאה בדלתות נוספות, הרהר על</div>Fri, 18 Nov 2011 15:25:00 +0200nobody@israblog.co.il (התגברות-סיפור בהמשכים.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=772040&blogcode=12880229http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=772040&blog=12880229